African_wild_dog_lycaon_pictus

מחקר עדכני מספק מידע חדש אודות ביותו של הכלב

שם הכותב/ת: מערכת "חיות הבית"

צילום: מערכת "חיות הבית"

תהליך ביות הכלב הוא נושא המעסיק חוקרים רבים לאורך השנים. ממצאים ארכיאולוגיים שונים בהם נחשפו שרידי אדם קדמון מהתקופות בהן החברה האנושית שינתה ייעוד והפכה מחברה של ציידים-לקטים נודדים לחברה חקלאית היוו עד כה את בסיס הנתונים לתאוריות השונות. מרבית התאוריות מתבססות על תהליך רציף בו יצור ממשפחת הכלביים, כפי הנראה זאב, הבין כי מסביב למחנה של בני האדם ניתן למצוא שאריות מזון. חבורות של בני אדם קדמונים חיו ופעלו בשעות האור כאשר בשעות החשכה הם הצטופפו מסביב למדורה. טבעת הכלביים שהמתינו לשאריות היוותה מערכת אזעקה יעילה כאשר התקרב טורף למקום. בני האדם שהבינו את התועלת בכלביים המלווים אותם לא גרשו אותם וכך החלה נרקמת מערכת יחסים מיוחדת בין האדם לכלב.

מחקרים (בעיקר מהאזורים בהם בויית הכלב) שעסקו בקרבה הגנטית של כלבים וזאבים הוכיחו זה מכבר כי התפתחו מאב קדמון אחד בתקופה שלפני 34,000-9,000 שנה, הרבה לפני שהאדם שינה את אופי התנהלותו מצייד-מלקט נודד לחקלאי היושב על אדמתו. המחקר לפיענוח הגנום הכלבי עדיין נמשך והטכנולוגיה מתקדמת באופן המאפשר לנו לבחון את המימצאים בעומק רב יותר.

בחודש ינואר השנה פורסמו תוצאות מחקר שהקיף אוניברסיטאות שונות וחוקרים רבים מסביב לעולם*. מהמחקר עולות מסקנות שלא היו ידועות עד כה ועל פיהן הגנום של גזעי הכלבים השונים קרוב יותר זה לזה מאשר לזאב, ללא כל קשר לאזורים הגאוגרפיים (!). נתונים אלו מלמדים כי חלק מהחפיפה הגנטית שבין כלבים לזאבים נובעת מגידול ממקור גנטי צר לאחר ביות הכלב, ולא בהמשך ישיר לקבוצה אחת של זאבים.

עובדה מפתיעה זו שופכת אור אחר לחלוטין ומעמידה בצורה שונה ומורכבת בהרבה את הסיפור ההיסטורי על פיו האדם הקדמון שהפך מחברה של ציידים-לקטים לחברה חקלאית, אימץ זאבים שלא היו כה חשדנים ותוקפניים, ומהם התפתח הכלב המודרני המלווה אותנו כיום. תוצאות המחקר מצביעות על נתיב התפתחות אחר בו הכלבים/זאבים הראשונים ליוו וחיו בין הציידים הלקטים ומאוחר יותר הסתגלו לחיים החקלאיים.

״תהליך ביות הכלב מורכב הרבה יותר ממה שסברנו תחילה״, אומר ג׳ון נובמבר, אחד מעמיתי המחקר במחלקה לגנטיקה אנושית באוניברסיטת שיקאגו ואחד מהכותבים הבכירים במחקר. ״מתוצאות המחקר לא הצלחנו למצוא ראיה ברורה התומכת בסברה של התפתחות מקבילה באיזורים שונים או מאזור אחד כתוצאה מאחת הדגימות שנטלנו מהזאבים שהשתתפו במחקר. עובדה זו הופכת את המחקר העתידי אודות ביות הכלב למסקרן מאוד״.

צוות המחקר הפיק רצף גנטי איכותי ביותר משלושה זאבים אפורים; האחד מסין, השני מקרואטיה והשלישי מישראל; שלושה אזורים על פני הגלובוס מהם סבורים המדענים החל תהליך הביות. את הכלבים ייצגו שני גזעים פרימיטיבים מאזורים שלא היו נגישים לזאב המודרני: הבסנג׳י שהתפתח במרכז אפריקה והדינגו, שהתפתח ביבשת אוסטרליה. כקבוצת ביקורת, נדגם מין כלבי/זאבי נוסף – תן זהוב, בכדי לקבל דגימה של רצף גנטי קדום יותר לתהליך ביות הכלב.

עיבוד הרצף הגנטי של הדינגו והבסנג׳י והשוואתו אל הרצף הגנטי של הבוקסר (שמופה כבר בעבר) העלה כי למרות הריחוק הגאוגרפי המפריד בניהם, קיימת קרבה רבה ביותר בין שלושת גזעי הכלבים. אך את הקרבה הרבה ביותר מצאו החוקרים דווקא בין שני הזאבים, ומאפייני הדגימות של הזאבים והתן היו אפילו קרובות זה לזה עוד יותר מאלו של הכלבים.

ג׳ון נובמבר הסביר כי תוצאות אלו עומדות בסתירה לתוצאות שהמדענים שיערו למצוא. למעשה, הגיוני היה לגלות כי כל אחד מהנדגמים יהיה קשור לנדגם הקרוב אליו מבחינה גיאוגרפית, כלומר: הרצף הגנטי של הבסנג׳י יהיה דומה ביותר לרצף הגנטי של הזאב הישראלי או הרצף הגנטי של הדינגו יהיה דומה ביותר לרצף הגנטי של הזאב הסיני. על פי התוצאות עולה ההשערה כי מקורם של הכלב והזאב כאחד, מאב קדמון משותף אחד, זאבי במאפייניו. השערה נוספת העולה מתוצאות המחקר שאפשר שאכן הכלב התפתח מזאב קדום שנכחד ברבות השנים. ״אם נשאל מי מגזעי הכלבים שדגמנו, הרצף הגנטי שלו קרוב יותר לזאבים שדגמנו, התשובה תהיה לאף אחד״, מסביר ג׳ון, "כפי הנראה שני הזאבים והתן התפתחו בעבר הקרוב והרצף הגנטי מוכיח כי אם היה מכנה משותף הוא הגיע ממקור קדום יותר מכפי שניתן לגלות ברצף הגנטי של הזאבים החיים כיום".

אדם פרידמן, העורך כעת את תואר הפוסט דוקטורט שלו באוניברסיטת לוס אנג׳לס (UCLA) והיה החוקר המוביל במחקר זה, מדגיש כי הצורך בחישוב המועד בו חל פיצול בין הכלביים היה חיוני לעיבוד התוצאות ומעיד כי פיצול זה התרחש מוקדם יותר ממה שסברו תחילה וכלל גם הרבעות בין המינים הכלביים לבין עצמם: ״כאשר לא לוקחים בחשבון אפשרות להכלאות בין המינים ניתן בקלות ללכת לאיבוד בכל מה שקשור לתורשה משותפת. מצאנו עדויות ברצף הגנטי להכלאות בין תן לבין זאב. עדויות אלו שופכות אור חדש על ההתייחסות שלנו לאבולוציה של הכלב ויכולות לתת את ההסבר לתופעה הגנטית הייחודית של מגוון תת גזעים כה גדול לאותו מין״.

תהליך הביות התרחש בתקופה בה האוכלוסיה של הכלביים נקלעה ל״צוואר בקבוק״ (ארוע תקופתי דרמטי הגורם לשינוי מהותי). החוקרים שעיבדו את הרצף הגנטי למקטעים הצליחו לבודד את הנתונים המלמדים על גודלה המשוער של האוכלוסיה של הכלביים. נתונים אלו מלמדים כי האוכלוסיה הכלבית קטנה בשיעור חד לחלק אחד של ה-16 מכלל האוכלוסיה הכלבית כאשר נפרדה מהזאבים וכי הזאבים עברו גם הם ירידה חדה באוכלוסייתם סמוך למועד הפיצול. הערכת גודל האוכלוסיה שחיה באותו הזמן חיונית להבנת התופעה; יש להבין כי תהליכים מהותיים מתרחשים לאורך זמן, ובמשורה. יש להניח שמעט מאוד חבורות של ציידים-לקטים צירפו אליהם כלבים. בכדי להבין נקודה זו השוו החוקרים את הרצף הגנטי של הכלביים והזאבים החיים כיום. המיפוי הגנטי ההשוואתי העלה חפיפות מסויימות אך גם הבדלים מהותיים. הרצף המלא המופיע אצל אביהם הקדמון של הזאבים והכלביים אינו מופיע במלואו בזאבים המודרניים החיים כיום.

החוקרים מצאו הבדלים בין גזעי הכלבים לזאבים בקבוצת הגנים (AMY2B) האחראים על עיכול העמילן. מחקרים שנערכו בעבר העלו השערה שהימצאות גן זה בכלבים היתה חיונית לתהליך הביות. העובדה שגרו בסמיכות לבני האדם שהפכו מחברה של ציידים-לקטים לחברה חקלאית, שינתה רבות, וגידול הדגנים (חיטה, תירס וכיוב׳) הביא אל צלחתם מזון שלא היה על טהרת החלבון והשומן והכיל עמילן. בכדי לחזק את ההשערה, המחקר השווה את הרצף הגנטי של 12 גזעי כלבים נוספים וגילה כי לגזעים שהתפתחו בחברות חקלאיות נוכחות מלאה יותר של קבוצת הגנים האחראית לעיכול העמילן. לעומתם, גזעי כלבים שהתפתחו בחברות של ציידים שהמרכיב הבלעדי במזונם הוא החלבון והשומן (כמו ההאסקי הסיבירי והדינגו לדוגמה) נוכחותה של קבוצת גנים זו (AMY2B) מועטה. כפי שכבר הזכרנו, התאוריה שעליה התבססו המדענים וההשערות בדבר תהליך הביות רצופה בנקודות בהם המידע אינו מלא ואת מקומו ממלאות השערות. המחקר העלה כי קבוצת הגנים האחראים על עיכול העמילן נמצאה (בשיעורים נמוכים) גם ברצפים של חלק מזאבים דבר המעיד על מספר שלבים לתהליך ואשר הקיף אוכלוסיות כלביים שונות.

מסכם ג׳ון נובמבר: ״אנו מנסים לקבץ כל בדל מידע בכדי לשחזר את העבר. אנו משתמשים במידע הגנטי בכדי לאמוד את גודלה של האוכלוסיה ואת היחסים בינה לבין השינויים שעברה. המחקר הצליח להביא פרטים רבים יותר עימם אנו יכולים לצייר תמונה מפורטת הרבה יותר ממה שהיכרנו בעבר, והתמונה יש לומר, מפתיעה מאוד!״

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf