Dortmund Sunday 00091

ספיישלטי בינלאומי

שם הכותב/ת: יוסי רוטשילד

צילום:מערכת חיות הבית

ברחבי אירופה נערכות במהלך השנה עשרות תערוכות רבות משתתפים בצד מאות תערוכות ספיישלטי של מועדונים. פעמיים בשנה, מתכנסים כל המועדונים לתערוכה בינלאומית, ותוך כדי הם מנצלים את ריבוי השופטים ועורכים עוד ספיישלטי "על הדרך". השנה, במקביל לתאריך שבו נערכה תערוכת חיות הבית בתל-אביב, נערכה "אליפות אירופה הגרמנית" בדורטמונד. השנה הוזמנתי לשפוט את האקיטה האמריקאית והאקיטה אינו. ביום שישי תוכנן ספיישלטי למועדונים, בשבת ה-8 למאי (ביום של תערוכת חיות הבית) נערך קונגרס רב משתתפים ולמחרת ה-9 למאי נערך השיפוט בתערוכה הבינלאומית. מאחר ותכננתי להציג את האקיטות שלי בתל-אביב, נכנסתי לטורים גבוהים, ולמרות הלו"ז הצפוף עמדתי ביעדים; בשבת לאחר השיפוט התקפלתי, חזרתי הביתה, החזרתי את הכלבים למקומם, לקחתי עניבה, חליפה והופס – לשדה התעופה.

התערוכה נערכה בקומפלקס התערוכות הצמוד לאצטדיון הכדורגל בדורטמונד. קנה המידה עצום. כמות הכלבים, מספר השופטים, כמות הזירות, נדמה שהכל אינסופי וכמובן – בסדר מופתי. בחלק מהגזעים הרישום היה כה מאסיבי עד כי הגזע התפצל למספר זירות ונשפט ע"י מספר שופטים כשהם מתכנסים בסיום היום לבחור את מנצחי הגזע. בבוקר התערוכה התכנסו כל 125 שופטי התערוכה באחד מאולמות הקונגרסים לתדריך. עוד סמן לקנה המידה של התערוכה, אם ניקח בחשבון שלעיתים אין לנו כל כך הרבה מבקרים שלא נאמר מציגים בתערוכה אחת, וכאן אנו מדברים על 125 זירות ו-125 שופטים…

בגרמניה שני מועדוני אקיטה; מועדון אחד מאגד כ-200 חברים מגזע האקיטה אינו (היפני) בלבד. מועדון שני כולל כ-800 חברים וכולל בתוכו את האקיטה אינו ואת האקיטה האמריקאי. למרות העובדה שמדובר בשני מועדונים, ישנו שיתוף פעולה ברמת התערוכות. יו"ר המועדון הגדול יותר (E.V.Club), הגב' אנג'ליקה למברד, פעילה מאוד גם בגידול האקיטה בעולם ומכהנת כיום כנשיאת ה-Akita Worls Union, ארגון המאגד את כל מועדוני האקיטה בעולם. לתערוכה בדורטמונד הופיעו אקיטות משני המועדונים. בזירה שלי היו כ-65 כלבים משני הגזעים. בנוסף למגדלים המקומיים הגיעו מספר מגדלים מארצות סמוכות כמו הולנד, הונגריה, רומניה, צרפת ועוד.

זאת לא הפעם הראשונה שאני שופט בגרמניה ומהפעם הקודמת ניתן לומר שחל שיפור, במיוחד בכלבי האקיטה האמריקאית, שהציגו טיפוסיות ועוצמה כמתבקש. באקיטה אינו, הכלבים בצבע הלבן והמנומר הציגו איכות טובה יותר. האקיטה אינו נבדל מהאקיטה האמריקאי באלגנטיות שלו. חלק מהכלבים הציג כובד וחסר את האלגנט הרצוי, ובחלק אחר הציג פיסות רכות שבאו לידי ביטוי בעיקר בתנועה. רמת הטיפוח בחלק מהכלבים היתה מתחת לרצוי, ובכלבים עם פרוות בהירות הדבר בלט במיוחד. חלק מהמגדלים באקיטה האמריקאי דווקא נוהגים לקצוץ שפמים, מנהג בעייתי שלטעמי אין לעשות. הערתי למגדלים במקרים אלו אם כי הדבר לא השפיע על הציון. מנצח האקיטה אינו שלי היה מנצח כתת הזכרים המתבגרים שהיה מאוזן וטיפוסי. מנצחת האקיטה האמריקאית היתה מנצחת כתת האלופות, מאוזנת וטיפוסית, אם כי הכלב הטוב ביותר שראיתי באותו יום היה בכיתת הגורים. היה זה גור איכותי וטיפוסי שאני בטוח שעוד נשמע עליו. מאחר ובתערוכה זו לא נשלחו הגורים הטובים לזירה המרכזית להתחרות על תואר הגור הטוב, הסתפק בדו"ח המחמיא שהענקתי לו.

לאחר התערוכה נודע לי שמנצחי התערוכה שלי היו גם המנצחים בספשיילטי שנערך יומיים קודם.

בסיום השיפוט לקראת שעות הצהריים המאוחרות התכנסו כל מנצחי הגזעים באולם המרכזי, חלל ענק שהוכן כבימת תאטרון מאופרה רומאית, כשכחמישים אייריש וולפהאונדים מצטרפים לתפאורה (שמסתבר היתה חלק מהפקה אופראית המועלית בימים אלו בדורטמונד ע"י האופרה המקומית). על מסך ענק שנתלה מעל לזירה ניתן היה לראות את מוקד ההתרחשות לפרטיה. עשר הקבוצות נשפטו בזירות הכנה לפני העליה לזירה המרכזית, הוצגו בצורה מכובדת כל מנצח גזע בתורו ומיד לאחר מכן נעשה חיתוך הזוכים. בשל ריבוי הגזעים המוצגים נבחרה עשיריה שנשארה בזירה עד לדירוג הסופי. גם האקיטה האמריקאי והאקיטה אינו נותרו בעשיריה המייצגת בקבוצתם (קבוצת השפיץ) אך לא דורגו בין שלושת המקומות הראשונים.

הארוח היה חם ולבבי ושמחתי להשיל את חליפת השופט ולשבת ולשוחח על בעיות גידול עם מגדלים ותיקים וחדשים, להתעדכן על המלטות ולנסות לבדוק כיצד ניתן להשתלב ולנצל הזדמנויות גידוליות.

למחרת יצאתי לסביבה הקרובה לבקר בבתי גידול מקומיים, חוויה שאיני מוותר עליה בשום מחיר.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf