DSCF7716

תערוכה מיוחדת וסמינר הכלב הכנעני

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום:מערכת חיות הבית

30-29 למרץ 2013

הרעיון לקיים תערוכה מיוחדת לכלבי כנעני קרם עור וגידים רק בחודש חודשיים האחרונים. היתה זו כפי הנראה התראה קצרה מדי עבור המגדלים מחו"ל שהעדיפו להישאר ברובם בבית, אך למרות זאת נרשמה התעניינות ערה ועל פי כמות הודעות הדוא"ל הנכנסות והתגובות ברשתות החברתיות עולם הכנענים היה כמרקחה.

השנה אנו מציינים 60 שנה להכרה של גזע הכנעני ע"י האירגון הכלבני הפעיל באותה תקופה בישראל. למי מהקוראים שלא עקב אחר הכתבות בגליונות הקודמים אודות תולדות הכלבנות, עם קום המדינה הוכנסו פעילויות הכלבנות בארץ ישראל תחת כנפי "התאחדות הכלבנים בישראל", אחד משני האירגונים שיקימו ב-1973 את הי"ל. בשנת 1953, הכיר האירגון בתקן הגזע כפי שנכתב ע"י פרופ' רודולפינה מנצל. באותה עת כבר היו רשומים יותר מ-150 כלבי כנעני בספר הגידול ובני הזוג מנצל עסקו במרץ באיסוף פרטים מן הבר. הפרטים שנאספו רוכזו ב"מכון לחקר הכלבים ולאילופם בא"י", מקום מושבם של השניים בקרית מוצקין, כלביה צנועה שהפכה למרכז כלבני מוביל במזרח התיכון ובעולם כולו במחקרים התנהגותיים של כלבים. יעברו 13 שנים נוספות עד שהגזע יוכר ע"י ה-FCI וינתן לו מס' 235 במניין הגזעים והוא ישוכן בקבוצה 5, קבוצת כלבי השפיץ בתת קבוצת הכלבים הפרימיטביים. על הכנענים ובני הזוג מנצל תוכלו לקרוא בהרחבה בהמשך הכתבה על הסמינר. 60 שנים להכרה בגזע, הוא בהחלט ציון דרך חשוב ועל כן הועלה הרעיון לקיים ארוע חגיגי במסגרת שלושת הימים ולהציע לבעלי כנענים מחו"ל להגיע ולהציג את כלביהם. כ-5 מגדלים נענו להזמנה, אם כי באופן חלקי, כלומר את הכלבים הם השאירו בבית והם בעצמם הגיעו לראות ולשמוע. בשלושת ימי התערוכה הוצגו הכנענים במסגרת התערוכות הבינלאומיות וביום שישי ה-29 במרץ, נערכה תערוכה מיוחדת בשיפוטה של ד"ר ריטה טריינין. לתערוכה התייצבו תריסר כנענים שאת מרביתם אנו לא רואים בתערוכת החוג או בתערוכות הבינלאומיות. הכנעני אינו "כלב תערוכות". אפשר למצוא כלבים הנהנים מתשומת הלב אך לרוב הם יעדיפו את פינתם השקטה בבית או יציאה לטיול בטבע על פני השתתפות בתערוכת יופי. למרות חוסר הנסיון של מרבית המשתתפים, כלבים ומציגים, התערוכה התנהלה על מי מנוחות. הקהל שהתקבץ מסביב לזירה מחא כפיים למשתתפים שכל אחד מהם יצא וידיו מלאות הודות לחסות של יבואני "רויאל קנין" בית ארז. החוג הישראלי לכלבי שפיץ הפגין נוכחות וצ'יפר את המשתתפים בסיכות החוג, בכובעים ומדבקות.

חשוב לציין שכל הכלבים שהוצגו היו במרחק של דור או שניים מכלבים שנאספו מן הבר והוכנסו לספר הגידול; הכנעני הינו אחד מהגזעים היחידים בהם ניתן להכניס לספר הגידול כלבים שנמצאו מתאימים בתכונותיהם ובאופיים לגזע. בדרך זו מכניסים דם חדש אל המאגר הגנטי ומרחיבים את הבסיס הגידולי. מירנה שיבולת המגדלת את הכנענים בחוות שער הגיא מקיימת קשר רציף כל ימות השנה עם מגדלים בחו"ל ושולחת כלבים שמקורם מהבר אל מגדלים בחו"ל. "רשת מגדלים" זו פועלת בכל המישורים ובאמצעות רשתות המידע והרשתות החברתיות כולם מעודכנים ומתעדכנים. בשנה החולפת הוכנסו מספר נאה של כנענים מהבר כולל זכר ונקבה אחים לשגר שהגיעו אלינו מירדן.

למחרת התערוכה, ביום שבת בבוקר שבנו והתאספנו באולם ההרצאות של ההי"ל באור יהודה, לסמינר שעסק בכל ההיבטים של הגזע, טיפוסיות, אופי, וחינוך. את הסמינר העבירה הגב' מירנה שיבולת. חמישה אורחים מחו"ל ועוד כ-25 מתעניינים מישראל הקדישו את שעות הבוקר לשמוע על הכנענים. בסיום הסמינר התקבצנו לתצלום קבוצתי שאנו מקווים יהיה צפוף יותר עוד שלוש שנים בדיוק, כאשר נציין 50 שנה להכרה הבינלאומית של הגזע ע"י ה-FCI.

הכלב הכנעני –

תזכורת היסטורית מעידן הולך ונעלם

הכלב הכנעני הוא הגזע הלאומי של ישראל, אחד מגזעי הכלבים המיוחדים ולא בשל צורתו, כי אם בזכות תכונותיו. זהו אחד מהגזעים הקרובים ביותר לכלב הבר. הוא עצמו יעדיף לחיות לצידו של האדם, כפי שנהג באלפי השנים האחרונות. בהתנהגותו הוא משמר את כל התכונות של חיית הבר, זהירות, עירנות, סתגלתנות ובעיקר חכמה.

זהו כלב מהיר ללמוד, המתאים את אורחותיו למקום ולאדם, בין בדואים הוא כלב המסתפק במועט הדואג לעצמו, ובבתי מידות ימצא את הפינה הרכה והמפנקת מכל ויאמץ אותה לקניינו. זהו גזע שצורתו לא השתנתה בעקבות אופנות או העדפות גידוליות. השוואה של תצלומי כנענים מראשית המאה והיום הביאה למעט מאוד שינויים. הכנעני בינוני במידותיו ובתכונותיו. פרוותו בינונית באורכה וצפופה מאוד, מגנה עליו מהאקלים, מפציעות ונשיכות, וצפיפותה כה רבה עד שאפילו הטפילים "נתקעים" בדרכם אל פני העור. הכנענים יראו את הווטרינר רק כאשר יגיעו לקבל את זריקת החיסון שלהם. זהו גזע טריטוריאלי, קשור מאוד לבעליו ומגן בחירוף נפש על שטחו ורכושו בפני כל פולש, גדול כקטן.

גם כיום ניתן לראות כלבי כנעני החיים בשולי יישובים ובמאהלי בדואים אם כי אלו הם אולי האחרונים מסוגם; השינוי העובר כיום על החברה הבדואית, המעבר מחיי נדודים להתיישבות קבע; הצטמצמות אזורי המחייה המסורתיים; קירבה עד חיכוך של גזעי כלבים ארופאים ואחרים, כל אלו מהווים איום ישיר על עתידו של הגזע.

הכנענים חיו עם בני האדם ובשולי ישוביהם זה אלפי שנים. כלבים דמויי כלב בר נקראים "כלבי פרייה" ונפוצים בכל רחבי המזרח התיכון, הודו ועוד. בני הזוג מנצל, חוקרים יהודים אוסטריים בעלי שם ומגדלים של כלבי בוקסר (בית הגידול "בני שטן"), הציבו את אוסטריה מולדתם בחזית המחקר העולמי של התנהגות בעלי חיים. הם העתיקו את משכנם מוינה לעיר לינץ ולצד גידול בוקסרים שאופיים ויופיים העניק להם את המקומות הראשונים בעולם, פיתחו שיטות להערכה, לחינוך ולאילוף של כלבי עבודה והיו חלוצים ופורצי-דרך בתחומם. לאחר מחקר מקיף אודות יכולת הזיהוי של כלבים על פי ריח, פרסמו השניים ב-1928 ספר בנושא "שימוש חוש הריח של הכלב בשירות האדם" וזכו בתהילת עולם.

המנצלים לימדו את כוחות הביטחון האוסטריים כיצד לאלף את כלביהם והם עשו זאת בשפה העברית. ההסבר שנתנו לכך, היה הגיוני ואפילו חכם – כך אף פושע לא יוכל להפריע לפקודות ולא יבין את משמעותן, וכלבים שהופעלו ע"י כוחות הביטחון האוסטריים והגרמניים גם במהלך מלחמת העולם השנייה, פעלו על פי פקודות בשפה העברית.

במקביל היו השניים פעילים מאוד במסגרת תנועת הנוער החלוצית "כחול ולבן" שהכינה בני נוער לעלייה להתיישבות חקלאית בארץ ישראל. מאחר והם היו מקורבים לרעיון הציוני, ראו בהכנת כלבים לסיוע בהגנה על ישובים מבודדים ערך חשוב ושלחו לא מעט כלבים עם אותם גרעינים שעלו לארץ. בשנת 1934 הגיע ד"ר רודולפינה מנצל לארץ ישראל להכשיר קורס ראשון של נוהגי כלבים. בהמשך, היא תגיע מספר פעמים נוספות לא"י. במהלך אותם קורסים ד"ר מנצל ראתה את אותם כלבים כנעניים בשולי היישובים או מלווים את הבדואי ועדרו.

כעבור ארבע שנים, עם איחודן של גרמניה ואוסטריה, ניתנה הוראה להביא את בני הזוג לגרמניה לצורך המשך מחקריהם. אך השניים נמלטו בסיוע ידיד מהמשטרה האוסטרית והגיעו בבטחה לארץ ישראל. הם הקימו בקרית מוצקין את המכון לאילוף הכלב ולחינוכו ובמקביל להמשך המחקרים שניהלו, ובאותה תנופה – הקמת מערך כלבני מודרני הכולל ספר גידול, מועדונים ותערוכות כלבים.

לפני כשנה ציינה ההתאחדות הכלבנית האוסטרית 100 שנה לייסודה. במסגרת החגיגות הופק ספר המציין את אבני הדרך החשובות והאישים שתרמו להציב את הכלבנות האוסטרית היכן שהיא נמצאת כיום. אין ספק כי במהלך מאה השנים אלפי אנשים פעלו במסגרות הכלבניות השונות אך בספר צויינו 4 אישים בשמותיהם; הראשון היה האוק (Hauck), אחד החלוצים העולמיים ומורם של בני הזוג מנצל, אשר הניח את היסודות למדע התנהגות בעלי החיים המודרני. בנוסף צויין אברהרד טרומלר (Eberhard Trumler), חוקר התנהגות בעלי חיים וכלבים בפרט (כתבה פורסמה בגליון 18), בודינגאואר (Bodingdauer), וטרינר וחלוץ במחקר כלבני ובני הזוג מנצל.

העובדה שבני הזוג מנצל קבעו את מושבם בא"י לא היתה קלה, כנחשונים בתחומם יכלו להגיע לכל עיר בו פועל מרכז אקדמי שהיה מקדם אותם בזרועות פתוחות ומעתיר עליהם תועפות ומשאבים. העובדה שהשניים בחרו בארץ ישראל במצבה הביטחוני המעורער והתשתיות טעונות הפיתוח נעוצה באידאולוגיה שבערה בלב השניים וברצונם לשנות את מקומו של הכלב ולשלבו במאבק של העם לשוב לארצו.

עם פרוץ מלחה"ע השנייה, מסייעת רודולפינה להכין כלבים למשימות ביטחוניות בעבור כוחות הברית. במקביל, גם אנשי ההגנה מבקשים סיוע דומה. דר' מנצל מחליטה לעשות שימוש בגזע המקומי ומתחילה לאסוף כלבים מהבר.

היא קוראת להם כלבים כנעניים על שם ארץ כנען ובמהלך האיסוף היא מגדירה 4 טיפוסים; טיפוס כבד – כלב רועים עם אזניים שמוטות, טיפוס דמוי דינגו, בינוני במאפייניו ואזניו זקופות, טיפוס שלישי דמוי קולי קל יותר מטיפוס הדינגו ואזניו זקופות או זקופות למחצה וטיפוס הסלוקי, קל ומזכיר את כלבי הרוח. הכנעני הראשון שנאסף מן הבר הוא כלב שחור-לבן והשם שהוצמד לו הוא "דוגמא". דוגמא נתפס באזור עמק זבולון. לא קל ללכוד כנעני, ואכן תהליך התפיסה של דוגמא ארך כחצי שנה. דר' מנצל גילתה את התכונות במיוחדות של הגזע, את האופי, העירנות והסתגלתנות שלו והכשירה מאות כלבים בעבור כוחות הביטחון. בשל התנאים הגיאוגרפיים, מרבית הכנענים הראשונים הגיעו מהאזורים הצפוניים של ארץ ישראל ואופיינו בצבעים שחור לבן בעיקר בעוד שהכלבים הדרומיים יותר היו בצבעי חול על שלל גווניו. רודולפינה מעניקה לכנענים את שם בית הגידול "בני הביטחון", שם שיופיע עד שנות ה70- במרבית תעודות היוחסין של כנענים בארץ ובעולם.

דר' מנצל מגוייסת ליחידת הכלבנים כאשר צה"ל מוקם ובתום המלחמהמעבירה את עיקר עיסוקה להכשרת כלבי נחייה לחיילי צה"ל שאיבדו את מאור עיניהם. גם כאן הכלב הכנעני תופס מקום חשוב ומתפקד ביעילות בעיסוקו החדש. בשנת 1953 מכירה "התאחדות הכלבנים בישראל" בגזע הכנעני על בסיס העבודה שערכו בני הזוג מנצל. בסיס הגידול היה 18 כלבים מהטיפוס הכבד, 23 כלבים מהטיפוס דמוי הדינגו, 25 כלבים מהטיפוס דמוי הקולי ו-15 כלבים מהטיפוס דמוי הסלוקי. בתוך 4-8 דורות התייצב הגידול על הטיפוס שאנו מכירים כיום ומכאן ואילך זוהי צלליתו של הכנעני. גם כיום ניתן למצוא בקרב הכנענים את ארבעת הטיפוסים הללו.

בשנת 1965 יוצאו 4 כלבי כנעני ראשונים לארה"ב ובמהלך השנים עוד רבים אחרים. ניתן למצוא פעילות יפה של הגזע במסגרת ה-AKC ובמסגרת הגזעים הנדירים של ה-UKC. דר' מנצל שבמהלך שנות השישים מקבלת תואר פרופסור והופכת לפרופסורית הראשונה בישראל (אוניברסיטת תל-אביב). המטרה לשמה ייצאה כנענים לחו"ל, היתה בכדי להקים גרעיני גידול לשימור הגזע. היא ראתה את היחס הלא-מחמיא של בני הארץ לגזע הלאומי וחששה כי יכחד ויעלם ועל כן הכינה בעבורו "תעודת ביטוח" בדמות ריכוזים מחוץ לארץ המקור.

אין ספק שפרופ' מנצל ראתה את הנולד; כיום הופכים הכנענים החיים בתנאים טבעיים נדירים יותר ויותר ואם לא ננקוט בחמש השנים הקרובות פעולה נמרצת לשימור בסיס גנטי רחב ככל האפשר, נאבד את התכונות הייחודיות של הגזע.

באירופה ניתן למצוא פעילות נאה של מועדוני גזע ומגדלים, בעיקר בצרפת, גרמניה, פינלנד, שבדיה ובארצות נוספות.

יום הכנעני והסמינר גם אם לא סחפו מאות, חשוב לכשעצמו בעצם עובדה שהוא מביא לתשומת הלב הציבורית את המצב הקשה בו שרוי הגזע. התגייסות של מספר לא גדול של אוהדי הגזע יכולה לחולל את התפנית ולהעניק סיכוי נוסף לגזע הלאומי.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf