fall110

תעלומה ושמה תומס פול (Thomas Fall)

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום:מערכת חיות הבית

איתן הנדל

ספרים בני שמונים וחמש שנים נראים לקוחים מעידן אחר במיוחד שאנו כבר עברנו לקרוא ספרים במדף וירטואלי המציג אותם דיגיטלית. אלו הם ספרים כרוכים בכריכות קשות ומושקעות והנייר המתפורר הצהיב מיושן ואינו נייר ״מפונפן״ גוון מקטלוג ניירות אופנתיים. ספרים בני 85 העוסקים בנושאים כלבניים מהווים תמיד חלון לתקופה אחרת. יש שיאמרו כי הם חסרי תועלת, אינם עדכניים ולא מחדשים דבר לגבי גידול ובמקרה הטוב אולי יכולים להיות נוסטלגיים. אני דווקא מוצא בהם עניין רב, פשוט מכיוון שהם מאפשרים לנו התייחסות אל נקודת זמן אחרת. הטקסטים אולי אינם מחדשים הרבה ולעיתים מיושנים בתפישתם אך התצלומים מראים כיצד נראו אז הגזעים, וכמעט תמיד ההשוואה מעניינת ומעלה שאלות.

הספר Dogs Of Today שהודפס בלונדון בשנת 1931 הוא מסוג הספרים החביבים עלי במיוחד, כאלו המודפסים בשחור לבן ובעמוד הפותח מצויין כי האילוסטרציות הן תצלומים בפוטוגרבור (Photogravure). פוטוגרבור (דפוס שקע) הוא שם שיטת הדפוס שבה הדפיסו רק את התצלומים: לוח נחושת שצופה בשכבה צילומית רגישה נחשף לאור. בכל מקום בו היה צבע בהיר האור מקשיח את השכבה הצילומית ההופכת עמידה ואטומה. ובכל מקום בו הצללים התגברו על האור, השכבה הצילומית נותרת רכה ופגיעה. לאחר החשיפה מוכנסת הלוחית לחומצה המאכלת את השטחים שהשכבה הצילומית לא התקשתה מעליהם, וכך נוצרים שקעים במקומות הכהים. התוצאה: גלופת שקע הנושאת עימה את כל הדקויות של הצילום שבדמותו יוצרה. טכניקה זו מחייבת מומחיות והתוצאות אמנותיות ממש.

בעמוד הפתיחה של Dogs Of Today מתהדרים יוצריו כי הוא מכיל 60 איורים בפוטוגרבור. הספר עוצב כאלבום גזעים כשכל גזע מוצב בכפולת עמודים, העמוד השמאלי כולל תאור קצר של כ-30 שורות טקסט ובעמוד הימני תצלום עמוק גוונים מצולם ומודפס בצורה מושלמת. כל הצילומים צולמו ע״י צלם אחד, Fall. תומס פול. זו אינה הפעם הראשונה שאני נתקל בתצלומים עם איכויות אמנותיות החתומים ע״י תומס פול. למען האמת מעטים הפרסומים האנגליים שיצאו לאור עד לשנות התשעים של המאה ה-20 שאינם מכילים לפחות צילום אחד הנושא את חתימתו. בדרך כלל ספרים כלבניים מכילים תצלומים של מספר צלמים על פי צרכי הכותב. אך כאן היה זה ממש מעין אלבום איכותי לעבודות נבחרות של צלם אחד, הסתקרנתי והחלטתי לגלות מעט יותר על אותו תומס פול.

האנגלים הם עם מסודר ועד מהרה גיליתי כי הארכיונים הועלו לרשת ושם מופיעים כל הפרטים אודות תומס פול. תומס פול נולד בשנת 1833 בעיירה לייבורן בחבל יורקשייר. בשנת 1857 הוא פתח סטודיו לצילום בבביידל (יורקשייר) אך המשיך והשתלם בחידושי המקצוע. ב- 1858 הוא הוסמך כמדפיס ליטוגרפי ואת יכולותיו האמנותיות צילומיות המשיך לשכלל כשהוא ניצב איתן בחזית הטכנולוגית של מקצוע הצילום וההדפס המתפתחים. הוא נישא בכנסיית ווסטמינסטר בשנת 1863 לשרה מריה, שהיתה צעירה ממנו ב-11 שנה, ונולדו להם 6 ילדים, שלושה בנים ושלוש בנות. תומס פול היה חלוץ בתחומו ובאותה שנה הוזמן לצלם את הנסיך והנסיכה מווילס בטירת הורנבי. צילום של בני משפחת המלוכה אינו ארוע של מה בכך ורק בעלי מקצוע מדופלמים ו/או יחידי סגולה מקבלים הזמנה שכזו. פול ומשפחתו עקרו ללונדון בשנת 1867 שם התמנה למשרת הצלם הראשי בסטודיו של אליוט ופריי, תפקיד בו שימש עד שנת 1874. בסוף אותה שנה פרש תומס והקים את הסטודיו הלונדוני הראשון שלו ברח׳ בייקר מס׳ 9, לא רחוק מגן החיות. הוא התמחה בצילומי כלבים ועד מהרה הפך לצלם המוביל בתחום. הוא וצוות העוזרים שלו היה מגיע לכל תערוכת כלבים ומקימים סטודיו במקום. כלבים מנצחים היו מגיעים בלוויית בעליהם להצטלם וצוות עם ציוד נייד היה מסתובב ברחבי שטחי התצוגה ומצלם בעיקר את הדרגשים הטיפוסיים לתערוכות כלבים הנערכות באנגליה. לאחר שתערוכת ה״קראפטס״ צברה מוניטין כחשובה ביותר באנגליה ובעולם הכלבני הפך לצלם הרשמי של התערוכה. בשנת 1897 הוזמן לצלם את המלכה ויקטוריה והיה בין הצלמים הבודדים שהוזמנו לצלם בבית הגידול המפורסם של המלכה אלכסנדרה. ההזמנות החוזרות של תומס פול לצילום אצל בני משפחת המלוכה הפכו אותו למעין סלבריטי בתחומו. תומס פול עשה שימוש מושכל בפרסום שקיבל והעניק מספר ראיונות אודות צילום בארועים כלבניים שסייעו לו להפוך לאוטוריטה מקצועית בתחומו.

כאן אנו מגיעים לעובדה המוזרה בסיפור והיא תאריך פטירתו של תומס פול, 20 באוקטובר 1900. למי שהספיק לשכוח, הספר נושא את התאריך 1931, שלושים ואחת שנים לאחר שמר פול עבר מהעולם. אחת הבעיות בעולם הצילום של אותם ימים היה עמידות חומרי הצילום. התצלומים שהודפסו על זכוכית או צלולוייד ולא החזיקו מעמד שנים רבות. תשלילים רבים הלכו ודהו עד שהפכו לשקופים לחלוטין או השחירו לכדי משטח אטום חסר פרטים. כלומר, לא מדובר בשימוש חוזר של תצלומים ישנים מחד ומאידך מדובר על כלבים שהוצגו עשרים שנה לאחר שפול הלך לעולמו. אם כך, היה מי המשיך לצלם ולחתום בשמו גם לאחר שנפטר וזאת במשך כמעט מאה שלמה?

המשכתי לנבור בארכיון שם גיליתי כי אף אחד מבניו או בנותיו לא המשיך את העסק. תומס פול עבר עם הסטודיו שלו ברחבי לונדון על פי צרכי החלל והזמן. הארכיון שהלך ותפח הצריך חלל איחסון גדל והולך ומה שבעבר אוחסן בארון או שניים הצריך עתה חדר נפרד.

לאחר מותו המשיך לנהל את הסטודיו אדוארד היצ׳ינג פרקר (Edward Hitchings Parker) שהיה עוזרו האישי. לאחר כ-10 שנים בהם שמר על האינטרסים של המשפחה נמכר הסטודיו לפרקר שהחליט להשאיר את שם העסק על כנו. כך הפך הוא למר תומס פול השני. הוא המשיך לצלם ולחתום בשמו של תומס פול גם הלאה ושימר היטב את המוניטין הכלבני.

בשנת 1927 הצטרפה לעסק עוזרת צעירה ושמה ברברה בורון Barbara Bourn או כפי שהיתה מוכרת בפי כל ברברה בוראוז (Barbara Burrows). באותה תקופה נשים עסקו בעיסוקים יותר מסורתיים והצילום היה תחום שברברה היתה חלוצה מסוגה. היא יועדה להיות עובדת במעבדה בפיתוח וריטוש, וכסייעת בצילומי הסטודיו. עד מהרה גם התלוותה לפרקר כנושאת כלים כאשר יצא למשימות צילום מחוץ לסטודיו. ברברה היתה ללא ספק בעלת כישורים טבעיים לתחום שהיא בחרה והוכיחה שהיא עשוייה מהחומר ממנו עשויים צלמים כלבניים אמיתיים. כבר במשימה השנייה אליה יצאה עם פרקר, כאשר השניים יצאו לצלם בבית הגידול ״ארקטיק״ לסמויידים של M. Keyte-Perry.

הגב׳ קייטי פרי רצתה צילום קבוצתי בו מופיעים 10 מהסמויידים האלופים שלה. פרקר שהכין סט צילום עם 2 מצלמות ניסה לצלם את הסט המורכב אך הכלבים לא שתפו פעולה. ביאושו החליט להסיט את המצלמה לשמאל, והרעש שהקים גרם לכל הכלבים להתמתח ולהראות במיטבם. ברברה שניצבה מאחורי המצלמה השנייה לא היססה לרגע והתמונה הונצחה על הצלולוייד. פרקר הבין כי מדובר בכישרון טבעי ובשנת 1936 הפכה ברברה שותפה מלאה בסטודיו. היה זה רעיון שלה להתחיל ולארגן את סטוק התצלומים כארכיון מסודר המוצע לכל דורש לצורך פרסומות, לוחות שנה, ספרים ומאמרים. פעמים רבות לאחר שהיו מסיימים משימת צילום בבית גידול זה או אחר היו נשארים ומצלמים גורים או כלבים צעירים לצרכים פרסומיים אלו. אדוארד פרקר נפטר ב-1958 והסטודיו לצילום של תומס פול עבר לרשותה של ברברה שהפכה למר תומס פול השלישי. ניהול הסטודיו עבור ברברה לבדה הפך תובעני והעיסוקים המנהלתיים נטלו ממנה את חדוות היצירה וברברה התמקדה בצילום בסטודיו ואפילו שקלה פרישה. בשנת 1970 החליטה לעקור ממרכז לונדון הסואן לסטנמור במידלסקס. הארכיון הכיל בעת ההיא רבבות תצלומים שתיעדו את ראשית הכלבנות המודרנית ואת צעדיה הראשונים. צריך לזכור כי התצלומים צולמו על נגטיבים, חלקם על צלולוייד וחלקם על זכוכית. האיחסון חייב אטימה לאבק ולחות והנפח של התשלילים הפך עם הזמן למשמעותי. קטלוג ידני מחייב רישום קפדני וסדר מופתי, עיסוק הדורש זמן וידע. אם נסכם את כל שנכתב כאן מדובר בכאב ראש לא קטן. שנתיים מאוחר יותר פגשה ונישאה לעמית למקצוע, וויליאם בורוז שנכנס במרץ לניהול הסטודיו והפך למעשה למר תומס פול הרביעי. בשנת 1976 עבר הסטודיו בפעם המי יודע כמה והפעם לפרום בסומרסט.

כצמד, חזרה ההתלהבות וחדוות היצירה וברברה וויליאם שבו לצלם ארועים כלבניים. השניים היו מוכרים מאוד בקרב קהיליית הכלבנים האנגלית ושמם הופיע באינטנסביות רבה במהלך שנות השמונים והתשעים על גבי תצלומים רבים בירחון Our Dogs הבריטי.

לייעול השירות הם בנו קרונוע שהיה למעשה מעבדה וסטודיו ניידים אליו נהרו מכל הזירות המנצחים לצילום מקצועי. כל משתתפי התערוכות של שנות השבעים ועד לתחילת שנות התשעים זוכרים בחיבה את הקרונוע שהציע גם לוחות שנה ותדפיסים מכל התקופות והזמנים. בשנת 1990, לאחר 60 שנות עבודה הודיעו בני הזוג בורוז על פרישה מצילום פעיל והתמקדו בפעילות הארכיון שהיה ללא ספק יחידי מסוגו עם תיעוד רציף משנת 1875.

הארכיון הציע את שירותיו למספר שנים נוסף ובשנת 1995 הוצע למכירה הארכיון ההיסטורי שהנציח למעלה ממאה שנות כלבנות מפוארים. לאחר התעניינות מצד גורמים כלבניים שונים, הארכיון נרכש בשנת 2001 ע״י ארכיון התצלומים ההיסטורי של מרי אוונס בלונדון. התצלומים התיעוד והמסמכים הועברו לבניין הספריה השוכן בבלאק הית׳, שבדרום מזרח לונדון. ג׳סיקה טלמאג׳ מארכיון התצלומים ההיסטורי של מרי אוונס סיפרה לי כי רבבות התצלומים נסרקים ומועלים לרשת ועד כה הועלו יותר מ-1600 תצלומים כשהותיקים ביותר הם משנת 1850 ומתפרסים על פני יותר ממאה שנים.

ברברה בורוז הלכה לעולמה בשנת 2005 בבית החולים בבת׳ כשהיא בת 96. התצלומים שצולמו לאורך השנים ע״י fall ניתנים לרכישה בארכיון מרי אוונס http://www.maryevans.com

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf