Zivon

צבעון – עיניים מנחות לעיוור

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום:מערכת חיות הבית

מלחמת העולם הראשונה היתה המלחמה הראשונה בה נעשה שימוש בחומרי לוחמה כימית להשמדה המונית. בין החומרים הללו היה גז רעיל שנודע כ״גז החרדל״ וגרם לאלו שנפגעו ממנו (ושרדו) לאבד את מאור עיניהם. בתום המלחמה, בצד ההתמודדות עם נכי המלחמה, נעשה נסיון לפתור את בעיית הניידות של העיוורים פצועי המלחמה. אחד הפתרונות שנבחנו היו כלבי נחייה לעיוורים.

הרעיון לא היה חדש; כבר בימי הביניים ניתן למצוא איזכורים לעיוורים שהתניידו בעזרת כלבים. מערכת שגידלה והכשירה כלבי נחייה לעיוורים החלה לפעול בגרמניה בתחילת המאה ה-20 ובית ספר לכלבי נחייה לעיוורים הוקם בעיר פוטסדם. עברו לפחות עוד 10 שנים עד שהרעיון קנה לו אוהדים ברחבי העולם ואט אט החלו כלבי נחייה להיראות בערים שונות על פני הגלובוס. אך רק לאחר מלחמת העולם השנייה ישיגו כלבי הנחייה את התנופה הכלכלית עם חזרתם של פצועי המלחמה לארצותיהם. בתחילה היו אלו כלבי נחייה מגזע כלב רועים גרמני שהוכשרו בגרמניה או בשוויצריה, שהפכה גם היא לחלוצה בתחום. מאוחר יותר החלו לקום בתי ספר לכלבי נחייה גם באנגליה ובארה״ב.

כפי שקרה ברחבי העולם, הצורך הוליד את הפתרון ומספר שנים מתום מלחמת השחרור בארץ, הוקם בקרית חיים ״המכון לאימון כלבי נחייה לעיוורים״, בית ספר ראשון לכלבי נחייה בישראל. בית הספר נוסד ע״י בני הזוג מנצל; דר׳ רודולף ודר׳ רודולפינה מנצל (לימים פרופ׳) שהיו מחלוצי הכלבנות העברית, מגדלים מדופלמים בעלי שם עולמי (בית הגידול הנודע לכלבי בוקסר ״בני שטן״). הם עלו לארץ מאוסטריה ערב פרוץ מלחמת העולם השניה והניחו את היסודות לכלבנות המודרנית בישראל. בני הזוג הובילו את החשיבה הכלבנית העולמית והניחו את יסודות האילוף והעבודה המודרנית. הם גם היו אחראים לפיתוחים כלבניים למטרות התיישבותיות וצבאיות ותרמו תרומה חשובה למאמץ הצבאי של הישוב במלחמתו לעצמאות. דר׳ מנצל ניסתה להתאים למלאכה זו כלבים מגזעים שונים כולל את הכנעני ששקדה על טיפוחו ופעלה רבות להכרה בו על שום תכונותיו המיוחדות שהפכו אותו למתאים במיוחד לאקלים הארץ. בין השנים 1953-1970 הכשירה כלבי נחייה לעוורים אך לאחר מותה (1973) לא נמצא מי שימשיך את דרכה.

במהלך שנות השבעים ומרבית שנות השמונים עיוורים שחיפשו כלב נחייה היו חייבים לצאת לחו״ל. לשם כך, הם היו צריכים לעמוד בדרישות סף של בריאות טובה וידיעת השפה האנגלית. הם נפרדו ממשפחותיהם למשך כחודש ימים, זמן אותו עשו באחד מבתי הספר בחו״ל לצורך ההתאמה לכלב. הפקודות שהכלב הורגל אליהן היו בשפה האנגלית ולא תמיד הכלב שקיבלו התאים לעבודה בתנאי הארץ. כשהגיעו לארץ, ליווי וייעוץ לא היה בנמצא בשל הקושי הגאוגרפי.

יונתן לנקרי התגייס לצה״ל בשנת 1975 וכחייל, הקים את הכלביה בבסיס הציוד בטירת הכרמל. שירותו הצבאי היה על טהרת כלבי השמירה שבאחריותו אך הוא חיפש עיסוק בו המגע בין כלב לאדם הדוק יותר, ונחיית עיוורים היתה התחום ששבה את ליבו. בתי ספר להכשרת מאלפים לכלבי נחייה היו קיימים רק בחו״ל, ויונתן שם פעמיו מערבה, לארה״ב. במשך חמש שנים שהה בארה״ב, ומאחר והיה צריך לפרנס עצמו במהלך הלימודים עבד בכל ג׳וב שמצא בסביבות בית הספר, אך בכל אותו זמן חשב על חזרה לארץ. בתום הכשרתו, חזר יונתן עם אשתו לקיבוץ הולדתה, סאסא. הקיבוץ נרתם לסייע ובשנת 1989 הוקמה העמותה ״עיניים מנחות לעיוור בישראל״. היה זה בית ספר ראשון להכשרת כלבי נחייה לעיוורים בישראל לאחר הפסקה בת כמעט שני עשורים (בית הספר לכלבי נחייה בבית עובד נוסד שנתיים מאוחר יותר).

השנים הראשונות לא היו פשוטות. המרכז נאלץ בכל כמה שנים (על פי הצרכים המשקיים) לעבור לאתר אחר ברחבי הקיבוץ. בנוסף, ומלבד הקשיים המקצועיים תפעוליים המלווים כל פרוייקט בצעדיו הראשונים היה על יונתן וצוותו להוכיח כי הם מסוגלים ״לספק את הסחורה״, כלומר להכשיר כלבי נחייה יעילים ויציבים. הממסד בארץ לא בדיוק שיתף פעולה; אולי בשל הנסיון שכבר צברו עם כלבים שהגיעו מחו״ל וכל מה שנילווה לכך. אך יונתן והצוות שהקים לא הרימו ידיים.

למרות הקירבה הגאוגרפית של קיבוץ סאסא לקרית שמונה, נבחרה העיר נהריה כסביבה בה יוכשרו הכלבים, וכך גם כיום. הסיבה לכך נעוצה בהתאמה טובה יותר של נהריה לסוגי הגירויים וההחלטות שהכלבים צריכים לקבל. קרית שמונה אינה מספקת את הסביבה העירונית הדרושה, ואילו במרכז נהריה ניתן למצוא את כל האתגרים הדרושים להכשרת כלב נחייה; שפע גרויים, מסלולים קצרים, מעברי חציה, רמזורים, צפיפות של אנשים, רעשים מגוונים תחבורה עירונית סואנת ביום וחיי לילה תוססים.

לפני ארבע שנים לערך ובתום תהליך תכנון אישור ובניה, עבר המרכז לצבעון, ישוב קהילתי למרגלות הר מירון. מיקומו של בית הספר ממש בצמוד לגדר ההיקפית של היישוב, טובל בצמחייה גלילית מאפשר להיות קרוב לכל הצרכים התפעוליים של תהליכי הלימוד. מבנה מודרני שימושי ומצוחצח מאכלס את מכלאות הכלבים ואת מבני השירותים הנחוצים לתפעול הקורסים השונים. דבר אינו מעיד שמדובר כאן על מכלאות או כלביה; אנו פוסעים בחצר המטופחת, על שבילי טוף וחצץ טובל בצמחייה ארץ-ישראלית הסובבת את המכלאות המבהיקות בניקיונן. האויר צלול, ריח האדמה הרטובה נישא באויר ללא צל צילו של רמז לריחות האופייניים למכלאות או לנביחות, אפילו הכלבים כאן מנומסים…

במרכז המתקן מסלול מקורה מזוגזג-מכשולים שבסיומו ירידה אל שביל אספלט חפשי לתרגול נוהגים וכלביהם. זהו המסלול בו מתאמנים הכלבים לפני ובמהלך הקורס בו יוצמדו לעיוורים. בכל שנה יוצאים את המרכז כ-15 כלבים. שלושה מאלפים יוצאים מדי יום לרחובות נהריה עם כ-20 כלבים הנמצאים בשלבים שונים של הכשרתם. מהסיפורים המרגשים של העיוורים ניתן לחוש את עוצמת הקשר והעצמאות שהכלבים מעניקים. האפשרות הנתונה לכל אדם רואה, לצאת ולבוא כרצונו, בצורה עצמאית ובלתי תלויה אינה מובנת מאליה; העיניים של הכלב מאפשרת לעיוור לשוב ולהיות אדון לזמנו כאחד האדם. בולט הדבר על רקע עדות מרגשת של בתו של אחד העיוורים, שכתבה על הבוקר הראשון שבו אביה הביא אותה לגן בלווית הכלב שקיבל וכך היא הרגישה כמו שאר הילדים שגם אותם מביאים פעם אבא ופעם אמא…

אך אנו מקדימים את המאוחר, ההכשרה ארוכה ומחייבת סבלנות בחינה לאורך זמן והערכה תקופתית קבועה לתיקון וכוונון;

תהליך הלמידה מתחיל בגיל 8 שבועות בעצם, כאשר הגור מופרד מהשגר בו נולד ומתחיל את חייו במשפחה אומנת. התפקיד שכלב נחייה ממלא מחייב אופי יציב ונוח; כזה שיאפשר לו להתרכז בעבודתו מבלי שתשומת ליבו תופר. לצורך כך נבחרו גזעים בעלי אופי נוח במיוחד כמו גולדן רטריבר, לברדור רטריבר, כלב רועים גרמני ופודל ענק (במיוחד לאנשים אלרגיים לפרווה רגילה) אך גם גזעים נוספים או הרבעות בין הגזעים הללו יכולים להתאים.

המשפחה האומנת נבחרת לגדל את הגור במסגרת בה יחשף לכמה שיותר גירויים; המשפחות מתנדבות לגדל את הגור ולפחות חלקן יפגשו עימו כבוגר כאשר יצא לגימלאות ויחזור לעשות את שארית חייו כפנסיונר בבית המשפחה שגידלה אותו כגור. המשפחות מגדלות את הכלב עד לגיל שנה וחצי שבמהלכן ייחשף למרבית הגירויים בהם יתקל במהלך חייו ככלב נחייה.

בכדי שמסלול החשיפה יכין אותו היטב לתפקידו, עליו לחיות באזור דומה במידת האפשר לסביבה בה יתפקד כבוגר. משפחה אומנת המתגוררת ביישוב מבודד ושקט, ללא אפשרות של חשיפה של הכלב למרבית הגרויים אינה מתאימה. משפחה עירונית רגילה היא המשפחה האידאלית לחשיפה שכזאת. בנוסף קיימים פרוייקטים במהלכם הכלבים עוברים להתגורר בצמוד לסטודנטים (בטכניון לדוגמה או במכללת תל-חי). כפרויקט משותף למוסד החינוכי ולמרכז, מורשים הגורים להיכנס לקמפוס ואף לשיעורים. כיום עיוורים וכלביהם מורשים בכניסה לכל המוסדות הציבוריים על פי חוק, וחוק זה כולל גם את הכלבים ומאלפיהם במסלול הכשרתם.

הקהל הרב עימם הם באים במגע, מגוון הגירויים שההמולה הרבה מביאים עימה והסביבה העירונית בה כל זה מתרחש מהווים רקע אידאלי להתפתחות כלב בטוח בעצמו ובעל אופי יציב. לאורך התקופה, נציג מהמרכז יבקר בבית המשפחה פעם בחודש, ויתלווה לטיול או לפעילות אחרת עם הכלב. מעקב זה חשוב ביותר לקבלת הערכה נכונה, ייעוץ ולווי של כל כלב וכלב בשלבי ההתפחות שלו לקראת תחילת ההכשרה שלו ככלב נחייה. בגיל שנה וחצי לערך, חוזר הכלב אל המרכז ומתחיל במסלול של כ-8 חודשי אילוף שבסופם יתחיל לתפקד ככלב נחייה. כלב נחייה יעבוד כ-8 שנים עד שיצא לגימלאות וכפי שכבר ציינו – חלקם יחזרו למשפחות שגידלו אותם כגור, ואחרים ימצאו משפחות אחרות.

הלימוד המעשי מלמד את הכלב כי העיוור הוא המנהיג נותן ההוראות. למרות שהכלב מוביל את העיוור, הוא חייב להישמע למוצא פיו. הכלב לומד לנוע בקוים ישרים ובדרך הקצרה ביותר בין נקודה לנקודה. עיקרון הקוים הישרים הוא נקודת המוצא בלימוד, ללא ״עיגול פינות״. הכלב לומד להעריך את גובהו ורוחבו של העיוור הפוסע לצידו, והוא לומד להתמודד עם מכלול הבעיות שהסביבה מציבה לפניו; חציית כביש, מהמורה בדרך, פתח בגדר וכיוב׳. האילוף מתבצע גם בקניונים, תחנות רכבת הומות ותחבורה ציבורית. נוכחותו של כלב הנחייה ההולך בצמוד לעיוור מרככת את הרתיעה והחשש הקיימת בציבור הרחב, וכך העיוור משתלב בסביבה נוחה יותר.

העיוור לומד כיצד להפעיל את כלבו גם על פי ״חיוג מקוצר״ כשהוא מלמד אותו מסלולים בהם הוא מהלך בחיי היום-יום כמו כאשר הוא מלווה את הילד לבית הספר או לגן או הולך לסניף הדואר או לסופרמרקט. כאשר מלמדים את הכלב מסלול קבוע שכזה, הוא יזכור ויידע להגיע אליו במילת פקודה אחת, ללא צורך בהכוונה נוספת. חציית כביש מהווה אתגר מיוחד לכל הולך רגל, ולעיוורים וכלבי הנחייה שלהם במיוחד; במסגרת הכנתו לומד הכלב לזהות את מעבר החצייה. הוא מתיישב כאשר הוא מגיע לשפת המדרכה. העיוור יהיה זה שעל פי השמיעה יחליט מתי לחצות. אם אין רעש של כלי רכב הוא יפקוד על הכלב לחצות. במידה והתנועה פסקה הכלב יחצה, במידה ולא, הוא יסרב לעבור.

לאחר שמונה חודשים מוכן הכלב להתחיל את שירותו ככלב נחייה. לעת הזאת מגיעים עיוורים הזקוקים לכלבים ובמהלך כחודש ימים, בקורס מרוכז הנערך בעיקר ברחובות נהריה, לומדים העיוורים כיצד להיעזר בכלבים. הם נפרדים ממשפחותיהם ועוברים לחיות בצמוד לכלבים, בנהריה. במהלך פרק זמן זה יתרגלו בפיקוח המאלפים את מה שעתיד להיות עבורם שגרת יומם. בתום הקורס, חוזרים העיוורים אל ביתם ומשפחותיהם, והכלבים עימם. אנשי המרכז מלווים את העיוורים גם בביתם ובתקופה הראשונה יחנכו אותם בצעדיהם הראשונים. כאן בולט היתרון שיש לכלבי נחייה שהוכשרו בארץ, הכלבים עוברים אילוף בשפה העברית: הליווי הצמוד של אנשי בית הספר גם בבית, הייעוץ וההתאמה המדוייקים יותר, הגמישות והנגישות לעיוורים שלא היו מסוגלים להתמודד עם אימוץ כלב שהוכשר בחו״ל. כל אלו ועוד הופכים את עבודת המאלפים הישראליים (באשר הם) לחשובה במיוחד.

מרתק ומאתגר ככל שיהיה תהליך הכשרה זה, היום-יום מונוטוני, והשגרה של הרגלים קבועים דווקא מתאימה מאוד לכלב נחייה. ככל שהשגרה שלו קבועה יותר, כך התפקוד שלו יעיל יותר. במהלך ההכשרה, כלבי הנחייה של צבעון אוכלים את המזונות עתירי האנרגיה של רויאל קנין 4300 או 4800 המיועדים לכלבי עבודה. את ההשלמות הם מקבלים מהמזון המיוחד לגזע הלברדור או ממזון המקסי, כל כלב מקבל ליווי קבוע בתדירות לפי הצורך, ההולכת ומתייצבת עד לפעם בשנה.

חמישה מאלפים נוספים מסייעים ליונתן בתהליך ההכשרה, כאשר מרבית הפעילות מתבצעת במתכונת מאוד מצומצמת, ספרטנית אפילו יש לומר. המשאבים אינם שופעים וכך למדו לאורך השנים לחיות בצמצום, מבלי להחסיר דבר באיכות בכלבים או הטיפול בהם, אך ללא סממנים בלתי נחוצים, או מיותרים. צניעות מידה יפה היא ואנו לומדים להעריך אותה כשהיא דרך חיים ולא תכונה שמבקשים ניקוד בעבורה. לאנשי ״עיניים מנחות לעיוור בישראל״, הצניעות היא תכונה בעדה אנו מעניקים להם את מלוא הניקוד.

למרות שבשנה האחרונה הוגדלה התמיכה של הרשויות בכלבי הנחייה עדיין לא מכסה הקצבה זו את מלוא עלותו של כלב נחייה. חלק הארי של התקציב בו מממנים את עלות הכשרתו של כלב נחייה (הנמסר חינם לעיוור) מגיע מתרומות. תרומות אלו מגיעות בעיקר מהציבור הרחב ואתם מוזמנים לברר כיצד ניתן לעזור באתר העמותה:

 http://www.guidedogs.co.il

כל הכלבים של ״עיניים מנחות לעיוור בישראל״ חיים במשפחות אומנות. כלבי הרבייה והגורים המיועדים למסלול של כלבי נחייה חיים את חייהם במסגרת משפחתית בדומה לסביבה בה יתפקדו ככלבי נחייה פעילים. אנשי ״עיניים מנחות לעיוור בישראל״ מחפשים משפחות אומנות לכלבי העמותה. לברור האפשרויות אתם מוזמנים לגלוש

ל-http://www  .guidedogs.co.il/pages/43.aspx

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf