F071721a[1]

איך החתולים שלנו רואים אותנו?

שם הכותב/ת: מערכת "חיות הבית"

צילום: מערכת "חיות הבית"

דרך עיני החתול – איך החתולים שלנו רואים אותנו?

ספרים המתארים את חיי החתולים ואורחותיהם מתפרסמים חדשות לבקרים, אך ספר שיצא לאחרונה צד במיוחד את עיננו: הספר, "Cat Sense" מאת ג'ון ברדשואו, שיצא לאור ע"י הוצאת הספרים של הניו יורק טיימס מציג בין שאר האינפורמציה המרתקת וסקירת המחקרים האחרונים שמופיעים בו, גם נקודת מבט חדשה: איך החתולים רואים אותנו ואיך הם תופשים את תפקידנו בחייהם.

אנו מסתכלים על החתול שלנו ועל מגוון הפעולות שהוא עושה כעל מובנים מאליהם: הדרך בה הם משחקים, מתנועעים במרחב, מתקשרים וכדומה. לאלו שסקרנים להבין את מקורן ומשמעותן של פעולות אלו – זה הספר בשבילם, בו ניתן למצוא את התשובות הטובות ביותר שהמדע מסוגל להעניק כרגע בכל הנוגע לאבולוציה של החתול מבחינה פזיולוגית והתנהגותית.

ג'ון ברדשואו הוא ביולוג מאוניברסיטת בריסטול באנגליה ומומחה להתנהגות בע"ח, נושא אותו הוא חוקר במהלך 30 השנים האחרונות. הוא אף שימש בעבר כיו"ר "האגודה ליחסים בין בעלי חיים ובני אדם".

"חתולים ריתקו אותי מאז ומעולם. למרות שהחתולים היחידים שהכרתי כילד היו אלו שהתגוררו בחווה שבמורד הרחוב, ושימשו כציידי עכברים. אלו היו חיות עסוקות ולא נחמדות במיוחד".

חתולים משמשים כבני לוויה לבני אדם מזה אלפי שנים. דרכיהם הצטלבו עם אלו של בני האדם, כשבני האדם החלו לאגור תבואה והיו צריכים פיתרון לבעיית המזיקים. להבדיל מכלבים שעברו דרך ארוכה מאז ימי הבר שלהם וגודלו למטרות מסויימות, חתולים לא גודלו למטרה מסויימת מעבר להיותם משמידי עכברים יעילים. הפיכתם לבני לוויה הינו תהליך שהתרחש רק לאחרונה, כך שלמעשה הם כמעט לא השתנו במהלך אלפי השנים האלו ותהליך ההתבייתות שלהם נמצא רק בחיתוליו, בטח ובטח אם משווים אותו לזה של הכלבים.

חתולים פחות מביעים את רגשותיהם מכלבים, אם בכלל, אך זו לא אשמתם. החתול הינה חיה יחידנית מיסודה, ומעולם לא נדרשה לכישורים החברתיים של הכלב, שהוא חיית להקה. פניהם של החתולים הינן חסרות הבעה מבחינתנו, אך הם יודעים להציג במחוות ובהתנהגות שלהם קשת רחבה של רגשות, שכלבים אינם מביעים. ברדשואו סבור כי החתולים שלנו תופשים אותנו איפהשהו על הטווח בין חתול גדול ולא חכם במיוחד שאינו עוין, ובין דמות אימהית, המעניקה חום, הגנה ומזון. הם מתקשרים איתנו ללא הרף – אנחנו פשוט איננו חכמים מספיק כדי להבין מה הם אומרים לנו. למשל הגרגור, שהוא חלק בסיסי ועיקרי בתקשורת בין האם לגוריה. הגורים מגרגרים כדי לקרוא לאם, שתשאר קרובה אליהם ותאכיל אותם. הם נשענים ומתרפקים עליה כדי לגרום לחלב להמשיך לזרום בעטינים. כאשר הם מתחככים זה בזה, וגם בנו, הם מסמלים שהם כאן למטרות שלום. מחוות הזנב הזקוף אל-על הינה הקרובה ביותר להבעת חיבה. "אני מאמין שחתולים באמת ובתמים מחבבים את בעליהם", אומר ברדשואו.

קחו למשל תכונה שנויה במחלוקת, שבעלי חתולים רבים חשים אי נוחות בגללה: הבאת הטרף הניצוד הביתה. כמעט כל בעל חתול שחיית המחמד שלו מסתובבת גם מחוץ לבית, מצא "מתנה" כזו בפינת החדר. אין זה אומר שהחתולים רוצחים את החיות לשם הנאה בלבד ולא כדי לאכול; הסיבה לכך היא אסטרטגיית הצייד שלהם.

עכברים משאירים נתיבי ריח כדי לתקשר זה עם זה. החתולים, משאיתרו את הסימנים, ימתינו בנקודת מסתור הממוקמת עם כיוון הרוח (כדי שהמכרסמים לא יוכלו להריח אותם) ויחכו לטרפם. סימני הריח הללו הינם כמו מודעות רחוב – כל חתול יכול לראות אותם ולהגיע לאזור. חתולים אינם נוהגים לחלוק את טרפם ויעדיפו ללכת לאכול במקום שקט ובטוח. אחרי שהם נכנסים הביתה ושללם בפיהם, מתגנב לאפם ריחו של המזון המוכר והטעים, הממתין בקערת המזון שלהם או בארון, והם נוטשים את הטרף לאנחות.

ממחקרים שנערכו ומופיעים בספר עולה, כי אצל החתולים כל פעולת המשחק היא לצורך אימון שיטות צייד. בין כלבים לבני האדם המשחק הוא עניין חברתי, המחזק את הקשר בין הכלב לבעליו ומאפשר לשני הצדדים להביע את חיבתם זה לזה. כאשר משתמשים בצעצוע כחלק ממשחק, תפקידו של הצעצוע הוא שולי, ומטרתו להפעיל את הכלב ולגרום לו לעשות דבר מה. לא כך הדבר אצל חתולים. כאן הצעצוע הוא הדבר העיקרי במשחק; אם תנופף בחוט שקשורה אליו בובת עכבר, החתול יתעלם ממך לחלוטין ויתרכז כל-כולו בתפיסת הבובה. הם גם יעדיפו צעצועים שמזכירים טרף – בגודל מסוים, פרוותים או בעלי נוצות. חתולים נוהגים לשחק בצורה אינטנסיבית ואגרסיבית יותר כאשר הם רעבים.

כיום, איננו זקוקים יותר לכישורי הצייד האלו כסיבה עיקרית להחזיק חתול, ורובם הגורף של בעלי החתולים מגדלים אותם כי הם אוהבים אותם ונהנים מחברתם. זהו תפקיד חדש יחסית לחתולים, כי בעבר איש לא גידל חתולים למטרה זו, וכך הם הצליחו לשמר את יכולות הצייד הפנומנליות שלהם, ולמגינת ליבם של חובבי הציפורים להשמיד אוכלוסיות שלמות של ציפורי שיר. המעבר מתפקיד המדביר לבני לוויה הינו מהיר מאוד ורחוק מלהיות מושלם, מנקודת מבטו של החתול. הם נדרשים כעת לסגל לעצמם יכולות חדשות, ובגלל נוהגם להרוג חיות חמודות, הם חווים היום עוינות הולכת וגוברת, שלא זכורה כמותה מאז ימי הביניים, מצד אוהבי טבע במיוחד באנגליה ובארצות הברית.

העצמאות שלהם והיותם חיית מחמד Low Maintance המתאימה ככפפה לאורח החיים העירוני המודרני, הותירו אותם לא-מוכנים להתמודד עם תפישתם של בעלי חתולים רבים שעליהם בעצם לתפקד כ…כלבים. נשאלת איפוא השאלה האם החתולים יצליחו לגלות גמישות רבה יותר בצרכיהם החברתיים, מבלי להתפשר על המאפיינים הייחודיים שלהם?

תהליך הריבוי של החתולים בימינו פועל דווקא לרעת העניין. מרבית ההזדווגויות שמתרחשות באופן ספונטני בחתולים קורות בין חתולים מבוייתים, לבין חתולי רחוב. ברם, חלק גדול מהחתולים המבוייתים, שרגילים לנוכחותם של בני אדם ומגלים התנהגות רגועה יותר, מעוקרים או מסורסים בגלל קמפיינים נרחבים שנעשים לקידום העניין, מסיבות ברורות ומוצדקות. אך המצב שנוצר הוא שדווקא חתולי הרחוב, שאינם מורגלים בחברת בני אדם והם נוטים יותר לעוינות ושומרים יותר על מנהגי הצייד – הם אלו שידם על העליונה מבחינה גנטית, והתכונות הפחות רצויות הללו שומרות על הדומיננטיות שלהן באוכלוסיית החתולים. "עלינו לחשוב מחדש מה אנחנו רוצים מהחתולים ומהו תפקידם", אומר ברדשואו.

ניכר כי הספר נכתב ע"י אוהב חתולים אמיתי, והוא משובץ בפרטי אינפרמציה מרתקים, על הפזיולוגיה ועל התנהגותם של חתולים. ברדשואו טוען כי לכל חתול אישיות שונה וניתנת לאבחנה, בדומה לבני אדם, והם מעניקים יחס שונה לבני אדם שונים ומגלים העדפה – ממש כמונו. הם גם חכמים הרבה יותר ממה שנדמה לנו, פשוט מדובר באינטיליגנציה אחרת מזו האנושית, ולכן לא ניתן למדוד אותה במעבדות סטנדרטיות. הנה כמה אנקדוטות קטנות, שתוכלו לשלוף בנונשלנטיות בשיחות סלון:

לחתולים טווח שמיעה מבין הרחבים בעולם היונקים, והם שומעים גם צלילים אולטרא סונים, וחלקם אף יהנו מהבאסים העמוקים של מוסיקת טכנו

חתולים יכולים להטות את השפם שלהם קדימה בשעת הצייד ולהשתמש בו כמכ"מ

הם רואים יותר תמונות מובחנות לשניה מאיתנו, ולכן מסך הטלויזיה ואור פלורסנט יראה להם מהבהב

הם נתקעים על צמרות עצים כי כל הציפורניים שלהם פונות קדימה וכשהן ננעצות בגזע הן אינן מאפשרות הליכה לאחור

בנוסף להתהפכות באויר שהם מבצעים כשהם נופלים מגבהים וכך נופלים על רגליהם, כאשר הם נופלים מגבהים גדולים מאוד הם ינקטו בנפילת מצנח, כאשר רגליהם פרושות לצדדים. טכניקה זו מאיטה את מהירות הנפילה למקסימום של 85 קמ"ש ומאפשרת להם לנחות על רגליהם.

הספר טרם תורגם לעברית וניתן להשיגו ברשת. מערכת "חיות הבית" ממליצה בחום!

"Cat Sense: How the New Feline Science Can Make You a Better Friend to Your Pet" by John Bradshaw

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf