aglt 079

Agility is fun!

שם הכותב/ת: איתן הנדל

צילום: יגאל פרדו

הפעם בפינת המגדלים אנחנו נציג את דנה ורדינון מגדלת של כלבי רועים אוסטרליים, אך עיקר עיסוקה – אג'יליטי – עיסוק שהולך ומקבל מקום של כבוד בתערוכות ברחבי העולם. האג'יליטי הוצג לראשונה ב-1978 בתערוכת הקראפטס. מר ג'ון וארלי (John Varley) התבקש לארגן מסגרת שתעסיק את הקהל בפסק הזמן שנוצר בין תחרויות האילוף לשיפוט הקבוצות. הרעיון שצץ במוחו היה דווקא מתחרויות הראווה בקפיצות סוסים ובעזרת חברו פיטר מינוואל (Peter Meanwell) שעסק באילוף והיה גם שופט, תכננו מסלול מכשולים בשטח של 30מ' על 20 מ'. הופעת הכלבים במסלול המכשולים היתה סנסציה עולמית והשאר… היסטוריה. בשנת 1980 הכירה ההתאחדות הבריטית באג'יליטי ואחריה שאר העולם.

את דרכה הכלבנית החלה דנה מגיל צעיר למדי, רחוק מאוד מזירות התערוכות והאג'יליטי ובדרך כלל עם כלבים אסופיים  מהרחוב. בשנת 1997 כשהאסופי התורן הלך לעולמו, חיפשה דנה מחליף. במקרה לגמרי היא נתקלה ברועה אוסטרלית והתאהבה. היא סיכמה על גור מההמלטה הראשונה וכך הגיע דנדי, רועה אוסטרלי מלא מרץ וראשון בישראל בצבע Blue Merel. הגור הפעלתן שנולד עם צמד עיניים כחולות (שהפכו בהדרגה לחומות, לאכזבתה של דנה) גדל להיות אלוף ישראל הראשון בגזע. דנדי (היום בן 13 אך ממשיך להתנהג כמו גור) הוא רועה טבעי. רץ כל היום ומכנס כל איש, חפץ או בעל חיים לקבוצה מגובשת אחת. דנה החלה להגיע לתערוכות ולהציג את דנדי אך מסלול המכשולים של האג'יליטי משך את תשומת ליבה יותר מתערוכות הגזע. כשלדנדי מלאו 8 חודשים, דנה החלה לעסוק באג'יליטי. בתחילה לא ידעו אנשי החוג איך להסתכל על כלב שאינו בורדר קולי. עד מהרה דנדי החל "לשרוף" את המסלול עם המון מרץ אך עם הרבה פחות דיוק. הניקוד במסלול המכשולים של האג'יליטי מתייחס לשני משתנים מרכזיים; הזמן שהכלב מבצע את המסלול ורמת הדיוק בביצוע המכשולים. עם השנים ועם המון סבלנות דנדי ודנה הצליחו להגיע לרמה הגבוהה ביותר – A3. אמרנו דנדי ודנה מאחר ומדובר על הנוהג וכלבו; המוטו של האג'יליטי מופיע ככותרת לכתבה ומהווה את הבסיס עליו כל הפעילות מושתת – Agility is Fun; כאשר תראו כלב מבצע מסלול אג'יליטי, הדבר הבולט ביותר הוא הזנב המכשכש במרץ; הכלב באמת ובתמים נהנה מהמסלול, הנוהג מלווה אותו לאורכו, מעודד ומכוון, וההישג הוא של שניהם.

לאחר שצברה מעט נסיון, דנה מצטרפת למספר חברים ובשנת 2001 נוסעת לייצג את ישראל באליפות האג'יליטי העולמית, שם דנדי מגלה הרבה אופי ונחישות אך הנבחרת לא מצליחה להתברג בין שלושת הנבחרות הזוכות.

לאחר ההרפתקה הפורטוגלית מחליטה דנה לייבא נקבה אוסטרלית ולנסות את כוחה בגידול. היא פונה לבית הגידול LAS ROCOSSA

ומייבאת נקבה אוסטרלית מקו עבודה (המגדל Joseph Hartnagle). בשנת 2002 הנקבה ממליטה שגר אחד אך נפטרת מוקדם מהצפוי. מהשגר משאירה לה דנה את ג'וי, שעד מהרה הופכת גם היא לאלופת ישראל באג'יליטי וגם היא מגיעה לרמות הגבוהות ביותר של האג'יליטי – A3. חמשת הגורים האחרים בשגר גדלו להיות כלבי עבודה מצויינים ואף העמידו דור שני לאלופי ישראל. "עם ג'וי", מספרת דנה, "העבודה היתה ההפך הגמור מהעבודה עם דנדי. דנדי היה מלא מרץ וזינק מיד לכל מכשול. המהירות והעוצמה שלו מדהימים והוא ממש בלתי ניתן לעצירה. במקרה כזה הנוהג צריך להיות מאופק ולעבוד על התזמון והדיוק. עם ג'וי הניהוג היה צריך להלהיב, היא היתה מדוייקת ומדודה אך הרבה יותר עצורה מדנדי".

דנה מתחילה לצבור נסיון. הגזע האוסטרלי שבחרה לגדל ולהתחרות עימו שונה מהבורדר קולי שמופיע בדרך כלל במסלולי האג'יליטי; "ההבדל בין שני הגזעים הללו אינו בביצועים כי אם בהתייחסות", מוסיפה דנה. "הבורדר קולי שם את העבודה לפני הבעלים ואילו האוסטרלי שם את הבעלים לפני העבודה". הנסיון של דנה מביא אותה להסמכה כמדריכה למרות שלמעשה עסקה בכך כמעט מההתחלה. בשנת 2008 משלימה דנה את תהליך ההכשרה שלה ומוסמכת לשיפוט.

"הפעילות של האג'יליטי היא פעילות גופנית רציפה," מוסיפה דנה. "התהליך הארוך שבו הנוהג מכשיר כלב, הופך למדריך ואחר כך לשופט מחייב התמדה, יכולת, סבלנות, כלב טוב והרבה מזל, כל בעיה גופנית של הנוהג או כלבו יקטעו מסלול הכשרה מוצלח ככל שיהיה". לדנה מסתבר היה מזל, אם כי היא תולה את העובדה בכך ששני כלביה, דנדי בן ה-13 וג'וי בת השמונה וחצי נהנים מבריאות טובה אם כי לאחרונה דנדי פרש מתחרויות מטעמי גיל. "הגנטיקה היא גנטיקה טובה. הטיפול והאימון מוקפד ולא קשוח מדי. אימון גופני לכלבים דומה לאימון בני אדם.  שני האוסטרלים שלי הם חלק מהמשפחה לכל דבר", מסבירה דנה, "בתי בת השבע וחצי גדלה לבית עם שני אוסטרלים. זוהי ערובה לגדילה נכונה של ילדים, עצמאיים ובעלי ביטחון עצמי מחד, ויודעים אחריות מהי ומתחשבים מאידך. הדאגה לכלבים דומה במידה רבה לדאגה לכל אחד אחר במשפחה; האימונים נעשים תמיד על קרקע שאינה קשה כמו דשא או חול, הכלבים עוברים חימום לפני האימון והטיפול מסור. דנדי רץ במסלולים עד גיל 10 וג'וי עדיין לא אמרה את המילה האחרונה…"

מה אוכלים אצל דנה? לפני כמעט עשור גילתה דנה את מזון רויאל קאנין כשחיפשה מענה כולל לרועים האוסטרליים שלה. "הם אינם כלבים פעילים באופן מיוחד, הם גרים בדירה ויוצאים לטיולים כמו מרבית הכלבים העירוניים בתוספת פעמיים בשבוע אימוני אג'יליטי. חיפשתי מזון מאוזן וכשניסיתי את רויאל קאנין הם פשוט טרפו אותו… דנדי עבר לאחרונה למדיום סניור, מזון המיועד לכלבים מבוגרים – מופחת קלוריות ועשיר יותר בסיבים תזונתיים ובאנטי אוקסידנטים, וג'וי אוכלת מדיום אדולט. הפרווה מבהיקה, האנרגיה מצויינת והם לא משאירים לי אף כופתית בצלחת".

מי יכול לעסוק באג'יליטי? בעיקרון כל אחד שיש לו כלב עם משמעת גבוהה, יצר עבודה ותקשורת טובה עם הבעלים. הגזעים המתאימים יותר הם גזעים בגודל קטן בינוני, גזעיים או לא גזעיים, זריזים ופעלתנים ומלאי רצון להתחרות ולשחק. תכונה זו צריכה להימצא אצל הבעלים, בתוספת קצת סבלנות והרבה הומור. החוג הישראלי לאילוף כלבים ולאג'יליטי ישמח לצרף כל נוהג חדש לשורותיו ואתם מוזמנים לפנות לדנה.

טיפוח? אג'יליטי זה לא בדיוק ספורט ששם דגש על טיפוח, אך בכל הקשור לדנה היא שומרת על טיפוח ברמה בינונית-טובה; הברשה הגונה חשובה ביותר ואמבטיה כשצריך אך לא לעיתים קרובות מדי. לטיפול בפרעושים וקרציות – פרונטליין כל חודשי השנה ומאחר ואלו כלבים החיים בבית, החשיבות של הטיפול הרציף בא לידי ביטוי בתוצאות. פרונטליין להזכירכם אינו רעיל ליונקים, כלבים או בני אדם ואידאלי בשימוש קבוע במהלך כל חודשי השנה.

דנה ורדינון היא בוגרת תואר שני בספרות עברית, מורה לספרות בתיכון עירוני ד' בתל-אביב, מדריכה מוסמכת בחוג הישראלי לאילוף כלבים ואג'יליטי ושופטת אג'יליטי.

שיפוט אג'יליטי הוא עניין מורכב; השופט מרכיב בשטח של 30 מ' על 20 מ' מסלול הכולל סללום-עקלתון, A פריים, נדנדה , גשר, מנהרה גמישה, מנהרת בד-שרוול, חומה, קפיצה למרחק, צמיג-גלגל ושולחן. על הכלב לעבור את המכשולים לפי סדר מסויים שקובע השופט. השופט קובע את הזמן שהכלב צריך לעבור את המסלול. פרק הזמן שהכלב צריך לעבור את המסלול נקבע לפי דרגת הקושי הנדרשת. כל מכשול מסומן בצבע בסיסי וחלקים מסויימים ממנו צבועים בצבע אחר המחייב את הכלב לגעת בהם בעת המעבר במכשול.

המטרה של הנוהג וכלבו היא "clean run"; ריצה ללא נקודות עונשין ובמינימום זמן. לנוהג מוקצות 8 דקות ללמוד את המסלול בעל-פה שהרי בכל תחרות כמו בכל אימון המסלול הוא אחר. הנוהג רץ לצידו של הכלב מעודד ומכוון. השופט בעזרת סימני ידיים מסמן לשולחן המזכירות שגיאה או סירוב ובסוף המסלול שני מודדי-הזמן מוסרים את הזמן של הצוות הנבחן למזכירות.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf