dakel

צבע הפרווה בכלבים

שם הכותב/ת: איתן הנדל

צילום:מערכת חיות הבית

בסוף שנת 2008 יצאה לאור המהדורה השלישית של עבודתו של פרופסור ברנרד דניס – "צבע הפרווה בכלבים" מהדורה זו שהוצאה בחסות רויאל קאנין ייחודית בהיקפה ובעיצובה, דבר ההופך אותה לחוברת עבודה שימושית ומקיפה למגדלים, שופטים ולכל חובבי הכלבים באשר הם. המהדורה הראשונה של עבודה זו פורסמה בשנת 1984 על ידי ה- scc (ההתאחדות הצרפתית לכלבנות). פרסום זה הוא רק אחד מתוך למעלה מ-150 מאמרים ופרסומים מדעיים שפורסמו במהלך הקריירה של פרופ' ברנרד דניס. רויאל קאנין שנטלה את החסות למהדורה, רתמה את טובי המאיירים והמעצבים ויצרה כלי עזר מעשי ממדרגה ראשונה הפורש בצורה מוחשית מרהיבה את המינוחים מחד וההסבר הגנטי להם מאידך.

מילון מינוחים? בשביל מה זה טוב?

המטרה הראשונה לשמה פורסמה עבודה חשובה זו, היתה בראש ובראשונה למסד מילון מונחים מוסכם המסביר ומתאר את צבעי הפרווה והרכבי הצבעים. ע"י שימוש במינוחים מוסכמים מהעולם המקיף אותנו (פלפל מלח, שלכת, אפור כסוף וכיוב') ניתן בקלות לאמץ את המינוחים באופן בו יהפכו שגורים בפי כל. חשוב לציין שלאורך הפרווה ולמרקמה השפעה רבה על צבע הפרווה. במהלך 25 השנים שחלפו מפרסום המהדורה הראשונה נאספו לא מעט תגובות והערות שהוכנסו למהדורה השלישית. כפי שניתן לצפות, כל נסיון להאחדה של מינוחים ויצירת שפה אחת מקובלת עלול להתקל בלא מעט התנגדויות. באופן יוצא דופן מרבית התגובות היו חיוביות דווקא. קשה שלא להעריך את המאמץ ובמיוחד את הנסיונות הכנים להשגת תמונה מאוזנת מכל העוסקים בנושא. חלק מהמינוחים המובאים בחוברת החליפו ביטויים הרבה יותר "ציוריים" אך חסרי בסיס אוניברסלי מעשי. המטרה שלשמה נעשתה העבודה היתה ליצור מילון מינוחים מוסכם אך לא לכפות אותו על איש. המלבוש היעיל והעיצוב הייחודי של הספר יוצרים ספר עבודה יעיל המאפשר הגדרה והבנה של צבעי הפרווה, עבור כל העוסקים בתחום; שופטים, מגדלים וסתם מתעניינים. עבודות מסוג זה קורמות כעת עור וגידים גם בבעלי חיים אחרים כמו בקר, סוסים, ארנבות, חתולים וכיוב'. הספר הוא חוליה נוספת בתהליך ההבנה של הגנטיקה של הפרווה בכל בעלי החיים הפרוותיים באשר הם.

מפרוות הזאב לפרוות הכלב

בדרך כלל בעלי חיים החיים פרא בבר מציגים צבע אחיד לפרוותם, עובדה בסיסית והסיבה העיקרית להופעתם בצורה של טיפוס מובהק ואחיד. מוטציות גנטיות הנוגעות לצבע הפרווה שורדות לעיתים נדירות, וזאת בשל מספר סיבות; בשל שינוי בצבע הפרווה בני הלהקה עלולים לטעות בו ולא להכיר בו כאחד משלהם, והוא עלול להיטרף או להנטש עוד בהיותו גור. גורים שפרוותם שונה ושרדו את התקופה העדינה בה היו נתונים לחסדי אחרים ומגיעים לגיל הרבייה, לא יזוהו על ידי פרטנרים מבני המין השני, הסיכוי להרבעה בין פרט חריג לפרט טיפוסי נדיר ביותר, וכך המוטציה לא מועברת הלאה. צבע בעייתי של פרווה יכול להיות חריג על רקע תא השטח הטבעי והוא יתקשה להסתוות, יתקשה לצוד ובהיותו בולט על הרקע עלול להיות ניצוד בעצמו.

בגידול המוכוון, כבר מהשלבים הראשונים של הביות האדם בחר לגדל בעלי חיים להם צבע פרווה ייחודי. גם בכדי להבדיל אותם מבעלי החיים בבר וגם בשל הייחודיות והאסתטיקה. תהליך הביות הפך את הכלבים לאגרסיביים פחות, גם זה כלפי זה והשוני בצבע הפרווה לא היווה גורם מגביל בין הפרטים. גם כיום כמו במאות השנים שחלפו נוצרות מוטציות הבאות לידי ביטוי בצבע הפרווה, אך הגורים שורדים ומעבירים את המוטציות הלאה, וכך נוצרים צבעים חדשים. במבט ראשון נראה כי צבעי הפרווה של גזעי הכלבים מציגים את הקשת המגוונת ביותר מבין המינים על פני הגלובוס וזאת כתוצאה ישירה מהתערבותו של האדם. התערבות זו היתה כה נרחבת עד שלעיתים שינתה לחלוטין את הטיפוסיות הבסיסית עמה הגזע החל את דרכו. אך עם שינוי הצבע, המינוח נותר אותו מינוח בסיסי שכבר לא תאם את צבעי הפרווה המשתנים.

פרוות חיות הבר החיות פרא היא דוגמא טובה לכך; לאורך תקופה ארוכה פרוות הזאב תוארה כ"אפור זאב" אך המינוח בו היא מוצגת עתה הוא "חול בכיסוי כהה" (Sand with dark overlay) או אגוטי (Aguti). התבוננות בלהקות זאבים המוחזקים בגני חיות מציגים לעיתים פרווה שבמקום צבע היסוד החולי היא מציגה זהוב (fawn) במקומו ואז המינוח יהיה זהוב עם כיסוי כהה (fawn with dark overlay). התוצר הסופי בשני המקרים הינו קרוב מאוד ונע על הציר האורכי ואילו בעולם הגידול המוכוון התוצאה היא על ציר הרוחב; מצד אחד לכוון העלמת הכיסוי הכהה והשארת צבע היסוד (חול או זהוב) או בחירה באפשרות של כיסוי כהה יותר ויותר עד לקבלת צבע אחיד ללא כל צבע יסוד שמבצבץ מתחתיו. למרות היות צבעי הפרווה ה"זאבית" הנפוצים ביותר בקרב גזעי הכלבים, היא הפכה כה מגוונת בגווני היסוד, בכהות הכיסוי וביחס של צבע היסוד וצבע הכיסוי העליון עד שלעיתים אנו לא מצליחים להבחין שמדובר באותה פרווה "זאבית" שהחלה את דרכה כ"אגוטי".

במהלך הגידול המוכוון יצר האדם הרכבים ייחודיים נוספים כמו נתזים וכתמים על רקע לבן למשל והמגוון נראה אין סופי כמעט.

סיבה חשובה נוספת שבעטיה נכתב הספר במתכונת זו היא העובדה שמגדלים בגזע מסויים רגישים לשימוש בטרמינולוגיה המתארת צבע פרווה של הגזע בו הם עוסקים. לעיתים הם משקיעים מלל רב, בתחביר ארוך ומסורבל בנסיון לשמר את עקרונות הפרווה הרצוייה וייחודה.

מגוון הצבעים, הצורות וההרכבים המדהים של הפרוות כפי שניתן לראות בין גזעי הכלבים, גם אם מדובר בשינוי גוון או שינוי צורה קל, מוסיף לעושר וליופי שמציגים גזעי הכלבים בעולם.

מילון מונחים לצבע הפרוות בכלבים –

הטרמינולוגיה הבסיסית

הספר פורש לפנינו מינוחים חדשים לתאר את צבעי הפרווה אך במקרים רבים הוא עושה שימוש במינוחים הישנים והמוכרים. למשל הצבע הכחול; לאורך הדורות השחור הדהוי נקרא כחול ע"י גנטיקאים ומגדלים כאחד בשעה שהיה בעצם צורך לקרוא לו אפור כפי שצבע שחור המדולל בלבן יוצר אפור. האפור נחשב בעיני רבים כתערובת של שיער שחור ולבן הצומח זה בצד זה. במקרה זה הספר נשאר עם המינוח המסורתי אם כי יש להניח שדווקא השארת המינוח על כנו עלולה לחרוג ממההגיון אותו מילון מונחים מוסדר מנסה להנהיג.

זהוב עם כיסוי כהה (fawn with dark overlay) הוא תאור קלאסי למספר לא מבוטל של גזעים. הספר אימץ גם אותו למרות שבמקרים מסויימים עדיף היה להשתמש במונח "זהוב מוצלל" (Shadowed fawn) מאחר וזהוב עם כיסוי חום (fawn with brown overlay) אינו תאור נכון ולא מתאר את הכהות של הכיסוי העליון (המתוארת כפחם/מפוייח) השחורה במציאות כפחם.

דוגמאות נוספות המביאות שימוש במונחים שלא על פי ההגיון המדעי הצרוף אינן חסרות. למרות העיסוק בעושר הגירסאות והביטויים המינוחים שנבחרו הינם סיכום משוקלל שנתקבל בסופו של דבר גם על ידי ה-FCI, ארגון הגג הבינלאומי הגדול ביותר בעולם לכלבים גזעיים שמושבו בבלגיה.

צבע הפרווה, העור והעיניים נקבע ע"י הפיגמנטים הנקראים מלאנין והמופיעים בשתי צורות; אימלנין (Eumelanin) או פיגמנט כהה, שחור או חום (חום טהור) ומפאומלנין (Phaeomelanin) או פיגמנט בהיר, זהוב. בהיעדר פיגמנט התוצאה היא צבע לבן.

לפיכך ישנם 4 צבעי פרווה יסודיים: שחור, חום, זהוב, ולבן. שלושת צבעי הפרווה הראשונים יכולים להיות מדוללים ולהופיע במגוון כהויות נרחב. הפרווה יכולה להיות אחידה או לכלול מספר צבעים. למרות האפשרויות הרבות והמגוון העצום של צורות וצבעים, עדיין הצבעים המשולבים והמגוונים מציגים מספר קטן בהרבה של צבעי פרווה טיפוסיים. ישנם שלושה סוגי פרווה בסיסיים והמינוח שנבחר בעבורם הוא פרוות אחידות, פרוות מעורבות ופרוות שעברו שינוי. חלוקה זו שונה מאוד מהנסיונות הקודמים ליצירת מילון מינוחים מוסכם, נסיונות שחילקו את סוגי הפרווה לחלוקה מפורטת הרבה יותר.

פרוות אחידות

מכילות פיגמנט אחד, כהה או חיוור או ללא פיגמנט ולכן אנו מחלקים אותן לשלושה סוגים: פרוות כהות, פרוות חיוורות ופרוות לבנות.

פרוות כהות: פרוות בהן השיער מכיל אימלנין: פרוות שחורות או חומות וכחולות או בצבע בז' אם הן מדוללות.

הפרווה השחורה אינה מציגה כל בעיה. הפרווה החומה (צבע שוקולד) מציגה מגוון גוונים מאחר והיא יכולה להיות כהה יותר או פחות. צבע האף תמיד חום, צבע העיניים נוטה להיות חיוור יותר.

פרווה כחולה (דילול של הצבע השחור) מתקבלת מדילול של הצבע השחור. האף כחול. הכלבים נולדים כחולים. עומק וכהות הגוון משתנה.

הפרווה בצבע הבז' נוצרות מדילול של הצבע החום ומופיעות כמוהו בגוונים שונים. צבע האף בז' צבע העיניים חיוור, לעיתים בהיר כמו אצל ציפורי הטרף.

פרוות חיוורות: השיער היוצר אותן נצבע ע"י פאומלנין. הן זהובות (Fawn) אם הפיגמנט נורמאלי, ובצבע החול אם הן מדוללות. כמות דרגות הכהות עצומה בפרוות הזהובות או בפרוות בצבע החול. הפרוות הזהובות מציגות קשת צבעים מצבע כתום ועד למהגוני אדמדם. צבע האף באופן נורמאלי שחור, חום או זהוב (נראה מעט אדמדם) הצבע מעט חיוור ובהיר יותר על קצות הגפיים והזנב. אם הפרווה מציגה הרכב המזכיר "צבע חול עם גלימה זהובה" (Sand with fawn mantle) כדוגמת אקיטה אינו למשל, אפשר לתמצת את התאור לכדי "זהוב מדולל מאוד על הקצוות" (Fawn very pale distally) כאשר צבע החול נוצר כזכור מדילול של זהוב. הוא מציג קשת צבעים מצבע הקרם ועד לבנבן. הגבול בין זהוב חיוור לבין צבע החול גם באופן אובייקטיבי קשה להגדרה. כל הגוונים חשובים וראויים לציון ונעים עד כמעט צבע לבן על החלקים החיוורים ביותר. צבע האף והשפתיים תמיד מכיל פיגמנט ויכול להיות במגוון צבעים, נורמאלי או מדולל.

פרוות לבנות: אין פיגמנט בשיער. צבע האף יכול להיות בכל צבע, כולל צבע חלקי (אף פרפר) או חסר פיגמנט לחלוטין (צבע הבשר).

פרוות מעורבות

פרוות מעורבות מכילות שני פיגמנטים, כהה וחיוור; לבן חסר באופן מוחלט. לפיכך המאפיין הייחודי של הפרווה הוא צבע המושפע מהאופן בו האימלנין והפיאומלנין מפוזרים עליו. אנו מחלקים את הפרוות המעורבות לחמישה סוגים, כשלכל סוג מספר וריאנטים משלו; זהוב עם מסכה, זהוב עם כיסוי שחור, זהוב מנומר, שחור עם סימנים בזהוב וזהוב עם גלימה.

הזהוב (או צבע החול) עם המסכה הוא צבע זהוב (או חול) עם מסיכה שחורה, המופיעה פחות או יותר על הפנים. כאשר נעשה שימוש במונח מסיכה לבדה הכוונה היא למסיכה בצבע השחור. במידה ומדובר על צבע אחר, יצויין צבעה כמו מסיכה חומה, מסיכה כחולה וכיוב'. צבע האף כצבע המסיכה. צריך לציין שמסיכות הנפוצות מאוד בין גזעי הכלבים יכולות להופיע על כל אחת מהפרוות המפורטות להלן.

הפרווה הזהובה (או בצבע החול) עם הכיסוי השחור מאופיינית על ידי שיער ההולך ומתכהה בקצהו המורכב משני פיגמנטים (לעיתים עושים שימוש במונחים כמו מנותק, מפוספס או אגוטי). כמות הפיגמנט השחור מגוון בצורה משמעותית, ומעניק לפרווה הזהובה עם הכיסוי השחור רב גוניות לטיפוסיות הופעתה, עוברת מצבע זהוב עד לצבע שחור על כל גווני הביניים. לפיכך חייבים לקבוע את היקף הכיסוי השחור (קל, בינוני או כבד) בכל אופן אם קביעה זו חסרה, הכוונה היא לכיסוי שחור בכמות בינונית. לפרווה בה לכל אחת משערותיה יש כיסוי שחור נתייחס בהמשך. הכיסוי לבדו מגדיר כיסוי בצבע שחור. במידה והכיסוי מורכב מצבע אחר הצבע צריך להיות מצויין (כחול, חום וכיוב') לדוגמא זהוב עם כיסוי חום קל, וכמו במקרים רבים אם הפרווה מציגה גם מסיכה אז תקרא זהוב עם כיסוי ומסיכה. פרוות זהובות עם כיסוי שחור מציגות בדרך כלל הבהרה משמעותית על קצות איברים כמו גפיים וזנב. במקרים מיוחדים של זהוב – חול עם כיסוי שחור מוחלט, כל שיער הוא בעל שני פיגמנטים או "אגוטי". ניתן לעשות שימוש במונח אגוטי לתיאור הפרווה (ניתן לומר למשל אגוטי כחול, אגוטי חום). יתר על כן – בכדי לתאר את הפיאומלנין אפשר להשתמש במינוח "אגוטי כחול על צבע חול" (Blue sand agouti) או "אגוטי חום זהוב" (Brown fawn agouti). מבחינה מעשית ניתן לקרוא לפרוות זהובות עם כיסוי מלא בפשטות ; שחרחורות, כחלחלות וחומות.

פרוות זהובות (חול) מנומרות: האימלנין מרוכז בקצוות אלכסון הקרויות נימור. הנימור יכול להיות דליל או שופע עד למידה בה הפרווה נראית שחורה. לפיכך יש צורך לקבוע את מידת הנימור (קל בינוני או כבד). במידה ואין התייחסות למידת הנימור הכוונה היא למידה הבינונית. לפרווה זו בדרך כלל מתלווה מסכה ולכן אנו יכולים להשתמש במונח "זהוב מנומר עם מסיכה". המונח מנומר ללא ציון נוסף מתייחס לשחור. במקרים בהם הנימור אינו בצבע השחור יש לציין את צבעו; כחול או חום לדוגמה; "פרווה בצבע חול עם נימור כחול כבד ומסיכה".

פרווה שחורה עם סימונים בזהוב (חול) וגירסאותיה; באה להחליף את המונח "בלק אנד טן" (Black & tan) הקיים במינוחים המסורתיים. הסימונים בצבע הזהוב נמצאים על הגפיים, גבות, צידי הזרבובית, משולשים על החזה ומשני צידי הבלוטה האנלית. גירסאות הפרווה נוצרות משימוש בכחול, חום או בז' המחליף את הצבע השחור. לעיתים סימון בצבע זהוב נראה גם שסימונים בצבע זהוב נראים על פרווה עם כיסוי מלא "אגוטי" ובכך יוצר וריאנט נוסף "זהוב עם כיסוי וסימונים בזהוב". מינוח זה מתייחס רק לפרווה בעלת כיסוי מלא ולכן נוכל לקרוא לה אגוטי עם סימונים בזהוב. כאשר צבע הכיסוי אחר משחור "אגוטי חום עם סימונים בצבע חול" וכיוב'.

פרווה בצבע זהוב (חול) עם גלימה וגירסאותיה: האימלנין מופיע בשיעור קטן או קטן משמעותית מאשר בדוגמא הקודמת ועוצמתו מופחתת לכדי צללית בצורת אוכף. הגירסאות הנוספות נוצרות נובעות מהחלפת השחור ע"י צבעים נוספים כמו כחול, חום או בז'. לעיתים קורה שהשיער היוצר את הגלימה מפוספס דבר המאפשר לנו להתייחס לצבע זה "כזהוב עם גלימה מכסה" (במקרה בו הכיסוי מלא) ואם הפנמנו את מה שנכתב עד כה הרי המינוח הטוב יותר "זהוב עם גלימת אגוטי". ניתן להוסיף התייחסות לגודל הגלימה כמו "זהוב עם גלימה קטנה", "פרווה בצבע חול עם גלימת אגוטי חומה נרחבת (או מלאה)".

פרוות שעברו שינוי

בפרוות אלו, הפרווה הבסיסית עדיין מובחנת אך עברה שינויים במידה שמהותה הבסיסית שונתה ללא הכר. אנו מבחינים בשלושה שינויים שכאלה: פרווה מאפירה, פרווה עם כתמים (טלאים) ופרווה עם נקודות.

פרוות מאפירות: הפרווה נורמאלית במהלך חודשי החיים הראשונות של הגור אך ככל שחולפים הימים שערות לבנות מתחילות לבצבץ מבעד לפרווה ברמות משתנות של עוצמה. כל הפרווה יכולה להאפיר. התאור הוא קלאסי אפור במובן של תערובת שיער לבן ושחור (הגורים שחורים בלידתם), אפור בז' (תערובת של חום ולבן) ואדום רואן (Red roan) תערובת של זהוב ולבן.

לתאור כלל המקרים הנוספים בסוג פרווה זה מומלץ להשתמש בשם צבע פרוות היסוד לאחר פסיק, לדוגמה; פרוות אדום רואן עם גלימה אפורה תוגדר כ"זהוב מאפיר, עם גלימה." ישנה אפשרות לתאור הגורם המאפיר "שחור מאפיר קלות" במינוח שזה עתה טבענו "אגוטי מאפיר במתינות".

פרווה עם כתמים (טלאים): רק הפיגמנט הכהה (אימולנין) מעורב. צבע הרקע חיוור יותר (מדולל, מאפיר או שניהם יחד) או ללא פיגמנט כלל כאשר עליו מופיעים בפיזור לא אחיד כתמים וטלאים בעלי קוי מתאר "קרועים". התאור הקלאסי מתחיל בתאור צבע הרקע הבהיר יותר "אפור כחול עם כיתום בשחור" ובמינוח המקצועי הלועזי "מרל כחול" (Blue merle). בז' עם כיתום בצבע חום וסימונים בזהוב, לבן עם כיתום בשחור וכיוב'. הודות לתחביר האנגלי ניתן לתאר את הפרווה בדרך יעילה עוד יותר (שאינה עובדת לצערינו בעברית). המינוח mottled והמתייחס לכתמים מתווסף בסיום המשפט, לאחר פסיק. הפסיק הינו הבסיס לתאור לדוגמא: המינוח "בלו מרל" Blue merle הקלאסי הופך ל Black, mottled. לצערנו התחביר העברי אינו מתיר לנו פריווליגיה זו.

פרוות מנוקדות: מנוקד הפך למילה הנרדפת לניקוד בצבע לבן. עוצמת הניקוד יכולה להיות קלה, בינונית או נרחבת. צבע היסוד צריך להיות מובחן (גם כאשר הצבע מתרכז רק על האוזניים למשל) ואז דרגת הניקוד תתווסף כפי שכבר הזכרנו (קל, בינוני או נרחב). למשל; שחור עם סימונים בזהוב, וניקוד קל; צבע חול עם כיסוי, מסיכה, עם ניקוד בינוני; זהוב מנומר עם ניקוד נרחב. ניתן להרחיב את הקטגוריות ע"י שילוב התאורים שכבר תרגלנו מצורות הפרווה שכבר עברנו עליהן:

לדוגמה: זהוב, עם ניקוד לבן קל; שחור עם סימונים בזהוב, ועם סימונים בלבן; חול עם כיסוי, ומסיכה ולבן; זהוב מנומר, עם לבן נרחב; זהוב עם כיסוי, וצבע לבן נרחב. את ההגדרה האחרונה ניתן גם לנסח – לבן עם סימונים בזהוב, ועם כיסוי.

פרוות מנוקדות עם מאפיינים ייחודיים: השטחים הלבנים יכולים להיות מרובבים בנתזים (נקודות צבע קטנות), מעורב (שיער לבן מעורב בשיער בצבעים אחרים), או מוכתם (כתמים כהים על העור, השיער הצומח מהם נותר לבן). עוצמת המאפיין יכולה להיות מתוארת כלהלן; זהוב עם כיתום לבן קל; שחור עם סימונים בזהוב, עם לבן מוכתם בכבדות (ניתן לעשות שימוש במונח נרחב); חום ולבן, מעורבים; זהוב עם כיסוי, עם לבן מוכתם בכבדות וכיוב,.

הערה: חשוב מאוד שכאשר אנו עוסקים בתאור צבע הפרוות שעברו שינוי, שנתחיל בצבע הרקע גם אם מדובר על המאפיין הפחות דומיננטי. למעט במקרים בהם השינוי הוא התאור המהותי יבוא תמיד תאור צבע היסוד ולאחריו פסיק ואז השינוי.

בחודש יולי 2009 בכינוס מליאת ה-FCI בוינה אושר מילון המינוחים כפי שהציע פרופ' ברנרד דניס ובדברי הסיכום להצעה נכתב: "האחדה מינוחים לצבע פרוות הכלבים היא הגיונית, מדוייקת ואוניבסלית. לעיתים התאור מעט מגושם אך היופי אינו תמיד מסתדר בתקניות מינוחית אוניברסלית. גם אם מינוחים מסורתיים נותרו על כנם, חשוב ביותר שכלל המגדלים יבין ויפנים את המינוחים לשימוש אחיד מובן ע"י כולם."

בהקדמה למהדורה זו כותב היו"ר והמנכ"ל של חב' רויאל קאנין מר ז'אן כריסטוף פלטין על החיבור בין המחקר האקדמי העוסק בגנטיקה לבין התזונה; המגוון העצום המציג את שפע האפשרויות בצבעי הפרווה בכלבים הם פועל יוצא של הגידול המכוון. כ30%- מצריכת החלבון של כלב בוגר מיועדת להזנת העור והפרווה. טירוזין ופנילאנין לדוגמא מעורבים ישירות בייצור המלאנין, הפיגמנט הבסיסי של השיער. אספקה חסרה או חלקית של רכיבי תזונה מסויימים עלולה לגרום לדהיה ואף להלבנה של חלק ממאפייני הצבע של הפרווה. מצב העור, חיוניות הפרווה ועומק הברק שלה משקפים במדוייק את איכות תזונת הכלב ובדרך כלל גם את מצב בריאותו.

ואיפה זה תופס אותנו הישראלים דוברי העברית? על פי סיפורה של דבורה עומר, לבכורו של אליעזר בן יהודה, היה כלב שאולף לבצע פקודות בשפה העברית. השפה העברית הוחייתה מאז אך לתרגם את המינוחים הבאים לתאר את צבעי הפרוות בשפה העברית היא משימה לא פשוטה כלל ועיקר. בעולם שבו המינוחים הכלבניים צמחו מתוך מסורות ואורח חיים הרחוקים מאיתנו, מילון מינוחים אוניברסאלי הוא ברכה של ממש. עכשיו צריך לנסות ולהתמודד עם הגיון השונה המוצג בעבודה החשובה ולבחון את הדרכים הנכונות ליישמה על טהרת השפה העברית. הספר בן 150 עמ' המעוצב כחוברת עבודה שימושית עם הסברים מאויירים ומבוארים ניתן לרכישה בהזמנה מיוחדת בבית ארז (במחיר 200 ש"ח): 03-9604607

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf