יהב טיול גדול גדול 1819

רואים רחוק רואים כחול

שם הכותב/ת: איתן הנדל עם ד״ר יהב זיו

צילום: צילום: ד״ר יהב זיו

כל מי שפיתח עסק משל עצמו ובמרבית ימי השנה הוא שקוע בו, השורות הללו נכתבו במיוחד בשבילכם: כן אתם יכולים… ניתן לעצור הכל ולצאת לחופשה אמיתית שאחריה החיים יראו לגמרי אחרת. לא מאמינים? בבקשה:

יש מסלול לכל ילידי הארץ, העובר בתחנות התבגרות לאורך השנים והטיפוסי רק לנו הישראלים. מתחילים מהגן והיסודי, בדרך עוברים (מי יותר ומי פחות) במערכת החינוך עם תיבול לפי הטעם של תנועות הנוער ומהדרין מוסיפים בחינות הבגרות. אלו שלא ידחו את שירותם הצבאי (ללימודים או בכלל) ילכו לשרת בצבא. לאחר שנות שירות החובה או הנוספות בשל התחייבות או קצונה יצאו לעבוד בכל עבודה מזדמנת ובמשך חודשים יאספו כסף לטיול הגדול, מתנת השחרור שלנו לעצמנו. יש שיצאו לכיוון המזרח כשהודו היא היעד המרכזי. וימשיכו לכיוון ניו זילנד ואוסטרליה. אחרים יעשו את הדרך מערבה לכיוון דרום אמריקה ואולי גם יעברו קצת בצפונה. החוזרים, והם רבים לשמחתנו יביאו עמם חכמת חיים, הרבה חוויות וחברים ויתחילו בפרק נוסף בחייהם, לימודים עבודה ואולי גם יקימו משפחה.

ד״ר יהב זיו גדל בקריית חיים והקירבה לים תמיד היתה טבעית לו. הוא עשה את המסלול הרגיל, התגייס לחיל הים (כמובן) ובקטע של הלאסוף כסף לטיול הגדול הוא שינה כיוון. במקום לצאת לטיול של אחרי צבא יצא ללימודי רפואה וטרינרית בבודפשט בירת הונגריה. יהב ידע כבר בגיל צעיר מאוד כי יהיה וטרינר. בגיל 15 החל לעזור במרפאות וטרינריות בולע בעיניו כל מה שניתן לקלוט. בכל יום כמעט היה מגיע אל המרפאה ובחופשות בתי הספר שרץ שם ימים שלמים. ב-2004 סיים את לימודי הרפואה הווטרינרית וחזר לארץ לקרית חיים עיר הולדתו. הוא הקים מרפאה המעניקה טיפולי חירום והחל לחיות מסביב למשמרות. בין לבין הקים משפחה ונולדו לו 4 בנות. חייו נעו בין הבית למרפאה לא עוצר לרגע. אורח חייו האינטנסיבי לא איפשר לו מעולם לעשות הפסקה מכל אלו ולצאת לחופשה ממושכת. המשמרות, קריאות החירום, והזמן שהקדיש למשפחתו היו כל חייו והוא התרגל לחיות מסביב לשעון. השנים חולפות ויהב לקראת גיל 40 מחליט כי הגיע לגיל בו רצוי להגשים חלומות. חלום אחד סוחב אתו יהב עוד מימיו בחיל הים – חציית האטלנטי ע״ג יאכטה. יהב הוא בחור מסודר וכשלב ראשון בתכנית הוא נרשם ללימודי שייט ומוסמך כסקיפר בינלאומי. כשהחלק הראשון בתכנית הושלם ניגש יהב לביצוע החלק השני.

יש אנשים שמאמצים את מקצוע הסקיפר ויוצאים להפליג ביאכטות מסביב לעולם. חלקם עושה זאת בעצמו ועל חשבונו, אחרים משיטים נוסעים המשלמים עבור שירותיהם. מסלולי ההפלגה עוברים בנתיבים ימיים לאורכם ולרוחבם של האוקיאנוסים והימים. לעיתים מסלול שכזה מביא את היאכטה לעגון בנמל כלשהו ונוסעיה יורדים אל החוף וממשיכים בטיסה. היאכטה צריכה לחזור לנמל האם שלה ולשם החזרתה דרושים אנשי צוות. כאן מתחיל להתגשם החלק השני של התכנית. באמצעות בית הספר ללימודי השייט התקבצו 7 אנשים נחמדים, בגילאים שונים והתאגדו להחזיר יאכטה מהאיים הקנריים אל האיים הקריביים. חברי צוות צריכים להיות מסוגלים לתפקד יחד ללא בעיות חברתיות על בסיס היכרות מוקדמת ורצויה שתהיה זו על בסיס רקע משותף. מסתבר שלפחות אצל ישראלים זה יכול להיות אחרת. השביעיה נפגשה פעם אחת ויחידה לפני ההפלגה לכחצי שעה. היה זה מפגש שבמהלכו חולקו מטלות מה על כל אחד להכין לטובת המסע. בני החבורה הגיעו מרקעים שונים והיו בני גילאים שונים. אף אחד מהם לא הכיר את האחרים ומפגש קצרצר זה היה הפעם הראשונה בו נפגשו. על פי התכנית הם היו אמורים להגיע לאיים הקנריים שם עוגנת היאכטה. לא כולם הגיעו מהארץ, יהב הגיע בטיסה ארוכה תל אביב-ברצלונה-מדריד-האיים הקנריים. אחרים עשו דרך שונה ואחד מבני החבורה (הצעיר שבחבורה) הגיע ישירות בטיסה מארה״ב.

נשמע נהדר, לקחת חלק בשייט שאתה ממלא בו תפקיד כאיש צוות (הממ… חינם) צריכה להיות חוויה מדהימה. גם אורכו של המסלול מרשים, יותר מ-6,000 ק״מ והוא חוצה את האוקיאנוס האטלנטי. עונת השנה בה בני החבורה יצאו להפלגה היתה העונה הנוחה לחצייה ללא היסטוריה של סופות קשות. המסלול עובר מדרום למשולש ברמודה ולא דרכו אם כי כל רואה שחורות מתחיל יודע שלאורך 6,000 ק״מ ניתן יהיה למצוא מספיק סכנות… וגם קצת פולקלור ימי ניתן להוסיף למערכת השיקולים, לפני כמה מאות שנים היתה זו טריטוריה של שודדי ים. אז לא צריך למהר ולהרכיב את הרטייה ולרכוש תוכי, אם כי גם במאה ה-21 סכנת שודדי הים לא חלפה והיא אמיתית במיוחד מול חופי אפריקה. בנוסף ליהב מנו בני החבורה שישה חברים נוספים: שלוו (35) בעליו של מועדון שייט, רועי (50) מנכ״ל מתחום היי טק, אייל (33) מהנדס בתעשייה האוורית, צפי (64) סגן ראש השב״ס בדימוס, אלון (64) פרופ׳ למחלות זיהומיות ובן, (24) יזם הייטק והצעיר שבחבורה. אף אחד מבין חברי הצוות לא השתתף בהפלגה בסדר גודל שכזה.

המעבר לזמן ממושך לאזור גאוגרפי מרוחק משול לתהליך של ניתוק כירורגי (בהכרה מלאה – ללא הרדמה) עזיבה מוחלטת של כל מה שהיה עד כה ומעבר למצב לגמרי אחר, במילה אחת חופפפפשששששש!

אמנם מתעוררים קצת רגשות אשמה, ולא מעט לבטים בעיקר מבחינת הניתוק מהמשפחה, המחוייבות למרפאה, האחריות כלפי המטופלים… חוסר הידיעה לגבי הבאות במיוחד שלא ניתן לעצור באמצע… אך ההחלטה נפלה ויהב מצא עצמו על מטוס לברצלונה.

הצוות של יהב היה צריך להחזיר בנוסף ליאכטה שלו עוד  שתי יאכטות נוספות לאיים הקריביים. שני צוותים ישראלים תוכננו לצאת במקביל ולשוט במסלול זהה במשט של שלוש יאכטות. יש תחושה טובה כשיוצאים בחבורה, במיוחד אל הלא נודע. יציאה לשייט הכרוך בחציית האטלנטי חייבת להיעשות בצורה מאורגנת ואחראית. היאכטה שבני החבורה עמדו להשיט היתה מסוג קטאמראן באורך של 42 פיט שהם כמעט 13 מ׳ ורוחב של כמעט 8 מ׳. ליאכטה מבנה ייחודי בו גוף היאכטה מחולק לאורכו לשני חלקים להם סיפון משותף. המבנה הייחודי של שני גופים מעניק יציבות כפולה ומאפשר חצייה בטוחה גם של אוקיאנוסים. לקטמארן מפרשים המאפשרים הפלגה בעזרת הרוח וגם מנועים בכדי לסייע בשייט כאשר הרוח אינה בנמצא או כאשר נכנסים לנמל.מדי פעם מתארגן משט משותף של הרבה מאוד יאכטות היוצאות ביחד לחצייה שכזאת. אירוע שכזה נקרא Arc והיה מתוכנן להתבצע מאוחר יותר אך צוותי שלושת היאכטות לא המתינו לחצייה המשותפת ויצאו עצמאית למסלולן. ההמולה על המזח, ההעמסה של מים, דלק ומזון על הסירה התחלפו עם זימזומו של המנוע, חבטת הגלים על בטן הסירה עימעמה את הקולות והצלילים המלווים את היציאה מהנמל עד שאלו נעלמו לגמרי. רוח נעימה מילאה את המפרשים של שלושת הסירות שהחלו עושות את דרכן לכיוון מערב. לכל אחת מהסירות היה יעד אחר באיים הקריביים. הסירה שבה שט יהב יועדה לעגון באנטיגואה.מבנה הקטמראן מתוכנן לאכלס 7 אנשי צוות והוא מחולק ל-3 תאים בכל תא 2 מיטות. 6 אנשי צוות יכולים לנוח במיטותיהם. איש הצוות השביעי תורן אצל הגה הספינה לאורך כל שעות היממה ומדי 3 שעות מחליף אותו איש צוות אחר. איש הצוות התורן אינו מסיר ידיו מההגה, מנהל יומן מסע ומציין מסלול, מהירות ושאר הפרטים החשובים לתיעוד המסע. בעת התורנות איש הצוות לבוש בחגורת הצלה ומאובטח בכבל מיוחד לגוף הסירה. אמצעי התקשורת וניווט הלווייניים ומאפשרים התמצאות על פני כל הגלובוס וטלפון לווייני מאפשר תקשורת בעת חירום, אם כי הטלפון שהיה מותקן ביאכטה לא תפקד בחלק מהזמן וחלק אחר מציוד התקשורת, האמור להתריע על סכנות בדרך, לא היה בנמצא.לב הספינה הוא חדר האוכל בו התרכזו אנשי הצוות לארוחות המשותפות. חישובי האספקה לא לקחו בחשבון את התאבון המתפתח על סיפון באטלנטי ובתוך ימים אחדים בשר ומצרכים נוספים אחרים הלכו ואזלו. גם הירקות לא החזיקו מעמד ובהיעדר כל אלו נאלצו אנשי הצוות להסתמך על קטניות, פסטה ושלל הים. למי שדגים באים על שולחנו דרך קבע דווקא בשורה זו של דגים טריים יכולה להיות מצוינת, אך מה יעשו מי שלא כל כך אוהב דגים? יהב, שאינו חובב דגים בהגדרתו, היה צריך להחליט אם לפצוח בצום או להשתלב בסצנה. להפתעתו הדגים ערבו מאוד לחכו ולמעשה לחיכם של כל השבעה. שפע הדגה שהגיע אל סיפונם היתה מגוונת, טונה, דגי חרב, ברקודות ועוד ועוד. בכל עת חכה או שתיים ניצבו בקשת נאה בירכתי הסירה. עד מהרה כל אנשי הצוות נעשו לדייגים מיומנים והתפריט היומי השתדרג במיני מאכלי ים שלא היו מביישים אף מסעדה. לעיתים היה צריך במאבק של ממש בכדי להוציא את הדגים מן המים ולעתים היו אלו דגים מעופפים שקפצו ממש מרצונם החופשי אל הסירה. בני החבורה הקפידו לא להפלות אף אחד ואלו וגם אלו מצאו את דרכם אל המחבת. הידלדלות הפירות והירקות הביאה למצבים בהם לכל פרי ניתנה תשומת לב רבה והוא חולק ל-7 חלקים שווים. בין אנשי הצוות תמיד נמצא מי שיודע לבשל טוב מהאחרים והאוכל היה מגוון טעים ובמידה. ביומיים הראשונים שלושת היאכטות הפליגו באותו נתיב ושמרו על קשר עין זו עם זו. בלילה השלישי התפתחה סערה וגלים גבוהים טלטלו את הסירה. אנחנו בישראל רגילים לסערות בים התיכון שהוא ים רדוד למדי אך במקרה דנן מדובר היה בסופה אטלנטית, אחת שמתפתחת יפה ואחר כך מתחזקת. יהב וחבריו, שזו היתה טבילת האש הראשונה שלהם בסוג סופות שכזה, קפצו לשמע כל חריקה או חבטה והיו כאלו בשפע במהלך כל הלילה ועוד רגע הסירה חישבה להישבר. איש הצוות התורן שאצל ההגה אחז בו היטב ושמר על הנתיב. שאר חברי הצוות שטולטלו כהוגן עמדו הכן אך הקטמראן שהיטלטלה יפה על הגלים צלחה את מבחן הסערה. באור ראשון נרגעה מעט הסופה וכשעלה השחר נותרה הסירה של יהב וחבריו לבדה במרחב הגועש של גלים אפורים. שתי סירות הקטמראן האחרות התרחקו מהם ולא נראו עוד באופק. בסיומה של הסערה גילו אנשי הצוות כי באחד התאים יש חדירת מים דבר שהצריך פעילות קבועה של הוצאת המים מהתא, תורנות שגם היא נעשתה מסביב לשעון. חוץ מהסערה הרצינית הראשונה פגשו בדרך בני החבורה עוד סערה אחת רצינית ובשאר המסע מזג האויר היה נוח מאוד. אולי יותר מדי נוח והסירה רבצה על המים ללא ניע. בהיעדר רוח נאלצו בני החבורה להפעיל מנועים בכדי להתקדם לתא שטח בו ניתן יהיה להיעזר ברוח. אט אט הדלק שגם הוא כפי הנראה לא נלקח בכמות המתאימה החל אוזל והגיע לרמות קריטיות. הדלק דרוש להפעלת המנועים בכניסה ויציאה מהנמל, להפעלת הגנרטור ולייצור חשמל שהיה חיוני לתפעול מערכות שונות בספינה וכמובן את התאורה בשעות הלילה. אחד מהסודות של מי שמפליג בתנאים בסיסיים לאורך ימים רבים הוא היכולת לאלתר ולהסתדר. מאחר ומים למקלחת למשל הם מי ים מלוחים, מקלחת במים מתוקים היא בחזקת מותרות שאינם בנמצא. עד מהרה למדו כל בני החבורה כאשר התחיל לרדת גשם לצאת ולהסתבן היטב, והמים המתוקים ששטפו הכל הפכו לפינוק של ממש. כאשר הרוח שככה והסירה עמדה בלא ניע, ניצלו זאת האמיצים שבחבורה וקפצו לרחצה במים. אמיצים יש לומר כי מי האוקיאנוס אינם חמימים בעצם הגדרתם. בנוסף, העומק אינו נודע, ומי יודע איזה שוכן מעמקים חולף בדיוק למטה…בין לבין עמדו בני החבורה בין שמים למים. האוקיינוס עז צבעים ומזמן בכל שעה משעות היום מראות אחרים גם אם הנוף הבסיסי הוא מרחבים של מים עד אין קץ. במסעם ראו יותר בעלי חיים ימיים מאשר סירות נוספות או אוניות גדולות. המרחבים העצומים והשוממים של מים היו לעיתים שקטים ולעתים רוגשים. צבע המים השתנה והתחלף ובשעת הזריחה והשקיעה צבעים עזים נוספו לכחול השמים והשתקפו במים. לעת לילה, חושך ירד על המים. חושך מוחלט ללא כל אור מלאכותי מאפשר לראות את כל הכוכבים בשמים. כשאנו נמצאים באזור מיושב, תאורת הרחובות והבתים מקשה עלינו לראות את הכוכבים ואנו רואים רק את הבהירים שבהם. בחושך המוחלט, כאשר ניקרית לנו ההזדמנות לשאת עיניים לשמיים ללא הפרעות תאורה כזאת או אחרת, המראה מהפנט. אך לא רק השמים מלאים באור, גם המים. הפלנקטון, יצורים מיקרוסקופיים החיים במים בתחתית שרשרת המזון מפיקים חומר זרחני בדומה לגחליליות. כאשר קוער הספינה חולף על פני ריכוז פלנקטון הסמוך לפני המים, הוא סוחף אותם אחריו במחול זרחני של שובל ירקרק זוהר וכמו שמופיע, כבה ונעלם.שבעת אנשי הצוות התרגלו עד מהרה לשיגרת היום יום. למרות שהסירה היא חלל נתון בו ״קשה מאוד ללכת לאיבוד״ מצא כל אחד את הפינה שלו ועסק במה שחפץ. אחד שמע מוסיקה, אחר התעמל ושלישי ניגן בסקסופון. הארוחות היו משותפות וכך גם ארוחות השבת שצויינו לפי כל כללי הטקס, כולל קידוש והבדלה. למרות ההיכרות הקצרה (ואולי דווקא בגללה) הסתדרו הכל עם הכל מצוין והזמן חלף בנעימים. מלבד שתי הסערות שפגשו בדרך הכל הלך חלק ולמישרין ללא בעיות מיוחדות. הימים חלפו, משקיעה עד זריחה וחוזר חלילה. כל השבעה שהיו אנשי יבשה בכל מאודם הפכו בתוך ימים אחדים לימאים מנוסים והגוף התרגל לתנודות הסירה ומשברי הגלים. לאחר שתי סערות, ים רוגש לא נחשב להפרעה של ממש ולמעשה כבר איש לא התרגש מכמעט שום דבר. אוקיאנוס הוא בית הגידול הנרחב ביותר לאין ספור בעלי חיים. אין ספור כי מדי פעם מתגלה במעמקים ייצור בלתי מוכר, אז לך וספור… במהלך שלושת השבועות בהם הפליגו בני החבורה מהאיים הקנריים אל האיים הקריביים הם פגשו בדרך סוגים רבים של בעלי חיים ימיים. חלקם הגיעו אל השולחן אך אחרים כמו דולפינים ולווייתנים באו להגיד שלום, חלקם ליוו את הסירה בשחייה מהירה לצידיה מתחתיה לפניה ומאחריה. העובדה שהאוקיאנוס פתאום מתמלא חיים הפתיעה בכל פעם מחדש והמפגשים הללו עוררו התפעלות רבה וכמובן שתועדו מכל הכיוונים. בין בני החבורה נרקמו יחסי חברות יפים. בכל ערב, אחד מהחבורה סיפר על עצמו ועל הרקע ממנו הוא בא. כל אחד והסיפור שלו. מסביב לשולחן, ישבו ושמעו על התחום בו המספר התורן עוסק, מניהול מאבק במחלות זיהומיות ועד ליזמות היי טק. כל אחד מבני החבורה ייצג פלח אחר לחלוטין של עיסוק. שלושת השבועות חלפו להם בנעימים והנה המסע מתקרב לסיומו וחופי אנטיגואה כבר נגלים באופק. בדרך כלל מתכננים ימאים המגיעים ביאכטות מהסוג בו שטו, להגיע לנמל היעד בשעות האור. כניסה לנמל לא מוכר בחשיכה עלולה להיות בעייתית. לפניהם היו שעות הפלגה מועטות עד לנמל אך אז ההגעה תהייה בחשכה. בני החבורה האטו את התקדמותם בכדי להגיע בשעות הבוקר ואכן הכל הלך לפי התכנון למעט העובדה המשעשעת שבאותו בוקר ציינו ברחבי אנטיגואה את יום העצמאות האנטיגואי. לאחר שלושה שבועות בים, נאלצו בני החבורה להמתין עוד כ-5 שעות על סיפון הסירה ועיניהם כלות אל החוף.כידוע, גם אם מגיעים באמצעות יאכטה פרטית צריכים לקבל את אישור משטרת הגבולות המקומית ופקיד הגירה רשמי צריך להחתים אישור כניסה בדרכונכם. סוף טוב הכל טוב, אל מקום עגינת היאכטה הגיע נציג רשמי של אנטיגואה, וחמש דקות אחר כך ירדו השבעה אל החוף ונפרדו איש מרעהו לשלום. חלק חזרו לארץ, אחרים ובהם יהב המשיכו במסעם עוד קצת. יהב המשיך בטיסה לאי קריבי אחר, למרטיניק, לשם הגיעה אשתו לנופש ב-Club Med ומאוחר יותר הצטרפו אליהם הבנות והמשיכו לעוד כמה ימי נופש בתאילנד. נו ככה זה, לטוב מתרגלים.סוף דבר 1: אומרים סוף דבר במחשבה תחילה אך גם לאותה מחשבה לא היה סוף ברור, הן זוהי טיבה של הרפתקה. יהב עשה את הבלתי יאמן ובעיקר את הבלתי צפוי מאדם מסוגו. הוא הניח את העול, פסע (בחשש מה, יש לומר) מהתלם והשאיר משפחה ועסק תובעני מאחור לתקופה של חודש ימים, בהם לא ניתן היה להשיגו אפילו לא בטלפון. במאזן הרווח וההפסד הרי שניתן לומר כי הושג כאן רווח ברור, ימים ושעות קסומים שמעתה הם בהישג יד, נתונים רק להחלטה הן כבר הוכח כי אפשר.יהב חזר למשפחתו עם מצברים טעונים, ובעיקר עם תובנות חדשות. והלקוחות? כולם הרימו גבה, אך המרפאה המשיכה לעבוד מסביב לשעון, זמינה לכל קריאה ומעניקה את אותו הטיפול לכל פציינט ופציינט. חלק (קטן אמנם) טען שנפגע, אך הי, יש עוד וטרינרים נוספים בצפונה של מדינת ישראל (כמעט אמרנו בים) והרי המרפאה המשיכה לפעול 24/7! רווח בלתי צפוי בנוסף: כעת יודעים רבים יותר להעריך את נוכחותו של יהב וקרנו כווטרינר רק עלתה.סוף דבר 2: מה אירע ליאכטות האחרות, תשאלו? ובכן, הקטאמרן שבו יהב הפליג הגיעה לקריביים ראשונה לאחר שלושה שבועות. הסירה השנייה הגיעה כמה ימים אחר כך והשלישית בסוף השבוע הרביעי. כולם עגנו בשלום ויש להניח שבאמתחתם חוויות דומות למה שקראתם עד כאן.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf