CAT's308

מקורו של חתול הבית

שם הכותב/ת: האינצקלופדיה של רויאל קאנין

צילום:מערכת חיות הבית

רבים מהסיפורים על מקורו של הכלב וכיצד התפתח הקשר בינו לבין האדם, לוטים בערפל. אנו מתארכים את תחילת הקשר של כלב מבויית לאזורינו (הסהר הפורה) ולתקופה של לפני כ-10,000 שנה. עדויות ארכיאולוגיות מצביעות על אותה תקופה כעל תחילתו של קשר בין החתול לאדם. האם כאן נעוץ שורש האיבה בין החתולים לכלבים?

חתול הבית כפי שאנו מכירים כיום התפתח לאורך 45 מיליון השנים האחרונות. החתוליים הם משפחה הומוגנית מאוד, ולמעט האריות, אין הבדלים גדולים בין זכרים לנקבות. הזכרים מעט גדולים יותר וגולגולותיהם חזקות יותר. אם נתבונן בחתול הבית שלנו כיצד הוא מתגנב לעבר ציפור מזדמנת, נגלה כי לעיתים המיצי מיצי מיאו שלנו, הוא נמר לכל דבר. למעשה זהו אולי בעל החיים שהסתגל בצורה המקיפה ביותר למצוא את מזונו. בשונה מהכלביים, חתול הרובץ כל היום על ספות וכריות יכול להפוך באחת לצייד מיומן גם אם יאלץ לעזוב את ביתו ולעבור לסביבת בר. החתול נפוץ על פני מרבית היבשות למעט אנטארטיקה, אוסטרליה, מדגסקר וכמה איים כמו האיים האנטיליים. משפחת החתוליים מתחלקת לשלוש תתי-משפחות: הראשונה, ה-Nimravidae שנכחדה זה מכבר. השניה, ה- Acinonychinae שכוללת בתוכה את הצ'יטות והשלישית, ה-Felinae המתחלקת לשתי תתי-משפחות: החתולים הגדולים (Panthera genus) והחתולים הקטנים (Felis genus).

לפני כ-70 מליון שנה כדור הארץ החל מתקרר והצמחיה שהיתה הבסיס לשרשרת המזון הדינוזאורית, גוועה. איתה גוועו גם הדינוזאורים שהיו זוחלים קרי דם, והחל עידן היונקים. היונקים, חמושים בפרווה וביכולת עצמאית לשלוט על חום גופם התקיימו גם קודם לכן לצידם של הדינוזאורים. הם היו פרימיטביים למדי עם מבנה עצמות כבד יותר ונמוך, דמוי לטאה ומאחר והיו נחותים בשרשרת המזון, שמרו על מימדים צנועים ועל פרופיל נמוך. הסתלקותם של הדינוזאורים פינתה עבורם את הזירה והם ניצלו זאת היטב. היונקים התאימו את כישוריהם לציד והם אבותיהם של החתולים שהחלו להופיע 35 מליון שנים מאוחר יותר. אך לא רק החתוליים התפתחו מאותם יונקים קדומים; למעשה, אחד ממשפחות החתוליים (Miacis) היה החוליה הראשונה ממנה התפתחו הכלביים.

החתוליים החלו לטפס בשלבי שרשרת המזון ב-3 המשפחות שמנינו: ה-Nimravidae היו למעשה ענקיים, חמושים בניבים עצומים ועלו בגודלם על הטיגריס המצוי. הם צדו במרחבי אמריקה ובתפריט ניתן היה למצוא יונקים אוכלי עשב כמו בופלו וממותות. החתולים הענקיים דוגמת הסמילודון (Semilodon) התמודדו במרחבים הפתוחים מול אוכלי עשב גדולים וחזקים, וניצבו בראש שרשרת המזון. סביבת המחיה שלהם חייבה מרחבים. כאשר השינויים האקלימיים החריפו, הממותות ושאר אוכלי העשב הגדולים החלו להיכחד, החלו בעיקבותיהם להעלם החתוליים הקדומים. במקביל, באזורים מיוערים, במדבריות ובביצות התפתחו חתולים קטנים יותר הדומים לחתולי הבר שאנו מכירים היום. הופעתם של החתולים הקטנים יותר לפני כמעט 2 מיליון שנים סימנה את תחילת העלמותם של החתולים הענקיים. החתול בעל המידות הצנועות הסתגל בצורה מושלמת לבתי גידול מגוונים על פני כל כדור הארץ.

החתולים הענקיים שנכחדו במהלך השינויים שעברו על כדור הארץ השאירו את הזירה לחתולים גדולים פחות שהמשיכו ושיכללו את יכולותיהם ותפסו את ראש פירמידת המזון. החתולים הקטנים הסתגלו היטב לסביבה חדשה וכאשר האדם הופיע בסביבה, הסתגלו גם אליו.

אבי חתולי הבר (Felis lunensis) שידע להסתדר היטב (ואולי מכאן הביטוי לגבי החתול היודע ליפול תמיד על הרגליים) הוא אביו הקדמון של חתול הבר (Felis silvestris) והתאפיין על פי תפוצתו; חתול הבר האירופאי (Felis silvestris silvestris); חתול הבר האפריקאי (Felis silvestris lybica); וחתול המדבר האסיאתי או ההודי (Felis silvestris ornata). מרבית החוקרים סבורים שההפרדה בין חתול הבר האפריקאי לזה האירופאי ארעה לפני כ-20,000 שנים. חתול הבית (Felis silvestris catus) החל את ביותו כפי שכבר הזכרנו לפני 10,000 שנים. בתקופה זו קבוצות הולכות וגדלות של בני אדם שינו את אורח חייהן וקבעו את מגוריהן במקום אחד או שניים בהתאם לצרכי העונה.

הקירבה של האדם לחתול נוצרה בשל אינטרס משותף; האדם איחסן תבואה והמכרסמים עשו בה שמות. החתולים מצאו באסמים הקדומים הזדמנות פז למצוא מזון, מהר ובשפע, והאדם מצא דרך יעילה לצמצום הנזקים למזון שאגר לקראת החורף. בתחילה החתול חי לצידו של האדם. יש להניח שבשולי היישוב או בסבך צמחייה. החתול חי את חייו והאדם את שלו. רק מאוחר יותר נוצר קשר נפשי בן האדם לחתול, וההיסטוריונים מתארכים זאת ל-4,500 שנה לפני הספירה במצרים.

יש להניח כי החתול המצרי היה צאצא לחתול הבר האפריקאי. החיים לאורך הנילוס במצריים היו על פי גחמותיו של הנהר. עימן הגיעה אדמת הסחף של עמק הנילוס, שהניבה יבולים בשפע, כאלו שהיה צורך לאחסן. במחסנים אלו החתולים היו יקרים מזהב וכך החלה אותה ידידות מופלאה שאת המשכה רבים מאיתנו חווים מדי יום.

תחילה, החתולים היו בגדר אורחים רצויים במחסנים, אך עליית המדרגה הביאה אותם למעמד של בני לוויה בחדרים פנימה ומכאן אל ליבם של המצרים. במחצית האלף השני לפנה"ס החתול היה נפוץ ברחבי מצרים כחתול מבויית לכל דבר ובקברים ניתן למצוא חתולים חנוטים לצידם של בני האדם. אפשר שהביות החל במקומות שונים בו-זמנית (ראו מסגרת); באירן/פקיסטן חתול המדבר שנדד והגיע גם למצרים; לוב, שם ניתן למצוא את חתול המדבר הלובי ואולי החתול האסיאני מדרום המזרח הרחוק, שעשוי להיות המקור הנפרד לחתול האירופאי קצר השיער.

אמנם אנו דנים בחתולים המבוייתים אך עדיין ניתן למצוא את אבותיהם חתולי הבר, החיים בסביבתם הטבעית ברחבי העולם וכל עוד לא מפריעים להם הם יודעים להסתדר מצוין בעצמם. מגוון החתולים מציג גדלים ומאפיינים מגוונים לסביבת המחייה שלהם.

תהליך ביות החתול עשה כברת דרך ארוכה אל ימינו, אך האם החתול אכן מבויית?

כמעט כל חתול (למעט אולי חתול פרסי וספינקס) יכול להפוך בתוך שניות לצייד יעיל וקטלני, וממחקר שנעשה בעשור הראשון של המאה ה-21 באנגליה, הוא הסיבה הראשונה להעלמותם של בעלי חיים קטנים דוגמת ציפורים וזוחלים מכל סביבה אליה הוא מגיע.

החתולים שהיו עצמאיים ברובם, ידעו לדאוג לעצמם ובמקרה הטוב התנהגו כמו אורחים פורחים, עברו שינוי. כעת ניתן למצוא קבוצות חתולים המתגוררות באותו החלל וחולקות את אותה סביבת מגורים. הם כרוכים אחר בעליהם ומבקשים את תשומת ליבם, כאשר כלי המזון ריק או כאשר ברצונם לצאת. כיום החתול הנפוץ ביותר הוא חתול הבית המהווה 97% מהחתולים החיים לצידו של האדם והוא מציג את מכלול התכונות של החתוליים ומציגים בצורה המיטבית מכלול תכונות שמהווה תצוגה מגוונת של מרבית האפשרויות הקיימות; יופי; שלל צבעים וסוגי פרווה; עורמה; פיקחות; כישורי ציד מדהימים; גמישות ואתלטיות ומעל לכל אופי, שניתן רק להגדירו כ"חתולי". 3% הנותרים של החתולים הגזעיים נחלקים על פני יותר מחמישים גזעים המוכרים ע"י ההתאחדויות לחתולים ומוצגים בתערוכות ברחבי העולם, ועוד וריאנטים נוספים לאותם גזעים. מרבית גזעי החתולים נוצרו ב-100 השנים האחרונות, אך בשונה מהפיתוח של הגזעים הכלביים, הגידול המוכוון התמקד לרוב ביופיים מבלי שידרש מהם לבצע תפקיד כל שהוא.

בשנים האחרונות עלה מספרם של חתולי הבית (ובמקביל עלה גם מספרם של חתולי הרחוב) ויותר ויותר משפחות מאמצות אל ביתן חתול. מה שהתחיל לפני כ-10,000 ויותר כשיתוף פעולה "אד-הוק" כחלק ממלחמת הקיום הפך היום לחבר משפחה מוערך שזנח לטובת קשר זה חלק מאורח חייו, אך שמר על מסתוריותו וזהו גם סוד קסמו.

מחקר שערכו ארכיאולוגים לאיתור המקור ממנו החל תהליך הביות של חתול הבית בחן מספר שינויים מורפולוגיים. כפי שתהליך הביות של הכלב הביא למספר לא מבוטל של שינויים כאלה במבנה הבסיסי (גולגולת, אורך זרבובית), כך קרה גם בתהליך הביות של החתול. לאחר בחינת גולגלות של חתול בר אפריקאי, החתול המצרי וחתול בר אירני ואפגני (Felis silvestris ornata, Felis silvestris lybica) הועלתה ההשערה כי חתול הבית הגיע מאירן/אפגניסטן במהלך האלף השני והראשון לפני הספירה.

נפח הגולגולת של חתולי הבר (גודל המוח) נבחן בהשוואה לגודלה של גולגולתו של חתול הבית. ככל שהגולגולת קטנה יותר כך החתול רחוק יותר מחתול הבר. כפי הנראה היה זה במהלך תהליך הביות שנמשך גם במצרים ונפוץ בכל האימפריה המצרית ששלטה על פני הסהר הפורה במהלך האלף השני ומחצית הראשון לפנה"ס. נפח המוח של חתולי הבר והחתול האפריקאי היה גדול יותר מזה של החתולים המאוחרים יותר וכמובן של החתולים המבוייתים של ימינו.

החוקרים סבורים כי ההגנה והמחסה שהאדם העניק לחתול גרמה בתהליך אבולוציוני להעדיף את החתולים שהניחו לחלק מכישוריהם (חשדנות, פחד ועוינות לזרים, כולל בני אדם). החתולים עדיין עצמאיים ואדונים לעצמם במרבית המקרים אך התהליך האבולוציוני נמשך והקשר שהולך ומעמיק יוצר חתולים חברותיים ואוהבים, בדיוק כפי שרוב בני אדם אוהבים.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf