IMG_1840

40 שנה להי”ל

שם הכותב/ת: איתן הנדל

צילום: יוסי גיא, אמיר פז

בארוע רב משתתפים בתאטרון היהלום בר”ג התכנסו למעלה מ-500 חברי הי”ל לדורותיו לציין את הארוע.

ביום שבת ה-12 לאוקטובר התקיימה התערוכה הבינ”ל בערד שמשכה קהל רב. למחרת בשעות הערב שבו והתכנסו מרבית משתתפי התערוכה בתוספת חברי הי”ל לדורותיו באולם תאטרון יהלום ברמת-גן לציין 40 שנות פעילות.

כל מי שמצוי באחורי הקלעים של עמותות התנדבותיות מסוגן של ההי”ל יודע שהחום והניצוצות הנגרמים כתוצאה מהחיכוכים והויכוחים המלווים תפעול וניהול עמותות אלו יכול היה לספק מספיק אנרגיה להפעלת כל צרכי המשק הישראלי לשנים רבות. בעמותות שכאלו, תופעות שכפול, שחלוף, התפצלות והתאגדות שלא מדרך הטבע – נפוצות (ונפיצות) למדי ואורך חייהן של אלו, מוגבל למשך חייו של האינטרס המשותף. הארוע לציון 40 שנה של פעילות כלבנית סדורה עומד בסתירה לכל אלו (אתם יודעים כמה זה בשנות כלב?) ובא לסמן נקודת ציון בדרך שאנו מקווים תמשיך ותתפתח ואם לא תוביל את הכלבנות העולמית, לפחות לא תפגר אחריה.

ההי”ל הוקמה לאחר משא ומתן ארוך ומורכב לאורכה של שנת 1972 בין שני הארגונים הכלבניים שפעלו באותה תקופה, התאחדות הכלבנים בישראל מיסודם של בני הזוג מנצל שקם בשנות השלושים של המאה ה-20, והאיגוד לטיפוח הכלב הגזעי בישראל שהוקם בסוף שנות ה-60. בין שני האיגודים הלכה ותפחה יריבות על רקע השאיפה להכרה בינלאומית בכלבנות הישראלי. אירגון ה-FCI העולמי מכיר רק באירגון לאומי אחד ועל כן היה צורך בהכרעה. במקום מלחמה הוחלט ללכת על פשרה שהובילה בסיכומו של דבר להיווצרות ההי”ל. עד היום ניתן למצוא סימנים לאיחוד זה; המועדונים החברים באיגוד לטיפוח הכלב הגזעי בישראל היו מועדוני גזע ונקראו חוגים ואילו המועדונים שפעלו במסגרת איחוד הכלבנים בישראל נקראו מועדונים. כך בשמם של המועדונים (המועדון הישראלי לכלבי רטריבר, המועדון הישראלי לכלבי בוקסר וכיוב’) ואילו המועדונים שהשתייכו לאיגוד לטיפוח הכלב הגזעי נקראו חוגים (החוג לכלב רועים גרמני, החוג לכלבי רוח, החוג לשנאוצר וכיוב’). לעיתים לא היה קיים מועדון לגזע ספציפי בשני הגופים ובמקרה זה הפעילות נמשכה במועדון הספציפי, אך היו מקרים בהם היתה כפילות במועדוני גזע. במקרה שכזה המועדון הגדול קלט את אנשי המועדון הקטן יותר ושמו של המועדון הגדול נותר על כנו. כיום לא ניתן למצוא כל שריד ליריבות בין המחנות, אם כי פוליטיקה, אינטרסים וויכוחים יש בשפע.

לא נכביר מילים – בגליונות קודמים סקרנו את תולדות הכלבנות הישראלית, כך שלא כאן המקום לחזור על הסיפור (מרתק ככל שיהיה). הערב עצמו החל לקרום עור וגידים כשלב מקדים לשנת 2013 כשבחודש אפריל מתוכננת תערוכה בת שלושה ימים באתר בית הספר החקלאי מקווה ישראל. את הקרדיט לשני הארועים יש לזקוף לזכות מר איתן אטינגר, יו”ר הי”ל. במבואה לאולם התיאטרון הוצגה תערוכת הצילומים “חבר בחיי” המביאה 50 תצלומים מרגשים שנבחרו מתוך אלפי תצלומים שנשלחו לתערוכה. לבאים הוצמד כפתור דש חגיגי עם לוגו הארוע וחולק קטלוג התערוכה. למרות הצניעות המאפיינת את מרבית הארועים כאן, פרנסי ההי”ל לא התקמצנו – וגם כיבוד קל הוגש לאורחים.

את הערב הנחתה הגברת אורית נבו והוא חולק לשני חלקים; בחלק הראשון (והכלבני) הוצגו אנשי הכבוד של הי”ל במצגת נאה, ומר זאב טריינין, יקיר הי”ל, אחד מהמייסדים, יו”ר לשעבר ושופט פעיל בהווה נשא דברים בשם 16 הנבחרים. בהמשך הערב הוענק תואר יקיר הי”ל לחמישה ספוסנרים שתמכו בשנים האחרונות בארועים ובמהלך התפעול השוטף של הי”ל.

אחד הספונסרים הבולטים המלווים את הי”ל במשך 40 השנים הללו הינו בית ארז, ורמי מילטין עלה לבמה לקבל את התואר מידי מר איתן אטינגר.

עיריית ערד עימה טווה מר איתן אטינגר קשרים מיוחדים שאיפשרו קיום תערוכות בינלאומיות בשטחה החליטה להעניק למר אטינגר את תואר יקיר העיר. הגב' אתי גור הקריאה את דבר ראש עיריית ערד.מר יוסי קוסובר, סגן יו”ר הי”ל העניק למר אטינגר המכהן כיו”ר הי”ל זו הפעם השניה תעודה לציון 10 שנים בראש המערכת הכלבנית. את התעודה העניקה למר אטינגר דר’ ריטה טריינין – מוותיקות המערכת, לקול תשואות רמות של הבאים. לאחר הטקס המרגש ומצגת שהתלוותה לה, הוצגה מצגת שגוללה את סיפור הכלבנות הישראלית – סיפורה של ההתיישבות בארץ ישראל. את החלק הכלבני חתמו ילדי הנוהג הצעיר – דור העתיד, העושה כעת את צעדיו הראשונים בזירות. הם הציגו את כלביהם על הבמה וזכו לתשואות רמות לא פחות.

החלק השני של הערב הביא את אחד סטנדאפיסט הבולטים של ישראל, אדיר מילר, שהתקשה להתאושש מעצם העובדה שהערב הזה עסק בעיקר בכלבנות ויש להניח שישלב קטעים מהדיאלוגים שהתפתחו עם הקהל ששיתף פעולה בצחוק מתגלגל מכל פינות האולם. כיוצר הסדרה "רמזור" היה זה בלתי נמנע לשאול אותו מדוע הם נאלצו “להרוג” את ירדנה, (כלבה מגזע שי-צו שגילמה בתפקיד אורח את כלבתה של זוגתו בסדרה) כאן שיחרר אדיר מילר “סקופ” עולמי. על פי מילר, הכלבה פשוט “עיצבנה” את כולם. למרות שהיתה אמורה להיות “מאולפת”, לנבוח כשצריך ולשתף פעולה עם הבמאי, עשתה את כל שנדרשה לא בזמן הנכון ופשוט עיצבנה. לבסוף את כל פס הקול בו הנביחות צריכות היו להשתלב הקליט באולפן אדיר בעצמו, נובח למהדרין… מה נאמר, היה מצחיק, מאוד מצחיק!

הארוע נחתם בשעת לילה מאוחרת כשהמשפט שחתם את המצגת המגוללת את סיפור המעשה תלוי בחלל האולם “תם אך לא נשלם והן היו אלו רק 40 השנים הראשונות”…

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf