baz_bis_ta2011

עם קומץ שמים ביד

שם הכותב/ת: איתן הנדל

צילום:מערכת חיות הבית

אברהם חלפי, משורר ושחקן, כתב את הכותרת לכתבה, וזהו שמו של שיר בן חמש שורות:

עם קומץ שמים ביד

הייתי עובר את חיי.

הייתי חוצה את הים ברגלי

עם קומץ שמים ביד.

בערב יום כיפור הלך לעולמו דני ברוס. בהלוויתו נכחו מאות אנשים, מתקשים להאמין. מעל למאות המתכנסים חגו שני מסוקים של עמיתיו הטייסים שבאו לחלוק כבוד אחרון לרע שהלך לבלי שוב. דני היה יו"ר המועדון הישראלי לדני ענק ב-33 השנים האחרונות, ומילא שורה של תפקידים בהי"ל. דני היה בן 74 במותו, צעיר נצחי, ברוחו ובמשובותיו. ראיית העולם שלו היתה שילוב מרתק של גליציאנר וצבר, תמים להפליא אבל גם לא מאמין לאף אחד, והכל בצבעים הכי ברורים שיש – שחור ולבן.

את שרותו הצבאי החל דני כמכונאי מטוסים אך עד מהרה "חצה" את הקוים ועבר לשורות חניכי קורס הטייס, אותו סיים לפני 50 שנה, תאריך שצויין ב-2011 בטקס הענקת כנפי זהב על 50 שנות טיסה פעילה (שיא ישראלי עם יותר מ-20,000 שעות טיסה במסוקים). את חיידק הטיסה הוא "תפס" כבר בילדותו. אביו חנן, היה מהנדס ובשנת 1935 תכנן ופיקח על הקמתו של שדה התעופה לוד. גם דודו יוסף ברוס היה אויראי ושירת כבלונאי (טייס כדור פורח) בימי מלחמת העולם הראשונה בצבאו של הקיסר פרנץ יוזף. בשנותיו הראשונות של דני גרה המשפחה בחלק שהוקדש לאנשי הצוות של שדה התעופה לוד ומאוחר יותר עברה המשפחה לפ"ת. את יעל (לבית שפגנטל – ובית החרושת "תסס" למשקאות קלים) הכיר בשנת 1953 כאשר עברו הוריו לרמת-גן.

דני ויעל נישאו ומשפחת ברוס הצעירה החלה לנדוד בין בסיסי חיל האויר. לימים, דני נשלח בראש קומץ טייסים ישראליים לגרמניה להשתלם על מסוקי סיקורסקי 58 הראשונים שנשלחו בסודי סודיות לישראל. עם חזרתו של דני לארץ, התמקמה המשפחה בבסיס תל-נוף שם גידלו כלב רועה גרמני. לאחר שתאונה קיפדה את חייו של הרועה הגרמני, נודע לדני כי אחד הטייסים בבסיס עובר עם משפחתו לבסיס אחר ומשאיר כלב דני ענק. דני ניגש ולקח את הכלב, שיהיה הראשון בשושלת של כלבי דני ענק ויקבל את השם טיגר (הראשון). בית הגידול של הברוסים יקרא "בית קורנס" ולמי שאינו יודע, קורנס הוא שמו הישראלי של מטוס הפאנטום האמריקאי (F-4) שבשנות השבעים היה חוד החנית של חיל האויר הישראלי. הימים חלפו, דני מילא שורה של תפקידים בחיל האויר ממנו פרש בשנת 1978.

באותם ימים מועדון הדני הענק לא היה פעיל לאחר מריבות בין הפעילים. בעלי הדני הענק נאלצו להסתפק בתערוכות הבינ"ל שנערכו בדרך כלל פעם בשנה. בתערוכת "גלבוע" באוקטובר 1979 זכה דני ענק חום – צוק בית מרקס של זאב צדיקביץ ז"ל בתואר כוכב התערוכה. כל בעלי הדני הענק התגודדו מסביב לזוכה וכך עלה הרעיון להקים את המועדון. עוד באותו חודש נפגשו קומץ מגדלים בביתם של דני ויעל ברמת חן והמועדון החדש ישן יצא לדרך. לדני היה הכישרון למצוא לעצמו בכל מקום חברים. כך גם בעולם הכלבני, בארץ וגם בחו"ל. קשר מיוחד נרקם בין אולה סטאונקר הדני (בית הגידול Blaaholm) לבין משפחת ברוס. לימים אולה ישלח לארץ את בלהולם וויסקי טרוסקס (נץ הראשון) שהפך עד מהרה לאלוף בינ"ל והותיר אחריו שובל צאצאים איכותיים. ביתם של דני ויעל הפך לביתם של חברי המועדון. כל מי שהיתה לו נגיעה לכלבי דני ענק הגיע בסופו של דבר לרמת-חן והתקבל תמיד במאור פנים. שנות השמונים הביאו בסיומן פריחה למועדון ועשר שנים לאחר שהמועדון חזר לפעול, הוא מנה למעלה ממאתיים חברים ותערוכות מרשימות עם יותר מ-60 כלבים שהוצגו בחלוקה שווה בין הצבעים. המועדון ידע עליות וירידות, בדרך דני סגר מעגל והוסמך לשופט ספציפי של דני ענק. לאחר שבנו של בז, פרא מענקי העמק, הלך לעולמו, הוסיפו לביתם את בל מבית ארז, כלבת דקל ארוכת שיער. מאחר והחוג לכלבי האונדס לא היה פעיל, התכנסה קבוצת מגדלים בביתו של דני ברוס ו… נו, אתם כבר מכירים את זה – דני הפך ליו"ר החוג לכלבי האונדס.

באפריל 2007, לאחר המתנה של כמעט שלוש שנים מגיע בז, גור שבדי יפיפה, טוב מזג וכובש לבבות – וגם כל פודיום אפשרי. העשור הראשון של המאה ה-20 מסתיים בצורה טראגית; יעל הולכת לעולמה לאחר מאבק במחלה קשה. היא לא הספיקה לראות את בז ובשמו המלא DIPLOMATIC'S URBALDO FILLOL סוגר מעגל ו-30 שנה אחרי, מוכתר ככוכב תערוכת ערד. הייתי שם ליד דני וראיתי אותו ממש מתרגש, כלומר הייתי יכול להישבע שזזו לו שתי שערות בשפם. שנה וחצי אחר כך בתל אביב, עמדו בז ודני שוב על הפודיום של אליפות הים התיכון. שאלתי אותו אם הוא מתרגש, יעל היתה מתרגשת, צחק דני, אני כבר התרגלתי.

כך עבר את חייו דני ברוס, עם קומץ שמיים ביד, ועזב מוקדם מהצפוי, בפתאומיות. הוא בעצמו לא היה עושה מזה עניין גדול, בטוח שהכין איזו בדיחה מפולפלת לעת שכזאת, ובטח היה מארגן איזו מתיחה לשלושים.

אנו שולחים מכאן חיבוק לשלושת הילדים, טלי, רני וגלי והמשפחה המורחבת. דני היה איש ענק עם לב ענק, הוא נתן ממנו לכולם. בחפץ לב וללא תמורה.

זהו סוף עידן, כבר לא מייצרים אנשים כאלה – דני יחסר לכולנו.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf