chorche399

רפתן וג'נטלמן

שם הכותב/ת: מערכת "חיות הבית"

צילום: מערכת "חיות הבית"

בחודש נובמבר האחרון נפרדנו מאדם מיוחד, חורחה פטקי הלך לעולמו והוא בן 71. למרות שלקה בליבו בגיל צעיר יחסית, היה בריא בכל מאודו, לוגם מהחיים גמיעות גדולות, מתובלות בעברית ציורית הייחודית רק לו. חורחה היה איש משפחה למופת, אב לארבע בנות וסב גאה ל-7 נכדים. לצד עליזה אשתו הקים משפחה לתפארת, ובג׳נטלמניות האופיינית לו, דאג לתת את תשומת הלב והיחס לכל אחד ואחד.

חורחה פטקי ומשפחתו הגיעו לניקרגואה מהונגריה בהימלטם מאימי מלחמת העולם השנייה. המשפחה התיישבה במנגואה הבירה וחורחה הפך לאיש עסקים שידו בכל ויד כל בו. החוש המסחרי וקסמו האישי היה שילוב מנצח ועסקיו שגשגו. הוא קנה ומכר ובעיקר הרוויח, אך האידאולוגיה גברה ובשנת 1962 חורחה רכש כרטיס והפליג באוניה ארצה היישר לאולפן בקיבוץ גינוסר. באולפן חורחה הכיר את עליזה סויקיס, עולה חדשה שהגיעה עם אחיה ואשתו מבואנוס איירס שבארגנטינה לארץ.

לאחר היכרות קצרה החליט הזוג הצעיר להינשא וכעבור שנה נולדה הבת הבכורה שושנה. צעירים ובתחילת דרכם מחליטים עליזה וחורחה לחזור לבסיס האם והם חוזרים לניקרגואה. חורחה חוזר לעסקיו והמשפחה הולכת וגדלה; נולדות עוד שלוש בנות, מרים, סילביה ואחרונה חביבה אילנה. בסוף שנות השבעים פורצת הפיכה בניקרגואה. רבים מבני המשפחה המורחבת עוזבים את המדינה ומהגרים לארה״ב. אך האידאולוגיה גוברת שוב על שיקולי תועלת מיידית, ועליזה והבנות יוצאות לישראל ומגיעות היישר למרכז קליטה בבאר שבע. חורחה נשאר מאחור לנסות ולהציל מעט מהרכוש שנשאר. בעזרת קסמו האישי והחוש העסקי שלו חורחה מצליח להציל חלק מהרכוש וכעבור שנתיים בשנת 1981 הוא מצטרף אל משפחתו בבאר שבע.

מיד עם הגיעו מתחילים בני המשפחה לחפש מקום בו יוכלו להקים את ביתם. חורחה, עליזה והילדים מתחילים לסרוק את ישובי הדרום, מתארחים פה ושם ולבסוף לאחר סוף שבוע בקיבוץ עין השלושה החליטו להקים בו את ביתם. ״היתה זו החלטה מעשית; הם חיפשו קיבוץ בסביבה תומכת דוברת ספרדית ובאוירה חברית נעימה״, מספרת אילנה. וכך משפחת פטקי מצאה את ביתה בישראל. חורחה שובץ ברפת, ומצא בה את מקומו הטבעי למרות שמעולם לא למד על גידול פרות או על ניהול רפת. חורחה, שהיה סוחר מלידה, הצטיין בתכונותיו הניהוליות וחושיו העסקיים גרמו לו להתבלט בכל תפקיד שמילא. הכשרתו הייתה מעשית, מיידית והוא ידע ללמוד את ה״שטיקים של המקצוע״, להפנים ולעשות בהן שימוש מיידי.

הרצינות, הנתינה ותחושת האחריות ליוו אותו בכל תפקיד שמילא, קטן כגדול. שמואל בלברמן (המוכר יותר כ״שמיל״) רכז התארגנות הרפתות באזור הנגב ועוטף עזה פגש בחורחה לפני יותר מ-30 שנה והשניים הפכו לחברים טובים …״ הייתה לו אהבה להולכים על שתיים וגם להולכים על ארבע״… מספר שמיל ומוסיף ״… הוא היה סוחר מלידה, הוא ידע כיצד למכור ומילה שלו הייתה מילה, הוא נתן את היחס לקטן ולגדול והיה נוהג לומר כי הוא עובד כאילו היה מנכ״ל קוקה קולה. כאשר ריכז את רפת עין השלושה הוא הביא אותה להישגים ואת אותה רצינות הוא העביר לתפקידו בבית ארז; אמנם עיקר תפקידו היה שיווק לרפתות ושירות למגזר החקלאי אך הוא גם הביא למגדלי חתולים וכלבים בתחומי אחריותו את המזון הייעודי המתאים, מכיר כל אחד, זוכר בדיוק את סוג המזון ומביא אותו עד למפתן דלתו של כל לקוח…״

בשנת 1990 רמי מילטין מתחיל להרחיב את הבסיס העסקי של בית ארז ובמסגרת עיבוי סל המוצרים מתחיל לייבא לארץ את תחליפי החלב של דנקויט. בית ארז באותה תקופה היה מצומצם בהיקפו, ואת עיקר העבודה ביצעו קומץ אנשים. רמי הגיע לרפת של עין השלושה ופגש לראשונה את חורחה. ״נוצר קליק מיידי", אומר רמי. חורחה זכר את המזון של דנקויט מהתקופה שהחברה ההולנדית ליוותה את מפעל תחליפי החלב שהקימו אנשיה בקיבוץ מעברות. חורחה הפך לאחד הלקוחות הראשונים של בית ארז והפך לאחד הלקוחות הנאמנים ביותר. לאחר שנים בהן עבד וריכז את רפת עין השלושה עמד לצאת לביקור משפחתי בארה״ב. לפני שיצא, חורחה התקשר לרמי מילטין והודיע לו שמיד לאחר שהוא חוזר מהביקור אצל בני משפחתו, הוא חוזר ומתחיל לעבוד בבית ארז כמפיץ של מוצרי דנקויט. רמי מילטין, שלא בדיוק ידע כיצד להגיב, הסכים כמובן אבל בסתר ליבו לא ידע מה עושים עם הצעה שכזו ואם היא בכלל אפשרית. חודשיים שלמים שהה חורחה בארה״ב בקרב בני משפחתו וכשחזר, התייצב אצל רמי בבית ארז ושאל מתי מתחילים…

רמי מילטין נזכר באותם ימים: ״בית ארז היתה עסק משפחתי ללא סוכנים כמעט. איתרתי רכב יד שניה ושלחתי את חורחה לעבודה. עד מהרה החל להצטבר קילומטרז׳ ואתו הגיעו גם הלקוחות״. חורחה עשה נפשות למוצרי דנקויט. הרקע הרפתני שלו היוו את הבסיס המקצועי ועד מהרה רבים ראו בו מומחה שכדאי להיוועץ עמו. ״לאחר מספר שנים נקרא חורחה לשוב לניהול רפת עין השלושה, תפקיד אותו ימלא עד ל-2006, אז הוא חוזר לתפקיד שעזב בבית ארז ואותו מילא עד יומו האחרון.

חורחה היה אדם נדיר, רפתן וג׳נטלמן, שידע למכור כמעט כל דבר ולהפוך כל לקוח לחבר. הוא נתן את כולו להצלחת המשימה שנטל על עצמו וחש כאילו העסק הוא העסק שלו. האכפתיות, האחריות והמסירות היו בדמו, ובמסירותו הוא הדביק את כל הסובבים אותו.

בכל בוקר היה רמי מילטין פותח את הבוקר בשיחת טלפון לחורחה, מתעניין במסלול שתכנן לאותו יום, שואל להזמנות ומתעדכן בתחזית המכירות. וכך, לאחר שהעברית הייחודית של חורחה מתנגנת באוזניו היה מתחיל את יומו.״זה יחסר לי״, מודה רמי.

בשנה האחרונה הצטרפה אילנה, הבת הרביעית לצוות המכירות בבית ארז, וכך הפכה מבלי משים לממשיכת דרכו. ״מילה זו מילה״, מדגישה אילנה, ״כל מה שחורחה הבטיח אני כאן להמשיך ולקיים״.

בחודש אוגוסט השנה ציינו עליזה וחורחה 50 שנות נישואים בקרב המשפחה, הבנות ומשפחותיהן. למרות שבשנים האחרונות סבל מבעיות לב, המשיך בחייו אופטימי ושמח בחלקו. דעיכתו הייתה מהירה והותירה רבים מופתעים והמומים. חורחה היה אדם מיוחד, ג׳נטלמן שיחסר לכולנו.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf