IMG_4288

צרפת

שם הכותב/ת: רועי דותן זהר

צילום: רועי דותן זהר

אביב צרפתי 2014

מידי שנה מתאספת באולם הנוסעים היוצאים בנמל התעופה בן גוריון חבורה עליזה. לאחר תדרוך קצר, הצטיידות בילקוטי גב ממותגים אדום-לבן יוצאים לפרובנס לסיור של ארבעה ימים עמוסים לעייפה בנופיה הקסומים של דרום צרפת. הסיורים שהפכו כבר למסורת בשנים האחרונות, מפגישים בעלי חנויות למזון וציוד לבעלי חיים (ולסירוגין ווטרינרים) מרחבי הארץ. אל 16 בעלי החנויות שביום הראשון בשבוע (ומרצונם החפשי) השאירו את הכל מאחור ל-4 ימים קסומים הצטרפו אסף מזרחי ורועי דותן זהר בתפקיד המבוגרים האחראים וכך זה היה…

איסוף הקבוצה ושיגורה למרכז הייצור בצרפת היא חלק ממאמץ רב שנתי מתמשך בו משקיעות רויאל קנין ובית ארז מאמצים רבים בכדי לבנות שותפות אמיתית בין האנשים הניצבים בחזית: בנקודות המכירה. השותפות אותה מבקשים אנשי החברה ליצור היא מתוך ראיית עולם ערכית וחתירה למקצוענות. בפועל, מדובר בסיור לימודי להעמקת הידע ורכישת כלים שיעזרו לבעל החנות להתאים את המזון המדויק ביותר לכל לקוח, המגדל חתול או כלב. אנשי רויאל קנין היו הראשונים שהחלו לפתח את מגוון המזונות שהם מייצרים בהתפלגות צרכים מדוייקת והניחו למחקר המדעי להוביל את הדרך. במיוחד היום, המחקר המדעי עומד בחזית הפיתוח הטכנולוגי בחברה. המילים "ידע וכבוד" (Knowledge and Respect) מתייחס לבסיס הפיתוח המדעי כנקודת מוצא והכבוד אותו הם רוכשים לחיות המחמד העומדים במרכז הווייתם.

במהלך 2014 מטמיעה החברה בנקודות המכירה ברחבי העולם את התפיסה של ״האוקיינוס הכחול״ תפיסת עולם המשנה בצורה מהותית את הדרך בה רבים רואים את ההתנהלות המסחרית שלהם. התפיסה החדשה משנה את נקודת ההתייחסות ומאפשרת התמודדות עם צפיפות השוק בצורה יעילה ונכונה הרבה יותר. אך אנו רוצים בכלל לספר לכם על מסעם המופלא של 16 ישראלים סקרניים אל מרכז הייצור של רויאל קנין והנה אנו מתחילים;

ממותגים ועם מצב רוח מרומם עלו בני החבורה על טיסת הבוקר של אל על שהביאה אותם לנמל התעופה מארסיי פרובאנס. מיניבוס שהמתין לבאים הסיע את כל הכבודה למונפלייה, עיירה סטודנטיאלית שלווה (שעלתה לאחרונה לכותרות בזכות קבוצת הכדורגל המקומית והמפתיעה). לאחר צ׳ק אין במלון פולמן אנטיגון הצופה אל המרינה של מונפלייה, יצאה הקבוצה לחלץ עצמות במרכז העיירה הציורית ולארוחת ערב במסעדת הבשרים Chez Boris. המשך הערב היה צבעוני לא פחות אך מאחר ויום המחרת היה מתוכנן להיות עמוס פעילות לעייפה, לא האריכו החברים בישיבה אל תוך הלילה.

בית המלון פולמן אנטיגון ידוע בארוחות הבוקר המפנקות שלו. לאחר שחברי המשלחת בחנו היטב את הבופה המגוון, שמו כולם את פעמיהם אל המיניבוס שהמתין לקחתם לקמפוס רויאל קנין. רויאל קנין הוקמה בסוף שנות ה-60 ע״י הוטרינר ז׳אן קאטרי (Jean Cathary) שהיה קודם כל וטרינר כפרי ובן המקום. הרעיון הבסיסי היה להתמקד בצרכים האמיתיים של הכלב ולא ברצונות הבעלים. בתחילה רקח ז׳אן קטרי את המזון שהכין בחצר האחורית אך עד מהרה העסק גדל מעבר לשטח שהקצה לכך, ועל חלקת אדמה למרגלות הכפר, בין שורות גפנים ועצי זית הוקם מפעל הייצור. מאוחר יותר יקום מסביבו קמפוס לימודי מחקרי. המפעל הלך ושיגשג וז׳אן קאטרי, שהמשיך להתגורר באֶַַַַמרג׳ עד למותו בשיבה טובה לפני שנים אחדות נהנה וודאי להשקיף עליו מדי יום. מיקומו של המפעל בלב האזור החקלאי, בליבו הכפרי של דרום צרפת היתה אחד העיקרים עליהם עמד המייסד ז׳אן קאטרי ומכאן יצאו ראשוני המוצרים לחנויות ברחבי צרפת ומאוחר יותר לכל העולם.

מיקומו של הקמפוס הטובל בירק במרכז פרובנס, הוא מאמץ אמיתי לשוות לפעילות החברה את אופייה הראשוני, הכפרי הצרפתי. ההישארות באזור החקלאי של דרום צרפת מדגישה את המחוייבות והקשר החזק והאמיתי של אנשי רויאל למקורותיהם ולמאפיינים החקלאיים ממנו צמחו.

האזור בו שוכן מפעל רויאל קנין עבר בשנים האחרונות פיתוח נרחב. בעבר היו אלו רק המבנים של המפעל בלב המטעים. 40 שנים אחרי ניתן לראות אזור תעשייה משגשג מסביב. המפעל עצמו גם הוא התרחב; נוספו לו אגפים רבים ומחלקות חדשות. מרכז המבקרים שבשנים הראשונות היה חלל התכנסות צנוע הוא כיום אודיטוריום המסוגל לאכלס ללא כל קושי כנס בינלאומי בקנה מידה בינוני.

בצד מרכז הייצור המשוכלל פועלים במקום מעבדות מחקר, חתוליה, כלביה וצוות גדול של מקצוענים מכל קצוות העיסוק – וטרינרים, כימאים, מהנדסי מזון, תעשייה וייצור בצד כלבנים, חתולאים ומאלפים. בכדי לקלוט את המידע המעובד, דוגמיות המוצרים ובקרת הטיב והאיכות (על מוצרי הגלם הנכנסים ועל המוצרים המוגמרים היוצאים) הוקם קומפלקס מרשים של מעבדות ובמרכזם ״ספריית דגימות״ המאחסנת למשך חיי המדף של כל מחזור ייצור דגימה לבקרה. בנוסף לעבודה המדעית המתבצעת בקמפוס, נערכים מבחנים בשטח אותם עורכים 7 ימים השבוע עשרות רבות של מגדלים ברחבי צרפת ואירופה. הם הראשונים המקבלים את המזונות החדשים להתנסות והמידע שהם מעבירים מצטרף לשטף הנתונים מרחבי העולם המרכיב את התצרף המורכב של מזונות האיכות שמייצרת החברה. המידע הנאסף מהמגדלים הוא אבן הייסוד למוצרים החדשים שתשיק החברה ברחבי העולם.

לאחר כחצי שעת נסיעה ממונפלייה הגיעה הקבוצה לשערי הקמפוס. ריצ'רד פריוו, נציג רויאל קנין באזורינו שהתוודע אל החבורה רק יום אחד קודם לכן, כבר רגיל לקבוצות הישראליות אך לחבורה שכזו הוא לא ציפה: כיתת הלימוד המוקפת בכל העזרים האפשריים ובכל פריטי המיתוג שיצאו אי פעם משערי המפעל הילכה על החבורה קסם. 16 ישראלים התיישבו בחדר ושתו בצמא את הדברים.

תפיסת העולם שאנשי רויאל נושאים עימם ״האוקיאנוס הכחול״ מהווה תשובה אמיתית ומעשית ומאפשרת להתרכז ביתרונות האמיתיים של סל המוצרים של רויאל קנין ולהניח למוצרים המתחרים. קוי המתאר של תפיסת עולם זו עומדים בבסיס תכנית ״השותפות״ עליה שוקדים אנשי רויאל קנין. בעלי החנויות אינם לקוחות כי אם שותפים. ניתן לומר שכאשר מאמצים תפישה זו, ערכי המותג הופכים ליתרון הגדול מסוגו ולכלי מכירה יעיל מאין כמוהו. חשוב לציין שללא רקע מקצועי הולם, יקשה על בעל החנות להציג את יתרונות המוצרים ומכאן גם חשיבותו הרבה והיקפו הרחב והמעמיק של יום העיון. ניתן למכור כל מוצר לכל אדם פעם אחת, אך כולם יודעים ששם המשחק הוא המכירה החוזרת ונאמנות הלקוח לנקודת המכירה. אמנם השירות הוא כמעט תמיד הקלף המנצח, אך מוכר היודע היטב את תכונות המוצרים אותם הוא מוכר, מסביר טוב יותר והמלצותיו נשקלות בצורה רצינית יותר. לקוח יודע להעריך ידע ויחזור להתייעץ עם המוכר בעתיד, ומכאן גם הנאמנות למוצר ולנקודת המכירה.

לקראת צהריים, יצאו כולם לחלץ עצמות ולארוחת צהריים בכפר גאלארג׳ לה מונטייה הסמוך. לאחר סיבוב קצר ברחובות הציוריים של העיירה התכנסו הבאים בפתחה של La Croq au sel, מסעדה טיפוסית השוכנת במבנה עתיק ומלא אוירה.

למי שלא ביקר בצרפת, חשוב להדגיש כי ארוחת צהריים במסעדה בצרפת, בכפר נידח, בעיירה מודרנית או בכרך הסואן תמיד תלקח באותה רצינות: הזמן אינו מהווה כל פקטור במשוואה. ניתן לומר שהוא עומד מלכת וכל מה שנותר הוא להמתין בסבלנות למנה הבאה. וכך, בניחותא המנות באות ועולות כל אחת בתורה. היין נמזג, ואף כוס לא נשארת יבשה. מסביב לשולחן השיחה מתערבבת בעברית ובאנגלית, כולם עם כולם ונדמה כי מדובר בחבורה של ידידים מימים ימימה ולא בקבוצה שרק לפני יממה נפגשה לראשונה בנמל התעופה. פלאי המטבח הצרפתי עשו את שלהם ועוד היו מוסיפים לשבת אצל השולחנות שעה ארוכה אך היום קצר והמלאכה מרובה.

חציו השני של היום הוקדש לסיור במתחם. הקבוצה, כמו קודמותיה, חבושת קסדות פועלי ייצור, משקפי הגנה לעיניים ועטויה בחלוקים לבנים וכיסויי נעליים עברה בתחנות שונות וקיבלה הסבר מפורט על תהליך הייצור. ריצ׳רד היה צריך להיות במיטבו תחת מבול השאלות שהונחתו עליו מכיוונים לא צפויים (מאוחר יותר הוא יתוודה שלא היתה לו עדיין קבוצה כה תאבת לימוד כמו קבוצה זו).

לעת ערב, יצאה החבורה למונפלייה ולאחר התארגנות קצרה יצאה למרכז ההיסטורי של מונפלייה לארוחת ערב במסעדה Comptoir de l'Arc. הערב התגלגל לו בנעימים אך בשל לוח הזמנים שחייב השכמה מעט מוקדמת ונסיעה למרסיי, חזרו הכל למלון בשעה מוקדמת יחסית.

היום השלישי הביא את חברי הקבוצה לארוז לפני ארוחת הבוקר ומיד לאחריה יצאו למרסיי. מרסיי שוכנת לחופו המערבי של הים התיכון (כן, כן, הים ״שלנו״) והתכנון היה להביא את הקבוצה לסיור חופים חווייתי. לאחר צ׳ק אין במלון הנובוטל ויו פורט שבעיר, יצאו הכל אל נמל מרסיי הישן. למרסיי הסטוריה ימית מפוארת. לא בכדי הנמל נקרא ״הישן״ מאחר והחדש הנקרא ״הנמל הגדול״ הוא הנמל העסוק ביותר בצרפת ומהווה צומת ימית חשובה. הנמל הישן ירד מגדולתו באמצע המאה ה-19 כאשר התעבורה חייבה בנייה מאסיבית יותר של נמל מים עמוקים וכיום הוא מהווה אכסניה ליאכטות ולפעילות ימית מגוונת שממנה התעתדה הקבוצה לטעום. הקבוצה נחלקה לשתיים ועלתה על ספינות מהירות שיצאו אל הים הפתוח. עד מהרה המהירות ורוח הים הקרירה גרמה כמעט לכולם לרכוס מעילים, אם כי לא נרשמו הקאות או ארועים חריגים. מצוקי הגיר הלבנים עטורי עצי האורן (מזכירים במשהו את חופי אכזיב) היוו תפאורה מרשימה לשיט החווייתי. משיטי הספינות ניצלו את הים השקט ופתחו מצערות למהירות מירבית. לאחר שיט קצר בין המפרצונים ותצפית אל עבר עופות הים המקננים בהם פנו הסירות אל עבר החוף. לקראת הצהריים עגנו שתי סירות המירוץ בכפר הדייגים הציורי קסיס, ולאחר צעידה קלה בסימטאות הכפר, באו חברי הקבוצה בשערי מסעדה מקומית, La Presqu’ïle שמה.

לאחר הארוחה עלתה החבורה ל״רכבת ההפתעות״, רכב שהתחפש לקטר עם שני קרונות אשר החזיר את כל הכבודה למרסיי. מיד לאחר התארגנות קלה במלון פנתה הקבוצה בשנית לנמל מרסיי הישן, למסעדת ״מועדון החותרים״, מסעדה המשקיפה על המפרץ הציורי. התפריט על טהרת המטבח הצפון אפריקאי (עם נגיעות צרפתיות כמובן) והתפאורה – מפרץ יפיפה שלובן צוקיו מאדים מקרני השמש השוקעת. אם ניתן היה לדרג את איכות הארוחות הרי שארוחה זו היתה מעין שיא והיתה ללא ספק סיום מפואר לטיול שיש שיכנוהו ״טיול למיטיבי לסת״.

לקראת השעה 11:00 בבוקרו של יום ד' עזבו חברי הקבוצה את המלון ופנו לשדה התעופה מארסיי פרובאנס. שדה התעופה אינו גדול ומזכיר במשהו את שדה התעופה באילת (אם כי הוא מעט גדול יותר).

אז זה מה שהיה, בעיקר גיבוש של אנשים טובים שקודם היו לקוחות ועכשיו הם גם חברים. היה כיף, וכיף שהיה, ואם תדפדפו בגליון שיצא בדיוק בעוד שנה, יש להניח שתקראו סיפור דומה, שמסתיים בדיוק בשורות אלו.Shunra Coon – בית גידול לחתולי מיין קון

סיפר וצילם: צחי בן ורון

Shunra Coon הוא בית גידול לחתולים מגזע המיין קון, אחד מגזעי חתולי הבית הגדולים ביותר. אך בבית הגידול הזה של צחי בן-ורון ניתן למצוא בעלי חיים רבים אחרים, מעין פינת חי קטנה. לא מאמינים? הנה רשימת המלאי העדכנית; 7 כלבים, 30-15 חתולים (תלוי בהמלטות כמובן), 2 חוטמנים, 2 סוגי תרנגולות, 2 סוגי נחשים, 5 סוגי לטאות, עיזים ננסיות, סוס ועד לפני זמן לא רב גם שועל פנק (ז"ל). אם ננסה לסכם ברשימה מסודרת את כל בעלי החיים על פי סדר כרונולוגי וכמותי, יש להניח שתקצר היריעה. ננסה בצורה מסודרת להביא את עקרי הסיפור ונניח לדמיונכם להשלים את מה שלא פרטנו.

את סקרנותו הרבה לבעלי חיים באשר הם החל צחי עוד כילד צעיר מאוד. הוא נולד בסוף שנות ה-60 ועד גיל 5 לערך התגורר עם משפחתו בקיבוץ ניר יצחק השוכן בישובי עוטף עזה. מגיל צעיר ״אובחן״ צחי כילד טבע ואביו (שיש להניח שהיה ילד טבע בעצמו) נהג להביא לו נחשים לא ארסיים שמצא בשדות הקיבוץ. לאחר לימוד והתבוננות נהגו השניים להחזירם אל הטבע. במשך כל ילדותו בקיבוץ ואחר כך כשעבר עם משפחתו לאשקלון גידל כלבים וחתולים אך לא הסתפק רק באלו ולמרות שבית המשפחה שכן בקומה השניה, לא היווה פרט זה כל בעיה לצחי הצעיר, שהצעיד הביתה ברווזים, ארנבות וכל מה שניתן לגדל. המחאות לא עזרו ובעלי החיים תמיד היו חלק מחייו של צחי (ובלית ברירה – גם של משפחתו). גם אחיותיו גידלו גורי חתולים שאספו מן הרחוב אך צחי הבכור שמר לעצמו את הבכורה גם כמגדל ומלאי בעלי החיים שהחזיק התחרה בהצלחה בפינות החי שמסביב.

לאחר שירות צבאי קרבי פנה צחי לעסוק בחשמלאות, מקצוע אותו רכש בתיכון ובמשך שנים חיווט ו״חישמל״ לפרנסתו מערכות חשמל ותאורה. את ביתו קבע בצפון הנגב ועם משכורותיו הראשונות רכש את נחש החנק הראשון שלו (פיתון מתכדר) שהיה הראשון שלאחריו יבואו עוד רבים. במקביל גידל כלבים, בעיקר דוברמנים, הגזע האהוב עליו ביותר. חתולים תמיד היו ברקע אך האופי העצמאי שלהם, התמסרותם המסוייגת וריחוקם (שיש שיגדירו אותו אפילו ״מתנשא״) לא הניחו את דעתו. באחת מתערוכות החתולים בהן ביקר, ראה לראשונה את המיין קון, הגזע ה״כלבי״ שבין כל גזעי החתולים. המיין קון הוא החתול הביתי הגדול ביותר; זכרים בממוצע שוקלים 10 ק"ג ונקבות 7 ק"ג והם גם מחזיקים בשני שיאי גינס; למשקל ולאורך.

השנים חלפו, עם הזמן הקים צחי משפחה ועם התרחבות המשפחה, אוסף בעלי החיים הלך וגדל אף הוא.

אך לא רק על הלחם יחיה אדם וכשנקרתה לו ההזדמנות, לא היסס לשים את החשמל מאחור ועבר לעבוד בגן הזואולוגי בבאר שבע ומשם התגלגל לנהל ולתחזק את פינת החי בקיבוץ גבים. אך פינת החי נסגרה (מטעמי תקציב) וצחי נאלץ את מרבית בעלי החיים לפזר בפינות חי אחרות, את זוג החוטמנים, שועל הפנק, הלטאות והנחשים פשוט אסף לביתו (ראו את רשימת המלאי לעיל).

לתחזק פינת חי משפחתית שכזאת מחייב צוות עובדים מסור; ואכן כל בני הבית מסייעים בטיפול בבעלי החיים. הזוחלים והכלבים הגדולים הם באחריותו של צחי.

כאשר נרכשו שני המיין קונים הראשונים, הבין צחי שלא טעה: נוכחותם, אופיים וכמובן הגודל המיסו אותו כליל.

״זהו גזע מיוחד שאינו נקשר למקום כי אם לבני האדם״, מספר צחי, "הם "דורשים" תשומת לב תמידית גם כשהבת מתעמלת על הרצפה. הם גדולים ונראים כטיגריסים לעוברי האורח שמבחינים בהם מבעד לויטרינה שבמרפסת הקדמית. זכר המיין קון שלנו מגן על הגורים מפני הכלבים, דבר היוצא דופן בעולם החתולים, ויצא שהוא "כיסח" גור מתבגר של זאב צ'כי שאותו הוא לא זיהה כבן-בית. גם היום הוא לא מרשה לדוברמנים להתקרב לחדר ההמלטה.״

למרות כל זאת, המיין קונים אוהבים גם כלבים. אמנם הם מתנמנמים רוב שעות היום אך בשעות הערות הם ישחקו עם כל מה שזז. למרות שצחי אוהב בעלי חיים באשר הם, הוא מעדיף את הכלבים והחתולים הגזעיים והוא מסביר: ״האופי גם הוא חלק מהתורשה וכך ניתן לגדל בדיוק את הכלב או החתול עם האופי המתאים לך: חתולים סיאמים הם ווקליים (דברנים) מאוד, החתולים הפרסים הם כדורי פרווה רגועים וממעטים בפעילות, והמיין קונים בעלי תכונות כלביות."

את שם בית הגידול הרכיב מהמילה הארמית חתול (שונרא – בדיוק כמו שכתוב בהגדה של פסח) והמילה קון היא חלקו השני של שם הגזע. שני החתולים הראשונים הגיעו לאחר המתנה של קרוב לשנתיים מגרמניה ומאוסטריה. קווי הגידול בבית הגידול שונרא-קון מגיעים כיום ממגוון מדינות אירופאיות של החתולים המייסדים, וגורים שהושארו בבית הגידול. בית הגידול שונרא-קון מציג רק בתערוכות בארץ, מאחר וצחי מעדיף לחסוך לחתולים את מתח הטיסות.

״יש אחריות גדולה על כתפי מגדל של כלבים וחתולים גזעיים. למרות מיעוט המעבדות – ומכאן גם מחירם היקר של הבדיקות – חובה לבדוק שהחתולים והכלבים אינם נושאים כשלים גנטיים. את חתולי המיין קון אנו בודקים לכשל בשרירי הלב ומזווגים זכר ונקבה רק אם התוצאה של שניהם שלילית״.

לטפל בפינת חי בקנה מידה בינוני ובמקביל לגדל חתולים גזעיים יכול להיות מסובך וקשה למרבית בני האדם ואכן גם צחי מודה שלעיתים העסק מסתבך. "העבודה הקשה משתלמת", מחייך צחי, ומראה לי מייל מאחד מבעלי הגורים, השוקל כבר 11 ק״ג ומתגורר כעת עם משפחתו באיטליה. תמונתו המפוארת משתרעת לרוחבו של עמוד הפייסבוק. למרות אורכו המרשים הוא קצר אך במעט מהחיוך הרחב המאיר את פרצופו של צחי.

עוד חשוב להזכיר כי כגזע גדול, יש לשים לב במיוחד לתהליך הגדילה ולנסות ולהאט אותו ככל האפשר. חתולים הגדלים מהר מוסיפים משקל לגופם, ומשקל זה לוחץ ומכביד על הפרקים. ברויאל קנין פיתחו לפני שנים אחדות את המזון המיוחד לגזע המיין קון במסגרת המזונות הגזעיים (מתאים במידה רבה מאוד לגזעים נוספים הנחשבים גדולים). צחי מוסיף כי התזונה היא אחד הגורמים הראשונים במעלה לבריאותם ולאיכות חייהם של החתולים ובגזע עם מאפייני גודל ייחודיים אפילו עוד יותר. אמנם חתול הוא בעל חיים המטפח עצמו (בשונה מכלבים שאינם מנקים את פרוותם כחלק משגרת יומם) אך יש לתת תשומת לב גם לכך: פרוותם הכבדה של המיין קונים יכולה להיות מחסה אידאלי לפרעושים וגם החתולים והכלבים מטופלים מדי חודש בחודשו בטיפות פרונטליין לחתולים וכך גם סביבתם. מסכם צחי: ״מחקרים מראים כי גידול חתולים וגרגורם במיוחד מוריד את לחץ הדם ותורם להארכת תוחלת החיים. גידול החתולים בהחלט דורשת הקרבה מסוימת אך אינני רואה את עצמי ללא חתולים שכן התמורה גדולה הרבה יותר״…

כמה עובדות מעניינות על מיין קון:

סברה אחת טוענת כי המיין קון קיבל את שמו בזכות האגדה הטוענת שמדובר בהכלאה בין חתול בית לראקון (ענין מופרך לחלוטין ביולוגית). השערה נוספת מספרת כי ה"קון" בשמו נלקח משמו של קפטן האוניה שהביאה את החתולים הללו לחופי ניו אינגלנד לראשונה.

החתולים שהובאו מאירופה במאה ה17- וה-18 נאלצו להתמודד עם חורפים קשים משהכירו. הברירה הטבעית הביאה לכך שרק הגדולים והחסונים שרדו, ופיתחו פרווה כפולה חסינת-מים. אלו חתולים עמידים ביותר המסוגלים לשרוד גם בתנאי מזג אוויר קיצוניים.

מרבית חוקרי החתולים מאמינים כי הגזע נוצר כהכלאה בין חתול בית אירופי לבי חתולים צפוניים יותר שהויקינגים הפיצו בעולם, כמו חתול יער נורווגי וחתול סיבירי.

החתול הארוך ביותר שתועד בספר גינס בשנת 2006 הוא ואריסימו לאונטי ריזרב רד, או בשמו המקוצר ליאו, שאורכו מקצה אפו עד קצה זנבו הוא 120 ס"מ והוא שוקל 16 ק"ג.

למרות גודלם אלו חתולים טובי מזג ועדינים, שזכו לכינוי Gentel giants בצדק.

אלו חתולים שמגיעים לבגרות מלאה מאוחר יחסית – יש הטוענים שרק בגיל 4 או 5 שנים הם נחשבים לחתולים בוגרים. זכרו זאת כשהחתלתול במשקל 10 ק"ג יקפוץ אל חיקכם.

כמעט לכל חתולי המיין קון יש "חתימה" צורנית דומה: כיתום בצורת האות M מעל הגבות.

למיין קון פרווה כפולה המעניקה לו בידוד מושלם ואפקט מרשים. למרות זאת, אלו חתולים שזקוקים לשגרת טיפוח מינימלית.

פילידקטליה (ריבוי אצבעות) שכיחה בגזע זה.

להבדיל ממרבית גזעי החתולים – המיין קון אוהבים מים, ואף יהנו לשכשך בהם.

לפרטים נוספים אתם מוזמנים לגלוש

ל: http://shunra-coon.wix.com/maine-coon-cattery

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf