Pulmonary_aspergillosis

Aspergillus – אף מנוזל בחתולים ובכלבים: הצטננות חולפת או זיהום העלול להיות קטלני

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום: באדיבות ויקפדיה

אספרליוגיס היה השם שהעניק פייר אנטוניו מיצ׳לי (Pier Antonio Micheli) בשנת 1729 כאשר גילה לראשונה צמח ממשפחת הפיטריות שצורתו כמעיין השולח זרזיפי מים לכל עבר. פייר שהיה אדם דתי חשב שהפטרייה דומה למזרקת המים הקדושים שבכנסייה (aspergillum) וכך נולד שמה של משפחה שלמה של פטריות מיקרוסקופיות. פטריות זעירות אלו נישאות באויר ומסוגלות לשגשג על מצעים מגוונים, לרוב כאלו עשירים בחמצן. חלק מהמינים של פטריות אלו מסייעים בתהליכי פירוק של חומרים אורגניים כמו שרשרות סוכר מורכבות ועמילן (כחלק ראשון מתהליך תסיסה לדוגמה)

מליוני נבגים של אספרליוגיס נישאים באויר ומתפזרים בחלל. כאשר יצליחו להאחז במצע מתאים ישגשגו ויצרו מושבה. בשלב בו יבשילו ייצרו מעין פרחים נושאי נבגים שיפוצו לכל עבר במגע הקל שבקלים. הנבגים מיקרוסקופיים ואינם כבדים מספיק כדי שכח הכבידה ישפיע על מעופם ועל כן ינועו ברוח הקלה ביותר. כשינחתו, ינסו להתרבות ולשגשג על המצע אליו הגיעו. עכשיו המקום לשאול מה לנו ולנבגים אלו בכלל? נבגים אלו (קיימים יותר מ-200 סוגים שונים) עלולים להישאף אל דרכי הנשימה של הולכים על 2 או על 4. אמנם דרכי הנשימה מצויידים במכלול של אמצעים הבאים להגן מפני גורמים זרים החודרים פנימה אך הנבגים כה זעירים עד שהם עוברים בקלות מבלי שיתקלו באמצעים שנועדו ללוכדם.

בדרך כלל נבגים אלו לא יגרמו נזק כלשהוא אך כאשר הגוף מוחלש, המערכת החיסונית אינה במיטבה נבגים אלו יכולים להתנחל ברריות דרכי האף ולבנות שם מושבות משגשגות. לעיתים ובמקרים קשים הם מצליחים לחדור לתוך הרקמות הפנימיות והמושבות שלהן עלולות ליצור זיהומים מקומיים או נרחבים יותר. לעיתים פגיעתם של הנבגים קצרת מועד (יש המכנים זאת אלרגיה) אך התגובה תהיה לרוב נזלת וגירוי באף. אם הזיהום לא יעצר והמערכת החיסונית לא תצליח להתגבר עליו, ללא טיפול נכון עלול זיהום זה להתרחב לאזור המוח ושם להתפתח למימדים העלולים להתברר כקטלניים.

קיימים מספר סוגי זיהומים הנגרמים ע״י סוגי אספרליוגיס שונים אך האספרליוסיס פומיגאטוס (Aspergillus fumigatus) הוא האספרליוסיס הנפוץ ביותר כגורם זיהומים בכלבים ובחתולים. הכלב או החתול שואף אותו והוא מתמקם באף וגורם לזיהום מקומי בדרך כלל הנראה כנזלת. הגזעים בעלי הזרבוביות הארוכות יותר יהיו אלו שיפתחו זיהומים כתוצאה מאספרליוסיס לעומת חתולים וכלבים להם זרבוביות קצרות דווקא. הכלבים והחתולים ששאפו את הנבגים, חלקם לא יחוש בכך. אחרים, בעלי מערכת חיסון חלשה יותר יאפשרו לנבגים לשגשג ולבנות מושבות אל תוך דרכי האף ואל הסינוסים.

התסמינים שיפתחו כלבים וחתולים כתוצאה מאספרליוגיס ינוע מנזלת וגירוי של כפתור האף. (לעיתים החלקים הפנימיים יאבדו את הפיגמנט הכהה שלהם). במקרים קשים יותר הנזלת תהיה מעט דמית. מרבית הבעלים לא ייחסו חשיבות רבה לתסמינים אלו אך חשוב להבין כי לזמן חשיבות מכרעת בכל איבחון וטיפול וגם במקרה זה לזמן חשיבות רבה. מאחר ורבים טועים לחשוב כי אכן מדובר באלרגיה כלשהיא או סוג של הצטננות מניחים להם לעבור מאיליהם. מה שקורה בעצם הוא שהאספרליוגיס מתמקם על המצע הרירי ומתחיל לשגשג. עם הזמן המושבות מתרחבות ואל הרקמות עליהן הן משגשגות מופרשים חומרי הלוואי של האספרליוגיס שהן רעילות לרוב וגורמות לאזורים אלו של הרקמות למות.

דרכי האיבחון והטיפול תלויים בדרך כלל בפרק הזמן שעבר בין ההופעה לאיבחון. אם נלך מן הקל אל הכבד, בדיקת דם יכולה להצביע עבורינו על זיהום אך לא תמיד נוכל לדעת מהו. ניתן לבצע בדיקה באמצעות סיב אופטי המאפשר סריקה של ארובות האף, וניתן לקחת דגימה מרריות האף לצורך תרבית וזיהוי סוג הזיהום. גם אם לא מוצאים סימן ודאי למושבה של אספרליוגיס, אין הדבר שולל הימצאות של אחת או יותר בוודאות. ניתן לבצע סריקת CT לבחינת עיוותים כתוצאה מהזיהום באף ובסינוסים. במקרה בו התסמינים ממשיכים מומלץ לקחת דגימה באמצעות נקב אל חלל הסינוסים לצורך תרבית. בשל הצורך להרדים את החתול או הכלב לצורך ה-CT מומלץ לבצע את הבדיקה בעזרת הסיב האופטי באותו מעמד כדי לחסוך את תהליך ההרדמה.

הטיפול במושבות בארובות האף ובסינוסים יכול להיות מעט בעייתי בשל עמידותם של מרבית סוגי האספרליוגיס. אם בבדיקה האופטית ניתן לזהות בוודאות מושבות של אספרליוסיס, הרי שניתן להסירן אך בכך הטיפול אינו תם; בעזרת בלון המוכנס אל ארובות האף ״אוטמים״ אותם לצורך שטיפה בתמיסה אנטי פטרייתית. בשל החללים הבעייתיים לא תמיד ניתן להגיע לכל האזורים ויש לבצע לעיתים את התהליך פעמיים או שלוש. לעיתים ובנוסף ניתנת תרופה בבליעה, אך מאחר ומדובר באורגניזמים עקשניים ועמידים יכול לעבור זמן רב עד שהתרופה תשפיע ותשרש את הבעיה לצמיתות.

כפי שציינו קיימים סוגי זיהום נוספים הגורמים לזיהום נרחב הרבה יותר המקיף את מרבית המערכות הפנימיות נגרם בעיקר ע״י 2 סוגי אספרליוגיס; אספרליוגיס תריאוס ואספרליוגיס דפלקטוס (Aspergillus Terreus / Aspergillus Deflectus). התסמינים יהיו מגוונים ורובם יהיה קשור למערכת העצבים ובנוסף – אובדן משקל, חום, אובדן תאבון, איבוד שליטה על סוגרים, פגיעה ברקמות הכלייה ומערכת לימפטית נפוחה על פני כל הגוף. אחד התסמינים המתקדמים של זיהום זה הוא התפתחות זיהומית על הדיסקים שבין חוליות עמוד השדרה. הטיפול במצב כזה יהיה אנטי-פטרייתי, אך כלבים או חתולים במצב זה נתונים לסכנת חיים ממשית ומעטים יחלימו ממנו.

מאחר והנבגים נוטים לשגשג ברקמות הריריות של ארובות האף, לא סביר שכלב או חתול שבזרבוביתו מתפתח זיהום של אספרליוגיס ידביק אחרים. כך גם לגבי הדבקה לאדם.

לסיכום, אספרליוגיס יכול לגרום לזיהום שבמידה ואינו מאובחן בזמן יהפוך למטרד שיהיה קשה להיפטר ממנו. בשל עמידות האספרליוגיס, לפרק הזמן העובר מתחילת הזיהום ועד לאיבחונו חשיבות גדולה בהיקף הטיפול שיבוא אחר כך. חשוב שכל בעל כלב או חתול ישים לב לאף נוזל בפרק זמן העולה על שבועיים-שלושה ללא תסמינים מוכרים.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf