DSCF1240

סיפורים מארגז ההמלטה מעשה מסתורי בשגר רודזיאן רידג'בק, שהלך ודעך

שם הכותב/ת: דניס פליים, מגדלת רודזיאן רידג'בק

צילום:מערכת חיות הבית

הגור בצבע הדבש שבארגז ההמלטה, שדחף את אחיו בעת ההנקה והיה גדול, חזק וגרגרן יותר מכולם, זכה עד מהרה בכינוי "בייר" (דוב). אך שם אינו בהכרח גם ייעוד, ובמקרה של בייר הוא קיבל משמעות אירונית.

היה זה השגר הרביעי במספר שלי, הראשון בניתוח קיסרי, כשקייה היתה כבר יומיים אחרי תאריך ההמלטה המשוער. "אם היא לא מתחילה לדחוף עד יום שישי, אנחנו חותכים" אמר הווטרינר שלי, ואני הסכמתי. קייה נותחה ביום שישי, השלושה-עשר בחודש.

המזל הרע התחיל לפקוד אותנו לאחר כשבועיים, כאשר באופן בלתי מוסבר הגורים כמו החלו לדעוך. המושג "Fading Puppy" מתייחס לתופעה שגורים הופכים לפתע לאדישים ורפויים, ולאחר זמן מה מתים; כשהחזקתי את הגורים בכף ידי, ראשיהם נשמטו לאחור. תחושת חוסר אונים אחזה בי, חשתי כאדם הצופה בזרם חזק הלוקח את סירתו למעמקים, ואין ביכולתו לעשות דבר.

התקשרתי לעמיתה שאני רואה בה סוג של מורת דרך ומעריכה אותה מאוד, ושאלתי לדעתה. "עליך ללמוד איך להזין אותם עם זונדה ואיך לבצע החדרה תת עורית של נוזלים", היא פסקה. "הצלתי אינספור גורים בזכות שתי הפעולות הללו. וחוץ מזה, מגדל שאינו יודע לעשות את זה הוא לא מגדל אמיתי".

אותה עמיתה לא גרה קרוב למקום מגורי, כך שלא יכולתי פשוט לבוא אליה ולקבל הדגמה חיה על השגר הנוכחי שלה, שהיה מבוגר משלי בכשבוע. אם הייתי נוהגת כפי שמגדל במאה העשרים ואחת אמור לנהוג, פשוט הייתי נכנסת ליוטיוב ומחפשת "puppy tube feeding", יש שם סרטון מצוין שמדגים את הענין על קינג צ'ארלס קבליר. במקום, הסתפקתי בתיאורים המפורטים שלה לתהליך: למדוד את המרחק מקצה האף של הגור עד לאוזנו, ואת המרחק מהאוזן עד לצלע התחתונה, ולסמן. להחדיר את הצינורית באיטיות. תגובה של בכי או התלעלעות היא תקינה, אך התנשפות או מחנק – לא. חברה שלי, שמנהלת הוספיס לבעלי חיים ועבורה פעולות מצילות חיים כגון אלו הן ענין שבשגרה כמו צחצוח שיניים הציעה שיטה לדעת אם הצינורית נמצאת בתוך הקיבה ולא חלילה בריאות – לדחוף את הקצה השני של הצינורית לתוך כוס מים. אם יש בועות – אנחנו בצרות.

הווטרינר שלי הראה לי כיצד לבצע החדרה תת עורית של נוזלים, ע"י שאיבת התמיסה במזרק, והזרקת החומר לתוך העור הרפוי שנמצא מעל לכתפיים של הגור. הוספתי את התמיסה וציוד נוסף שמצאתי באתר אינטרנט לרשימת הציוד לשעת חירום שלי, למקרה ושוב אתקל בתופעה כזאת בשגרים הבאים.

עשיתי הכל "לפי הספר", ועדיין לא נראה כל שינוי בגורים. לא הצלחתי לפענח את הסיבה לתופעה: אולי נשאתי עלי חיידק כלשהו מתערוכת כלבים; אולי אפילו את וירוס ההרפס הנוראי. איבדתי שני גורים, ואז הבחנתי שבייר וגורה נוספת שכונתה פיי (היה לה כתם שהזכיר את סימן האלגברה הידוע) החלו גם הם להראות סימנים של אפטיות. בצר לי, פניתי לרשימת כתובות האי-מייל שב-RR-Folk (אתר המקבץ בתוכו רשימה פרטית של מגדלים בהווה, בעבר ובעתיד של רודזיאן רידג'בק). משהו לוקח ממני את הגורים שלי, אולי מישהו שם ידע את התשובה.

חלק מהאנשים שפניתי אליהם הציעו שאולי הבעיה היא בחלב האם. חשיבה נכונה, אבל קייה היתה על אנטיביוטיקה לאחר הניתוח. מאחר והיה תחת ידי בקבוק אמוקסילין (אנטיביוטיקה ממשפחת הפניצילינים), התחלתי לתת טיפול לכל הגורים, גם לאלה שלא הראו תסמינים מחשידים. הכנסתי לארגז ההמלטה סדין חימום והעליתי את הטמפרטורה מ-28 מעלות צלזיוס ל-33. עשיתי כל מה שיכולתי.

ואז צילצל הטלפון. היה זה ג'ים פרדריקס, מגדל מפנסילבניה, שהציע משהו שטרם שמעתי מימי: במקרים בהם יש חשש לוירוס כמו הרפס, יש מגדלים ששואבים דם מהאם, מסרכזים אותו לסרום שאותו מזריקים לגורים. התאוריה שמאחורי פעולה זו היא, שהנוגדנים שנמצאים בדמה של האם ייתנו את הדחיפה למערכת החיסונית של הגורים להילחם בנגיף. לא היה לי מה להפסיד, והחלטתי ששווה לנסות. ג'ים נתן לי את הטלפון של איליין פלנגן, מגדלת ותיקה של אייריש וולפהאונד, שביצעה את ההליך הזה בעבר, ואת הטלפון של ד"ר מרי סטנקוביץ, משרותי הווטרינריה של פלזנט ואלי, שבאדיבותה הסבירה לי את הפרוטוקול לפרטיו: יש להזריק 1 מ"ל סרום לכל פאונד משקל גוף.

לאחר שפתח לכבודי את מרפאתו מעבר לשעות הקבלה, לקח הווטרינר שלי 18 מבחנות מדמה של קייה והכניס אותם לצנטריפוגה שלו. את הנוזל החלבי שנוצר הכניס למבחנות קטנות ושלח אותי הביתה; יש להזריק את החומר הזרקה תת-עורית, ובזה כבר היתי מומחית.

לעולם אל תמעיטו במשמעות המפחידה של יום שישי השלושה עשר. נתיחה שבוצעה באחד הגורים שנפטרו הראתה שאין כל סימן למחלה זיהומית., הרפס או דומותיה. שבועיים לאחר מכן, מספר ימים לאחר שהגורים נגמלו בהצלחה, בייר ופיי החלו לצנוח במשקל, וקיבלו מראה חלול וגרום שבלט ביתר שאת על רקע אחיהם השמנמנים לשגר. בגיל 5 שבועות, בייר התכווץ למשקל של קילו וחצי; אחותו הגדולה שקלה כמעט כפול ממנו. הבטן שלו היתה נפוחה, ומאחר והפסיק לאכול התחלתי שוב בהזנה בזונדה, עוד מומחיות חדשה שלי, אך גם תחליף החלב המחומם נכנס לבטנו ותיכף יצא ממנה. בחנתי את כל מה שהתרחש עד עכשיו ואת שלושת הצעדים בהם נקטתי. אחד מהם, או כולם יחד, הצליחו להשיב את הגורים לאיתנם. ארגז ההמלטה עדיין היה מחומם היטב. המשכתי בהזרקת סרום הנוגדנים. אך עדיין לא נצפה זיהום חיידקי או אחר בבדיקות המעבדה.

אולי, בעצם, זאת בכלל האנטיביוטיקה?

שלחתי לווטרינר שלי אס.אמ.אס, ששלח לבית המרקחת שלי מרשם ביום ראשון אחר הצהריים. נתתי את התרופה לבייר, שבשלב זה נראה כבר כמו יתום מביאפרה, עם בטן נפוחה וגפיים שנראו כגפרורים. ולמרות שפיי אכלה ועלתה במשקל, נתתי את התרופה גם לה. 12 שעות לאחר מכן, התחלתי לראות שיפור במצבו של בייר. יממה לאחר מכן, הוא כבר היה על דרך המלך להחלמה.

כנראה שזיהום חיידקי כלשהו הוא זה שתקף את הגורים שלי. ולמרות שאיני יכולה להיות בטוחה בזאת, האשם הוא כנראה במזון הלא מבושל שנתתי לאם. "כן, אני חושבת שזה באמת תרם לענין", אמרה לי קארן קופלי מהשרותים הווטרינרים לפיקוח הריון. "הכלבה אכלה מזון חי, שמכיל בקטריות, ואז ליקקה את הגורים, שאין להם עדיין מערכת חיסונית… גם אני נהגתי לתת מזון חי, עד שהצלבתי את המידע שבידי: בסך הכל, יציאות קטנות יותר, שיעורי ספיגה גבוהים יותר, ויותר תמותה של גורים". הכלבה סבלה כנראה מדלקת של רירית הרחם ושריר הרחם, והזיהום עבר לגורים.

מאותו יום ואילך, ברגע שכלבה מתעברת, היא עוברת לתפריט מבושל, בתוספת פחמימות. מחקרים מצביעים שכלבות הרות ומניקות זקוקות לתוספת פחמימות לצורך אספקת חלב תקינה. אני ממליצה על ספרה המצוין של מוניקה סגל "Optimal Nutrition", שניתן לקנות ב-monicasegal.com. ומאותו יום ואילך, אני גם לעולם לא אמעיט בחשיבותו של הרצון הטוב, שנמצא בקהילת מגדלי הרודזיאן רידג'בק ברחבי העולם. כאשר אנחנו בצרה, מגדלים הם מגדלים, ורובם הגדול הציעו את עזרתם ברוחב לב, ועד עצם היום הזה עדיין מתעניינים בשלומם של הגורים שכמעט ומתו באיבם.

ועכשיו, כשאני כבר יודעת לבצע הזנה עם זונדה ולתת זריקות תת-עוריות, אני מניחה שגם אני נחשבת מגדלת אמיתית.

מאמר זה הופיע במהדורת קיץ 2009 של ה-Ridgeback Register, והוא מפורסם באישורם. להרשמה ל-Ridgeback Register היכנסו לאתר:

www/ridgebackregister.com

null

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf