Nuisance Statue blurred

Just Nuisance

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום:מערכת חיות הבית

simonstown.com, כתב: איתן הנדל

אחד מעמיתיי למועדון הישראלי לדני ענק, ברק ניומן, חזר מביקור משפחתי בקייפטאון שבדרום אפריקה. שם, בפרוור של קייפטאון בשם Simon’s Town, פחות משעת נסיעה ממרכז העיר הוא מצא סיפור שנשמע כאילו הומצא מתחילתו עד סופו.

Simon’s Town משתרעת על צלע ההר היורד למפרץ פאלש, מצידו השני של רכס ההרים היוצר את קו החוף הדרומי של דרום אפריקה. החוף זרוע סלעים גדולי מידות המעידים על עוצמת הגלים בעונות בהם האוקיאנוס האטלנטי סוער. המקום נושא את שמו של המושל ההולנדי של המושבה (Simon van der Stel) שמילא את התפקיד בין השנים 1677-1699 במהלכן ערך סקר לבחינת יעילותו של המפרץ כנמל בטוח בחודשים מאי-ספטמבר בהם האטלנטי סוער במיוחד. בתחילה התגוררו במקום בעלי תפקידים בעיקר ולאט לאט הצטרפו אליהם בני משפחותיהם והמושבה התבססה והלכה. Simon’s Town הפך לישוב מוכרז בשנת 1741 ובמשך שנים דומה שהקידמה מדשדשת ופוסחת על המקום. בשנת 1806 החלה העיר להתפתח לאחר שהבריטים השלימו את אחיזתם בדרום אפריקה והקימו במקום את הבסיס הימי לכח האטלנטי של צי הוד מלכותה, ומבדוק חשוב. בשנת 1910 הושלם הנמל המודרני המשמש גם כיום את אוניות הצי הדרום אפריקאי. הנמל והמבדוק היה ללא ספק מנוע הצמיחה העיקרי של המקום שחשיבותו נסקה בימי מלחמת העולם השניה. העיר עצמה התפתחה על צלע ההר התוחם את מפרץ ומאחר ולא סבלה מפעילויות מלחמתיות, או הרסניות אחרות, נשתמרו בה בתים בני 200 שנים ויותר. כיום הפכה Simon’s Town לנקודת ביקור חובה לכל תייר המגיע לקייפטאון. מיקומה של Simon’s Town בפאת המפרץ רחוק מהכרך הסואן מאפשר לטבע להתקיים בצורתו הטבעית ופינגווינים (אפריקאיים), כלבי ים ולווייתנים מהווים חלק בלתי נפרד מהנוף ונראים תדיר במימי המפרץ.

הקהילה המקומית משמרת את ההיסטוריה המקומית ומקיימת ארועים ססגוניים ברוח מנהגי העבר. הם חולקים כבוד רב למסורת ומקפידים על תקנות מחמירות בכל הקשור לאחזקת המבנים ושמירה על צביונה המיוחד והעתיק של העיירה. במרכז העיירה, בכיכר היובל עומד פסל ברונזה של כלב דני ענק ולמרגלותיו, כובע מלחים וקולר שעליו רשום ״Just Nuisance״ (בתרגום חפשי – רק מטרד…). למי שחושב שהמצאנו את הסיפור הזה או שזוהי מתיחה מסוג כלשהוא, הרי ש-Just Nuisance היה כלב מגזע דני ענק שהתגורר בעיר וצבעו היה חום. הוא היה הכלב היחידי בעולם שגוייס לשירות הוד מלכותה ושירת בדרגת חובל.

Just Nuisance נולד ב-1 באפריל 1937 ברונדבוש, פרבר של קייפטאון, בנם של קונטני ודיאנה, שני דנים ענקיים בצבע חום. למרות תאריך הולדתו המעורר חיוך כל שתקראו בשורות הבאות התרחש אמת לאמיתה ועל כך יעידו מאות הימאים שהכירו את Just Nuisance. הגור, שבתעודת היוחסין שלו מופיע שם ״כלבי״ יותר (שאבד לטובת Just Nuisance ועל האופן בו הודבק לו שם זה בהמשך…)  נקנה ע״י בנימין צ׳ייני שמעט לאחר שקנה את הגור עבר להתגורר בצידו השני של המפרץ בסיימון-טאון בסמוך לנמל. מלחים רבים הגיעו בספינותיהם לנמל שהיה נמל הבית של הצי האטלנטי של חיל הים המלכותי. הספינות עגנו לחופשה בין משימות או לצורך תיקונים ובזמן זה המלחים היו מקבלים חופשות חוף. צ׳ייני היה האחראי על ה-United Services Institute, מרכז לימוד בנושאים שונים שבאותה תקופה אוכלס רובו ככולו במלחי לובשי מדים טיפוסיים. Just Nuisance אהב מאוד לשהות במחיצתם של המלחים. הגור החביב גדל להיות כלב מרשים וגדל מידות כשהוא מוקף בחיבתם של המלחים שאמנם באו והלכו אך תמיד סבבו אותו.

הוא זכה מידיהם לשפע של כיבודים ומטעמים, וגילה בדיוק כמותם חיבה לבירה. הוא התלווה אליהם בטיולים שערכו לאורך החוף ולמד לזהותם מרחוק לפי מדיהם הלבנים, מכנסי ״רגל הפיל״ והצווארון המרובע הכחול. מבחינתו כל מלח באשר הוא היה חבר, ואילו מחיילים במדי צבא רגילים פשוט התעלם. הוא נהג להתלוות למלחים גם כשחזרו לספינותיהם ולמעשה אף אימץ את סיפון ספינת הוד מלכותה ״נפטון״, שם נהג לרבוץ להנאתו בסיפון העליון על ספה בכניסה למגורי הקצינים, כשגופו הגדול חוסם למחצה את המעבר. המלחים שביקשו לעבור נאלצו להידחק בינו לבין הפתח הצר ובכל פעם שכזו היו שואלים ״מדוע אתה שוכב וחוסם את הפתח? …אתה רק מטרד! (Just Nuisance)״ ומכאן הגיע לו שמו.

Just Nuisance ידע להסתדר היטב, הוא התלווה לידידיו המלחים וכמותם למד לעשות שימוש בתחבורה הציבורית והיה לנוסע קבוע בקרוניות הרכבת שעשתה דרכה מסיימון טאון לקייפטאון, מרחק של כ-22 מייל (כ-35 ק״מ). מבקרי הכרטיסים והנהלת הרכבת מאוד לא אהבו זאת ואף איימו בקנסות ובתביעה לבעליו, צ׳ייני. המלחים היו דואגים להבריח אותו מקרון לקרון כאשר המבקר היה מתקרב, אך גם כאשר מבקר קפדן היה ״תופס״ אותו ומוריד אותו בתחנה הקרובה היה Just Nuisance מחכה לרכבת הבאה וממשיך במסעו. למרות שבקו היו למעלה מ-20 תחנות הכיר Just Nuisance כל תחנה ותחנה והיה מוצא את דרכו ללא כל בעיה בכל אחת מהן. אך המצב בו נסע בגניבה לא יכול היה להימשך. לבסוף, ובכדי להסדיר את העיניין בצורה סופית הוחלט לגייס את Just Nuisance כמתנדב לצי הוד מלכותה. בתקופת מלחמת העולם השנייה חיילים בשירות פעיל נסעו בתחבורה הציבורית בחינם וכך יכל Just Nuisance להמשיך במסעותיו חינם אין כסף לצד ידידיו המלחים.

מברק נשלח לפרלמנט הבריטי בלונדון בבקשה לגייס את הדני הענק טוב-הלב לצי הוד מלכותה. התשובה שנתקבלה היתה חיובית, וכך, ביום שישי ה-25 באוגוסט 1939 אחד המלחים ליווה את הכלב אל משרד הגיוס, הושיב אותו מול קצין הגיוס והודיע על בואם. הקצין האחראי הוציא ממגירת הטפסים טופס פרטים אישיים למתגייס ופנה למלח: ״שם פרטי?״  ״Nuisance,״ ענה המלח. ״שם משפחה״? המשיך קצין הגיוס. ״Just (רק) Nuisance, אדוני״ ענה המלח. בסעיף המקצוע הצבאי נכתב ״מרסק עצמות״ ובשורת אמונה/דת נרשם ״שנורר״, ששודרג מאוחר יותר ל- Canine Divinity League (בתרגום הכי חפשי ״קהל המאמינים הכלביים״). כמו כל מלח הוא עבר בדיקה רפואית מקיפה וחתם בכפו על טופס הגיוס והפך לימאי מן המניין בצי הוד מלכותה כשהוצב ב-HMS Afrikander (אוניית הוד מלכותה HMS-Her Majesty's ship). לימים ולציון תרומתו, הועלה לדרגת חובל.

כמלח בצי הוד מלכותה זכה Just Nuisance בכל ההטבות הנלוות ומלח מיוחד מונה להשגיח על רווחתו, שכללה ארוחות סדירות, מקלחת והופעה במסדרים כשהוא חבוש בכובע המלחים שלו. כאשר היה נתקל בקטטה בין מלחים היה ראשון לקפוץ פנימה ולהשכין שלום כשנעמד על רגליו האחוריות ובכפותיו הגדולות הודף את הניצים ומפריד בניהם. למרות שכולם אהבו אותו נראה שהעדיף להתרועע עם ״בעלי הדרגות האחרות״, המלחים הפשוטים, ולא עם הקצינים.

Just Nuisance הפך עד מהרה לידועון והיה מתלווה אל המלחים דרך קבע לסיבוב פאבים. ולאחר פיינט בירה אחד או שניים היה משלים את ״הסיבוב״ ובודק שהכל כשורה. כחצי שעה לפני הרכבת האחרונה הוא היה ״אוסף״ את המלחים חזרה אל הרכבת, ולאלו שהיו צריכים תזכורת נבח בקולו העמוק. כאשר מלח מתנדנד היה יוצא מפאב בדרכו לתחנת הרכבת היה Just Nuisance נצמד אליו עד שזה עלה לקרון. בסוף הנסיעה עבר בין הקרונות ובדק שמי ששתה כוס אחת יותר מדי לא ישאר לישון ברכבת (סיימון טאון היתה התחנה האחרונה). אלו שהתקשו בירידה מהרכבת קיבלו סיוע לכל אורך הדרך, כשגופו הגדול משמש להם כמשענת בדרכם למגוריהם בבסיס. לעיתים הוביל לשם גם מלחים שבכלל היו מוצבים בבסיסים אחרים… אך כמו חבריו המלחים, גם Just Nuisance ״מעד״ לעיתים והפר את הכללים. מהצצה אל גליון השירות שלו המוצג במוזיאון ההיסטורי המציג את חייו הססגוניים ניתן למצוא כמה ״מעידות״ שכאלו. על חלקן נענש ועל חלק אחר מחלו לו. מגליונו האישי עולה כי כמה פעמים עלה לרכבת ללא ה״פס״ אישור השהיה מחוץ לבסיס, הוא ״נתפס״ ישן במגורי הקצינים, ולפחות פעם אחת נתפס על נפקדות. הוא נאלץ לחתום על טופס 1065 (אובדן ציוד) לאחר שאיבד את הקולר שלו וגם על אובדנם של שני כלבים ששימשו כקמעות בספינות אחרות (בספינת הוד מלכותה שרופייר וברדאאוט) וקיפחו את חייהם במהלך קטטה בינו לבינם. תלונה נוספת נרשמה כאשר סירב לצאת מפאב בשעת הסגירה (אך במקרה זה האישום בוטל מחמת הספק). פעם נוספת נרשמה בתיקו האישי הערה על התנגדותו לקבלת חיסון. העונשים נעו מריתוק ועד שלילה של חטיפי עצמות לשבוע.

ללא ספק Just Nuisance היה אחת הידוענים הכלביים המפורסמים ביותר של אותה תקופה ושמו הלך לפניו ותרם רבות למורל בתקופה לא פשוטה כפי שהיה בימי מלחמת העולם השניה. לסלי שטיין (Leslie Steyn) כתבה ספר אוטוביוגרפי אודותיו: Just Nuisance – Able Seaman Who Leads A Dog's Life וכתבה אף ספר המשך Just Nuisance Carries on. באחד הפרקים בספרה היא מספרת על אחד ממעלליו של Just Nuisance שהתרחש בסימטאות החשוכות של הנמל. על פי הסיפור, באחד מלילות שבת הקרים, נהג מונית בשם יאן ואן טינדר החנה את מוניתו כשהבחין ב-Just Nuisance מתקרב אליו ונובח לעברו. כשיאן פנה לראות במה מדובר החל Just Nuisance לעשות דרכו לעבר אחת הסימטאות כשהוא ממשיך לנבוח ומוביל למעשה את נהג המונית לעומק הסימטה. שם, שכב חסר הכרה ומדמם מלח שכפי הנראה הסתבך בקטטה ונדקר בצורה קשה. יאן הזעיק אמבולנס. האמבולנס הגיע והמלח הועלה על אלונקה שהוכנסה לאמבולנס ומיד אחריה טיפס בזריזות Just Nuisance ותפס את מקומו לצד הצוות הרפואי והמלח. הוא נשאר ליד מיטתו של המלח כל הלילה ורק בבוקר כשראה במו עיניו כי המלח יצא מכלל סכנה וכי הוא מתאושש, פנה לחזור לסיימון טאון (לאחר ארוחת בוקר מפנקת, כפי שהספר מפרט).

לסלי לא היתה הסופרת  היחידה, גם טרנס סיזון (Terence Sisson) כתב ספר בשם Just Nuisance AB His Full Story. את שני הספרים החביבים הללו ניתן להשיג כיום באתרי יד-שניה ברחבי הרשת.

המלחים אהבו אותו אך למרות היותו ימאי ולימים חובל Just Nuisance לא יצא להפלגות מעולם. מלח ששירת על אוניית הוד מלכותה ״אוסטרליה״ בעזרת חבריו לצוות ניסו לצרף את Just Nuisance להפלגה של ספינתם. עליה לספינה העוגנת בנמל הוא תהליך המנוהל בקפידה. כל אדם העולה או יורד נספר ונרשם ואנשי צוות הספינה שומרים על כבש העליה במשמרות מסביב לשעון. לא ברור כיצד, אך ימאי הספינה הצליחו בהיחבא להעלות את Just Nuisance (להזכירכם לא מדובר בכלב זעיר כי אם בדני ענק גדל מימדים) ולהסתירו באחד מהסיפונים. הספינה עמדה להפליג והימאים עלו בזה אחר זה לספינה. כשמצבת המלחים מלאה, והספינה סיימה את הכנותיה להפלגה והחלה להיגרר אל הים הפתוח. רק כאשר היא התקרבה ללב המפרץ, אפשרו המלחים ל-Just Nuisance לצאת אל הסיפונים העליונים. כשקפטן הספינה ראה את Just Nuisance הוא רתח מזעם ובו במקום ציווה להאט את מהלך הספינה, להוריד סירת ליווי למים ולהחזיר את Just Nuisance לחוף. על פי הסיפור, האשמים לא נתפסו מעולם.

אמנם להפלגות Just Nuisance לא יצא אך הוא נהג להתגנב לבסיס חיל האויר הסמוך. אחד מטייסי הסיור שמשימותיו היו טיסות לאיתור צוללות נהג לקחתו עימו (תוך שהוא מפר את כל הכללים) וכך זכה Just Nuisance בשעות טיסה והטייס זכה בבן לוויה להפגת שיעמומו בשעות הטיסה הארוכות.

בין הפעילויות למען המאמץ המלחמתי בהם Just Nuisance נטל חלק נכללו מסעות לגיוס כספים למען המאמץ המלחמתי. לאחר היכרות קצרה עם נקבת דני ענק שענתה לשם אדינדה, נולדו חמישה גורים חמודים. שניים מהם נמכרו במכירה פומבית שניהל ראש העיר קייפטאון בכבודו ובעצמו, וכל ההכנסות יועדו לגיוס כספים למאמץ המלחמתי. גלויות מודפסות שלו ושל גוריו הודפסו ונמכרו ברחבי דרום אפריקה לגיוס תרומות והוא עצמו עמד לא פעם במרכז ארועי התרמה שונים.

Just Nuisance שוחרר משירות פעיל לקראת סוף המלחמה בחודש ינואר 1944 אך תאונת דרכים בה היה מעורב גרמה לפגיעה פנימית חמורה שגרמה לו שיתוק בגפיים האחוריות. לאחר שמצבו הלך והידרדר הוא הורדם ונקבר בטקס צבאי בחצר בית הספר לאיתות. על קברו הונחה מצבה מאבן גרניט ועליה נכתב: "דני ענק Just Nuisance, חובל בחיל הים המלכותי, HMS Afrikander בין השנים 1940-1944 הלך לעולמו ב-1 לאפריל 1944, בן 7 במותו".

סיפורו של Just Nuisance הגיע מפה לאוזן הרחק ומעבר לזמן בו חי. בכיכר היובל במרכז העיירה ניצב פסל ברונזה שנוצק בדמותו ולמרגלותיו המצנפת הייחודית לכל מי ששירת על HMS Afrikander והקולר עליו חקוק שמו Just Nuisance. במוזיאון המקומי מיצג מיוחד הכולל את כל הניירת הרשמית שליוותה את שירותו, הקולר שלו, תצלומים רבים וגם מסכת שקופיות המספרת את סיפורו המיוחד. תושבי סיימון טאון דואגים לשמר את מורשתו ומשנת 2000 ומדי שנה מקיימים מסורת של ארועים המוקדשים לזכרו: מצעד אליו מגיעים כלבי דני ענק (לא רק מהסביבה) לציין את מורשתו. בין באי המצעד נערכות תחרויות על הכלב הדומה ביותר ל-Just Nuisance וגם לכלב הכי לא דומה ל-Just Nuisance…

שוק כפרי נושא את שמו של Just Nuisance ונפרס בכיכר הראשית של סיימון טאון כל יום ראשון שני בחודש ממש בסמוך לפסלו ומושך אליו מבקרים רבים. מלבד המסורת השאיר אחריו Just Nuisance חמישה גורים שהמשיכו את השושלת הלאה כך שיש להניח שגם כיום חיים איתנו צאציו של Just Nuisance ואולי יש מבניהם כאילו שיודעים להעריך את מקורם. מה שבטוח, הוא המורשת הכתובה והמסופרת שהשתמרה כבר 70 שנים, וההתפעלות של כולנו יכולה רק להתעצם אם ננסה לחשב כמה זמן זה בשנות כלב…

אתם מוזמנים לגלוש ל: simonstown.com

שגם סייעו לנו בהכנת הכתבה והתצלומים.

 

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf