GMO

מזון מהונדס גנטית – שפע מבורך או סכנה מוחשית?

שם הכותב/ת: מערכת "חיות הבית"

צילום:מערכת חיות הבית

מזון מהונדס גנטית – שפע מבורך או סכנה מוחשית?

הנדסה גנטית – המדע של המאה ה-21

הנדסה גנטית הוא אחד מהנושאים השנויים ביותר במחלוקת שאינו יורד מסדר היום ומעסיק מדענים ופילוסופים כאחד. המחקר הגנטי בשנים האחרונות מספק לחוקרים כר נרחב ליישומים לתועלת האדם. מיפוי הגנום האנושי מאפשר להבין היום טוב יותר את המנגנון הגנטי וכיצד הוא פועל. בדרך נעשו אין ספור פריצות דרך בהבנת תהליכים והוכחו תאוריות שלמות. באמצעות התערבות מעשה ידי אדם ברצף הגנטי ניתן לשנות מאפיינים מרכזיים של כל צמח או יצור חי. אחד משיאי המחקר הוביל לנסיון לשבט (לשכפל במדויק) יצור חי וזכורה לכולם הכבשה דולי שהיתה אחד הניסיונות הראשונים לשיבוט זה. הידע העצום והמדהים הזה מסייע לחוקרים להבין ולאתר הפרעות בקוד הגנטי ואף לתקנן עוד בשלב העוברי. טכנולוגיה חדשנית שכבר נוסתה הלכה למעשה מאפשרת זיהוי של מקטע לא תקין ברצף הגנטי והחלפתו במקטע אחר, תקין. מכאן ניתן להבין את ההמשך הטבעי והיכולת להעניק תכונות לצמחים ובעלי חיים המשפרים את ביצועיהם כמו פרות המניבות יותר חלב, צמחים העמידים בפני מחלות ועוד. האפשרות לשכפל יצורים חיים יצרה לא מעט בעיות מוסריות ופילוסופיות. ברטולד ברכט שהיה מחזאי חד-לשון טבע את האימרה ״קודם המזון ורק אחר כך המוסר״ ומעניק משמעות עדכנית גם כיום לבעייתיות המלווה את ההנדסה הגנטית. הבעיות המוסריות הנובעות מהשאלות המציבה ההנדסה הגנטית ילוו את האנושות ככל שהמחקר יתקדם, ועל רקע מצוקת המזון העולמי תתחדד הדילמה עוד יותר.

חשוב לציין שישנם קולות בעד ונגד הנדסה גנטית בכלל ולשיפור גידולים חקלאיים בפרט. במדינות העולם השלישי שינויי האקלים העולמיים עלולים להביא חורבן על אוכלוסיה נרחבת. בצורת ממושכת יכולה לגרום לאובדן יבול שנתי ובכך לגזור רעב על מליונים. מה רע בחיטה שמסתגלת לתנאי יובש ולמרות מיעוט משקעים מאפשרת יבול סביר? מה פסול בתירס הצומח מהר יותר ונותן פי שלושה גרעינים לכל דונם? אם כן, מה הניע את מנהיגי ארצות מרכז אפריקה, למרות רעב ותת תזונה של אזרחים רבים במדינותיהם, לדחות הצעה נדיבה של מאות טונות של גרעיני חיטה ותירס שעברו הנדסה גנטית?

?win win situation

מאחר והיריעה רחבה מאוד, אנו נתמקד בשני גידולים חקלאיים, סויה ותירס. מדובר בשני גידולים עיקריים: הסויה היא מקור לחלבון מן הצומח והתירס הוא מקור לעמילן אך לא רק, מיצוי נבט התירס מהווה קלף מנצח בהפיכת החלבון לבעל נעכלות גבוהה. בנוסף, התירס עשוי להתאים לכלב; במחקרים אודות מוצאו של הכלב ותהליך ביותו מצאו החוקרים כי בחלק מגזעי הכלבים שחיו בחברת בני אדם, שהפכו עם השנים לחברה של חקלאים, נמצא אנזים המסוגל לפרק עמילן ואילו אצל גזעים אחרים (גזעים פרימיטיביים, שפיץ צפוני, דינגו) לא נמצא אנזים זה מאחר ובני האדם עמם חיו נותרו ציידים אוכלי בשר.

הנדסה גנטית של תירס החלה במטרה לשפר את עמידות הצמח בפני מזיקים שונים ולהגדיל את נפח הגרעינים. חלק מגידולים אלו הופנה ליצירת מקורות אנרגיה חלופיים ומאחר וגידולים אלו עובדו שלא למאכל ונמדדו על פי התפוקה שניתן היה להפיק מהם. הניסויים עלו יפה וניתן היה לסכמם כהצלחה מסחררת. כאשר יישמו החוקרים את ההנדסה הגנטית על גידולים למאכל, התוצאות היו דומות. כעת נפתחו אפשרויות לייצר יותר מזון בפחות משאבים; ואולי זהו הפתרון לרעב העולמי?

אם ננסה לסכם את הסיבוב הנוכחי אזי יש לנו כאן win win situation (הצלחה מובטחת)!

בואו ונבחן את הנתונים המוכיחים כי גידולים מהונדסים גנטית מצטיינים בתכונות ההופכות אותם ככדאיים במיוחד: הם מסוגלים להתפתח יפה עם מים ״אפורים״ – לא צורכים את אותה כמות של מי שתייה יקרים; הם עשירים יותר בתוכן, יותר גרעינים לצמח, ומכאן יבול גדול יותר לכל דונם; הם מבשילים מהר יותר ומאפשרים יותר יבולים בשנה, עוד יותר יבול לדונם; ובנוסף – ״בריאים״ יותר; הם עמידים יותר כנגד מחלות ומזיקים וכך חוסכים מאיתנו חומרי הדברה רעילים (ויקרים). כך אנו חוסכים גם את הנזק הסביבתי כתוצאה מחומרי ההדברה.

הנדסה גנטית –

השלב הבא בביות היבולים החקלאיים?

חשוב להבין כי הנדסה גנטית אינה ההמשך הישיר של תהליכי הביות של הצמחים אותם אנו מכירים. תהליכי הביות לקחו זמן רב והנדסה גנטית יכולה להתרחש כהרף עין. זהו אולי השלב הטכנולוגי הבא אך אין הוא דומה למה שעשו ראשוני החקלאים (ויש האומרים חקלאיות) כשבחרו לגדל זן זה או אחר. בעבר, חבורות בני האדם צדו וליקטו. את מרבית יומם הם בילו בחיפוש אחר מזון. הם בילו ימים שלמים בחיפוש אחר מזון. מה שמצאו אכלו במקום. אם היה בשפע, צררו ולקחו עימם (…וכך אולי נולד ה-take away הראשון). העובדה שהם היו בתנועה מתמדת לא אפשרה להם לשגשג מבחינה כלכלית ומספרית, מאחר והאם נשאה את התינוק שלה לפחות עד גיל 4-3, ולא היתה פנוייה לגדל תינוק נוסף. תהליך ההתיישבות של הציידים-לקטים לא קרה ביום אחד. יש להניח שבתחילה נדדו בין מחנה קיץ למחנה המתאים יותר לחורף. במקום בו קבעו את משכנם, הם ריכזו את הזרעים שליקטו למקום אחד. אם ניקח את החיטה לדוגמה, החיטה היתה צמח שכאשר הבשיל, הזרעים היו נפוצים לכל עבר במגע הקל ביותר. כאשר הזרעים נפוצו לכל עבר, הם הבטיחו שיגיעו לקרקע שם יוכלו לנבוט ולא יאכלו ע״י בעלי החיים. החוקרים סבורים כי מוטציה של החיטה הקדומה שהתאפיינה בגרעינים שנשארו צמודים לגבעול. סוג זה של חיטה היה נדיר יותר שכן מן הסתם מרבית הזרעים היו נאכלים ולא חוזרים לנבוט. דווקא הזן הנדיר התאים לבני האדם מאחר והזרעים לא נפוצו לכל עבר וניתן היה לאוספם. האדם הקדמון זרע את הזרעים הללו ויצר את השדות הראשונים של שיבולים עמוסות גרעינים שאינם נפוצים לכל עבר. כך בודדה החיטה הקדומה שהיא אם החיטה שאנו מכירים היום.

סיפורו של תפוח הזהב מזן השמוטי

כך משערים שקרה עם שאר הפירות והירקות שהאדם אסף. יש להניח כי האדם חיקה בעלי חיים אחרים ולמד מה אכיל ומה רעיל. ההבדל הגדול ביותר בין פרי הגדל בר או פרי הגדל כגידול חקלאי הוא הנפח וכמות הפירות והזרעים שיפיק הצמח הבודד. צמחי הבר מצטיינים אולי בטעם מרוכז וחזק אך לרוב הם קטנים ולא כל כך עסיסיים. מרבית הצמחים שאנו מכירים על המדף בסופרמרקט גדולים פי כמה מפרי הבר של אותו המין.

עץ השקד הוא דוגמה מצוינת לגידול המוכוון; השקד הוא פרי שניתן לאוכלו בעודו ירוק (הציפה עסיסית) וכאשר הוא בשל הזרע שלו מזין וניתן לאחסון לזמן ממושך. השקד פיתח רעלן (ציאניד) בפריו, וכך מנע מבעלי חיים לאכול את זרעיו שהיו מרים וכאמור רעילים. כתוצאה ממוטציה כלשהי, היו עצי שקד שלא פיתחו תכונה זו ופירותיהם חסרו את הציאניד ועל כן לא היו מרים אלא טעימים למאכל. האדם אסף את השקדים שאינם מרים ונטע אותם בסמוך למגוריו. לכאורה, המין שאינו רעיל שזרעיו היו נאכלים היה אמור להיעלם מן העולם, אך בזכות הגידול המוכוון שרד ושיגשג והאדם נטע ממנו עוד ועוד. אם נשווה את גודלו של שקד הבר לשקד המתורבת נגלה הבדלים רבים בעיקר בגודל ובנפח, אך גם בעובי הקליפה.

את ההבדל בגודל הנציחו דורות של אגרונומים שהמשיכו את מה שהחל בו האדם הקדמון. כצייד-מלקט הוא העדיף את הפירות הגדולים והעסיסיים יותר. אם תרצו, בכך הניח את יסודות הגידול המוכוון של צמחים בעלי פירות וירקות עם תנובה גדולה יותר. הוא לקח את הפירות, הזרעים והירקות הגדולים והנאים והנביט אותם בסמוך לביתו. המשך הפיתוח האגרונומי החקלאי הוביל ליצירת זנים עמידים יותר, צבעוניים יותר, עם קליפות דקות וקלות לקילוף וכיוב׳.

דוגמה נוספת לברירה המוכוונת התרחשה ממש כאן בארץ ישראל, בפרדסי יפו; אחד הפרדסנים הצעירים שיצא ללמוד מהפרדסנים הערביים הוותיקים הילכות גידול תפוחי זהב הבחין מבין כל העצים בעץ אחד שפירותיו מאורכים וסגלגלים. דווקא תפוח זהב זה היה קל לקילוף וצורתו המאורכת נאה למראה. כשהערבי נשאל לפשר העץ המוזר השיב כי זהו ״שמוט״, מאורך, וכך נולד זן השמוטי. הפרדסן הצעיר ביקש רשות ונטל כמה ענפים מהעץ וכך החלו לגדל את הזן המקומי שהיה חסון, עמיד, מתאים לאקלים הישראלי ונאה למראה.

חוזרים למקורות?

ברחבי העולם ניתן למצוא יותר ויותר קולות הקוראים לחזור למקורות. כלומר, לגדל את המזון באופן עצמי, למחזר פסולת אורגנית לכדי מצע גידולי עשיר ביסודות הדרושים לצמחים להתפתח. את הירקות והפירות מגדלים הגדלים בגינות, או בשטחים חקלאיים בשולי ערים לא מרססים באמצעות חומרים כימיים רעילים כי אם משתמשים או בהדברה ביולוגית (חרקים טובים אוכלים חרקים רעים) או משתמשים בחומרים ידידותיים לסביבה וטבעיים כמו חומץ המופק מצמחים, מי-סבון וכיוב׳. למי שאין את המקום, המרץ או הזמן – ניתן בקלות רבה לגשת לסופרמרקט ובמחלקת המזון האורגני לרכוש ממיטב התוצרת. לרוב מדובר בהוצאה לא מובטלת כפי שמתחייב מהמוצרים הגדלים בצורה הטבעית. המחיר הוא פועל יוצא בעיקר של כמות היבול לכל צמח ולא עלות הייצור שבאופן טבעי זולה יותר בשל השימוש בחומרים ממוחזרים ללא דשנים כימיים וללא ריסוסים. גם בנושא המזונות לבעלי חיים ניתן למצוא הררי מילים ברחבי האינטרנט המהללים ומשבחים את המזון הטבעי, זה שמוכן בבית; התאוריה פנטסטית, הכלב או החתול היה צד בעל חיים שהיה ניזון מהצמחייה. הוא עיכל את כולו וקיבל את כל מה שהוא צריך; ממש ארוחה אורגנית…

ללא ספק כל החושים מורים לנו כי אכן לצרוך מוצרים אורגניים בריא יותר אך קשה להתעלם מהסביבה המאוד עשירה בכימיקלים הסובבת את כולנו ומגיעה למי התהום, נפוצה באויר וכמובן מוטמעת בקרקע. השפעות כימיקלים אלו (דשנים וריסוסים) אינם ההשפעה המזיקה היחידה; בעלי חיים צורכים כמויות גדולות של תרופות ומזהמים נוספים בעלי מאפיינים מסוכנים הרבה יותר מתעשיות שונות המתבססות על כימיקלים (תעשיית הפלסטיק לדוגמה) מהווים סיכון בהיותם חומרים עם מאפיינים הדומים להורמונים שונים ומחקרים מצביעים על נזקים מצטברים בתחומים שונים כמו פריון בבעלי חיים ואפילו בבני אדם. בכל סטטיסטיקה ניתן לראות גרף הולך ועולה של גילוי מקרי סרטן בחתכי אוכלוסיה שעד היום אחוזי התחלואה בה היו נמוכים משמעותית.

הנדסה גנטית בגידולים חקלאיים-

מחקרים מטרידים

מנהל התרופות והמזון האמריקאי אישר מאמצע שנות השמונים שורה של מוצרים שעברו שינויים בטכנולוגיה של הנדסה גנטית. הרשימה ארוכה וכוללת מוצרים שונים. כפי שכבר הצגנו, מוצרים אלו בהכרח זולים יותר וכאשר חומרי הגלם זולים יותר, ניתן למכור במחיר סביר יותר ללקוח הסופי ולשמור על הרווח היחסי. וזהו גם שם המשחק – הרווח היחסי. אם נבחן לעומק את המאפיינים שאינם גלויים לציבור נגלה שבמקרה שלפנינו אין כאן רווח כי אם הפסד, וכנראה לכולנו. בתחילת שנות התשעים שווקה בארה״ב זן של עגבניה שהיתה עמידה בפני מזיקים ולא הצריכה ריסוס מכל סוג שהוא. בתהליך של הנדסה גנטית הוחדר למבנה הצמח מולקולה של רעלן צמחי הנקרא Bt. רעלן זה פוגע בחרקים הנוגסים מעלי הצמח שממנו הוא מופק וחקלאים המגדלים גידולים אורגניים משתמשים בו כריסוס צמחי טבעי להדברה חיצונית. כריסוס חיצוני הוא מתפרק והופך עם הזמן ללא מזיק, אך בעגבניה הוא הוכנס לכל תא ותא והפך את הירק לרעיל. עדות לרעילותו של החומר הוכחה כתוצאה מטעות שעשו מגדלי כבשים בארה״ב. הם הניחו לעדריהם לרעות בשדות של כותנה מהונדסת Bt. בתוך שעות אחדות נצפתה תמותה של כבשים ראשונות, והן הלכו ורבו ככל שהזמן חלף. בניתוח שלאחר המוות נקבע כי נמצאו פגיעות קשות בכליות ובכבד של כל הכבשים שמתו וזו היתה גם סיבת המוות.

שינויים גנטיים אחרים הכניסו לתוך גידולים אחרים מנגנונים היוצרים עמידות כלפי פטריות, טפילי צמחים ואפילו ״בקטריות טובות״ המסייעות לצמח לעמוד טוב יותר מול המזיקים. מה לדעתכם קורה לכל אלו במערכת העיכול של בעלי החיים ובני האדם? האם הבקטריות הטובות לצמח טובות גם לבני האדם? למעשה מדובר במעין טפיל צמחי שדווקא נוטה לשגשג על פלורת המעיים והוא אינו מופיע ברשימת ״החיידקים הטובים״ של יונקים.

שינוי של הרצף הגנטי במוצרים שאנו צורכים משנים את יעודם. רכיב מזון המהווה חוליה חשובה בתזונה יכול להפוך לחומר אחר, לא בהכרח מזין יותר ולעיתים מזיק הרבה יותר. הנדסה גנטית עלולה להיות מסוכנת ביותר, כפי שלמדו על בשרם אלפי אמריקאים בשנות השמונים. רופאי משפחה רבים ברחבי ארה״ב נתקלו בתסמינים שלא יכלו לזהות. החולים שלהם דיווחו על כאבים, נשירת שיער, חולשה כללית ובעיקר בשרירים. בבדיקות הדם נספרה כמות גבוהה במיוחד של תאי דם לבנים. קרוב ל-100 אזרחים אמריקאיים מתו ואלפים נפגעו, חלקם נותרו עם נכויות לכל חייהם. חלק מהרופאים פנו להיוועץ עם Mayo Clinic. אחד החוקרים שחיבר אחד ועוד אחד קישר בין כל הרופאים שגילו שלכל המטופלים שלהם מכנה משותף; הם צרכו L-tryptophan, תוסף מזון (חומצת אמינו) שיוצר ביפן ע״י חברת תוספי המזון שואה דנקו (Showa Denko). המחקר שהוביל לכתבה נרחבת ב"ניו יורק טיימס" הביא אלפים נוספים לדווח ומחקירת ה-FDA האמריקאי (מנהל המזון והתרופות) הסתבר כי Showa Denko ביצעה שינויים בהנדסה גנטית בנוסחה ע״מ להאיץ את הייצור. המוצר לא סומן כמוצר שעבר הנדסה גנטית ועל כן אלו שצרכו אותו לא קישרו בין התסמינים שפיתחו לבינו.

מחקרים שונים על מגוון בעלי חיים העלו מגוון פגיעות מולדות בדורות השניים והשלישיים בקרב חולדות וחיות מעבדה ממשפחת המכרסמים, עופות שגודלו לבשר ולביצים, כבשים ועיזים, שם נצפתה ירידה בפריון ועלייה דרמטית במומים מולדים. התצפיות של החוואים שדיווחו על שינויים אלו נעשו לאורך יותר מעונה וזאת לאור דפוסי התנהגות שלא היו מוכרים להם. בחלק ניכר מהמקרים הכבשים והעיזים שהן בעלי חיים רגועים בדרך כלל הפכו אגרסיביות ותוקפניות האחת כלפי השנייה. רק אחוז קטן נכנסו להריון ואחוז הגדיים שנולדו ושרדו שאף ל-0. המזון שהאכיל החוואי את העיזים והכבשים שלו לא היה מסומן אך חשדו התעורר לאחר שגם בתחילת העונה השניה לא חל שיפור כל שהוא. לאחר החלפת המזון למזון ממקור מוכר המסומן כלא מהונדס גנטית חזר העדר לדפוסי ההתנהגות הרגילים שלו ובתום העונה ניתן היה לספור כ-20 גדיים בריאים.

במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 התקבלו יותר ויותר דיווחים על בעיות שלא ניצפו קודם לכך בבעלי חיים ובבני אדם. נתונים סטטיסטיים מלמדים שיותר אמריקאים מדווחים על עליה בתחלואה, בעיות עיכול ובעיות כבד, כליות וסכרת. מרבית הרופאים הנעזרים בנתונים הסטטיסטיים מודעים לחלקה של המודרניזציה במצב הגופני הירוד של חלקים גדולים באוכלוסיה. משקל עודף נחשבת למחלה של המאה ה-21 אך רבים מהדיווחים מגיעים דווקא על רקע של צריכה מוצרים הנחשדים כמהונדסים גנטית. תופעות אלו הובילו למהלך המחייב את היצרנים לציין על המוצרים שלהם אם הם מיוצרים מרכיבים שעברו הנדסה גנטית. כיום יותר ויותר חברות לא מסתפקות בכך ומציינות את ההיפך, כלומר GMO free שמשמעתו שהמוצר לא עבר כל שינוי בהנדסה גנטית. אם נחזור אל מזונות החתולים והכלבים הרי שמוצרי היסוד המוכנסים אל המזונות עשויים להכיל רכיבי מזון שעברו תהליכי הנדסה גנטית. מוצרי מזון המגיעים מארה״ב חייבים בציון מקור המוצרים וכך גם באירופה. קיימת חובה לציין שהמוצר עבר שינוי גנטי וחשוב להבין כי מאחר ומדובר בעשרות רבות של רכיבים ובמקור המזון העיקרי של חתולכם או כלבכם, שיש חשיבות עליונה שאתם יודעים מה ההרכב האמיתי של המזון ומאיזה מקור הוא הגיע.

GMO free

מזונות רויאל קנין אינם מכילים אף רכיב שעבר הנדסה גנטית-ואתם יכולים להיות בטוחים בכך;

אחד הנושאים המטרידים ביותר בנוגע למזון לבעלי חיים סובב בעשור האחרון מסביב להנדסה הגנטית. שם המשחק בתעשיית חומרי הגלם אינה תמיד האיכות ולעיתים בכדי לשמור על מחיר תחרותי ורווח נאות נעשית ״עיגולי פינות״ בסעיף זה. אנו כאחראים בלעדיים על חיית המחמד שלנו חייבים לדעת שהמזון אותו יקירנו צורך חפשי מהנדסה גנטית ואכן מספק את צרכיו התזונתיים. מאחר ואנו רואים בנושא זה אחד מהנושאים החשובים ביותר בכל הקשור לגידול חיות מחמד ותזונת בעלי חיים בפרט פנינו לדר׳ פיליפ פיירסון והאחראי המדעי על היצוא אשר שלח לנו את האישור הרשמי בחתימת ידו.

ונחתום באמרתו של פרופסור ג׳ורג וולד, חתן פרס נובל לרפואה:

"עד כה, יצורים חיים התפתחו לאט מאוד, ולתבניות חיים חדשות היה שפע של זמן להתייצב. כעת, שרשרות חלבונים יעברו שינויים בין-לילה להרכבים חדשים עם השפעות שלא נוכל לחזות את השפעתן, למי שיצרוך אותם או לסובבים אותו… התקדמות בכיוון זה יהיה לא רק לא נבון כי אם מסוכן. קיים הסיכוי כי הדבר ייצור מחלות חדשות ליצורים חיים או לצמחים, סוגי סרטן שלא היכרנו ומגיפות חדשות״.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf