rc-088

קיץ צרפתי 2016

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום:מערכת חיות הבית

סיפר: רועי דותן זהר, צילם: הנרי קומט, רויאל קנין

מדי מספר חודשים, מתאספת באולם הנוסעים היוצאים בנמל התעופה בן גוריון חבורה עליזה. לאחר תדרוך קצר יוצאים בני החבורה לפרובנס לסיור של 4 ימים עמוסים לעייפה בנופיה הקסומים של דרום צרפת. הסיורים שהפכו כבר למסורת בשנים האחרונות, מפגישים בעלי חנויות למזון וציוד לבעלי חיים (ולסירוגין ווטרינרים) מרחבי הארץ. הם לא הכירו זה את זה קודם לכן ומלבד היותם עמיתים לעיסוק אין בניהם דבר. אל 25 בעלי החנויות שוויתרו מרצונם החופשי על שבוע עבודה (שני עד שישי) השאירו את הכל מאחור ל-4 ימים קסומים. בתפקיד המבוגרים האחראים  הצטרפו חמישה מצוות בית ארז, רמי מילטין, מורן שמעוני, יעקב גרמן אביב אלבוחר ורועי דותן זהר וכך זה היה…

לא פשוט לאסוף קבוצת בעלי החנויות באמצע שבוע עבודה. גם אם ההזמנה הנדיבה היא במתכונת של ״הכל כלול״ ופעילות מסביב לשעון. איסוף קבוצות שכאלו ושיגורן למרכז הייצור בצרפת היא חלק ממאמץ רב שנתי מתמשך בו משקיעות רויאל קנין ובית ארז מאמצים רבים בכדי לבנות שותפות אמיתית בין האנשים הניצבים בחזית; בנקודות המכירה ובין אלו הניצבים בחזית הטכנולוגית, זהו סיור לימודי להעמקת הידע ולרכישת כלים שיעזרו לכל אחד מהמשתתפים להתאים את המזון המדויק ביותר לכל לקוח, המגדל חתול או כלב ואת היכולת להסביר זאת ללקוח. אנשי רויאל קנין הניחו למחקר המדעי להוביל את הדרך והיו הראשונים לפתח את מגוון המזונות שהם מייצרים בהתפלגות צרכים מדויקת. גם כיום, המחקר המדעי עומד בחזית הפיתוח הטכנולוגי בחברה. המילים "ידע וכבוד" (Knowledge and Respect) מתייחס לבסיס הפיתוח המדעי כנקודת מוצא והכבוד אותו הם רוכשים לחיות המחמד העומדים במרכז הווייתם.

טיסת ה״מוקדם בבוקר״ של אל על נחתה בנמל התעופה מארסיי פרובאנס. למרות ההשכמה המוקדמת הערנות היתה מלאה ואוטובוס נהוג בידי לזלי (נהגת צרפתייה חיננית שליוותה את הקבוצה במשך כל הביקור) המתין לבאים והכל יצאו לטעימה ראשונה מדרום צרפת, אל עיירה ציורית מימי הביניים, ושמה ״אג מורט״. ״אג מורט״ שוכנת במרכזה של לאגונה שבעבר היתה ביצה. זוהי עיר עתיקה שהוקמה במאה הראשונה לפני הספירה ותושבי המקום התפרנסו משליית צדפות, דיג וחציבת מלח אותו אספו לאורך החוף בבריכות רדודות שיבשו בשמש. אג מורט משמעו ״מים מתים״ וכפי הנראה ניתן לה בזכות מי הלגונה שנקוו במקום והפכו לביצות שהקיפו את העיר. במאה ה-7-8 (תקופת מסעות הצלב) שימשה העיר בסיס המוצא בו נאספו והתארגנו האבירים למסעות הצלב. כעיר השוכנת לחוף הים היתה אג מורט פגיעה למתקפות מהים ובמאות ה16- וה-17 בוצעו עבודות נרחבות לביצור העיר. גם החומות שחוזקו עוד קודם לכן, שופצו והוגבהו. עם השנים הים נסוג וכיום הוא מרוחק מהעיר. למזלנו, המלחמות שעברו על אירופה לא עברו באזור ומרבית המבנים נותרו שלמים. המאפיינים הטיפוסיים, חומרי הבניה והסגנון נשמרים כאן בקפדנות גם כאשר נאלצים להחליף תשתיות או לשפץ מבנים. מזג האויר הנאה, והטמפרטורות הנוחות הוסיפו לפנינת החן התיירותית והשרו אוירה ציורית. את החבורה הדריך בין סמטאות העיר ארווי, מדריך מקומי שהכיר כמעט כל אבן וכל פינה. לאורך כל הביקור ליווה הנרי קומט אחד מהצלמים של רויאל קנין (ושצילומיו מלווים את הכתבה) ובסיום הביקור, קיבל כל משתתף אלבום מודפס בו רוכזו הפורטרטים האישיים בצד צילומים משותפים של החבורה כולה.

הסיור עבר בתחנות ההיסטוריות עד שהשעון הראה על חצות היום. היה זה האות להתכנס ב-La Camargue, מסעדה צרפתית טיפוסית. למרבית חברי הקבוצה היה זה בדיוק בזמן. לאחר השכמה מוקדמת, ארוחה קטנטונת במטוס וסיור רגלי ברחבי העיר הציורית. לעת הזאת 25 בעלי חנויות שלא הכירו זה את זה כבר מצאו מהיכן הם מכירים ואיזה 3-2 חברים משותפים, ומרביתם היה ממשיך לשבת אצל השולחן אך המילים ״שופינג״ וזמן חפשי עשו את שלהם ובתום הארוחה יצאו הכל לשיטוט חפשי בין הסמטאות הציוריות.

אחר הצהריים נאספו בני החבורה אל האוטובוס ולזלי הפנתה את חרטומו אל מונפלייה, עיירה סטודנטיאלית שלווה שבסמוך לה שוכן קמפוס רויאל קנין. לאחר צ׳ק אין במלון קראון פלאזה במרכז העיר, נאספה החבורה בלובי המלון ויצאה לארוחת ערב מהלך צעידה קצרה למסעדה סמוכה “La Brasserie du Théâtre”. שקיעת השמש באירופה המערבית לנו, מתרחשת מאוחר יותר ממה שאנו מורגלים ואור זהוב היה תלוי ועומד עוד שעה ארוכה. מאחר והלילה הקודם עבר על הבאים בשדה התעופה, ויום המחרת תוכנן להיות ביקור בקמפוס רויאל קנין, לא האריכו החברים בישיבה אל תוך הלילה.

בבוקר עלו כולם אל האוטובוס שהמתין לקחתם לקמפוס רויאל קנין. רויאל קנין היא אחת מיצרניות המזון הותיקות בעולם והוקמה ע״י הווטרינר ז׳אן קאטרי (Jean Cathary) בסוף שנות ה-60 ע״י ז׳אן קאטרי, שהיה וטרינר כפרי ובן המקום, והרעיון אותו רצה לפתח הציב את הצרכים התזונתיים של הכלב ולא הרצונות של הבעלים. אריזות רויאל קנין הראשונות יוצרו בחצר האחורית של ביתו באֶַַַַמרג׳. התפיסה החדשנית מצאה לה אוזן קשבת במיוחד אצל המגדלים והייצור והאריזה התרחבו מעבר לתנאי השטח של החצר הצנועה. ז׳אן קאטרי שלא רצה לעזוב את הנוף הכפרי, רכש חלקת אדמה למרגלות הכפר, בין שורות גפנים ועצי זית עליה הקים מפעל ייצור. לימים, יקום מסביבו קמפוס לימודי מחקרי. המפעל שיגשג והלך וז׳אן קאטרי, שהמשיך להתגורר באֶַַַַמרג׳ (עד למותו בשיבה טובה לפני שנים אחדות) נהנה וודאי להשקיף עליו מדי יום. מיקומו של המפעל בלב האזור החקלאי, בליבו הכפרי של דרום צרפת היה ונשאר אחד העיקרים שקבע ז׳אן קאטרי, ומכאן החלו לצאת המוצרים השונים לחנויות ברחבי צרפת ומאוחר יותר לעולם כולו. האזור בו הוקם המפעל התפתח מאוד. אם בעבר רק המבנים של המפעל פרעו את קו הרקיע של עצי הזית, 40 שנים מאוחר יותר ניתן לראות קו רקיע של מבנים מחסנים ומבני תעשיה של אזור מסחרי הומה. גם המפעל התרחב; נוספו לו אגפים רבים ומחלקות חדשות. מרכז המבקרים שבשנים הראשונות היה חלל התכנסות צנוע הוא כיום אודיטוריום המסוגל לאכלס ללא כל קושי כנס בינלאומי בקנה מידה בינוני. אם בעבר מבקרים שהגיעו להשתלמויות עצרו את מהלך יומם ויצאו לאכול ארוחות צהריים באחת המסעדות הכפריות (והמצוינות) שבסביבה, כעת קפיטריה חדישה מציעה תפריט מצוין ואווירה מעוררת תאבון. הקמפוס הוא מעין יישוב קהילתי כשהתושבים החשובים ביותר מאכלסים את החתוליה והכלביה. צוות גדול של מקצוענים מכל קצוות העיסוק – וטרינרים, כימאים, מהנדסי מזון, תעשייה וייצור בצד כלבנים, חתולאים ומאלפים סובבים אותם. לצד מרכז ייצור משוכלל- מעבדות מחקר, וקומפלקס מעבדות מרשים שבמרכזו ״ספריית דגימות״ המאחסנת למשך חיי המדף של כל מחזור ייצור דגימת מזון לבקרה.

כיום, יותר מתמיד נערכים שיתופי פעולה רבים עם צוותי חוקרים מאוניברסיטאות בצרפת וברחבי אירופה. באנגליה לדוגמה עם חוקרים באוניברסיטת וולת׳ם ומאונ׳ בנפילד, בבלגיה עם אוניברסיטת בריסל ובצרפת עם רבות מהאוניברסיטאות העוסקות בווטרינריה אך גם כאלו העוסקות ברפואה הומנית. בנוסף לעבודה המדעית המתבצעת בקמפוס, נערכים מבחנים בשטח אותם עורכים שבעה ימים בשבוע עשרות רבות של מגדלים ברחבי צרפת ואירופה. הם הראשונים המקבלים את המזונות החדשים להתנסות והמידע שהם מעבירים מצטרף לשטף הנתונים מרחבי העולם המרכיב את התצרף המורכב של מזונות האיכות שמייצרת החברה. המידע הנאסף מהמגדלים הוא אבן הייסוד למוצרים החדשים שתשיק החברה ברחבי העולם.

כחצי שעה נסיעה מפרידה בין מונפלייה לקמפוס. את הקבוצה קידם נציג רויאל קנין באזורינו סמואל מורא ופיליפ פרסון, העומד בראש צוותי השיווק והפיתוח. לאחר כמה וכמה קבוצות של ישראלים מתורגלים השניים בהווי ובמתודיקה המאפיינת ישראלים באשר הם אך דומה שלקבוצה שכזו לא ציפה: כיתת הלימוד המוקפת בכל העזרים האפשריים ובכל פריטי המיתוג שיצאו אי פעם משערי המפעל הילכה על החבורה קסם… ובני החבורה התיישבו בחדר ושתו בצמא את הדברים. המטרה שאליה חותרים אנשי רויאל קנין היא אידאליזציה של המזון, כלומר יצירת מענה לצורך ספציפי ואם ״נלך״ עם עיקרון זה בצורה המקסימאלית-אנחנו נייצר מזון מיוחד לכלב ספציפי. סוג זה של חשיבה בא לביטוי גם בשיווק כאשר סל המוצרים הייחודי של רויאל קנין מייצג ״ליגה משל עצמו״ ומניח למתחרים האחרים להתחרות זה בזה ברכיב היחיד בו הם יכולים להציג יתרון-המחיר…

היקפו הרחב והמעמיק של יום העיון נועד להעניק כלים לבעל החנות למציאת התזונה המתאימה ביותר ללקוח. הידע הוא המאפיין החשוב ביותר לנאמנות הלקוח לנקודת המכירה. מחיר ושירות הם כמעט תמיד הקלף המנצח, אך ידע המתורגם להמלצות נכונות יביאו את הלקוח להישאר נאמן לנקודת המכירה ואף להמליץ בפני אחרים.

לקראת צהריים כבשה לשעה קלה חבורת הישראלים העליזה את הקפיטריה, ובעברית מהולה באנגלית תקשרה עם הכל ועד מהרה הדביקה את יושבי הקפיטריה כולה. בסיום ארוחת הצהריים התחלקו הכל לשתי קבוצות ויצאו לסייר במפעל. קבוצה אחת בראשותו של פיליפ פרסון (ורועי שתרגם) והקבוצה השניה בראשותה של מנהלת המותג בבית ארז מורן שמעוני. חבושים בקסדות לבנות של פועלי ייצור, משקפי הגנה לעיניים ועטויים בחלוקים לבנים וכיסויי נעליים מניילון עשו 2 הקבוצות (בכיוונים מנוגדים) סיור בתחנות השונות. לאחר יום עיון וסיור מעשי יכלו חברי הקבוצה להעריך טוב הרבה יותר את המאמצים שעושים ברויאל קנין בכדי להביא את המזון המתאים והטוב מסוגו.

לעת ערב, חזרו בני הקבוצה למונפלייה להתארגנות קצרה לקראת נסיעה למסיבת קוקטייל בעיירת הקייט הסמוכה גרנד מוט. החופשה השנתית של הצרפתים היא אירוע ״מקודש״ במהלך חודש אוגוסט דומה שכל צרפת מגיעה לחופי הים התיכון. עיירות קייט כמו גרנד מוט שבחורף עומדות שוממות מגדילות את מספר תושביהן בתקופת ה״ווקאנס״ עד פי 20 ואף יותר. כשהאוטובוס הגיע לכיכר התנועה הראשונה ניכר כי העיר שוקקת חיים והרחובות הומים אדם. מסעדת La Voile Bleue אליה שמה החבורה פעמיה היא מסעדה השוכנת עשרות מטרים בודדים מהחוף ורחבת הריקודים המוארת בתאורת לדים עליזה ניצבת על החול ממש. לארוחת הערב הגיע צמרת הניהול של רויאל קנין ששמחו להכיר מקרוב את הישראלים ולשמוע על רשמיהם.

יום חמישי הגיע ועבור חברי הקבוצה זהו יום ניסים והרפתקאות. לאחר ארוחת הבוקר החנתה לזלי (נהגת האוטובוס שבשלב זה כבר הפכה לחלק מהקבוצה) את האוטובוס בחזית מגרש חניה בעיירה סן-רמי דה פרובנס. בחזית, חנתה שורה צבעונית של מכוניות Citroën Méhari. אלו הן רכבי שטח שיוצרו בין 1968 ל-1988 וכמעט ולא ניתן למצוא כמותן מחוץ לצרפת. החבורה נחלקה לרביעיות וכל רביעיה קיבלה רכב בצבע שונה, מפת דרכים והנחיות. לכל קבוצה תוכנן מסלול (משוער) שלאורכו תחנות שונות בהם יכלו לעצור. בתחנה האחרונה במסלול היתה Les Baux de Provence, כפר ציורי על צלע הר ובכפר, יקב Manville המפורסם שהציע לצוותים טעימות מהיינות המיוצרים במקום. הקבוצות יצאו כל אחת לדרכה בכבישים הצדדיים של דרום צרפת בין מטעים ושדות ועד מהרה קשה היה להבין אם הנסיעה בזיגזג שאפיינה את מרבית רכבי ה-Méhari נבעה מהריחות המשכרים, יופיו של הטבע או הדרך המתפתלת. כל קבוצה נסעה בנתיב מעט שונה ואספה חוויות ייחודיות רק לה. אל דאגה, פרצי הצחוק והסיפורים על החוויות הללו הדהדו עוד שעה ארוכה בארוחת הצהריים במסעדה שב- Domaine de Manville. היקב עצמו שוכן בקומפלקס מבנים עתיק וציורי ומלבד המסעדה הוא מציע לאורחיו כ-20 חדרי אירוח ברמה של חמישה כוכבים, ספא, ונוף עוצר נשימה. רכבי ה-Méhari נכנסו בזה אחר זה אל החצר הגדולה של Domaine de Manville ולאחר הטעימות נתכנסו הכל לארוחת צהריים עליזה במיוחד. שלושה ימים חלפו להם ביעף. כעת כבר בלתי ניתן היה לדמיין אפילו שרק שלוש יממות קודם לכן נפגשו חברי הקבוצה בפעם הראשונה.

לאחר ארוחת הצהריים חזרה הקבוצה למונפלייה ואחר הצהריים הוקדש לשיטוט חפשי ברחובות העיר. לעת ערב, שבו והתכנסו הכל בלובי המלון ויצאו בצעידה ל-Les Bains de Montpellier, מסעדת דגים עתירת מוניטין. היה זה למעשה מעין ״מסיבת סיום״ מאחר ולמחרת בבוקר הקבוצה מתוכננת לחזור לארץ. השמש השוקעת צבעה בזהב את השמיים והעניקה את האוירה המושלמת לסיכומו של ביקור מלא חוויות ובלתי נשכח.

יום ו׳ החל מוקדם, ולקראת השעה 07:00 עזבו חברי הקבוצה את המלון ופנו לשדה התעופה מארסיי פרובאנס.  בסביבות השעה 11:00 המריאה הטיסה לארץ וחברי הקבוצה יכלו לראות מבעד לחלונות את נופיה הקסומים של דרום צרפת שאך אתמול עוד עברו בשבילם. אז זה מה שהיה, בעיקר גיבוש של אנשים טובים שקודם היו לקוחות ועכשיו הם גם חברים. היה כיף, וכיף שהיה, ואם תדפדפו באחד הגיליונות הבאים, יש להניח שתקראו סיפור דומה, שמסתיים בדיוק בשורות אלו.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf