Ville-Amir

פוטו פיני

שם הכותב/ת: איתן הנדל

צילום: ג'ין קאקינן

את ג'ין קאקינן (Jin Kaakinen) פגשתי בחודש יוני השנה מאחרי עדשת מצלמה בתערוכה שהתקיימה בעיירה פינית לא רחוק ממקום מגוריו. ג'ין בשנות השלושים לחייו עוסק בדפוס משי במסגרת חברה משפחתית וגם לו נקודה ישראלית (כפי שנוכחתי לדעת לכל אדם בעולם יש לפחות נקודה ישראלית אחת): ניר בלוז לננסים, שנאוצר שחור כסף בן שלוש שהגיע מכישורית שבישראל (לתשומת לב קיטי גילוס!). ג'ין לוקח את עניין חיות המחמד ברצינות פינית טיפוסית; ובדרך כלל תמצאו מסביבו להקת כלבים קטנה ושתי עיזים (אמיר, עז לבנה ו-וילה, שחורה). מלבד השנאוצר הננסי העונה לשם ראג, אנו מוצאים את טיר (תמונת השער) בורוזי בת עשר, סיסקה, בורוזוי בת שש, איליה, בורוזוי זכר בן ארבע וחצי שנים, נואה, בורוזוי זכר בן כמעט כשנה וסוגר את הרשימה המיוחסת, אנזו – שפיץ מעורב שג'ין מתאר כ"שילוב בן הכלב הקדמון ורוח היער החופשית"…

מזג האויר היה טיפוסי לחודש יוני בפינלנד, קרררררר. מאחר ומרבית הזמן הייתי עסוק בלנסות למנוע מאצבעותי לנשור מהקור, לא חשבתי אפילו על לנסות לצלם את הכלבים בזירה וניסיתי למצוא דרך יותר מעשית לקבל תצלומים לצורך הכתבה. ג'ין הסכים מיד לשלוח לי תמונות אך שלא כמו צלמים אחרים, גם קיים. הלינק ששלח לי היה לעמוד הבית שלו שם מצאתי רטרוספקטיבה מרשימה של הכלבים שצילם בתערוכה אך מה שסיקרן אותי יותר היו צילומי הטבע והאוירה שצילם במשך השנים. לנו הישראלים יערות ונופי פרא מוגבלים בשיטחם ובמיוחד בצבעיהם, והמעבר מהירוק אל הצהוב מהיר ויש אומרים אכזרי. גם אם נרחיק רגלית אל תוך הטבע עד מהרה נראה מבצבץ לו עמוד מתח גבוה, אנטנה או דריסת רגל אחרת של ציויליזציה.

פינלנד היא ההפך הגמור מכך. מלבד האזורים האורבניים, הטבע שמר על פראותו; שליטו האמיתי אינו האדם כי אם עונות השנה, ומחזוריות הקיפאון-הפשרה היא לוח השעות. האביב קצר והקיץ אך מעט ארוך ממנו. לא בכדי נקראת פינלנד ארץ 1000 האגמים המתגלים במלוא זהרם התכול כאשר הקרח מפשיר במעבר חד בין הכסות הלבנה של השלג והקרח לירוק המתפרץ. מחול השעות הפיני נע בין שעות אור מועטות במהלך היום לאור יום על פני כל היממה כמעט.

ג'ין החל לצלם בגיל צעיר. כששוטט עם כלביו ביערות הסמוכים למירסקילה, עיירה קטנה כחמישים קמ' מזרחית מהלסינקי הבירה.

הוא הבין את משמעות הזמן החולף כשנאלץ להפרד מחבריו ההולכים על ארבע. ג'ין רכש את מצלמתו הראשונה, ובאמצעותה השאיר לעצמו צרור זכרונות מהחבריו. התחביב הפך להרגל והמצלמה הפכה לבת לוויה קבועה בכל אשר הלך. הצילום הוא בחירה של רגע. כל רגע ממוסגר בתווי התאורה והצבע, וכך אנו מוזמנים לראות בדיוק מה שראה דרך העינית, ומה שבחר להנציח. יכולת ההתבוננות שלו, החיבור הטבעי שלו לטבע והאופן בו הוא אינו לוקח ממנו מאומה אך יוצא ומטענו גדוש וייחודי אינו דבר של מה בכך. כישרונו הטבעי ונפשו החפשית באים לכדי ביטוי בתפיסה נקיה ומעוצבת להפליא, פשטות במיטבה. גין החל להציג בתערוכות אך גילה כי נהנה יותר לצלם את הכלבים המוצגים. תצלום מוצלח מבחינתו הוא תצלום בו המציג אינו מרגיש כיצד הוא "גונב" את תשומת ליבו של הכלב. התגובות שהוא מקבל על פרסום התמונות מפי המציגים וההערכה על איכותם מחממת את ליבו.

התאורה המיוחדת של אור צפוני, הנופים המושלגים וההשתקפויות במי האגם שונים מאוד מהמראות הישראליים. היעדר אור השמש החזק, והיריעה הרחבה של הטבע הבלתי מופרע הילכו עלי קסמים ואני מזמין אתכם להציץ במספר תמונות מתוך תיק העבודות של ג'ין. לסקרנים, להלן כתובת אלבום התמונות המלא: http://ansu.1g.fi

עוד על צילומי הכלבים של ג'ין תוכלו למצוא ב:

http://www.kolumbus.fi/miika.ylipahkala

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf