Sphynx

על הזנב כל מה שרציתם לדעת על זנבות של חתולים

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום:מערכת חיות הבית

כמו לכלב או כמו לארנב

היתי רוצה שיצמח לי זנב.

בשביל מה?

אנ'לא יודע

אולי סתם לנענע.

(יהודה אטלס)

קשה לחשוב על איבר בעל יכולת הבעה עשירה כל כך כמו הזנב. הסתכלו על החתול המתרפק בחיקכם, ותראו איך זנבו, בליווי אפקטים קוליים של גרגור, מראה את שביעות רצונו. ובאותה מידה, כאשר נשמעות מבחוץ נביחותיו של הכלב של השכנים, כיצד הזנב משנה את המנח שלו ואת תנועותיו. זנבות הם איברים מופלאים שלהם תפקיד חשוב גם לצורך תקשורת (ראו מסגרת בעמ' 23) וגם במונחים ביולוגיים.

הזנב מורכב ממספר משתנה של חוליות-זנב, שרירים, גידים ורצועות, האוספות את כל המרכיבים יחדיו. לחתולים יש 18-23 חוליות בזנב, תלוי בגזע (למעט כמובן גזעים חסרי-זנב), ולמעשה כ-10% מכלל העצמות בגופו של החתול מתרכזות בזנב. הזנב מתחבר לגוף באזור הנקרא "ראש הזנב". החוליה הראשונה המתחברת לחוליות הגב נקראת חוליית העצה (Sacrum) והיא יחידת החיבור בין הזנב לגב התחתון. ממנה, החוליות הולכות וקטנות לקראת הקצה של הזנב, עד לאורך של כ-26 ס"מ בממוצע בזכרים ו-21 ס"מ בממוצע בנקבות.

לחתול עמוד שדרה גמיש ביותר, והזנב, כשלוחה שלו, גמיש ביותר גם הוא. חוט השדרה עצמו אינו מתארך עד לזנב, ומסתיים בדרך כלל באיזור החוליה המותנית החמישית, מה שאומר שפציעות בזנב אינן גורמות לנזק לחוט השדרה עצמו. אך לרוע המזל, פציעות בזנב עדיין עלולות לגרום לנזק עצבי קשה. בגלל שחוט השדרה מסתיים גבוה באזור המותן, אזור זה הופך לנקודת מפגש מרכזית של כל העצבים המעניקים תחושה ושליטה בזנב, ברגליים האחוריות, שלפוחית השתן, המעי הגס ופי הטבעת. כדי שיוכלו להגיע מנקודה זו לאיברי היעד שלהם העצבים ארוכים מאוד יחסית; בגלל צורתו, שכל העצבים נאגדים יחדיו בנקודה אחת, אזור זה מכונה "זנב הסוס". עצבי הזנב מחוברים לאותם עצבים האחראיים על האיברים האחרים, ולכן פציעה בזנב עלולה להשפיע על תפקודם. לכן זכרו – אין לתת לילדים למשוך בזנבו של החתול, הדבר עלול לגרום לו לנזק עצבי ולסבל. יחד עם זאת, חתולים שאיבדו את זנבם בגלל פציעה לומדים לפצות על היעדרו בקלות.

זנבו של החתול הוא פלא הנדסי, והחתול משתמש בו בעיקר כדי לשמור על שיווי המשקל שלו, מה שמסביר את יכולתו ללכת על מעקות צרים, לשנות כיוון במהירות תוך כדי תנועה או לבצע היפוכים מרהיבים באוויר וליפול על רגליו. החתול הינו החיה היחידה המסוגלת להחזיק את זנבה זקוף וניצב תוך כדי הליכה. החתולים הגדולים בטבע אינם נושאים את זנבם גבוה, להבדיל מחתולי הבית, כדי שטרפם לא יוכל לאתר אותם בתוך העשב. אך האינסטינקט הזה נשמר, וניתן לזהותו כאשר צופים על חתול בית האורב לציפור. החתול יחזיק את זנבו נמוך מאוד, לעיתים יניע אותו ימינה ושמאלה, ככל הנראה כדי לצבור מומנטום.

סוגי זנבות

חסרי זנב חתולי מאנקס הינם בעלי גן דומיננטי (M) הגורם למוטציה, ההופך אותם לחסרי זנב. הסיבה לחוסר בזנב גן ה-M יבוא לידי ביטוי בדרגות שונות, מחתולים חסרי זנב לחלוטין (Rumpies) ועד לכאלו עם זנב נורמלי באורכו (Tailies). חוסר בזנב עלול להתרחש באופן טבעי בכל קהילה מעורבת של חתולים.

דמוי פונפון בחתולי הבובקט היפני מדובר בגן רצסיבי, שאינו משפיע באופן שלילי על מבנה השלד. לבובטייל היפני זנב פונפון אופייני.

זנב קצרצר לאמריקן בובטייל, גזע נדיר יחסית שהחל את דרכו בתחילת שנות ה60- של המאה הקודמת, זנב קצרצר, הנובע ממוטציה גנטית הדומה לזו של חתול המאנקס. זנבו יהיה באורך של כשליש עד מחצית מאורכו של זנב רגיל.

זנבות ארוכים ושעירים חתולי המיין קון מתהדרים בזנבות מרשימים למדי מסוג זה, בזכות הפרווה הכפולה שלהם. אלו זנבות בעלי שיער ארוך, תפוחים למראה, ונראה שלקראת הקצה שלהם הם אף תפוחים עוד יותר. גם חתולים ללא פרווה כפולה יכולים להציג זנבות כאלו.

זנבות דמויי נוצה/פלומתייםלחתול הבאלינז, המוכר יותר כסיאמי ארוך פרווה, יש זנב מרשים שצורתו מזכירה נוצה המקשטת את כובעו של אציל, ובדומה לזנב הסיאמי, הוא גם ארוך מאוד.

זנבות עבים וקצרים האורך, כמו גם ה"קוצר", הינו פרופורציונלי למבנה הגוף הכולל. החתול הפרסי, שלו יש מבנה קובייתי, מנפנף בזנב קצר, אך מרהיב ועבה למראה בזכות הפרווה הסמיכה שלו.

זנבות דקים וארוכים החתול הסיאמי והחתול האוריינטלי קצר-שיער הם דוגמה מצויינת לסוג זה של זנב.

זנב בינונילמרבית החתולים, גזעיים ולא גזעיים, זנב מסוג זה. זהו זנב עבה יחסית בבסיסו המתחדד לקרת קצהו, והוא אינו שעיר במיוחד, כמו למשל אצל החתול האבסיני.

זנב דמוי שוט לחתולים חסרי שיער, כמו הספינקס, יש זנב דק, ארוך וגמיש, הדומה מעט לצורתו של זנב עכברוש.

זנב מסולסל גם כאן מדובר במוטציה גנטית, ומידת הסילסול נעה בין עיקול אחד מעל הגב ועד לזנב עם מספר פיתולים, כמו זנב של חזיר ("פותחן בקבוקים" או "בורג"). גזע חדש יחסית, רינגטייל אמריקאי, נושא מאחוריו זנב שכזה. מדובר בגזע נסיוני, שהחל את דרכו רק ב1998-, וטרם זכה להכרה ע"י אחת מהאגודות החשובות לחתולים.

 null

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf