WCC lobo

מרכז להצלה ושיקום זאבים במדינת ניו-יורק

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום:מערכת חיות הבית

סיפרה: ריגן דאוני

הקריאה ״זאב זאב״ הפכה זה מכבר למושג הקשור לאזהרה (אמיתית או אזעקת שווא) והיא לקוחה מהזיכרון הקולקטיבי, בו היערות היו עבותים ובין הצללים ארבו לצד פחדים גם חיות טרף. הסיפור כיפה אדומה המוכר לכל מדגים היטב את תפקידו של כל אחד מהמשתתפים והזאב בכל מקרה יוצא הכי רע, והצייד הורג אותו בסיום.

מאות שנים חלפו. יערות אפלים מהם עשויים להגיח זאבים כמעט שאינם בנמצא יותר. האדם בירא שטחים נרחבים והתיישב היכן שרק יכל. החוואים החלו לגדל עדרי צאן ובקר עצומים ופלשו אל שטחי המחייה של הזאבים. אלפי בני-הבקר חיסלו כל חלקת מרעה והניסו משם את אוכלי העשב שהיו בעבר עיקר התפריט של הזאבים, ואלו נאלצו למצוא לעצמם פתרונות מחיה אחרים. הזאבים, שהאדם פלש לשטחי מחייתם, ניסו לשרוד ולנסות מזלם עם מה שהיה בנמצא, כלומר מה שהאדם גידל: בלול, בדיר ובאחו. עד מהרה נוצר חיכוך לאורך כל ה״חזית״ והחוואים הכריזו מלחמה על הזאבים. פרס הוצב על ראשו של כל זאב שיחוסל ובסופי שבוע ציידים חובבים יצאו להשלים את ההכנסה החודשית. המלחמה שהוכרזה על הזאבים במאות הקודמות גבתה מחיר כבד. אוכלוסיות שלמות הושמדו ואזורים נרחבים נותרו שוממים מזאבים. לזאב תפקיד חשוב בשמירה על האיזון האקולוגי. כסניטר של הטבע הוא מסלק את בעלי החיים החולים והזקנים ומוסיף צבע ועניין לשטחים הפתוחים. הזאבים שומרים למשל על המאזן שבין מספר אוכלי-העשב (איילים וצבאים לדוגמה) לבין הצמחייה. חשוב הדבר במיוחד לגדות נהרות שהצמחיה המכה שורשים לאורכם ומעניקה יציבות לגדות הנהר, מונעת סחף, הצפות והרס הקרקע. לא רק צבע מוסיף הזאב לטבע: לעת ערב, כשיעמיקו הדימדומים תעלה יללת הזאבים מהקניונים ותהדהד בין ההרים כבאותם ימים שחלפו ולא ישובו עוד לעולם.

לאחר שנים רבות בהם הזאבים ניצודו בכל העולם החלו גורמים משמרי סביבה ואקולוגים ביוזמה להחזיר זאבים אל מקומם הטבעי. ארה״ב היא ארץ רחבת-ידיים ועדיין קיימים בה אזורים שרגל אדם אינה דורכת בהם. באזורים אלו חיות בר ממשיכות להתקיים כמעט באין מפריע. לא רבים הזאבים החיים באזורים אלו, אך התהליך להחזרתם לבית הגידול הטבעי שלהם ולתפקידם המקורי עבר לפסים ממסדיים וכעת נערך במתכונת פדרלית על פי תקנות וחוקים, עליהם מופקד מנהל חיות הבר והדגה של ארה״ב. החזרת הזאבים לטבע היא חלק מתכנית המשמרת את המינים המקוריים. אחד האיומים הגדולים על קיומם של מיני זאבים מסויימים היא קירבה מסוכנת לזאבי ערבות למשל, הנחשב ״מין פולש״. בשנת 1973 חוקקו חוקים להגנה על מינים נכחדים והתכנית יצאה לדרך. עיקרי התכנית ממפים את המינים שבסכנת הכחדה ומסייעים בריבויים במרכזי רבייה וגני-חיות. זאבים שנמצאו מתאימים משוחררים לטבע כשהם מצויידים בקולרי מעקב אלחוטיים המשדרים נתונים על תנועותיהם. תצפיות של אנשי מנהל חיות הבר והדגה של ארה״ב עוקבות אחר התקדמות הפרוייקט, שכיאה לכל פרוייקט פדרלי מנוהל בשקיפות מלאה ומדווח שנתית באמצעי התקשורת. תכנית השימור אמנם עוסקת ברבייה ובשחרור פרטים לטבע אך בה בשעה היא גם מתמודדת עם התנגדות המגזר החקלאי רב-העוצמה הקורא תגר על הפרוייקט ודואג לאתגר את מפעיליו.

מרכזים לשימור והחזרה לטבע של זאבים החלו לפעול כיוזמות פרטיות או במסגרת גני חיות משתפים כעת פעולה בתכנית פדרלית מסודרת. אחת האמצעים היעילים להצלחת תהליכים אלו הוא חינוך, וברחבי ארה״ב לצד הרבייה בשבי עוסקים בלימוד וחינוך, בעיקר של ילדים ותלמידי בתי הספר. הילדים נשבים בקסמי הזאבים והופכים לשליחי מצווה, ובאמצעותם המידע מגיע גם להוריהם. אנו בחרנו להתרכז במרכז לשיקום ושימור זאבים שהוקם במדינת ניו יורק.

המרכז לשיקום זאבים של מדינת ניו יורק הוא עמותה פרטית ללא כוונת רווח, השוכן במדינת ניו יורק ומשתרע על 27 אקרים (כ-10 דונם). למי שהשם ניו יורק מתקשר לסביבה אורבנית צפופה, הרשו לנו לתקן: יותר ממחצית שטחה של מדינת ניו יורק הוא דווקא שטחים פתוחים ומיוערים עם אוכלוסיה קהילתית בעיקר. המרכז נוסד בשנת 1999 ע״י הלן גרימאוד ובעשור וחצי של פעילותו, מציין הישגים נאים. במרכז עורכים מחקרים ומסייעים בהצלה ובשימור שני מיני זאבים עיקריים: הזאב המקסיקני האפור (Canis lupus baileyi) והזאב האדום (Canis rufus). שני מינים אלו סובלים במשך שנים מרדיפה ונמצאים בסכנת הכחדה. גם כיום נחשבים כנדירים בטבע.

הרעיון של זאבים החיים חופשיים בטבע אינו דמיוני. בארה״ב שטחים נרחבים שנותרו ללא התערבות בני אדם שם חיים זאבים בטבע: באלסקה, וושינגטון, אורגון, קליפורניה, אריזונה, ניו מקסיקו, איידהו, מונטנה, וויאומינג, מינסוטה, וויסקונסין, מישיגן וקרולינה הצפונית. המטרה העיקרית אליה חותרים אנשי המרכז היא להפוך את המרכז למתקן העיקרי בחוף המזרחי של ארה״ב העוסק בהכנת גרעיני רבייה המיועדים לשיחרור לטבע. זוגות זאבים רבים עברו את שערי המרכז ושגרים מוצלחים אף נולדו בו. עד היום שוחרר זוג אחד החי כיום בטבע.

עיקר הפעילות במרכז להצלה ושיקום זאבים מתמקדת בחינוך ובעשרות ביקורים של אנשים פרטיים וכיתות של בתי ספר המגיעות למקום. אתר אינטרנט מרכז את פעילות המרכז ובאמצעות הרשת מביאים את ה״בשורה״ לכל רחבי תבל: מצלמות רשת מביאות התרחשות בזמן אמת. חלק מהמצלמות מוקמו במאורת הזאבים והופכים להיות מרכז להתעניינות עולמית, במיוחד כאשר מתרחשת המלטה; אך גם מראה של זאב ישן בשלווה במאורתו מעניינת למדי. רבים מהזאבים החיים במרכז נולדו בשבי ומשמשים כ״שגרירים״ ומופיעים לפני קהלים שונים. שלבי חייהם הראשונים חושפים אותם למגוון של בני אדם ובעלי חיים אחרים והם מפתחים אישיות דומה למדי לזו של כלב ומפתיע להיווכח בכך כאשר נפגשים עימם פנים אל פנים בנסיבות חברתיות יש להדגיש. אנשי המרכז נוטלים את הזאבים השגרירים למפגשים עם אנשי ממשל ונבחרי ציבור או תלמידי בתי ספר – ההתנסות הבלתי אמצעית, והמפגש עם הזאב מסייעים להפריך את התדמית השלילית לה זכה. הזאבים השגרירים הפכו לסלב בזכות עצמם וניתן ל״אמץ״ זאב (דרך יעילה לגייס כספים בשמו באמצעות האתר).

אנו פנינו לצוות המרכז ונענינו מייד לרשימת השאלות ששלחנו, ומכאן אנו שולחים תודה לריגן דאוני האחראית על קשרי הציבור עם המרכז שנעתרה לבקשותנו למרות לוח הזמנים העמוס שלה.

שיקום ושימור זאבים נחשב גם כיום כנושא שנוי במחלוקת ברחבי ארה״ב ועיקר המאמצים של אנשי המרכז מתמקדים בחינוך במטרה להוכיח גם לאלו החוששים ומתנגדים לשיקום ושילוב אוכלוסיות זאבים בבר. בארה״ב מתנהלת זה שנים תכנית פדרלית לשיקום זאבים והפעילות המתבצעת במרכז היא חלק ממנה. ברחבי ארה״ב מספר מרכזים דומים, מרביתם פרי יוזמה מקומית בדומה למרכז בניו יורק, וגם גני חיות בהם חיים זאבים לוקחים חלק בתכנית. בעוד רבים מהמרכזים מתרכזים בשימור ורבייה, המרכז הניו יורקי ייחודי בדרך פעולתו השמה דגש גם על חינוך אוכלוסיות שונות וגם על שימור ורבייה. הזאבים המגיעים למרכז מגיעים ממתקנים דומים ברחבי ארה״ב וה״נדידה״ שנעשית בין המרכזים השונים נועדה לנצל בצורה האופטימאלית את המאגר הגנטי של זאבים. חלק מגיע מהטבע והחלק שמגיע ממרכזי רבייה דומים, עובר בדיקות גנטיות למיקסום השונות הגנטית ומניעה אפשרית של בעיות כפי שאנו מכירים שעלולות לצוץ בדומה למוכר לנו מהגידול המוכוון. נכון ליותר משלושה עשורים של רבייה בשבי, לא התפתחו בעיות גנטיות כל שהן (יש לזכור כי לא מדובר על תצפיות בלבד כי אם התאמה על בסיס פרופיל גנטי).

מיום היווסדו של המרכז ובמהלך השנים עברו בין שעריו זאבים רבים שהובאו מן הטבע למתקני רבייה אחרים ברחבי ארה״ב. כיום חיים במרכז 21 זאבים (היו תקופות בהן חיו בו יותר). מרכז מסוג זה מהווה אבן שואבת לחוקרים המקבלים הזדמנות מצויינת להתבונן בזאבים ובהתנהגותם מקרוב. כפי שהזכרנו, לחינוך מקום מיוחד בתכנית השימור ומהווה את נקודת שיווי המשקל אותו יש להטות לטובת המשמרים. ברחבי ארה״ב מגדלי בקר רבים המפעילים לוביסטים כנגד פעילויות השימור והיוצאים בכל אמצעי התקשורת כאשר נוצר חשד לתקיפה של עדרים ע״י זאבים (יש לזכור כי קיימים זאבים ממינים נוספים החיים בבר).

אל המרכז מגיעים סיורים של כיתות הגן ובתי הספר היסודיים, בתי ספר תיכוניים ומכללות, וגם משפחות ובני הגיל השלישי המנצלים את הזמן הפנוי לערוך השלמות פערים ולהכיר טוב יותר את הטבע. כל סיור שכזה מתחיל במצגת המסבירה על אורח חייהם של הזאבים וחשיבותו של תהליך השיקום. ההמשך מביא את האורחים למפגש עם הזאבים שבסיומו, שירה בציבור! כל המשתתפים מוזמנים ליילל בצוותא עם הזאבים המצטרפים במקהלה רמה ונרגשת.

הצלחות רבות רשמו אנשי המרכז אך אחד השיאים התרחש בחודש מאי האחרון כאשר אל אויר העולם פרץ בסערה שגר של חמישה זאבונים אדומים, המין הנדיר יותר של זאבים החיים בארה״ב ושעל פי ההשערות בטבע ובשבי חיים כיום רק כ300-250- מהם. תוספת של חמישה גורים למאגר הגנטי המצומק היא ללא ספק נקודת אור בתהליך. על המרכז אחראית הגברת מגי הוול, שבין שאר תפקידיה היא גם המתאמת בכל הקשור לאזור הצפוני של החוף המזרחי של ארה״ב ופועלת כשגרירה וסניגורית לתכנית השימור.

את המרכז מפעילים שישה אנשי צוות. ידיהם עמוסות 7/24 במגוון של מטלות שדומה כי אינן מסתיימות לעולם. עזר כנגדם הם מתנדבים המגיעים מכל רחבי האזור. המתנדבים מהווים חוט שידרה מרכזי הן במובן התפעולי והן כשגרירים נלהבים לרעיון אותו הם לוקחים עימם כאשר הם חוזרים לבתיהם. מרבית המתנדבים החלו בפעילותם מיום הקמת המרכז ופעילות זו הפכה זה מכבר לחלק מרכזי משגרת יומם. חלק גדול מהצלחת המרכז נזקף לפעילות ההסברה המצויינת שאנשיו עורכים ויעיד על כך אתר המרכז המעוצב ומאיר הפנים המנוהל ומעודכן כשהדיווחים הזורמים נעשים מסביב לשעון.

זאב מקסיקני

זאב מקסיקני אפור מעדיף אזורי מחיה הרריים מעל פני פני הים. הוא נחשב לנדיר מבין הזאבים העומדים בסכנת הכחדה והוא אולי הצנוע ביותר במידותיו, קטן אף מהזאב האדום וצנום ממנו. בעבר חי באזורים הרריים של ניו מקסיקו, אריזונה וטקסס. במאה ה-19 גידול הבקר בחוות דחק את אוכלי העשב שהיו עיקר מזונו ודחף אותו לנסות את מזלו ולנעוץ שיניים בעדרי הבקר. החוואים הכריזו עליו מלחמה ולקראת מחצית המאה ה-20 הוא נכחד מאזורים אלו לגמרי. בשנת 1973 בדומה לזאב האדום, הוכרז הזאב המקסיקני האפור כמין בסכנת הכחדה והוחל בתכנית גידול פדרלית.

הזאב המקסיקני האפור שזכה לכינוי ״לובו״ (בשפה הספרדית זאב) חי בלהקות בדומה לשאר הזאבים המוכרים לנו ונחשב לצייד מיומן וקשוח הצד בעלי חיים הגדולים ממנו פי כמה. במרדף ארוך הם מייגעים את טרפם עד שזה נותר חסר כוחות. כאשר בעלי חיים גדולים אינם בנמצא, הוא יצוד כל בעל חיים אפשרי כולל מכרסמים קטנים, בעלי כנף, זוחלים וארנבים או יסתפק בשאריות של גוויות שיקרו על דרכו. לעיתים רחוקות יתקוף עדרי צאן ובקר שגם כיום מהווים פיתוי לא קטן לזאבים שהוחזרו לטבע. חלק ניכר מהזאבים שהוחזרו לטבע מצויידים במשדרים המסייעים לאסוף מידע אודות שגרת יומם. בשנים האחרונות הצליחו מספר זוגות שהוחזרו לטבע להעמיד צאצאים בריאים וכנגד כל הסיכויים אוכלוסיית הזאבים בטבע משתקמת לאיטה. עדיין דרוש סיוע ומעקב אחר הפרטים החיים בטבע.

זאב אדום

הזאב האדום טיפוסי ליבשת אמריקה וצבעי פרוותו אפרפרים בגוונים שונים כשעל זרבוביתו, אזניו, ראשו וחלקים נוספים של גופו גוון אדמדם כמו התפלש באדמת חמרה. הזאב האדום קטן יותר מהזאב האפור. מבנה גופו צנוע, כ-60 ס״מ גובהו במקום הגבוה בכתף ומשקלו כ-30 ק״ג. הוא בדרך כלל צנום למדי ורגליו מצויידות בכפות גדולות. תנועתו חרישית וקפיצית. הזאב הוא יציר להקתי ויחיה בלהקה בעלת סדר היררכי מדוייק בו לכל פרט מקום מוגדר בהיררכיה. העומד בראש הלהקה ובת זוגו יעמידו מדי שנה שגר צאצאים אותו תגדל הלהקה כולה ותסייע בהאכלה ובטיפול. את השגר תמליט נקבת מנהיג הלהקה במחילה שתכין בעוד מועד בתחילת האביב (מרץ-מאי) והגורים ישארו עם הלהקה עד לגיל שנתיים לערך, אז יעזבו לטובת הקמת להקה משלהם. בשנת 1973 אותרו 14 פרטים של זאב אדום באזור החוף של מדינת טקסס. הזאבים האדומים נאספו למרכזי רבייה.

ב-1980 הוכרז הזאב האדום כמין שנכחד מן הטבע אך במרכזי הרבייה דווקא עשה חייל. האיום הגדול ביותר ממנו נשקפה לו סכנה עם החזרתו לבר היו זאבי הערבות (שהם בחזקת מין פולש) שכאשר הרביעו את נקבות הזאב האדום יצרו בני-כלאיים בעלי תכונות שונות מאלו של הזאב האדום.

כיום ממשיכה התכנית לשימור הזאב האדום ברחבי ארה״ב ונכון ל-2015 המספרים עומדים על 300-250 פרטים בטבע, בגני חיות ובמרכזי רבייה. רבים מהזאבים ששוחררו אל הבר צויידו בקולרים אלחוטיים המשדרים נתונים על מיקומם המדוייק ונתיבי התנועה שלהם. מידע זה מסייע במעקב אחר הפרטים במיוחד לאור העובדה שהסיכון הגדול ביותר ממנו הם סובלים הם מפגשים אקראיים עם זאבי ערבות.

אתם מוזמנים לבקר באתר המרכז העמוס בתוכן (מצלמות ה-on-line מומלצות ביותר אך דרושה סבלנות) http://nywolf.org

עוד על תכנית השימור ב: http://www.fws.gov/southwest/es/mexicanwolf

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf