Tick_2_(aka)

למה לי פרזיטולוגיה עכשיו?

שם הכותב/ת: ד"ר עינת פרי

צילום:מערכת חיות הבית

רחב הוא עולמם של הטפילים. רחב הוא עד מאוד. את חלקם אנחנו יכולים לראות בעין: הפרעושים, הקרציות, הכינים, היתושים, וחלקם רק במיקרוסקופ. שמותיהם של הקטנים פחות מוכרים לנו, אך הם חשובים ביותר – אקריות עור ואזניים, ארליכיה ובבזיה, המוברטונלה, בורליה ועוד. הם גורמים לחיות המחמד שלנו וגם לנו לגירוד, לאלרגיות ודלקות עור שונות, לאיבוד דם, לקדחות ולשלל מחלות אחרות. הם עלולים לגרום אף למוות ללא טיפול!

פרעושים…

הנפוץ מבין אלו הוא הפרעוש. יצור קטנטן, מספר מ"מ בלבד, צבעו חום כהה והוא ידוע בקפיצותיו הגבוהות. הפרעוש, כשאר החרקים, מתחיל את חייו כביצה ממנה בוקע זחל לבנבן הניזון משאריות חומר אורגני ורקב שהשארנו בשטיחים, בספות, בחריצים שבין אריחי הרצפה ובסדקים מוגנים אחרים. הזחל אוהב לחות ויחסית רגיש לחומרי הדברה. תוך שבועיים לערך הזחל בוחר לו פינה שקטה ובטוחה במעמקי השטיח או מתחת לרגל השולחן, שם הוא מתגלם והופך לגולם.

גולם זה הוא צרה אמיתית. הגולם העטוף במעטה סיבי עמיד מאוד לחומרי הדברה וליובש. הגולם יכול להישאר בצורתו הזו חודשים שלמים, עד שהוא "חש" בסימנים המצווים עליו לבקוע. הסימנים הללו הם תנודות, פחמן דו חמצני, כל מה שיכול להעיד על תנועתו של יונק באזור. תוך שניות בודדות הגולם בוקע והופך לבוגר הקופץ מיד על חית המחמד או עלינו. תוך שניות בודדות הפרעוש עוקץ.

בניגוד לסברה הרווחת, פרעושים אינם נוטים לעבור מבעל חיים אחד למשנהו, אלא אם הצפיפות על בעל החיים גבוהה מאוד. לכן, הדרך העיקרית בה חית המחמד שלנו (או אנחנו) נדבקים בפרעושים היא ע"י מעבר ליד גולם וגרימה לבקיעתו. יוצא דופן לכך הוא האדם, שגם אם גרם לבקיעת פרעוש, סביר להניח שהפרעוש לא יישאר עליו אלא יחפש "בעל בית" מתאים יותר, פרוותי יותר.

לאחר העקיצה הפרעוש שאכל מוכן להזדווג, והופה- לקיים מצוות פרו ורבו ומלאו את הארץ. פרעושה אחת יכולה להטיל עד 1000 ביצים במהלך חודש!

הפרעוש הנפוץ, פרעוש החתול, כשמו כן הוא – אוהב חתולים. החתולים מהווים את בית הגידול הטבעי לפרעוש, ומחזור החיים המלא של הפרעוש קצר יותר על חתול מאשר על כלב. עובדה זו ורגישותו המיוחדת של החתול לחומרי הדברה הופכים את הדברת הפרעושים על החתול לאתגר לא פשוט במאמץ להרוג את הפרעושים ולא את החתול.

פרעושים לא רק עוקצים וגורמים לגרד. הם עלולים לגרום לאלרגיות בחיות מחמד ואנשים רגישים. אלרגיה לפרעושים מתבטאת בכרסום העור, דלקת עור, איבוד פרווה, פצעים וגירוי עז. פרעושים מסוגלים להעביר גם מחלות שונות, וכנראה קשורים בהעברת טפיל דם בחתולים בשם המוברטונלה, שיכול לגרום לאנמיה, חום, דכאון ולעיתים גם מוות בחתולים רגישים.

פרעושים קשורים במחלה אחרת, מסוכנת עד מאוד – הדבר המקראי הידוע לשמצה.

פרעושים עלולים לגרום לאנמיה בגורים אם הגורים אינם מטופלים (אפילו אם כמות הפרעושים קטנה!), ולכן יש לטפל בגורים גם בגיל צעיר מאוד נגד פרעושים – בחומרים מתאימים בלבד.

ועוד דבר אחרון, קטן (מאוד) ומדאיג – חתולים וכלבים, וגם אנשים נדבקים בתולעת הסרט (או תולעת האורז בפי העם) ע"י בליעת פרעוש או חלקיו. טיפול נגד תולעים שלא מלווה בטיפול נגד פרעושים – אינו יעיל.

אז מה עושים?

במאמץ להכחיד את אוכלוסיית הפרעושים בביתכם, יש להתייחס לכמה אלמנטים מרכזיים:

יש להשתמש בחומרים בטוחים בלבד. הקפידו על מינונים נכונים, התייעצו עם הווטרינר לפני השימוש, נקטו אמצעי זהירות מיוחדים כשמדובר בחיות מחמד מיניקות או הרות (לדוגמא: פרונטליין® רשום למיניקות והרות) וגם בגורים (לדוגמא: תרסיס פרונטליין® רשום לגורים מגיל יומיים). גם החומר הבטוח ביותר יכול לגרום להרעלה כאשר ניתן בצורה לא נכונה או במינון לא נכון. הקפידו להגן גם על עצמכם במהלך השימוש! קראו את האותיות הקטנות – ישנם חומרים המסוכנים לשימוש בכלבי קולי, שלטי, בורדר ומכלואיהם, ישנם המסוכנים לשימוש על כלבים שמשחקים עם חתולים, ישנם המסוכנים לחולי סכרת ועוד ועוד.

קיימים חומרי הדברה מסוגים שונים – אמפולות, ריסוסים למיניהם, אבקות, הדברה סביבתית. הצורה הנוחה לטיפול ובד"כ הבטוחה ביותר- אמפולות.

יש להשתמש בתדירות המומלצת באזורכם. לכל רמת נגיעות תדירות שימוש מומלצת. ככל שרמת הנגיעות בפרעושים גבוהה יותר, כך תדירות השימוש המומלצת גבוהה יותר.

יש להשתמש בהדברה גם במהלך חודשי החורף. אם לא, מעט הפרעושים שישרדו בחורף יטילו, (פרעושה אחת = 1000 ביצים בחודש), הביצים יתגלמו והגלמים כולם יבקעו באביב.

זכרו: להדברה יש מגבלות משלה. הדברה מכל סוג שהוא לא מסוגלת להתמודד עם אוכלוסיות גדולות של גלמים. באם יצרתם תנאים שאפשרו התפתחותה של אוכלוסיית גלמים בביתכם, הפתרון הוא הדברת הבוגרים ו…סבלנות. הגלמים יבקעו ורק אז ימותו. במהלך בקיעתם תוכלו לראותם בשעות החיים הבודדות שלהם, עד לפעולת חומר ההדברה. רצוי גם לשאוב שטיחים, סדקים ורצפה.

 

קרציות

הקרצית הנפוצה בארץ, קרצית הכלב החומה, היא בת בית בהרבה מאוד חצרות בישראל.

היא מ-ס-ו-כ-נ-ת. מלבד תופעות כמו רגישות מקומית, דלקת מקומית, בגורים – אנמיה שיכולה להוביל למוות, הקרצית קשורה בקבוצת קדחות הקרצית. קבוצת קדחות הקרצית היא קבוצה של טפילי דם (טפילים פנימיים מיקרוסקופים, המועברים על ידי קרציות שונות, ונטפלים לתאי הדם השונים). טפילי הדם האלו גורמים לנזקים שונים לתאי הדם שלנו או של חיות המחמד שלנו, וכך למחלות שונות.

גם קרצית הכלב החומה מתחילה את חייה כביצה, זו על שיחים נמוכים. הביצה בוקעת והופכת לזחל (בעל 6 רגליים), שמוצץ דם מבע"ח (מכרסם, או יונק גדול יותר) וחוזר לשיח אחר. על השיח אותו זחל מתנשל והופך לנימפה (8 רגליים, דומה לקרצית הבוגרת), הנימפה מוצצת דם מבע"ח נוסף, אחר, וחוזרת לשיח על מנת להתנשל ולהפוך לבוגר. הבוגר שוב חוזר לבעל החיים (בד"כ כלב, חתול או אדם) כדי למצוץ ארוחת דם, להזדווג ולהטיל ביצים. בניגוד לפרעוש, קרצית מחליפה מספר פונדקאים במשך ימי חייה, מה שמאפשר לה להעביר מחלות ביתר קלות.

אמרנו מחלות? מחלות הקרצית השונות נפוצות בעיקר בכלב ובאדם. ישנן כמה גם בחתול, אך חית המחמד הנקייה שלנו יודעת בד"כ להתמודד עם קרציות טוב יותר מאשר כלבים. בחרתי למענכם מדגם של כמה מחלות- חלקן נפוצות בארץ, חלקן לא, חלקן פוגעות בכלב, חלקן באדם וחלקן בחתול.

ארליכיה, "קדחת הקרציות" – כאמור, קדחות הקרצית היא קבוצה של מחלות. בשם זה "זכתה" קדחת קרצית הכלב הנפוצה ביותר בארץ, הארליכיה. היא גורמת לחום, דכאון, בעיות בקרישת הדם, דימומים שלבדם יכולים לגרום למוות, הגדלת טחול וקשרי למפה, פגיעה בעין, ובמקרים כרוניים יותר לדיכוי מח העצם וכל שורות הדם, ומוות. בארליכיה יש לטפל כמה שיותר מוקדם ולאורך זמן. המקרים הכרוניים הם קשים יותר לטיפול, ולעיתים למרות הטיפול המסור הכלב מת. מקרים כרונים נוצרים בד"כ בגלל ארליכיה שלא אותרה בזמן, או שהטיפול בה נעשה לזמן קצר מדי.

בבזיה – החברה הטובה של הארליכיה – בד"כ מתלווה אליה כגורם משני לאנמיה (חסר הדם), כיוון שמועברות ביחד ע"י קרצית הכלב.

קדחת הבהרות (קדחת הכתמים) – מחלה הנגרמת על ידי טפיל פנימי, ריקציה קונורי, המועבר מקרצית הכלב לאנשים וגורם לחום, כאבי ראש, פריחה ולעיתים שלשול, ויכול לגרום למוות אם לא מטופל בזמן. הטיפול- פשוט יחסית, המחלה – לא!

מחלת ליים – קדחת קרצית מפורסמת, נפוצה בארה"ב אך נדירה בארץ. הטפיל, שמו בורליה, מועבר ע"י קרצית שונה מזו אשר בארץ, וגורם מלבד הדכאון והחום הרגילים גם לצליעה מתחלפת (כל פעם ברגל אחרת).

ציטוקסזואון – טפיל דם אמריקאי גם הוא, הפעם של חתולים. מועבר ע"י קרציות מחתולי בר (לינקס). פוגע בכבד, טחול, מח עצם וקשרי לימפה. החתולים שנפגעים ממנו בד"כ מתים.

מחלות רבות מועברות על ידי קרציות. אלו הן מדגם קטן בלבד. חלקן מסוכנות לחיות המחמד שלנו, וחלקן לנו. אם הגירוי המקומי, מציצת הדם והנזקים לעור לא שכנעו אתכם, אני בטוחה שהמחלות הנלוות לנגיעות בקרציות ישכנעו אתכם להדביר את הקרציות.

אז מה עושים (2)?

הדברה – כיום יש מגוון חומרי הדברה לכלב, ומעט גם לחתול. חשוב לשמור על בטיחות השימוש, כפי שנעשה בהדברת פרעושים. אותן מגבלות החלות על הדברת פרעושים חלות גם בהדברת קרציות. ברמות נגיעות נמוכות מספיקים חומרים בטוחים יותר אך בעלי השפעה יחסית איטית. יש להיזהר בשימוש בקולרים בכלבים שמשחקים האחד עם השני, כיוון שאלו נוטים למשוך זה את זה בקולר מה שעלול לגרום להרעלה.

הדברה סביבתית – כשרמת הנגיעות גבוהה במיוחד, וכשהכלב נמצא זמן רב בחצר (בד"כ בחתולים רמות הנגיעות הן נמוכות אם בכלל), סביר להניח שקרצית הטילה ביצים בחצרכם וקרציות צעירות רבות יושבות על השיחים ומחכות לרגע בו חית המחמד (או אתם!) תעברו והן תקפוצנה באושר ועושר עליכם. הפתרון: הזמנת מדביר מקצועי, הרחקת הכלב למספר ימים אותו יקבע המדביר מראש, ושלום ושקט יחזור לשכון בבית.

מעקב – חשוב ביותר, בעיקר בחודשי האביב והקיץ, לעקוב ולראות האם ישנן קרציות על חית המחמד שלנו. אם נמצאו, יש לטפל בכך מיד!

 

טפילים. כל כך קטנים וכל כך הרבה נזק. למעשה, מה שרציתי לכתוב הוא שחשוב לטפל בהם באופן סדיר, באופן בטוח. קל יותר להמנע מהמחלות שהם גורמים מאשר לטפל, ולמעשה גם זול יותר. כל כך הרבה מחלות, כל כך הרבה נזק.. ועדיין לא הספקתי לכתוב על אקריות אזניים, אקריות עור, כינים, זבובי חול.. ו…

 

                                                  אז נשאיר משהו לפעם הבאה, כן?

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf