CCC INT BIS 1

IKC – התאחדות הכלבנים האירית שון דלמר, נשיא ה-IKC, ג׳ואן וולש Combined Canine Club

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום:מערכת חיות הבית

כתב: איתן הנדל

בחודש אפריל השנה ציינו האירים 100 שנים להתקוממות פסחא שהיתה הניצוץ שהביא לעצמאותה של אירלנד. לציון הארוע ההיסטורי אנחנו מביאים כאן כתבה המוקדשת לאירים ולכלבנות האירית.

יש מספר מאפיינים המשותפים לאירים ולישראלים: האירים, ממש כמונו, פתוחים וחמים והדבר בולט מאוד על רקע שכניהם האנגלים המאופקים והקרים. המבוגרים שביניהם (כמו יוצאי מחתרות האצ״ל והלח״י אצלנו) עדיין שומרים טינה לבריטים. אנחנו בשל יחסם של הבריטים בתקופת המנדט, והאירים בשל שנות דיכוי ארוכות. המאבק האלים המשיך לדמם גם בשליש האחרון של המאה ה-20 בעימותים בין קתולים ופרוטנטסטים בצפון אירלנד. בסוף שנות ה-70 הסלים הטרור של הצבא האירי הרפובליקני בצפון אירלנד. ממש בתום המאה הצליחו הצדדים להגיע להסכם שלום ששם קץ לאלימות. יש מאפיינים נוספים אך נעצור במאפיין השלישי, ראשי התיבות של התאחדות הכלבנים האירית, ה-IKC. להם ולנו אותם ראשי תיבות אך מעבר לכך, כל דמיון יהיה מקרי בהחלט.

האירים אוהבים מאוד את כלביהם והכלבנות האירית מקיפה פעילות שנתית מסועפת ורבת שנים. כפי שרמזנו בתחילה, קיימים הבדלים בין אירלנד לישראל: בהתאחדות הישראלית לכלבנות רשומים כ-3,000 חברים ואילו באירגון האירי 25,000. ה-IKC (הישראלי והאירי, יש לומר) הם אירגוני-גג בהם חברים מועדוני גזע או מועדונים אזוריים. בישראל 27 מועדונים, באירלנד 204. להבדלים המספריים הללו משמעות ברורה בכל הקשור להיקף הפעילות הכלבנית. ההי״ל נוסד כמזיגה בין מועדון מטפחי הכלב הגזעי לבין התאחדות הכלבנים ב-1973. הכלבנות האירית, בחסות בריטית, החלה בסוף המאה ה-19, אך פעילות עצמאית נרשמה רק בשנת 1920 בתערוכה הראשונה של המועדון לקרי בלו טרייר בדבלין. מאוחר יותר, לאחר מתן עצמאות לאירלנד (למרות שהאירים היו חלוקים בדעותיהם ביחס לאנגליה) הם השכילו בשדה הפעולה הכלבני לשלב ידיים כבר מההתחלה.

אך יש עוד כמה הבדלים מהותיים: על פי נתוני ה-FCI, בכל שנה נרשמים באירלנד כ-20,000 גורים מכ-3000 המלטות (בישראל קצת יותר מ-3000 גורים), ונערכות כמעט 30 תערוכות רב-גזעיות לאומיות ו-4 תערוכות רב-גזעיות בינ״ל (בישראל 3 תערוכות בינלאומיות ואחת לאומית). רשימת השופטים הישראלית מונה כ-30 שופטים פעילים לעומת אירלנד שם ניתן למצוא קצת יותר מ-300. ההשפעה האנגלית ניכרת, אם כי האירים מזכירים לכולם שהם גאלים גאים, וגם כיום משמרים תרבות זו בשפה, מסורת, מנהגים ואפילו ענפי ספורט ייחודיים. האירים גאים על שפתם וכמעט כל ארוע רשמי נפתח בקטע קריאה מפואמה בגאלית (שאינה דומה לאף שפה אחרת). הסמל האירי המפורסם ביותר הוא הנבל (וגם סימלה של הבירה האירית המפורסמת ״גינס״). הנבל הוא כלי נגינה עתיק שניתן למוצאו ברבות מהמיתולוגיות אך בזו האירית נודע לו תפקיד חשוב: היה זה מסמליו של האציל. ההנחה היתה שכל אחד יודע להילחם ובתקופות קדומות כל אירי המכבד עצמו היה יוצא לדרכו כשחרבו נתונה בנדן וצמודה לירכו. אציל שגם ידע לפרוט עלי נבל הוכיח כי הוא קורץ מהחומר ממנו קורצו מנהיגים וראוי להימצא בחברת ג׳נטלמנים כמותו.

אירלנד היא אי ירוק והגשם יורד בו בקביעות לאורך כל השנה. האירים מתלוצצים שאם יש שבוע אחד בו יהיו 3 ימים בהם לא יורד גשם (אין כל איזכור לשמש, מעונן כזה), הרי שבשבוע שלאחר מכן תתקבל תוספת סוערת שתשלים את החסר. שלא כמו בישראל עומדים לרשות האירים אתרים מקורים לעריכת תערוכות. קל ביותר לארגן תערוכה תחת כיפת השמים: בכל מקום צומח עשב דשא רענן שיש לקצוץ ממש בבוקר התערוכה. מרבית המציגים מאורגנים להפליא וכל שיש לעשות הוא למצוא את המשטח המתאים ולפרסם אותו כיאות. בתוך שעה קלה יקיפו את השטח הנבחר אוהלים וקרוונים בריבוע מהודק אך מסודר וממושמע. גשם קרוב לוודאי שירד, אך המציגים ערוכים גם לכך ורק האורחים וכמובן השופטים שהגיעו לתערוכה יהיו היחידים לגלות סימני מצוקה.

מרחק של כ-15 דקות נסיעה משדה התעופה הבינלאומי של דבלין, עומד האנגר ענק בלב שטח (מכוסה דשא כמובן) וגודלו כשישה מגרשי כדורגל. הקירבה לשדה התעופה ורעש המטוסים הממריאים ונוחתים אינו מפריע לפעילות המתרחשת במקום (תערוכות כלבים חרישיות כידוע אינן בנמצא) ובשל כך המחיר לפיסת נדל״ן היה אפשרי בעבור ההתאחדות האירית. השקעה בנכס המשמש את ה-IKC ואת המועדונים החברים בו לעריכת תערוכותיהם התגלתה כהחלטה נבונה ביותר. אירלנד ידעה עליות ומורדות וכלכלתה אינה יציבה. נכס שכזה הוא עוגן של ממש בכל הפעילות הכלבנית השוטפת וקומת הגלריה שנבנתה מאוחר יותר מאפשרת פעילויות נוספות כמו התכנסויות, ישיבות, כנסים והרצאות. השטח הגדול מאפשר הצבת יותר מ-20 זירות, כשיותר ממחציתן יכולה להיות בתוך ההאנגר עצמו. מבין 207 המועדונים המרכיבים את ה-IKC ניתן למצוא מועדוני גזע, ומועדונים אזוריים (זוכרים את ״אגודת חובבי כלבים חיפה״ ?).

הגדול ביותר מבין המועדונים החברים ב-IKC הוא ה-Combined Canine Club בו חברים מגדלים מגזעים שונים מאזור דבלין בעיקר. ה-Combined עורך מדי שנה פעילויות במסגרות תחרותיות שונות ובשיתוף פעולה עם ה-IKC. בין הפעילויות הכלבניות עורך המועדון תחרויות יוקרתיות המושכות תשומת לב רבה ונערך כארוע נוצץ באחד מהמלונות בדבלין. בכל חג פסחא נערכת תחרות ״גור השנה״ (בדומה לאלוף האלופים או כלב השנה). לתחרות זו שאינה מקנה תואר כלבני רשמי אך נחשבת ליוקרתית מסוגה, יכולים להרשם גורים שניצחו במהלך השנה החולפת וזכו במועמדות לאליפות. כן, באירלנד גם לגור יש אפשרות להיות מועמד לאליפות בקבוצת הגיל שלו ולמעשה גור יכול להיות גם מנצח הגזע.

עד לפני כעשור, שיטת השיפוט האירית היתה מקבילה לשיטת השיפוט הבריטית (והאמריקאית), כלומר 7 קבוצות, והשיפוט נערך ללא דוחות שיפוט. לפני קצת יותר מעשור החליטו האירים לעבור לשיטת החלוקה הנהוגה ב-FCI.  כיום נשפטים הגזעים בחלוקתם ל-10 קבוצות אך ללא דוחות שיפוט. באליפויות מועדון (ספיישלטי) מתבקש השופט להכתיב בגמר השיפוט דו״ח כתוב לשלושת המקומות הראשונים ולעיתים יתבקש לשלוח מאוחר יותר דו״ח קצר בן כמה שורות על כל כלב ששפט. דוחו״ת אלו יתפרסמו בדו״ח מרוכז לכלל חברי המועדון מעט אחרי התערוכה. מקובל שדו״ח זה יהיה ״חיובי״, כלומר תאור הנקודות החיוביות ואם השופט מוצא לנכון להעיר דבר מה יכתוב ״הייתי רוצה לראות״ וכיוב׳.

בכל כיתה מוענק תואר אליפות. למרות זאת, לא פשוט להפוך לאלוף באירלנד. האפשרות העומדת לרשות המגדלים היא להופיע בתערוכות רבות. כל זאת הופך קל יותר במדינה עם 207 מועדונים שונים. מגדל מדבלין יכול לעשות דרך של כשעתיים בנהיגה לתערוכה בחלק אחר של אירלנד ולנסות ולהשיג שם את התואר. כאשר משלבים זאת עם טיול בנופים הירוקים של האי הרי זה משובח.

תערוכות המועדונים (ספיישלטי) שנערכות ברחבי אירלנד מושכות 60-100 משתתפים (תלוי בגזע). תערוכות רב-גזעיות נערכות בדרך כלל במתכונת של יום עם תארים לאומיים ויום עם תארים בינ״ל. לתערוכות אלו מגיעים גם מציגים מהאי הבריטי ומאירופה. הממוצע ליום תערוכה נע סביב ל800-700 כלבים והאירגון יכול להוות דוגמא מצויינת לאינטגרציה בין כל גורמי המערכת. למרות שאין כל סיבה להניח כי דווקא האירים חמי המזג ומהירי הלשון יניחו לדעותיהם הפוליטיות (במובן הכלבני כמובן). האירים שומרים את הויכוחים לזמנים אחרים ובתערוכות משתפים פעולה. תערוכות מעצם טיבן דורשות צוות פעילי זירה מיומנים והרבה רצון טוב. התגמול עבור אותם פעילים הוא ארוחת צהריים ומילה טובה. אלו שמגיעים מרחוק מקבלים החזר הוצאות על הדלק. צוות זירה טיפוסי מונה 2 אנשים, מנהל זירה ומזכיר שולחן שמנהל את התיעוד ורישום התארים. יותר ממחצית השופטים (להזכירכם באירלנד יותר מ-300 שופטים) מתנדבים באופן קבוע לאיוש הזירות. שלא כמו בארצות אחרות מצאתי בין פעילי הזירה גם שופטים ותיקים, מקיפים או שופטי קבוצות שממשיכים לתרום מנסיונם. התערוכות בהם לקחתי חלק נוהלו בצורה מקצועית, עם שמירה על לוחות זמנים ובאוירה מצויינת. גם הזירה המרכזית שנקבעה לשעה 15:00 החלה בדיוק בזמן. שלא בדומה לתערוכות במקומות אחרים קהל רב בניהם גם כאלו שכלביהם לא הוצגו במקצי הקבוצות נשארו לעודד עד לבחירת כוכב התערוכה לאותו יום.

כפי שכבר הזכרנו, השנה ציינו האירים 100 שנה להתקוממות פסחא. לאלו שאינם בקיאים בהיסטוריה האירית של העת החדשה נספר כי בעבר אירלנד היתה מאוחדת עם בריטניה בחוזה מיוחד שנחתם בשנת 1800 אך לא כל האירים תמכו בו וראו באנגלים שלטון זר. במהלך חג הפסחא 1916, בשעה שבאירופה התחוללה מלחמת העולם ה-1 במלוא עוזה התקוממו האירים שהשתייכו לזרם הרפובליקני שדגל בעצמאות לאירלנד והיפרדות מהממלכה המאוחדת. במהלך השבוע האחרון של חודש אפריל ניסו האירים להשתלט על מבני ציבור ואתרים איסטרטגיים ברחבי דבלין וגם בערים נוספות. ההתקוממות דוכאה ביד קשה. עם סיום מלחמת העולם הראשונה התעוררה ההתקוממות בשנית והחלה מלחמת גרילה לעצמאות שניהל הצבא האירי הרפובליקני כנגד חיל המצב הבריטי. ב-1923 נחתם חוזה שהגדיר את התהליך ליצירת אירלנד חפשית וב-1936 הושלם. הפינה הצפון מזרחית המאוכלסת ברובה באירים אנגיליקנים הוגדרה כצפון אירלנד, וחלקו הגדול של האי הוגדר כאירלנד העצמאית. על רקע חלוקה זו התעוררו עימותים שגבו קורבנות רבים. האירים השכילו לפתור זאת בהסכם שלום שנחתם לקראת סוף המאה ה-20. האירים מציינים את 1916 כניצוץ שהדליק את התבערה ובשבוע האחרון של חודש אפריל ציינו זאת בסדרה של ארועים. במהלך סוף השבוע של חג הפסחא נהרו לעיר אירים רבים ולקחו חלק בטקסים ובפעילויות לציון ההתקוממות.

רבבות אירים נהרו לדבלין מכל כיוון ומרבית העיר הפכה למדרחוב. אמנם היו בימות בידור אך על בימות אלו הופיעו בהתנדבות להקות מקומיות של חובבים שרקדו ריקודי עם איריים, ניגנו, שרו והופיעו עם שלל מופעי אקרובטיקה בשיתוף הקהל. רחובות ראשיים הפכו לשדרות ביתנים שהציעו מזכרות בעבודות יד, מזון מהיר וכמובן הרבה בירה. פריטי לבוש ייחודיים הופקו לציון הארוע אך הדבר הבולט ביותר היה ההזדהות עם רוח התקופה ומסריה: אזרחים מן השורה התנדבו להמחיז את המאורעות אותם הציגו ברחבי העיר במקומות בהם התרחשו לפני 100 שנה. הם התייצבו לבושים ברוח התקופה וחמושים בכלי נשק (חלקם ענתיקות של ממש וחלקם פלסטיק בין ימינו). באתרים שונים ברחבי העיר והמחיזו בכל שעה עגולה מה התרחש במקום. בחצר הבנק הלאומי האירי לדוגמא ניתן היה לראות את ארועי הפסחא 1916. המורדים האיריים השתלטו על הבנק כחלק מתכנית כוללת להשגת שליטה בכל המוסדות המרכזיים. איש משמר אירי חמוש ברובה מהתקופה ובסיוע קבוצת נשים איריות דעתניות הפגין את הריבונות האירית. קבוצת מפגינות עמדה מנגד וחיזקה את ידיהם. תושבים מכל הגילאים נטלו חלק במופעים אלו ונראה היה שהם מייחסים לכך חשיבות רבה.

בגן העיר, ניטעו ביתנים לאורך השבילים ובעלי מלאכה מימי אותה תקופה (חלקם קיים גם כיום) הציגו כיצד התנהלו החיים לפני 100 שנה. עושה הכובעים והסנדלר עמדו להתקין זה נעל וזה מגבעת, קונדיטוריה ומאפיית לחמים חילקה טעימות. בית הדפוס חזר להדפיס שוב את הכרזה שקוראת לבני העם האירי להתקומם. באוהל נפרד כיתת בית ספר למדה את השפה הגאלית כמובן ובהפסקה יצאה לשחק 3,2,1 דג מלוח. למרות הקור המקפיא והרוח הנשכנית המו הרחובות בחוגגים שניצלו את חופשת הפסחא שלהם ובאו בהמוניהם. מרבית אתרי התרבות כמו הטריניטי קולג׳, המוזיאונים ומוסדות לאומיים נפתחו לקהל הרחב ובמקומות בהם יש לשלם בכניסה, הפחיתו את דמי הכרטיס לכבוד המאורע.

האירים גאים מאוד על מורשתם ולוקחים ברצינות רבה את מאפייני עמם (זה לא שולל את העובדה שתמיד יסכימו לקחת חלק באיזו מהתלה טובה או קפיצה לפאב הקרוב לכמה צחוקים).

באירלנד התפתחו במהלך המאות גזעי כלבים טיפוסיים ו-8 מבין גזעים אלו הוכרו במצבת הגזעים המוכרת ע״י ה-FCI (ועליהם תוכלו לקרוא בהמשך). מרבית הגזעים האיריים כמו בני העם האירי עצמו, אהודים מאוד ברחבי העולם ורובם נפוצים בתערוכות רב גזעיות רבות. בכתבה שהופיעה בתחילת שנות האלפיים בנשיונל ג׳אוגרפי, נסקרה אירלנד ממספר זויות והתצלום הפותח של הכפולה המרכזית היה זה של ג׳ון קלי ו-9 מכלבי האייריש וולף האונד שלו על רקע אחד משטחי המרעה שבבעלותו לגדת נהר הליפי. בכיתוב לתמונה נכתב: ״אם תרצה ליטול עמך פיסה מאירלנד הביתה, תוכל לרכוש גור של אייריש וולף מג׳ון קלי, הוליווד, בליבוגהל, כחצי שעה נסיעה מדבלין במכונית״. רבים אחרים מסתפקים באחד מהגזעים האחרים והיותר קטנים למרות שללא ספק האייריש וולף האונד מהווה את הגזע המרהיב מכולם. כלבי האייריש וולף האונד המצויינים של ג׳ון קלי מבית הגידול Nutstown (לצערינו הלך בשיבה טובה לעולמו לפני כשנתיים) שימשו במשך שנים אחדות כחלק מהמסע הפרסומי של מזקקת הוויסקי Tullamore Dew המוכרת לצופי ערוצי ה-BBC prime.

מסורת המצויינות של הכלבנות האירית אינה נשארת בתערוכות היופי בלבד. גם בתחומים נוספים מהווים האירים יריבים ראויים. כמעט לכל גמר בתערוכת הקראפטס האחרונות משתלב או משתלבת נוהג/ת צעירה/ה המייצג את אירלנד. לאירים מסורת ארוכה של מבחני ציד ורעיה בהם הם לוקחים חלק בקביעות ובשנים האחרונות מגיעים לתוצאות יפות. במיוחד במבחני הרעייה. נוהגים וכלבים איריים כבר הוכיחו את עליונותם כשניצחו במסלול ליחיד ולזוגות בשנים האחרונות.

With special thanks to our Irish friends:

Mr. Sean Delmar – President Of The Irish Kennel Club

Mrs. Joan Walsh Treasurer Of The Irish Kennel Club

& Hon. Secretary The Combined Canine Club.

Paul Scanlon Our Dogs / Our Dogs Ireland.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf