all_PACKSHOT-GB

תזונת חתולים – מזונות לחתולים הגזעיים

שם הכותב/ת: אורי שמעוני, יועץ תזונה - רויאל קאנין

צילום:מערכת חיות הבית

החתולים ליוו את האדם לאורך כל שנות ההיסטוריה האנושית. בתחילה תפסו ממנו מרחק, חוששים מהעובדה שיהפכו לצווארון לאיזה מעיל אך לאחר שהאדם הבין עד כמה הם יעילים בתפיסת מכרסמים (מבלי להרוס את כל המחסן או לחפור חצי גינה כמו הכלבים לדוגמא) הם הפכו לחלק מהנוף הביתי. עדויות ראשונות ניתן למצוא אצל הפרעונים ומאוחר יותר באירופה, בתחריטים מהמאות ה-16 ו-17. בספרים עתיקים שצוירו במנזרים ניתן לראות חתולים בסמוך או ממש בתוך הנוף הביתי. החתול שמר על תדמית פראית ועל כן בתחילה היה מזוהה עם שולי החברה. כך הפך לציוד חובה בבית כל מכשפה (ביחד עם רגל עטלף מיובשת ועורב). כבר בתקופות יחסית מוקדמות ידענו הרבה מאוד על כלבים, ופיתחנו מהם גזעים לרוב. החתולים נשארו במשך כל זמן זה מסתוריים יותר והגזעים הבסיסיים שאנו מגדלים היום נחשבים ליצירי המאות האחרונות.

תזונת חתולים שונה באופן מהותי מתזונת כלבים בשל ההדגשים השונים שרכיביה צריכים להעניק. חתולים מטבעם חשדניים יותר ובררניים הרבה יותר. הם לא יטעמו כל דבר, ואם תהליך העיכול גרם להם הפרעה או כאב, יזכרו זאת לעתיד ולא יאכלו את מה שנחשד בעיניהם לגורם הבעיה. מחקר בלתי תלוי שנערך בתחילת שנות ה-2000 ומדד את הטעימות של מזונות פרימיום יבשים של יצרנים שונים, העניק למזונות של רויאל קאנין ציון גבוה במיוחד. הטעימות הגבוה של המזון היא כרטיס הכניסה שלו לרבים מצלוחיות החתולים בעולם. לא בכדי ניתן למצוא את הביטוי "רעב ככלב" ולא "רעב כחתול"…

מספר מאפיינים משותפים לכלל החתולים; הם בררניים (זאת כבר אמרנו) ולכן עלינו לגרום להם לרצות לאכול; מרביתם מעוקרים או מסורסים ולכן נוטים להשמנה; הפרווה שלהם צפופה ועדינה יותר מזו של הכלביים ועל כן חייבת התייחסות מיוחדת; מאחר ורבים מהם חיים בתוך הבתים ואינם יוצאים החוצה, הרגלי הנקיון שלהם מעולים אך הריח – פחות, ויש למצוא דרכים להפחיתו; החתול אינו משאיר את פיו פתוח אלא סגור רוב הזמן. החיידקים היכולים להתפתח בחלל הפה עלולים לגרום לזיהומים ולפגוע במשנן; ההרפס, מחלה התוקפת חתולים כמעט בכל הגילים מהווה עד היום אחד הסיכונים המרכזיים וכל מזונות רואיל קאנין לחתולים מכילים את האל ליזין, המסייע בבניית מערכת חיסונית חזקה.

החתולים הגזעיים משמרים טיפוסיות באופי ובצורה ועל כן יש אנשים העושים הכל בכדי לגדלם. אמנם מרבית החתולים החיים היום בישראל הם אסופה מקסימה של מרבית הגזעים הקיימים (כולל השונר – חתול הבר הארצישראלי).

 הגזע הנפוץ ביותר בעולם ואחד העתיקים ביותר הוא החתול הפרסי. החתול הפרסי נודע לאדם בתחילת המאה ה-17 והגיע מחצרות הממלכה הפרסית. הוא התקדם לאורך ציר מזרח מערב ואופיו השליו וצורתו הייחודית של עיניים עגולות ובולטות, ופנים פחוסים הילכו קסם על מלכים ורוזנים. פרוותו ארוכה ורכה. אחת העובדות המדהימות לגבי חתול זה נוגעת לכמות הפרווה שהוא מצמיח על גופו; אם נשזור חוט מכל השיער שעל גופו נוכל למתוח אותו בין תל אביב לאילת (360 ק"מ בלי קיצורים!). עד מהרה כבש את הסהר הפורה, אירופה, האיים הבריטיים, עבר גם למושבות והתנחל בלבבות הכל גם שם. הוא מופיע במגוון גדול מאוד של צבעים ואורכי פרווה ובאופיו הרגוע מהווה בן לוויה אידאלי. בשל ייחודיותו, הוא אינו מסוגל לשרוד מחוץ לבית ומבלה את כל ימיו בתוך הבית ואינו יוצא ממנו. זהו חתול גדול המגיע למשקל של 7-3.5 ק"ג.

הגולגולת של החתול הפרסי היא ברכיציפאלית, כלומר הזרבובית קצרה מאוד והמנשך סנטרי בדומה בבוקסר ובבולדוג. האף הפחוס אינו מקל על החתול את הנשימה, וכל נושא הלעיסה בעייתי. המזון שעוצב לחתול הפרסי לוקח בחשבון את כל הנקודות שכבר הוזכרו אך שם דגש על מספר נקודות; טעימות גבוהה לחתול בררן במיוחד; חלבון איכותי בעל נעכלות גבוהה כרכיב מרכזי באחוז גבוה מסך הרכיבים בכדי ליצור בסיס איתן לפרווה למימוש מלוא הפוטנציאל שלה; כופתא ייחודית במרקם ובצורה לעידוד לעיסה ולהקטנת היווצרות אבן שן.

גזע נוסף הנפוץ מאוד בעולם וגם בארץ הוא הסיאמי – היפוכו המושלם של החתול הפרסי. זהו חתול צנום וגמיש, עם יכולות אתלטיות ניכרות; הוא החל את דרכו בג'ונגלים של דרום מזרח אסיה כחתול מפוספס כתמים. הוא חברותי אך אנרגטי מאוד. גופו מאורך וצנום. הראש בצורת משולש ופרוותו כסופה כשהגפיים כהים כמו גם מסיכה כהה על פרצופו, קצות אוזניו כהות וכך מרבית זנבו. הוא אינו קטן וגופו מאורך אך הוא קל משקל ומשקלו ינוע בין 2.5- ל-5 ק"ג. הפרווה של הסיאמי קצרה והפרווה המשנית דלילה. המזון לחתול הסיאמי שם דגש על היותו גמיש וקל משקל במיוחד לאור הנקודה שהזכרנו אודות היווצרות משקל עודף כתוצאה מעיקור או סירוס. המזון מכיל חלבון בעל נעכלות גבוהה באחוזים יחסית גבוהים ואילו שומן באחוז יחסית נמוך. המזון משופע ברכיבים נוגדי חימצון, וכמו כן ברכיבים העוזרים בשריפת שומן (אל-קרניטין לדוגמא). הנוסחאות הייחודיות מכילות סיבים תזונתיים המאטים את תהליך העיכול ובכך יוצרים תחושת שובע לאורך זמן. המזון שעוצב במיוחד לסיאמי מאפשר שמירה על גמישותו ומניעת השמנה לא רצויה מחד ושמירה על החיוניות והזריזות מאידך. כך אנו נצליח לשמור על הסיאמי שלנו במיטבו, חיוני, סקרן ובריא.

הגזע השלישי שנזכיר במדורנו הוא החתול הבריטי קצר השיער. זהו חתול חזק, גדול וקומפקטי עם ראש עגול וגדול, עיניים עגולות וגדולות והיכול להגיע גם לגדלים של עד 8 ק"ג. מי שזוכר את סיפורו של לואיס קארול, עליסה בארץ הפלאות, הרי שחתול הצ'שייר בעל החיוך הרחב וההגיון ה"חתולי" היה לא אחר מאשר בריטי קצר שיער. בתחילה הגזע הופיע בנוסף למפוספס גם בצבעי כחול אך כיום ניתן לראותו במגוון גדול של צבעים נוספים. לעיתים היינו רואים בעיות גנטיות המלוות את הצבע הכחול אך במקרה שלפנינו לא כך הדבר; זהו חתול בריא וחסון, נוח מאוד באופיו, ידידותי ושליו שאינו מציג תכונות או מאפיינים ייחודיים כמו הסיאמי או הפרסי. בשל גודלו המזון הייחודי לחתול הבריטי קצר השיער שם דגש על המפרקים עם תוספת של כונדרטין וגלוקוזמין, וכמו כן דגש למערכת כלי הדם והלב.

מזונות החתולים הגזעיים ניתנים להשגה בכל החנויות המובחרות בצד סדרת הפתרונות הכלליים לחתולים לפי גיל, גודל ואופי (פעלתן, שוכן בית רגוע או פראי למחצה).

לפרטים נוספים אתם מוזמנים לכתוב לאורי שמעוני בדוא"ל: ori@beit-erez.co.il

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf