R.C 2015 Quad (63)

30 מי יודע?

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום:מערכת חיות הבית

מורן שמעוני ורועי דותן זהר   צילום: פאלומר

מידי שנה מתאספת באולם הנוסעים היוצאים בנמל התעופה בן גוריון חבורה עליזה (בעלי חנויות, ווטרינרים ומגדלים). השנה, זו המשלחת השניה שיוצאת לסיור שכזה ואל בית הנתיבות הגיעו 25 בעלי חנויות מכל רחבי הארץ. 5 מלווים הצטרפו מבית ארז; רמי מילטין, מורן שמעוני, רועי דותן זהר, לירן רובינשטיין, ואחרונה חביבה צביה שמש. הביקור נעשה בהזמנת רויאל קנין בשיתוף פעולה עם בית ארז היבואנים של חב׳ רויאל קנין בישראל. זוהי יוזמה להעמקת השותפות מתוך ראיית עולם ערכית, חתירה למקצוענות והרצון להנחיל את הידע הרב שנצבר. המילים "ידע וכבוד" (Knowledge and Respect) הוא המוטו המתייחס לבסיס הפיתוח המדעי כנקודת מוצא והכבוד אותו הם רוכשים לחיות המחמד העומדות תמיד במרכז.

מזג אויר אירופאי האיר פניו לבאים בנמל התעופה מארסיי פרובאנס. אוטובוס שהמתין לבאים העמיס את כל הכבודה ולאחר נסיעה קצרה חנה בחזית מרשימה של אג מורט, עיר צרפתית עתיקה שנשתמרה בצורה מעוררת התפעלות (״עיר״ במונחי ימי הביניים ולפי מונחי הצפוניים שבחבורה ״בגודל של הקריון״). אג מורט שוכנת במרכזה של לגונה שבעבר היתה ביצה. זוהי עיר עתיקה שהוקמה במאה הראשונה לפני הספירה. במאה ה-8-7 (תקופת מסעות הצלב) שימשה העיר בסיס המוצא בו נאספו והתארגנו האבירים למסעות הצלב. העיר מהווה מעין קפסולת זמן שבני אדם שנולדו במאה ה-21 חיים בעיר שהוקמה 20 מאות קודם לכן. החבורה שוטטה בסמטאות עד חצות היום. היה זה האות להתכנס ב-Café de Bouzigues, מסעדה צרפתית מקומית טיפוסית שעד מהרה ״נכבשה״ ע״י החבורה העליזה.

לקראת שעות אחרה״צ, החזיר האוטובוס את כולם למונפלייה. ממש במרכזה של מונפלייה שוכן מלון Crowne Plaza Montpellier Corum, במרחק הליכה קצר ממרכז העיר. לאחר צ׳ק אין זריז וחלוקה לחדרים ירדו הכל ללובי המלון. ההמולה של 30 ישראלים המתארגנים לארוע משותף יכולה להפיח חיים בכל לובי של מלון גם אם מדובר ב״אוף סיזן״. לאחר כ-10 ד׳ הליכה הגיעו הכל למסעדת La brasserie du Théâtre, הניצבת בבית מידות עתיק מול משכן אמנויות הבמה המקומי. כל כפר או עיר בתקופה זו שלפני חג המולד מקושטת ברוח החג והמילה ״sale״ מתנוססת על כל חלונות הראווה. ארוחת הערב היתה יכולה להימשך הרבה יותר אל תוך הלילה אך אותות הלילה הקודם והידיעה שיום עמוס מתוכנן למחרת, גרם למרבית בני החבורה חצאו בדרכם חזרה מוקדם יחסית.

היום השני הוקדש לביקור בקמפוס רויאל קנין. החברה הוקמה ע״י הוטרינר ז׳אן קאטרי (Jean Cathary) שהיה וטרינר כפרי והתגורר באֶַַַַמרג׳. הוא הניח ביסוד תפיסתו התזונתית את הצרכים של חיית המחמד ולא של בעליה. דרך ארוכה עברה רויאל קנין מהחצר האחורית של ז׳אן קאטרי, ועד לקמפוס המפואר שבכל שנה מוסיף ומחדש. החידוש השנה, מסעדה מקומית שאינה מביישת אף אחת ממסעדות האזור.

אחד העיקרים עליהם עמד ז׳אן קאטרי היה לפתח את המפעל בלב האזור הכפרי. ומכאן ממשיכים לצאת המוצרים לחנויות ברחבי צרפת ולכל העולם. מסביב למפעל התפתח קמפוס שבעבר עמד בודד בפאת הכפר וכיום ניצב בלב אזור מנהל, תעשייה ועסקים שהתפתח מסביבו. ההישארות באזור הכפרי של דרום צרפת מדגישה את המחוייבות והקשר החזק והאמיתי של אנשי רויאל למקורותיהם ולמאפיינים החקלאיים ממנו צמחו. הקמפוס מרכז את פעילויות החברה. במרבית המחלקות ברויאל קנין מותר להביא את חיית המחמד אל מקום העבודה. לצד משרדי ההנהלה והשיווק, המעבדות, והספרייה נבנה מרכז מבקרים עם אודיטוריום וכיתות לימוד. לצד כל אלו משתרע מפעל מזון בסטנדרטים הגבוהים ביותר.

לאחר קפה שני של בוקר, חולקו הבאים לשתי קבוצות שיצאו לסיור במפעל. מסלול המבקרים במפעל מהווה אטרקציה של ממש כשהוא עובר מנקודת איסוף חומרי הגלם דרך כל השלבים ועד לאריזה בדרך ללקוח. לפני תחילת תנועה, עברו מורן ורועי בין הבאים ו״פרקה אותם״ מכל אביזר שאינו בטיחותי. כל המטלטלין שעלולים למצוא את דרכם (בטעות) אל קו הייצור הושארו במלתחה וכל מבקר קיבל סט בטיחותי המורכב מקסדה, ערדלי ניילון, משקפי בטיחות וחלוק לבן. בתום טקס ההתלבשות המסורתי, חבושי קסדות, משקפי הגנה לעיניהם חלוקים לבנים רכוסים וערדלי ניילון לרגליהם, עברו הקבוצות בתחנות הייצור שונות להסבר מפורט על תהליך הייצור. מורן שמעוני, מנהלת מותג רויאל קנין העבירה את הסיור בשפה העברית וענתה על השאלות הרבות בכיוון האחד ואילו את הסיור השני הוביל פיליפ פרסון בשפה האנגלית ורועי תרגם סימולטנית לעברית עבור אלו שהאנגלית אינה שגורה בפיהם.

ניכר היה שמרחבי הייצור והתהליך המורכב עושים רושם על אלו שרגילים לקבל את המזונות ארוזים ומוכנים למכירה.

הקבוצות כשכפי שהזכרנו, לקמפוס התווספה מסעדת ״רויאל קנין״. עד כה, לארוחת הצהריים היו הקבוצות יוצאות בהסעה לאחת המסעדות הכפריות שמסביב. המסעדה הנמצאת במרכז הקמפוס חסכה את זמן הנסיעה והוסיפה נופך ביתי לביקור כולו. ישראלים מרגישים בבית בכל מקום, גם מסביב לשולחנות והשיחה, בעברית קולנית למדי מתערבבת, כולם עם כולם ונדמה כי מדובר בחבורה של ידידים מימים ימימה ולא בקבוצה שרק לפני יממה נפגשה לראשונה בנמל התעופה. פלאי המטבח הצרפתי עשו את שלהם ועוד היו מוסיפים לשבת אצל השולחנות שעה ארוכה אך היום קצר והמלאכה מרובה.

מצידה השני של ארוחת הצהריים חיכה לבני החבורה חלקו השני של היום. מדענים ווטרינרים מצוות הפיתוח הרצו על מגוון הפיתוחים החדשים המציבים את הרכיבים לפני המרכיבים. ההרצאות עסקו במזונות החדשים שאוטוטו יוצאים לשוק, ובמזון הרטוב שהולך ומרחיב את מקומו על המדף. ברויאל קנין רואים בבעלי החנויות שותפים ולא רק לקוחות: שותפים לעסקים, שותפים לדרך. שותפות זו עמדה בבסיס יום העיון והסיור במפעל. כאשר מאמצים תפישה זו, ערכי המותג הופכים ברורים ומעניקים את הכוח והתמיכה לכל מכירה. בעולם בו שם המשחק הוא נאמנות הלקוח, המכירה החוזרת תלויה בידע וביכולת להבליט את יתרונות המוצר. אמנם השירות הוא תמיד קלף מנצח, אך ידע הוא כח. המלצותיו של מוכר – שידיעותיו נרחבות והוא מכיר ויודע להתאים לכל בעיה פתרון תזונתי – מוכרות טוב יותר. בנוסף, לקוח יודע להעריך ידע ומקצועיות, ויחזור להתייעץ עם המוכר גם בעתיד, ומכאן גם הנאמנות למוצר ולנקודת המכירה.

לעת ערב, האוטובוס החזיר את הבאים למונפלייה ולאחר כמחצית השעה שהוקדשה להתארגנות והתרעננות יצאו הכל לארוחת ערב במסעדה Willie Carter Shape. ניכר היה כי בכל בקשור לבחירת המסעדות משתדלים המארחים להפתיע ולגוון ככל האפשר והפעם טאפס לאטיניים ומבחר אלכוהולי מרשים המיוצר במקום.

יום חמישי הגיע. לא להאמין ששלושה ימים חלפו ביעף. כעת כבר בלתי ניתן היה לדמיין אפילו ששלוש יממות קודם לכן נפגשו חברי הקבוצה לראשונה. ארוחת הבוקר היתה עליזה במיוחד וההתארגנות היתה זריזה מכרגיל. התכנית הביאה את בני הקבוצה אל טרקטורונים 4×4 ישר דרך השטחים הפתוחים של דרום צרפת. אזורים אלו אינם כה רחוקים מהגבול הספרדי. בני החבורה התוודעו לעבודתם של מגדלי השוורים ובין לבין, לבושים היטב ומטולטלים כהוגן עשו בני החבורה את המסלולים הבוציים שואפים מלוא ריאות את אויר החורף הקריר של פרובנס ומחזירים את הבטן למקום לאחר כל עליה אחת יותר מדי… לקראת צהריים עצרה החבורה לארוחה טיפוסית בלב האזור הכפרי. לאחר ארוחת הצהריים חזרו הכל אל המלון לאחר צהריים חפשי לקניות במונפלייה.

יום חמישי בערב, תוצאות השופינג היו משביעות רצון ולאחר שהשקיות המרשרשות הונחו בחדרים ירדו הכל לארוחת הערב האחרונה של הקבוצה כקבוצה על אדמת צרפת. הפעם, היתה זו הליכה קצרה אל הסימטאות הצרות של העיר למסעדת Chez Boris (״אצל בוריס״) שמגישה מחד את הסטייקים הטובים במונפלייה, ומאידך את הקינוח השווה ביותר בעולם (Millefeuilles). אולי כדי להפיג את תחושת ״מסיבת הסיום״ היתה הארוחה רעשנית במיוחד. האוכל המשובח לא בילבל את הבאים ועד מהרה נכבשה גם Chez Boris בקסמם הבלתי אמצעי של האורחים מישראל.

השכם בבוקר, ירדה הקבוצה ארוזה אל הלובי שם הצטיידו בארוחת בוקר ארוזה לדרך. הנסיעה למרסיי ארכה קצת פחות משעתיים בהם כמעט כולם התנמנמו כהמשך לשנת הלילה שהסתיימה מוקדם מהצפוי. שדה התעופה לא היה עמוס ותהליך הבידוק עבר ללא עיכובים מיוחדים. לקראת שעות הצהריים שעון ישראל נחתה הטיסה ועליה 30 חברים טובים שרק לפני שלושה ימים נפגשו ועכשיו כבר הקימו קבוצת ווטסאפ.

אז זה מה שהיה, בעיקר גיבוש של אנשים טובים שקודם היו לקוחות ועכשיו הם גם חברים. היה כיף, וכיף שהיה, ואם תדפדפו בגליון שיצא בדיוק בעוד שנה, יש להניח שתקראו סיפור דומה, שמסתיים בדיוק בשורות אלו.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf