kangal arastırma 040

למה אתה נושך אותי?

שם הכותב/ת: איתן הנדל

צילום:מערכת חיות הבית

החלטתם לצרף למשפחתכם גור כלבים. ארוע משמח לכל דבר וענין, ובדרך כלל נקודת ציון משפחתית. לאחר חקירה ודרישה בנוגע לגזע הנבחר, אתם מגיעים אתו הביתה. (המלצת המערכת – החליטו על גודל רצוי ואם לא מדובר על גזע ספציפי – גשו לאחת מעמותות ההצלה ובחרו גור בגודל הרצוי).

גור כלבים הוא יצור מדהים. בתוך חודשים אחדים הוא יגדל לנגד עיניכם ויהפוך לכלב בוגר. בדרך הוא ילמד את מקומו ואת אורח החיים הנדרש ממנו, ותהליך זה שנפל עד עכשיו בחלקה של אימו וחבריו לשגר נופל כעת כולו עליכם.

ספרים רבים נכתבו על חינוך גורים ורשימה זו אינה אמורה להתחרות בספרים אלו כי אם לעסוק בנקודה אחת מטרידה ומכרסמת תרתי משמע. במקרים רבים בעלי גורים שרק החלו בדרכם המשותפת מתלוננים על נזקים כבדים מהשיניים הקטנות והמחודדות של הגור הנפלא שלהם.הנשיכות והכרסומים משאירים את עקבותיהם בכל מקום, נעליים, רהיטים וכמובן אצבעות.

כאן אנחנו חוזרים לכותרת הרשימה ושואלים: "למה אתה נושך אותי?"

יש להניח שיש יותר מתשובה אחת לשאלה, אך אנחנו נשתדל לתת הסבר שממנו ניתן יהיה להציע מספר פתרונות אפשריים לבעיה.

אצל כל הגורים תהליך הלמידה מהווה פרק בסיסי חשוב מאין כמוהו ברכישת מיומנויות, שיעזרו לגור מאוחר יותר בהישרדותו. מרבית היונקים נולדים חסרי ישע, חושיהם קהים, הם חסרי פרווה ותלויים לחלוטין באמם. לאחר 3-4 שבועות יכולת עיכול הלקטוז (סוכר החלב) הולכת ופוחתת והגור מתחיל להזדקק למזון מוצק. שגרים בטבע ימשיכו לינוק כהשלמה אך בהדרגה יקבלו תוספת מזון מעוכל למחצה שחברי הלהקה יקיאו בעבורם.

בזמן זה יצוצו בפיהם שיני חלב, 28 מחטים חדות כתער, 14 בכל לסת. בתחילה מופיעות השיניים הקדמיות ורק מאוחר יותר השיניים האחוריות הממלאות תפקיד של טוחנות.

כפי הנראה תהליך הוצאת השיניים מלווה בתחושת גירוי בפיו של הגור והוא מנסה לברר כיצד להתמודד עם הבעיה שצצה בפיו. תהליך הבדיקה יכול להשאר בגדר הרהור, אך יש להניח שיעבור לפסים מעשיים שבריר שניה לאחר מכן. הוא ינסה לנעוץ את שיניו בכל מה שעובר מספיק קרוב לפיו, ואם יש בעיה של מרחק הוא לא יתעצל ויגרור עצמו לשם. בתהליך זה תוהה הגור על קנקנו של החפץ שנקלע בדרכו. כך לומד הגור מה טעמו, איכות המרקם ורכותו, ואם בכלל העסק אכיל. שיעור זה הוא יקח לחיים וילמד מה ניתן לאכול או מה לא. אם אין דיעה מגובשת לגבי החפץ האמור, כי אז ימשיך לכרסמו בבדיקה לעומק, כאשר הוא מוציא מילוי סיבי של בובה, ריפוד מכורסה או רפידה מנעל. בדיקה זו, יסודית או לא, תוביל בדרך כלל להרס לא קטן ולנזק שיכול להסתכם במאות שקלים אם לא יותר.

את הרצון והסקרנות לא נוכל לספק אך את השיעור שהגור רוצה לקבל ניתן להמיר בפעילות הרבה פחות מזיקה.

נתחיל עם אספקה של חפצים המיועדים לבדיקה בלבד, השייכים רק לגור ושאינם דומים לחפצים מחפצי הבית. נעל ישנה אינה דוגמא טובה מאחר שאין סיכוי שתצליחו להסביר לו מדוע נעל ישנה מותר ואילו מגף גוצ'י (שטעים לו באותה מידה) אסור.

בשוק קיימים צעצועים רבים. צריך להקפיד שיהיו אלו חפצים שניתן ללעוס מבלי הסכנה שיתפוררו ויסכנו את הגור. למען שלום הבית, ותרו על הדחף לצעצועים מצפצפים או שורקים. רעש וצפצוף מעצבן ביום שבת מוקדם בבוקר, לא ישמח לבב אנוש. ניתן לייצר צעצוע מעולה מעצם רחבה של בקר, כזאת שקונים אצל הקצב, מבשלים מרק ולבסוף שולפים את העצם, מקררים ומגישים למחמדינו. העצם טעימה לו, מריחה נפלא ותספוג באופן מעולה אין-סוף כרסומים. במשך שעות הוא ילעס וילעס, יכרסם וינסה את שיניו על העצם. חשוב שהגודל ההתחלתי שלה יהיה גדול מאוד, כך שגם לאחר שעות כרסום לא תהיה סכנה של בליעה.

לאנשים המעוניינים להציג את כלבם בתערוכות (כלבים גזעיים, יש לומר) חשוב שלא ישחקו עם הגור שלהם משיכת חבל. כאשר הגור נתלה על שיניו, מושך בשצף-קצף יום אחרי יום, המנשך שלו יכול לנוע ולזוז ממקומו. שיני חלב אולי אינן בעייתיות מאחר והן תתחלפנה, אך שיניים קבועות בהחלט יכולות לנוע ממקומן, ובזירת השיפוט פרט שלא נראה חשוב ברגע המשחק יכול להיות משמעותי בציון.

לפעמים, ינסה הגור עם שיני החלב שלו לנשוך את היד שלך. זו אינה תוקפנות כי אם נסיון לתהות על מעמדך ועל מקומו. כחלק משגר, הנשיכות הן כלי התקשורת המרכזי. כאשר הוא מתקוטט עם אחיו לשגר, הנשיכות הם נשק לגיטימי בנסיון לקבוע את זהותו ומקומו בשגר. מבנה הלהקה מגדיר את המנהיג (אלפא) ובמדרג יורד את שאר חברי הלהקה עד לאחרון הפרטים (אומגה).

אין לגור שלך כלים אחרים לבטא את עצמו. את מקומו בלהקה הקודמת הוא כבר הסדיר ועכשיו הוא מגיע ללהקה חדשה. הנשיכות הן הדרך הטבעית שלו אז וגם עתה. כאשר הוא נושך את אחיו, היללות שהם משמיעים בשעה שהכאיב, או הנשיכה שיחטוף בחזרה מהווים את המשוב המפסיק את התנהגותו ואם הוא נושך את אימו יש להניח שהתגובה תהיה חריפה יותר. האם אינה חוסכת שבטה מהגור הסורר והוא מקבל מנה אחת אפיים. זהו השיעור שלו אך חשוב שיהיה גם השיעור שלנו.

אין משא ומתן עם כלבים (או גורים). אם הגור שלנו נושך, עלינו להסביר לו שאסור לו לנשוך והתגובה צריכה להיות חד-משמעית, מיידית ורציפה. ניתן להתעלם ממנו, למשוך את היד ולא לשתף עימו פעולה ע"י דחייה ודחיפה. הדגש בתגובה זו צריך להיות עקביות בתגובה ובהתעלמות. ניתן לחזור ולשחק עימו אך רק לאחר שהפסיק את נשיכותיו. יש המחקים את תגובת האחים בשגר כלומר, כאשר הגור נועץ את שיניו, נשמיע יבבה חדה, כזאת שתבהיר לו שהגזים. בשום אופן אין להכות כלב ועל אחת כמה וכמה גור; הוא לא יקשר את המכה המענישה עם הנשיכה. הרי הנשיכה היא כלי תקשורתי לגיטימי אז מהיכן הגיע הסטירה? בנוסף – יזהה הגור את הרמת היד ויכול לפתח פחדים ולהתכווץ בכל פעם שנניף את ידינו לשלום.

אחת התגובות היעילות היא תפיסת הלשון בין האגודל והאצבעות תוך לפיתת הלסת התחתונה. בצורה זו אנו מפעילים לחץ על בסיס הלשון, לא מאפשרים לגור לסגור את פיו, ובצורה זו אי הנוחות הנגרמת לו היא שיעור חשוב ולא נעים, אנו נמנעים מהנשיכה ושום נזק אינו נגרם. גם במקרה זה חשובה העקביות. הלחץ המופעל על בסיס הלשון צריך להיות מתון אך עקבי ויש לחזור על כך בכל פעם שהגור שלנו מתחיל בנשיכותיו.

לעיתים – הגור שלנו ינסה לנשוך ולתפוס את הרצועה בשיניו כאשר אנו מוליכים אותו, תהליך של בדיקת גבולות המשול לנשיכה לכל דבר. רבים מאיתנו לא מייחסים לכך כל חשיבות אך חשוב להציג חזית אחידה גם במקרה זה. הדרך הנכונה היא עצירה והתעלמות. חוסר שיתוף הפעולה עם המשיכות של הגור אינו מעודד אותו להמשיך ולמשוך. בצורה כזאת הוא יפסיק מעצמו ונוכל להמשיך ולהוליך אותו. עידוד המשיכות או גערה מבלי להקטין את התלהבות שלו מהמשיכה, תביא אותו למסקנה שהמשחק הזה רצוי ושניתן להמשיך בו.

התפתחות המנשך והמשנן המתחילה בגיל 3 חודשים מלווה בדרך כלל בתחושת אי-נוחות ותגביר את הרצון לנשוך וללעוס. שיני החלב נושרות ושיניים קבועות צומחות. 42 בסך הכל, 20 בלסת העליונה ו-22 בלסת התחתונה. בגזעים קטנים הצפיפות בלסת יוצרת בעיות נוספות. שיני החלב נכלאות בין השיניים הקבועות ומונעות את נשירתן. לעיתים יש להתערב ולסייע לשיני החלב לצאת, וחשוב לבדוק נקודה זו. עודף שיניים בלסת צפופה עלול להיות בעיה של ממש, להפריע בלעיסה ולגרום לרגישות ואי-נוחות העלולות להתבטא בשינוי התנהגותי, ירידה בתיאבון ועליית מפלס העצבנות והתוקפנות.

פטנט מצויין לשיכוך והקטנת תחושת אי הנוחות היא קרח. ניתן להקפיא בכוס חד פעמית מים ואת תכולתה הקפואה (ללא המעטפת הפלסטית של הכוס החד פעמית) לתת לגור. הוא ילקק, ילעס ויירגע.

לסיכום: עקביות, נחישות והסטה של תופעת הנשיכות לחפצים ייחודיים לכך הם הדרך הנכונה לחנך את הגור ולהקטין בהדרגה את תופעת הנשיכות.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf