scottish

ניצוצות

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום: באדיבות ג'יימס קורבט: www.jamescorbettart.com

כאשר אנו מגיעים לשלב בו עלינו להחליט במה נעסוק לפרנסתנו, השיקולים רבים ושונים. בחלק מהמקרים משחקת המקריות תפקיד מרכזי. ללא הכנה וללא תכנון אנו נקלעים לנושא אחר לחלוטין מזה שתכננו קודם.

ג’יימס קורבט לא חשב שיעסוק באמנות ודבר לא הכין אותו לבצע תפנית יצירתית בחייו. גם הדרך בה נחשפתי לעבודותיו של ג’יימס מפתיעה: ידיד אישי שביקר לאחרונה בתערוכת מכוניות באירופה נתקל באחת מהעבודות של ג’יימס שהוצגה במבואה לתערוכה.

היה זה דגם של מכונית מרוץ משנות השלושים. דגם המכונית היה עשוי על טהרת חלקי מכוניות משומשות. אף חלק לא כופף או עוצב ליצירת הדגם. כל החלקים חוברו זה לזה באופן שאינו מסגיר את סוג הטכניקה שבה השתמשו לכך, והמוצר המוגמר כמעט בגודל אמיתי נראה היה כמו חוזר לחיים והנה יוצא למירוץ נוסף.

בצמוד ניתן היה ללמוד שהיה זה דגם שהוזמן במיוחד אצל ג’יימס לכבוד התערוכה. מאחר והעבודה עוררה את סקרנותו של הבחור, הוא החל לחפש אחר היוצר וכך הגיע אל מצגת עם אסופת עבודות של ג’יימס. כמו רבים מאיתנו המוצאים דבר מה מעניין, אנחנו משתפים את החברים וכך המצגת הגיע גם אלי.

סקרנותי ניצתה באחת ופניתי להשיג פרטים נוספים באתר. האתר שמצאתי צנוע ואינו שופע באינפורמציה.

באמצעות ה”צור קשר” שבאתר שלחתי פניה ובקשה לקבל חומר לצורך הכנת הכתבה. כל זאת קרה בחודש יוני 2011. מאז, מדי שבועיים שלושה חזרתי ושלחתי את אותה ההודעה בצרוף המילה “תזכורת”.  בין הודעה להודעה הוספתי מספר עוקב המציין את מספרה. כשהגעתי למס’ 9, התקבלה התגובה…

הרשו לי איפה לעשות לכם הכרה עם אמן מיוחד במינו שעבודותיו עשויות ציבורים (של חלקי מכוניות בעיקר) וחיבורים (ריתוך והלחמה בעיקר).

ג’יימס קורבט המתגורר בנינג’י, פרבר צפונית לבריסביין – עיר הבירה של מחוז קווינסלנד שבאוסטרליה. אם היה תושב הארץ היינו מגדירים את העסק שיזם כ”משחטת רכב”; מגרש גרוטאות אליו נגררות בדרכן האחרונה – מכוניות שסיימו את חייהן הממונעים וכעת הן גרוטאות מתכת למטרות קניבליזם מכני.

במגרש של ג’יימס התרכזו מכוניות עתיקות, ישנות וחדשות שפג תוקפן מתוקף תאונה וכעת הן עומדות מתפרקות והולכות. השילוב של ישן וחדש “תפס” את עינו והוא החליט לשלב אלמנטים מעוצבים של חלקי מכוניות משנות השלושים והארבעים בשלד של מכונית מרוץ שבנה למירוצי שדה בהם עסק כתחביב. התוצאה הפתיעה: השילוב בין ישן לחדש, בין ריתוך גס לקוי הניקל המעודנים של עיצובי הארט דקו הלהיב רבים והמחמאות עודדו אותו לייצר עוד מכוניות מהסוג האסמבלאז’י (המונח האמנותי לאסופה צורנית וחומרית ממקורות שונים של מוצרים ואביזרים מוגמרים ושילובם באופן היוצר יצירה חדשה).

בסוף שנות התשעים החל לנסות וליצור מלבד מכוניות מסוגננות גם פריטים נוספים. הוא החל לברור חלקי כלי רכב ממונעים בצורות שונות, שהחיבור בניהם יוצר צורות חדשות ומפתיעות. חלקי המכוניות עצמם לעיתים בני יותר משמונים שנה ועיצובם בסגנון ארט דקו, מציגים חומריות מתכתית קשוחה, צבועים או מצופים בכרום. “אני מפסל בחלקי מכוניות לא רק כי אני יכול, אלא כי אני לא יכול שלא לפסל”, מספר ג’יימס.

כיום, יצירות האמנות שהוא יוצר מוצגות בכל רחבי העולם ומספר לא מבוטל נרכשו על ידי אספנים באוסטרליה, אנגליה, שוויץ, ניו-זילנד, יפן, ערב הסעודית וארה”ב.

הפסלים שג’יימס מפסל הם פסיפס מרתק של חלקי מתכת בגודל טבעי, והחיבור שביניהם הופך את היצירה למושלמת. הטכניקה המרכזית היא ריתוך והלחמה, אך נדרשת רמה גבוהה מאוד של דיוק ויצירתיות על מנת למצוא את הדרך לחבר 500 מצתי רכב היוצרים את אדרת הצמר בפסל בדמות כבשה או פרוות “רסטות” בפסל של כלב (הנראה דומה דמיון יותר ממפתיע לכלב רועים מגזע הפולי). הנושאים מגוונים; בעלי חיים שונים. בני אדם, מכוניות עתיקות וגם משחקים בחומריות חופשית ומופשטת כמו רצועות קפיצי חלודה המשורגות בלוח מהגוני ממורט שנלקח מלוח מכוונים עתיק.

הביקורות לעבודות מעניינות גם הן כאשר בכולן ללא יוצא מן הכלל ההתייחסות מורכבת בהרבה מאשר זו הניתנת לתערוכה של אמן מהשורה: בתחילה זוהי פליאה על “המכונאי מפרק המכוניות” שהתגלה כפסל מוכשר הלוקח חלקים מגרוטאות המתכת המיועדות למחזור, מחבר בניהם ויוצר פסלים תלת-מימדיים ייחודיים. נקודה נוספת היא היכולת המרשימה של ג’יימס קורבט לאתר את החלק הנכון היוצר את הצללית האופיינית לנושא הפסל (נסו לחשוב על כמות הזמן שהוא ודאי מקדיש לפירוק החלקים ואיסופם…) ונקודה אחרונה היא היכולת הטכנית המרשימה שבה הכל מתחבר בצורה חלקה כאילו נועד לכך מלכתחילה. בעצם לנקודה זו מקדישים את תשומת הלב המועטה ביותר, אחרי הכל הוא מכונאי לא?

ב-2002, לאחר שעבודתו נחשפה בתכנית טלויזיה פופולרית באוסטרליה, החל לצאת את תחומי קווינסלנד ועבודותיו החלו לנדוד; תחילה ברחבי אוסטרליה בתערוכות מוצלחות במיוחד בסידני ובמלבורן, ולאחר מכן לארה”ב.

הקריירה של ג’יימס החלה נוסקת כשתערוכה רודפת תערוכה. קשה בעצם להבין כיצד בזמן קצר כל כך (13 שנה בלבד) הוא מספיק ליצור כל כך הרבה עבודות כשכל עבודה מורכבת מעשרות אם לא מאות חלקים ובני-חלקים שצריך למצוא, לחבר, ולהתאים.

השילוב בין הנושאים, החומריות המעניינת ופסיפס החומרים והצורות מרתקים בצורניותם ובמורכבותם כשהעין מגלה עוד ועוד פריטים שעד אתמול היו ידית הילוכים והיום צוואר מסוגנן של איזה עוף מוזר.

אתם מוזמנים לגלוש ל-www.jamescorbettart.com

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf