Wetterhoun definitief bewerkt

על תשעה גזעים הולנדים

שם הכותב/ת: איתן הנדל

צילום:מערכת חיות הבית

התערוכה האירופאית שנערכה בליווארדן שבצפון מערב הולנד (בחבל פריסלנד, יש לדייק) היוותה במה להצגת הגזעים ההולנדיים המקוריים. תשעה גזעים יוצגו בצורה מעוררת כבוד והעידו יותר מכל על הקשר הראוי להערכה של ההולנדים למורשתם. לקראת התערוכה הופקה חוברת בהולנדית ובאנגלית המרכזת את מאפייני הגזעים. מתנדבים ממועדוני הגזע איישו ביתנים וחילקו עלונים במהלך כל ימי התערוכה. את סקירת הגזעים אני מביא על קצה המזלג ועל פי הסדר שבו הם מופיעים בחוברת. כאן המקום להודות לגב’ דיאנה סטרינגל שערכה את החוברת עבור ההתאחדות ההולנדית (ראאד ואן באכר) וריכזה עבורי את התמונות וההסברים.

הולנד מחולקת למחוזות בעלי מאפיינים שונים עם הווי ומסורות הקשורים לגאוגרפיה ולעיתים לשפה מדוברת השונה ממחוז למחוז. בצפון הולנד המצב הכלכלי היה טוב מהאזורים המערביים והמזרחיים. באופן טבעי בצפון החל תהליך הגיבוש וההכרה של חלק מהגזעים מוקדם משאר האזורים בעוד שחבלי הארץ העניים יותר לא היו פנויים למותרות כגון אלו ושם תהליך ההכרה בגזעים המקומיים החל מאוחר יותר.

דרנטיש פאטריג’הונד (Drentsche patrijshond)

קרוב רחוק של כמה מגזעי הציד ארוכי השיער של מרכז אירופה (וגם של הסטביי, שעוד נכיר כאן בהמשך). דרנטה הוא מחוז הגובל עם פריזלנד והגזע אפיין את מעמד הביניים, בעלי המקצועות החופשיים כמו המורה והרופא. הפאטריג’ היא חוגלה אירופאית והגזע התמחה בציד החוגלות שחיו וקיננו על הקרקע. אנשי דרנטה גידלו מאז ומעולם את הגזע ולא החליפו אותו גם כשהגיעו גזעי ציד מחוץ להולנד וכך נשמר הגזע כגזע ייחודי הולנדי. אבותיו כפי הנראה הגיע להולנד במאה ה-16 כסוג של ספניאלים ממקור צרפתי או ספרדי (Spioen). במשך השנים “שמר על מקום עבודתו” בכבוד וביצועיו מנעו מגזעי ציד אחרים לדחוק את רגליו. בשנת 1943 התקבל כגזע ע”י ההתאחדות ההולנדית. הדרטיש הוא כלב ציד רב תכליתי המסוגל לעבוד שעות רבות. גודלו הבינוני (63-55 ס”מ בכתף) אינו מעיד על חוסנו ומהירותו. אופיו נוח והוא מתאים מאוד לשמש גם כחיית מחמד משפחתית. הצללית מאוזנת וההבעה עירנית ושובת לב. צבע הפרווה בבסיסו לבן וכתמים בצבע חום כהה טיפוסיים על הראש ועל הגוף.

הרועה ההולנדי (Dutch Shepherd Dog)

זהו גזע רב תכליתי שמשמש כיום בקשת תפקידים מרשימה כיאה ליכולותיו המגווונות. אופיו היציב, יעילותו ותבונתו הקנו לו מוניטין של כלב עבודה מהמעלה הראשונה. זהו כלב מאוזן בגודל בינוני-גדול (זכרים 62-57 ס”מ נקבות 60-55 ס”מ בכתף) ובעל שלוש תצורות פרווה: זיפית- מקורזלת, קצרה וארוכה. הגזע שימש מאז ומעולם ככלב רועים ויש להניח שקיים רקע גנטי משותף לו ולגזעי הרועים של ארצות השפלה. זהו גזע שרועה את הכבשים בצורה עצמאית, שומר על העדר שלא יתפזר מבלי שהרועה יפקוד עליו. הוא אפילו יודע כיצד לרווח את העדר בכדי לאפשר לתנועה לעבור בעד העדר הצפוף מבלי שאף כבשה תפגע. פרוותו של הרועה ההולנדי מגוונת בצבעיה, מצבעי החול הבהיר ועד לצבע חום כהה ואף שחור, אחיד או עם סימני נימור. מגוון הצבעים והפרוות מעיד על אופי הגידול שבחר את הכלבים הטובים לעבודה מבלי להתחשב בצבע הפרווה או אורכה. במאה ה-19 כלבי הרועים ההולנדיים שלטו ברחבי הולנד וברבים מציורי התקופה ניתן למצוא את צלליותיהם הטיפוסיות בנופים המישוריים. אך הקידמה דחקה את החקלאות לשוליים ומספרם של כלבי הרועים פחת. לאחר מלחמות העולם נדרש מאמץ לחפש היטב את הכלבים בעלי המאפיינים הטיפוסיים ועד לאמצע שנות החמישים נערך מיון בקרב כלבים טיפוסיים. מאמצי הגידול עלו יפה ועד שנת 2000 הגזע הלך והתייצב. אופיו ויכולותיו הפכו אותו לכלב מבוקש גם בקרב כוחות הביטחון והמשטרה. עם גרעין גידולי יציב וציבור אוהדים גדל והולך שב ותופס לו הרועה ההולנדי את מקומו הראוי במשפחת הגזעים.

הולנדי המזוקן (Dutch Smousdog)

הגזע השלישי בחוברת הוא מיודענו ההולנדי המזוקן אותו פגשנו בגליון ה-9 של חיות הבית (שם ביררנו כיצד זכה לשם “כלב היהודים”). ההולנדי המזוקן החל את דרכו ברציפי הנמל ובמחסני בורסת הסחורות של אמסטרדם. במחצית המאה ה-19 סוחר הולנדי ממולח רכש טיפוסים דמויי שנאוצר בעלי פרווה זיפית בצבע החיטה ומכר אותם כ“כלבי אורווה”. אופיים העליז, גודלם (42-37 ס”מ בכתף) ויכולתם המצויינת להשמיד מכרסמים עזרה לגזע החביב להתפשט בהצלחה מרובה גם מעבר לרציפי הנמל. התקן ותיק ביותר ונכתב כבר בשנת 1905. מלחמות העולם וכניסה של גזעים אירופאים אחרים להולנד הותירה את הגזע מאחור ושגר אחרון נרשם בספר הגידול בשנת 1949. תעבור יותר מרבע מאה עד שגב’ ה.מ ברקמן ואן דר ויל (כיום בת יותר מ-90 – עד מאה ועשרים) החלה בתכנית פעולה לשיקום הגזע. כיום הגזע נחשב נדיר למדי ועל פי נתוני הסטטיסטיקה המצוטטים בחוברת, חיים כיום כ-1,200 כלבים ברחבי הולנד מגזע ההולנדי המזוקן.

קויקרהונד (kooikerhondje)

כלב זה התפרסם בזכות נביחותיו שהצילו את חייו של המלך ויליאם מארגון במהלך מלחמת 8 השנים. לפי אותו הסיפור המלך לא נפרד מאז מכלבו הנאמן. הקויקר הוא כלב בינוני קטן 40-35 ס”מ בכתף), מאוזן עם פרווה לבנה באורך בינוני וכתמים בצבע חום כתמתם על הראש ועל הגוף (להדיוטות הוא עשוי להראות כאחיו הקטן של הדרנטיש פאטריג’ הונד). לצבע הפרווה שלו אחראית כפי הנראה הברונית ואן הרדנברוק ואן אמרסטול (Baroness van Hardenbroek van Ammerstol) שרצתה כלב ציד בצבעי הכתום המלכותיים. (הברונית היתה מעורבת גם בגידול של הדרנטיש אך הצבע הכתום הוצא מן הגידול בשל חוסר טיפוסיות בעידכון האחרון של תקן הגזע). הברונית חקרה ציורים מימי הביניים ומצאה טיפוס של כלב בעל פרווה בצבעי כתום לבן אותו הגדירה כטיפוס הרצוי. במהלך מלחמת העולם השניה ותחת כיבוש גרמני מצאה הברונית בעזרת ידידיה נקבה באחת מהחוות בפריסלנד. לקראת סוף שנות השישים הגזע הוכר ע”י ההתאחדות ההולנדית והחל את דרכו בחזרה למשפחת הגזעים.

הקויקר שימש ככלב פיתיון לציד ברווזים. בין קני הסוף הגבוהים הציב הצייד רשתות שיצרו מלכודת בצורת מסדרון. הקנים הגבוהים הסתירו את הכלב כך שרק זנבו בצבץ מעליהם, מעורר את סקרנותם של ברווזי בר שפותו להכנס את המלכודת. בתוך המלכודת הוצבו ברווזים מבוייתים שהורגלו בהאכלת יד. אופיו עליז, הוא נאמן, נבון, נלהב ומלא מרץ. תבונתו, קלות רגליו ועירנותו הופכים אותו אידאלי ככלב אג’יליטי וככלב משפחה, במיוחד עם ילדים.

מרקיזה

שמו של המרקיזה מגיע (כפי הנראה) מפילגשו המפורסמת של לואי ה-15, המרקיזה דה פומפדור, אם כי סברה אחרת מייחסת את השם למקור ספרדי. זהו ספניאל עדין בגודל בינוני-קטן (37-35 ס”מ בכתף) עם מבנה גוף מעט ארוך מהגובה בכתף. זהו הגזע הצעיר ביותר שהתקבל למשפחת הגזעים ההולנדיים (1999). טיפוסים שכמותו הונצחו ברבים מציורי הציירים הפלמיים שהרבו לצייר את החיים בארצות השפלה. מר פ.סי.מ תואיפויל (מאושיות הכלבנות ההולנדית) איזכר את הגזע בספרו “האינציקלופדיה של תואיפויל” שראה אור בשנת 1967. פירסומו של הגזע בספר היה זה הזרז שגרם לאחדים לחפש את “הפנינה השחורה“, כפי שכונה הגזע. בסוף שנות השבעים נוסד מועדון לגזע ותהליך השיקום החל. גודלו ואופיו היוו את כרטיס הכניסה שלו למשפחת הגזעים ואוהדי הגזע הנלהבים בחריצות הולנדית טיפוסית הגשימו בזמן קצר יחסית את התהליך. אופיו העליז, זריזותו וצלליתו המצודדת הפכו אותו לגזע רצוי וכיום המרקיזה הוא כלב משפחה אידאלי שהולך ומבסס את מעמדו ברחבי הולנד.

סחיפנדוס- (schapendoes)

שמו של הסחיפנדוס- בא לו מייעודו – כלב לרעיית כבשים, בהולנדית פירוש השם Schapen = כבשים, ו-Does = צורה עתיקה לכלב. זהו גזע שגם הוא מגיע מחבל דרנטה אך כפי הנראה כמעט ואבד אילולא מר תיאופולס (Toepoels) אושייה כלבנית הולנדית (שכבר הוזכרה כאן כמה פעמים), שטווה תכנית גידול לכלב רועים שימושי ובעל אופי שמח וטוב לב. בתחילת שנות השבעים הוכר הגזע ומאז התייצב; זהו כלב קומפקטי – בינוני בגודלו (50-40 ס”מ בכתף), שמח בחלקו, עם יכולת מרשימה ללמוד ולהסתדר עם כל מה שבמחיצתו. למרות פרוותו השופעת המקנה לו מראה כבד בהרבה מהמציאות, הסחיפנדוס בנוי “קל”, במיוחד בכל הקשור לזריזות ולתנועה. הפרווה מציגה את כל הצבעים האפשריים ותצורתה אינה עדינה וצמרית ומותאמת היטב לתנאי חוץ. עם זאת, מומלץ לתחזקת את הפרווה בסירוק יסודי לפחות פעם בשבועיים. הסחיפינדוס עובד גם כיום ככלב רועים ברחבי הולנד אך בעיקר זהו כלב משפחה עליז ושמח המביא לידי ביטוי את תכונות הרעיה שלו גם כשהמשפחה יוצאת לטייל והוא ינסה תמיד לשמור עליהם מכונסים וביחד.

סארלוס וולף האונד

הסארלוס וולף האונד החל את דרכו כנסיון לשפר את כלב הרועים הגרמני ולקרב אותו למקורותיו הזאביים. הנסיון החל בשנת 1923 כאשר לינדרט סארלוס (Leendert Saarloos) החל להרביע כלבי רועים גרמניים עם זאבים. את הגזע שיצר ייעד סארלוס לתפקידי עבודה וככלבי נחייה. מתוך כמה עשרות הרבעות סארלוס יכל לעשות שימוש רק בשלושה לייעוד שאליו התכוון בתחילה. בסוף שנות השישים סארלוס הלך לעולמו בידיעה שלא הצליח להשלים את עבודתו. אך 7 שנים מאוחר יותר הוכר הגזע ונקרא על שמו. הגזע מציג צללית זאבית בכל מאפייניה, מהפרופרוציות של אורך הרגל ואורך הגוף, מאפייני התנועה, צבע הפרווה והאופי. זהו כלב גדול (75-65 ס”מ בכתף לזכרים ו-70-60 ס”מ לנקבות), חזק ועוצמתי מעבר לחזותו. לא כל אחד יכול לגדל זאב סארלוס ואופיו “הזאבי” יכול להיות בעיה למגדלים טירונים. קיים גזע נוסף שמקורתיו זאביים אך הסארלוס וולף הונד שמר על הקרבה הרבה ביותר למקור.

סטבייהון (Stabijhoun)

במקור שמו של הסטבייהון (בהולנדית כלב = הונד, אך בניב הצפוני הפריסי המילה כלב = הון) מגיע מהיותו כלב רב-שימושי, שומר, צד, משמיד מכרסמים ואפילו רץ לפני הכרכרה – ממש כלב לכל עת (sta-mij-bij-hond = stand-by-me dog), אם כי התרגום האנגלי לגזע הוא כלב פוינטר פריסי. זהו כלב בינוני, מעט ארוך מגובהו (53 ס”מ לזכרים ו-49 ס”מ לנקבות) עם פרווה בינונית לבנה ביסודה עם ראש בצבע שחור טיפוסי וכתמים על הגוף שלעיתים הופכים לגלימה שמכסה את כל הגוף. התקן מציין גם פרווה בצבעי לבן-כתום, אך צבע זה כמעט ונעלם כיום מהגידול. למרות הקשים ובזכות היותו כה רב שמושי תמיד שמר גזע זה על גרעין גידול בקרב החוואים ההולנדיים ששמרו לו אמונים. כיום הסטביי הוא כלב משפחה בעיקר ותופס מקום נכבד בענפי הספורט השונים. בזכות יכולותיו ללמוד ולבצע, זריזותו וערנותו מגיע להישגים נאים.

כלב המים הפריסי

אחרון חביב הוא כלב המים הפריסי, כלב חסון וחזק (59 ס”מ לזכרים ו55 ס”מ לנקבות), ריבועי למדי במבנהו, זנבו מגולגל בהידוק על גבו וכמו גזעים אחרים המיועדים לעבודה במים, מציג פרווה מקורזלת וצפופה על הגוף ומעט פחות צפופה ומקורזלת על הגפיים. הצבע שחור, חום, שחור-לבן או חום-לבן. בכלבים בעלי צבע אחיד סינר לבן על החזה, פס לבן על הזרבובית וגרביים לבנות – מותרים. בפרווה לבנה מותרים נתזים. הבעתו ייחודית ומעט “עגומה” ואינה משקפת את אופיו. בייעודו מילא קשת תפקידים: מכלב ציד לציד חתולי פרא, בונים ולוטרות. בזכות יכולותיו הגופניות, חוסנו והתאמתו לסביבת מחייתם של חיות מים אלו, שרד את צוק העיתים ושימר גרעין גידולי סביר. למרות חוסנו ומראהו המגושם הוא אינו כזה כלל ועיקר. כיום הוא משמש ככלב משפחה מצויין, אוהב לעבוד, לומד במהירות ושמח לשהות בחוץ עם משפחתו ומצויין כחבר למשחק, כל משחק.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf