Nepeta cataria

מסתורי החתול

שם הכותב/ת: האנציקלופדיה של רויאל קנין

צילום:מערכת חיות הבית

מה אתם באמת יודעים על החתול שלכם? האם אתם באמת יודעים לאן הוא נעלם כאשר הוא יוצא לחצר? מה באמת מסתיר החתול שלכם מאחורי העטיפה הפרוותית המגרגרת…

החתוליים הם אלו העומדים בראש פירמידת המזון (היבשתית). החתולים הגדולים נחשבים לטורפי העל ושולטים ללא עוררין על הטריטוריות שלהם. בעבר הרחוק התפתחו מספר משפחות יונקים מאותו יונק קדום, ה"מיאקיס". האריות והטיגריסים שאנו מכירים כיום נחשבו קטנים לעומת טורפי העל הקדומים. השינויים האקלימיים שעבר כדור הארץ יצרו תנאים בהם בעלי חיים שאינם מסוגלים להסתגל, לא הצליחו לשרוד. משפחת החתוליים הסתגלה בצורה ראויה לציון והיא פרושה על פני כל הגלובוס (למעט הקטבים).

מעניין למצוא את אחד מהשרידים המעיד על התהליך האבולוציוני שעברו היונקים והמשותף לחתול ולנחש. החתול אינו מלחית (מזיע באמצעות לשונו) והוא מתהלך כשפיו בדרך כלל סגור. כאשר החתול רוצה לחדד את זיהוי הריח שקלט, הוא דווקא פותח את פיו ועושה שימוש בלשונו, לוקק את הריח מהאויר או ממעט החומר שנשאר ומביא אותו למרכז החיך שלו, שם מצוי איבר הרחה הנקרא "איבר יעקובסון". הנחש מריח בצורה כזאת ממש, ולשונו דוגמת את האויר ומביאה את הדגימה אל אותו איבר, וכך הנחש מקבל את נתוני קריאת הריח.

כשהאדם הפך מצייד מלקט לחקלאי, הוא ביית סוגי צמחים ובעלי חיים לצרכיו. אמנם הכלב עסק במלאכות רבות לצידו של האדם ותפס חלק הולך וגדל כידידו הטוב של האדם אך החתול כלוכד מכרסמים, תפס מקום חשוב לא פחות. אסמי התבואה בהם איחסן האדם את פרי עמלו היו הביטחון שאיפשר לו להישאר במקום אחד, ולפתח חברה, תרבות ושפה. החתולים הצטיינו במלאכתם בשל תכונותיהם הגופניות; מידות גופם הצנועות יחסית וגמישותם המופלאה שאיפשרה להם לתפוס את המכרסמים גם בחללים קטנים. בתרבויות קדומות החתולים אף תפסו תפקידים מיתיים והפכו לחיות במעמד אלים.

בימי הביניים האפיפיור אינוקנטיוס השמיני שנתן אור ירוק לרדיפות האינקוויזיציה, הכריז כי החתולים הם כשליחי שטן מרושעים. מחיה מוערכת ומועילה הם הפכו כמעט בן לילה לשנואים ונרדפו ללא רחם. צימצום אוכלוסיית החתולים בערים גרם לשגשוג חסר תקדים של החולדות והיה אחת הסיבות לפרוץ המגיפה השחורה באירופה, מגיפה שגרמה למותם של כמעט שליש מהאוכלוסיה של אותן שנים.

אך ההיסטוריה לא רק התאכזרה לחתולים; במאה ה-19, במושבות הקולוניאליות של אפריקה המתיישבים הלבנים היו מוכנים לשלם עבור חתולים יותר מאשר על כלבים. החתולים היו יעילים בהשמדת מכרסמים שעשו שמות ביבולים ובחוות ואילו מרבית הכלבים שהובאו מאירופה היו כלבי ציד אמנם, אך לא יכלו להתחרות עם המכרסמים הזריזים.

המאה ה-20 סימנה את תחילת עלייתם של החתולים (חתולי הבית יש להדגיש) כשהם הופכים לאחת משלוש חיות מחמד המובילות בפופולריותן. בתחילה גזעי החתולים המוכרים היו אלו שנמצאו בקצוות האימפריה (הבריטית בעיקר) ואשר נשלחו בנתיבי הסחר לאנגליה. לאט לאט החלו להיווצר מוטציות שע"י גידול מוכוון נשתמרו, ותכונותיהם הונצחו. כיום גזעי החתולים מהווים פסיפס צבעים וצורות מרתק המביא גזעים המשמרים את תכונותיהם הטבעיות כפי שהיו בטבע (כמו חתולים סיאמיים, בנגליים או חתולי יערות נורבגיים), לעומת אחרים שלא יצליחו לשרוד יום אחד מחוץ לארבע כתלי הבית (ספינקס למשל). החתול אינו גדול-מימדים, הוא נקי מאוד, התנהגותו מרתקת וגידולו אינו דורש משאבים מיוחדים. חתולה יכולה להמליט כ-3 פעמים בשנה, אך לא תבייץ אם לא תזדווג. ההריון נמשך 63 יום (משכו דומה לזה של הכלבים) ובסיומו יוולדו 3-6 גורים. במקביל לחתולי הבית, התפתחו ברחבי הריכוזים העירוניים חתולי רחוב המוצאים את מזונם בעיקר בפחי אשפה וברחבי העולם מנסים להתמודד עם התרבותם ולפקח עליה.

בעשור הראשון של המאה ה-21 ערכו חוקרים באי הבריטי מספר מחקרים על מנהגיהם של חתולי הבית. החתול הבריטי ניצב במקום השלישי בפופולריות כחיית מחמד כאשר דגים (באקווריומים ובריכות) במקום הראשון, והכלבים מקדימים אותם עם מספר דומה מאוד במקום שני. 8.5 מליון חתולי מחמד באנגליה (וודאי ישנם לפחות כמספר הזה דרי רחוב). המחקר אסף במשך שנה אחת דיווחים מצולמים של כל מה שהחתול צד והביא הביתה. מגוון בעלי החיים הניצודים היה מדהים, ממכרסמים קטנים ועד יונקים גדולים כמעט כמו החתול עצמו (חפרפרת למשל), כל סוגי הזוחלים ובקיצור כל מה שזז…

במיוחד הדהימה את החוקרים כמות הציפורים שנצפתה, עובדה שהביאה את החוקרים למסקנה העגומה כי כפי הנראה חתולי הבית הבריטיים הם הסיבה המרכזית להעלמות מספר מיני ציפורים ברחבי הממלכה המאוחדת מדי שנה. במחקר אחר הוצמדו מכשירי עיקוב לווייניים לקולרים של החתולים. באמצעות המידע שנאסף שירטטו החוקרים בצורה דיגיטלית מפת נתיבים וקבעו את גבולות הממלכות שסימנו הזכרים. התוצאות הפתיעו את בעלי החתולים וגם את החוקרים שחשפו פעילות אינטנסיבית שקשה היה אפילו לנחש את היקפה. בעוד שהנקבות שמרו על גבולות טריטוריאליים צנועים שהקיפו חצרות קרובות, הזכרים יצאו לשוטטות גם לאזורים מרוחקים יותר, ובמרבית המקרים בשטח העולה על 25 קמ"ר!

החתול לא הגיע מעודו למעמדו של הכלב. תהליך הביות היה מתון בהרבה והאדם לא יצר גזעים לעבודה כי אם חיפש להדגיש מאפיינים ייחודיים, פרוותיות, גודל, צבע, ושאר התכונות שהופכות את החתולים למה שהם. עיקר פיתוחי הגזעים נעשה במחצית השניה של המאה ה-20 ומרבית התוצאות מעניינות לרוב אך נושאות בחובן תכונות המצטרפות לייחודיות הגנטית שהתפתחה; למשל, חתול המציג שלושה צבעים בפרוותו הוא קרוב לוודאי נקבה. חתולים חסרי שיער כמו חתולי הספינקס לא מציגים את מלוא 30 השיניים בלסתותיהם (ותופעה דומה מתרחשת גם בכלבים חסרי השיער).

מרבית החתולים שימצאו עצמם נאלצים לשרוד בטבע יעשו זאת ללא בעיה מיוחדת. הם ציידים מיומנים גם אם נולדו בין כתלי הבית ולא יצאו ממנו כלל. את הכישורים המיוחדים שלהם הם מחדדים בסדרה של משחקים מגיל צעיר בפיקוחה של האם כמובן. הם אורבים, מתגנבים ומתנפלים על אחיהם לשגר, שאגב בשפה האנגלית נקרא "קינדל" (כן, בדיוק כמו הספר האלקטרוני מבית אמזון). חתלתולים שלא עברו תהליך חיברות נכון לא יצליחו לקשור קשר עם גורמים חדשים בסביבתם ויתקשו להסתגל לשינויים. חתלתולים שלא עברו את תהליך הגמילה (בהעדר אם למשל) עלולים "להיתקע" עם התנהגות גורית (ינסו להמשיך לינוק למשל).

לחתול סדר יום קבוע (או שמא סדר לילה). מרבית החתולים פעילים יותר בלילה וישנים במרבית שעות היום. הפינות שיבחרו לשינה יכולים להיות כמעט כל פינה. אין מה להתפלא לראות חתלתול מכורבל בתוך נעל בית או עציץ. הביטחון שמשרה עליהם הדפנות המגוננות חביבות עליהם. למען האמת, ניתן לנחש את חום החלל בו החתול נמצא לפי תנוחת גופו: פשוט איברים, הטמפרטורה מעל 25 מעלות, ישן בסיכול קל, הטמפרטורה מסביב ל-20 ואם הוא מכורבל ואפו תחוב עמוק בפרוותו, סימן שהטמפרטורה נמוכה מ-20. לאחר שהתעורר הם מבצעים סידרה של מתיחות לגיוום הגמיש. כל סדרת מתיחות כזאת תסתיים לרוב בפיהוק גדול. אין מה לדאוג, הם אינם עייפים, הם הרי רק התעוררו. הפיהוק הוא סוג של מתיחה מפרקת מתחים גם היא. לאחר שהתעוררו, הם עוברים לשלב פסיבי בו הם מתצפתים על סביבתם. לשם כך ישארו במקומם או יטפסו חיש קל למקום גבוה, פסגתו של ארון לדוגמה. שם ישבו ללא ניע זמן מה. לאחר שסקרו את סביבתם הם יעבירו הילוך במהירות ויצאו לסידרת שטח קרבית; הם יארבו, יתגנבו, יתנפלו וירדפו אחר כל דבר (גם אם הוא מגבת מטבח תמימה, או מחבת). לאחר שחילצו עצמות ומתחו שרירים יעברו לשלב הטיפוח.

על לשונם של החתולים קרסים זעירים המעניקים לה מרקם מחוספס מאוד. בעת הליקוק, קרסים אלו הם מסירים את השיער המת. כפי שכבר הזכרנו, החתול חיה נקיה מאוד, חסרת ריח ובני האדם האלרגיים לחתולים אלרגיים בעיקר לרכיבי הרוק של החתול עימו הוא "חופף" את שערו (וגם מקרר את עצמו בימים חמים). בתהליך הניקוי בולע החתול את השיער המת שעלול להאסף בקיבתו לכדי כדורי שיער. הדיוטות העדים למחזה בו חתול מקיא כדור פרווה שכזה, עלולים לרוץ עימו לוטרינר, אך זוהי תופעה טבעית שנועדה לפלוט את כדורי השיער שאינו מתעכל. לצורך עידוד פעולת ההקאה החתול יצא ל"אחו" שם ינסה למצוא עשבים רעננים שיסייעו לו בפעולה (בדומה לכלבים אגב, אך שם לא מדובר על כדורי שיער).

בין לבין, החתולים יטריחו עצמם ויחפשו דבר מה להשביע את רעבונם. חתולי בית הם אניני טעם ולעיתים הם יעמדו במריים ויסרבו לטעום ולו כזית ממזון שסר חינו בעינם. אך החתול הוא חיה סקרנית, וינסה לטעום מהכל, אך לא אם הארוחה גדולה מדי, קרה מדי או חמה מדי. הוא יזכור היטב מה היו התוצאות של הטעימה הקודמת בה נתקל בסוג מזון דומה למה שטעם בעבר. אם החוויה לא היתה חיובית, הוא לא ייגע ולא יתנסה בה שנית. בניגוד גמור לאנינות טעמו, לשנו ערלת טעמים יחסית לאדם ואפילו יחסית לכלב. ישנן טעמים אותם החתול אינו יכול לטעום (מתוק למשל). אך חשוב יותר לדעת ולהכיר את סוגי המזון והתרופות הרעילים לחתולים כמו שוקולד, בצל ושום וגם תרופות שלא נועדו לחתולים כמו אקמול.

החתול מצוייד בתכונות וכישורים מופלאים הנחבאים להם מתחת למסווה הנינוחות שהוא משרה. זהו צייד חשאי, אתלטי מאין כמותו, זריז ורב תושיה. למרות מוגבלות ראיה בקשת הצבעים (בגווני הירוק אדום בעיקר), החתול מסוגל לראות בחושך בזכות מבנה עין הקולט פי שישה יותר אור. חוש השמיעה שלו מחודד לשמוע כל רחש, אפילו של מכרסם המסיט חרש את גבעולי התבואה. גם לחתולים המציגים אזניים מקופלות, יש יותר משלושים שרירים שונים בכל אוזןֿ, ובעזרתם הם מניעים אותה לכל כיוון, מתבייתים על כל רחש חשוד. כאשר החתול שלנו ניצב מול מסך טלויזיה ומולו חולפות תמונות של ציפור, או כל בעל חיים המוגדר כציד אפשרי, החתול יתרכז בהן כאילו הם ממשיות, וכל כולו דרוך. ברגעים אלו הוא יבצע מספר פעולות נשיכה מהירות, כאילו הרגע נשך את נשיכת המוות והנה הטרף כבר מפרפר בין ציפורניו. מבנה הלסת של החתול מאפשר לה להפתח ולהסגר בציר האנכי בלבד ללא כל חופש תנועה לצדדים. כאשר הוא מבצע את פעולת הנשיכה, דומה הדבר כאילו הוא לוחש דבר מה לעצמו…

כאשר החתול מתחכך בעצמים או בבעליו, הוא אינו עושה זאת מתוך חיבה בלבד. כך הוא מסמן את הטריטוריה שלו ע"י חיכוך צידי ראשו שם ממוקמות בלוטות שומן ועימן הריח הטיפוסי לו. מרבית סימוני הריח נמצא בכפות הרגליים ובזנב. זכרים יסמנו את הטריטוריה שלהם כמו הכלבים בעזרת שתן, ארוע ריחני ובלתי רצוי בעליל בנוכחות ריהוט יוקרתי בסלון. לצורך סימון זה אין לחתול כל צורך בהרמת רגל, כך שפעולה זאת עלולה להיות מפתיעה ובלתי צפויה עוד יותר. הפיתרון להפתעות ריחניות אלו הוא סירוס.

השפם של החתול אינו סממן למיגדר כי אם כלי חיוני להערכת גדלים ומרווחים. השפם מהווה עבורו מדד מדוייק לממדי גופו. אם השפם עובר בפירצה, גם שאר הגוף עובר ועל כן חשוב ביותר לא לפגוע בשפמו של החתול. למרבית החתולים 4 בהונות בגפיים האחוריות אך 5 בהונות בגפיים הקדמיות. בדומה לכלבים, ישנם גזעי חתולים להם אצבע חמישית גם על הגפיים האחוריות. על פי הסיפור, חתולים עם אצבעות נוספות בגפיים האחוריות היו חביבים על הסופר האמריקאי הנודע ארנסט המינגווי שגידל מספר חתולי שכאלה שאף זכו להיקרא "חתולי המינגווי" (בעמוד 20 בגליון זה תפגשו את הפיקסי בוב, גזע חתולים שריבוי אצבעות נפוץ אצלו ואף מותר בתקן הגזע שלו).

חתול המאויים ע"י בעל חיים, חתול או אחר, יקשית את גבו, יסמור את זנבו וינשוף בנסיון להפחיד את אויבו. ההצגה נועדה ליצור רושם של בעל חיים גדול יותר ממה שהוא ובכך להניס אותו מבלי צורך להילחם. בדרך כלל זה עובד וכל מי שהחזיק חתלתולים בבית יודע לספר שבכל פעם שהם עוברים ליד מראה הם מסתמרים למראה בבואתם, אך נמלטים מיד בבהלה; אמרנו לכם שזה עובד.

לחתול מערכת התמצאות ושיווי משקל המאפשרת לו להתהלך ללא פחד בגבהים לשם יטפס בכדי לתצפת או בעקבות ציפור שברצונו ללכוד. הוא מטפס מחונן וגם בבית ינסה למצוא את המקומות הגבוהים ביותר משם יתצפת. גם אם ימעד ממרום מושבו, ימזער החתול את נזק הפציעה כשהוא עושה שימוש ברפלקס הגורם לגופו להסתובב כך שהגפיים כלפי מטה והגב מקושת קלות – מחלק את משקל הנפילה ככל האפשר. למרות יכולות מרשימות אלו והמימרה "חתול נופל תמיד על הרגליים" חשוב לשים לב לפציעות בנפילות מסוכנות ממקומות גבוהים מדי.

בכל אצבע ציפורן נשלפת, היכולה להינעץ ביעילות בכל משטח. ציפורניים אלו יכולות להשאיר סימני שריטות על כל רהיט אך ניתן לפתור זאת ע"י משטחי גירוד מתאימים, כיסויים מיוחדים לציפורניים או גזירה זהירה של הציפורן, רצוי בהנחיית הווטרינר (ניתוחי עקירת ציפורניים הוצאו מחוץ לחוק בישראל לפני כשנתיים). הציפרניים החדות נושאות בקצותיהן רובד חיידקים העלול לגרום לזיהום בעת שהחתול שורט ("שרטת החתול"). מבין כל החיידקים שחתולים הם נשאים שלהם, המסוכן ביותר לאדם הוא הטוקסופלסמוסיס, הנמצא במעיהם של חתולים נגועים ומסכן נשים הרות ואנשים בעלי מערכת חיסון מוחלשת. על כן על אנשים אלו להימנע מניקוי ארגז הצרכים של החתולים ולהקפיד על הגיינה לאחר שהם באים במגע איתם.

חתול מגרגר אינו בהכרח חתול מאושר דווקא. זהו רפלקס הקשור קשר ישיר לתחושותיו של החתול והוא מגרגר בתגובה לסובב אותו. חתול המתגנב אינו מגרגר, אך גם כאשר חתול חש כאבים הוא עשוי לגרגר כחלק מהדרך שלו להתמודד עימם. כאשר אתם מלטפים את החתול שלכם ברוך והוא מגרגר, הרי זהו גרגור של שביעות רצון. הווטרינרים לא תמיד אוהבים את הגירגור המפריע להם לעיתים להקשיב לאיבריו הפנימיים. פתיחת ברז מים או נשיפה עדינה של אויר אל חוטמו של החתול תאפשר לווטרינר כמה שניות של האזנה חופשית מגרגורים.

אנו בטוחים שהסרנו את הלוט מאחרי מסתורין אחד או שניים ולסיום, נחשוף את המיסתורין הגדול מכל: הקטניפ.

כל חובב חתולים יודע את ההשפעה המהפנטת שיש לכל מה שהמילה "קטניפ" קשורה בו. קטניפ (או בלטינית Nepeta cataria) הוא צמח המשתייך לקבוצת צמחי המנטה, המכיל שמן אתרי בעל השפעה נרקוטית על מספר בעלי חיים וביניהם החתול. הצמח מוכר ברחבי העולם גם לאדם, ואף משמש כאחד מהרכיבים לחליטת עלים שמטרתה להרגיע ולהרדים אנשים שעצביהם מתוחים.

בעוד שהצבי למשל נרתע מלאכול את הצמח, החתול מריח, טועם, לועס ואפילו מחכך כנגדו את גופו. ההשפעה שיש לצמח על החתול דומה להשפעתם של סמים על בני אדם, והחתול יכול להגיב בצורות שונות שהמכנה המשותף להן היא רצונו של החתול לשהות עוד ועוד במחיצתו של הצמח. גם עלים מיובשים שומרים על התכונות הנרקוטיות שלהם ושקיקי בד בהם נתונים עלים ופריחה מיובשת יגרמו לכל חתול להשתטות כהוגן.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf