manx6

מאנקס – אפשר גם בלי זנב!

שם הכותב/ת: האנציקלופדיה לחתולים של רויאל קנין

צילום:מערכת חיות הבית

המאנקס הינו חתול בית בגודל בינוני, שהמאפיין הגופני הבולט ביותר שלו הוא למעשה מה שאין לו – זנב. בשמו של חתול זה נקשרו סיפורי פולקלור רבים בגלל היעדרו של האיבר, כשהמוכר מכולם הוא הסיפור בו מיהר החתול להיכנס לתיבה של נוח לפני בוא המבול, וזה בחפזונו טרק עליו את הדלת בטעות וחתך את זנבו. עוד אגדה פופולרית על הגזע היא שהחתולים האמיצים שחו לחוף לאחר שניצלו מהריסותיהן של ספינות הארמאדה הספרדית ב-1588. חתולים אלו תועדו גם בארצות המזרח הרחוק, אך ככל הנראה מקורו של הגזע הוא, כמו שניתן להבין משמו, מהאי מאן שלחופי אירלנד, לפני כמה מאות שנים.

כמו מרבית החתולים באי הבריטי, מוצאו של המאנקס הוא מחתול הבר האפריקאי, ולא מחתול הבר האירופאי כמו גזעי חתולים אחרים ביבשת אירופה. בראשית דרכו בגלל יכולות הצייד המעולות שלו הוא שימש בחוות ובספינות כמחסל חולדות ועכברים יעיל במיוחד. הסיבה לחוסר בזנב היא מוטציה גנטית ספונטנית, שנגרמת בגלל גן דומיננטי (M). התופעה התפתחה כתוצאה ממחסור במגוון גנטי שנבע מנתונים גיאוגרפים – מדובר באי קטן מאוד, שמטבע הדברים אוכלוסיית החתולים בו היתה מוגבלת מבחינה זו. היות וזהו גן דומיננטי, הרבעות עם גזעים אחרים עלולה ליצור וריאנטים של חתולים מחוסרי זנב באופן חלקי או מלא. בגלל מבנה גופו, שהוא בעל רגלים אחוריות ארוכות וקדמיות קצרות, החתול נוהג לקפץ ולדלג כמו ארנבת, מה שגרם כמובן לסברה המופרכת שהוא תוצאה של הכלאה בין ארנבת לחתול. גן ה-M יבוא לידי ביטוי בדרגות שונות, מחתולים חסרי זנב לחלוטין (Rumpies) ועד לכאלו עם זנב נורמלי באורכו (Tailies). חתולים אלו החלו להיות מוצגים בתערוכות מתחילת המאה ה-19, ובתחילת המאה ה20- (1903) פורסם לראשונה תקן הגזע. זהו חתול נפוץ ביותר ברחבי בריטניה וארצות הברית, אך נדיר יותר בארצות אחרות באירופה.

המאנקס הינו חתול בעל אופי נפלא, והוא מסתגל בקלות לשינויים באורח החיים. אלו חתולים חברותיים מאוד המסתדרים בקלות עם בעלי חיים אחרים ובני אדם, סובלניים עם ילדים וקשורים לבעליהם. הם חובבי משחקים ופעילות גופנית ומלאי מרץ, וכאמור – ציידים מיומנים. הגורים מתפתחים לאט יחסית. יחסית לחתולי בית אחרים, חתולי המאנקס אינם פוריים כל כך ונחשבים קשים להרבעה. גורים הומוזיגוטים (נושאים 2 "מנות" זהות של הגן M) ימותו ברחם כתוצאה מחוסר התפתחות של חוט השדרה. כתוצאה מכך, כל חתולי המאנקס הם הטרוזיגוטיים (נושאים רק מנה אחת של הגן). אין להרביע שני מחוסרי זנב זה עם זה מחשש ליצירת מצב של עוברים הומוזיגוטיים; לכן מרבית ההרבעות של המאנקס הם עם חתול בריטי קצר שיער או אמריקאי קצר שיער, אם כי חשוב לדעת כי לא כל החתולים בשגר כזה יצאו חתולי מאנקס.

מלבד הענין הגנטי זהו חתול עמיד ובריא ביותר שאינו סובל מבעיות רפואיות תורשתיות. בעלי הפרווה הקצרה שביניהם זקוקים לטיפוח בסיסי בלבד. אלו בעלי הפרווה הארוכה למחצה, הנפוצים יותר בארה"ב ונקראים לפעמים גם סימריק, מצריכים הברשות תכופות יותר.

תקן הגזע

חתול בינוני במשקל 3.5-5.5 ק"ג, בעל גוף קומפקטי ומראה כללי עגלגל.

הראש עגול ורחב, בעל לחיים מודגשות עם כריות שפם מובחנות וכדוריות. השפם ארוך. האזניים בגודל בינוני, מרווחות ביניהן ובעלות קצוות מעוגלים. העניים גדולות, עגולות ומלוכסנות מעט וצבען תואם לצבע הפרווה. הגוף מוצק ושרירי, בעל מבנה עצם מסיבי, והגב קצר. האגן קומר וגבוה יותר מקו הכתפיים. הרגליים הקדמיות קצרות יותר מהאחוריות, והחתול מדלג בצורה המזכירה הליכה של ארנבת.

הזנב מופיע במספר צורות: חסר לחלוטין, קצרצר (1-3 חוליות), בינוני (לרוב מכופף) או באורך נורמלי, גם כן לרוב מכופף.

הפרווה כפולה, קצרה וסמיכה עם שכבה תחתית צפופה מאוד. כל הצבעים מותרים, גם בשילובים שונים של לבן.

מותר להרביע עם חתולים מגזע סימריק ובחלק מהאגודות מקובל גם עם בריטי קצר שיער ואמריקאי קצר שיער.

מאפיינים לא רצויים: מראה מאורך ועדין מדי, גב שטוח, רגליים אחוריות קצרות.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf