Canada8

לגלות את קנדה

שם הכותב/ת: וויליאם סיימון

צילום: פרנסואה ניקאיס

קנדה – האחות הקטנה 

קשה שלא להבחין בהשפעה הגורפת של ארה”ב על שכנתה מצפון – קנדה, כמעט בכל המובנים וכמובן שגם במובן הכלבני, אך בשנים האחרונות מסתמנת מגמה עצמאית (אם ניתן לומר) של חזרה לקווי הגידול שהגיעו מ“היבשת הישנה”.

מכל בחינה, קנדה היא אחד המקומות הפחות מדוברים בעולם. ארה”ב, המעצמה החזקה בעולם, מאפילה על מרבית מאפייניה מכל היבט. אך אם נצמצם את מבטנו אל מול הזוהר האמריקאי, נגלה שכיית חמדה גיאוגרפית עם טבע מרהיב, מרחבים שוממים עם נופי בראשית מחד ועם ערים מודרניות שנדמה שנלקחו מגלויה מצויירת מאידך.

הקנדיים מונים 35 מיליון תושבים (מחצית מהאוכלוסייה בצרפת) אך שטח המדינה גדול פי 20 מזה של צרפת. מדרום שוכנת לה ארה”ב, ממערב האוקיאנוס השקט, מצפון הקוטב הצפוני וממערב האוקינוס האטלנטי. יותר משליש (10 מליון) מתושבי המדינה מדברים צרפתית מרבית חייהם ורואים עצמם עדיין תושבי הקולוניה הצרפתית “קוויבק”. זו אולי גם הסיבה לחזרה לשורשים ולקשרים החדשים ישנים עם אירופה בכלל ולצרפת בפרט.

כלבנות של כמעט 130 שנה

התאחדות הכלבנות הקנדית CCC נוסדה בשנת 1888 (Club Canin Canadien ולדוברי אנגלית Canadian Kennel Club). כיום לאחר 124 שנות פעילות ולמעלה מ25,000 חברים, מכירה ההתאחדות הקנדית ב-175 גזעים המחולקים ל-7 קבוצות. מדי חודש מתפרסם הביטאון הרשמי של ה-CCC, “כלבים בקנדה” (Dogs in Canada).

בראש ה-ה-CC עומדת הגב’ לי סטיבס, שופטת ומגדלת (אירדייל, נוריץ’ טרייר ווולש טרייר) המתמודדת באומץ עם המשבר העובר על הכלכלה העולמית ואינו פוסח גם על קנדה ועל הפעילות הכלבנית שלה. התקנות הגידוליות בקנדה הן מהמחמירות בעולם הכלבנים ובגזעים מסויימים חובה לקיים בדיקות גנטיות מקיפות (לב, עיניים, כליות, היפדיספלסיה, מפרקי ברך ומרפק ועוד), דבר ההופך את הגידול למותרות בשל העלויות הגבוהות של הבדיקות. זוהי כנראה סיבה נוספת לירידה במספרי הגורים הנרשמים ולצמצום הגידול הגזעי בקנדה.

כחלק ממדיניות משרד החקלאות הקנדי, רבים מרוכשי הגורים חותמים על הסכם ל”אי הרבעה” עם המגדלים, מתחייבים לא לגדל ואינם נרשמים בספר הגידול. למרות הגישה העולמית ההולכת ואוסרת על חיתוך זנב ואזניים, בקנדה תופעות אלו עדיין נסבלות אם כי יותר ויותר מגדלים מצהירים כי הם באופן אישי מתנגדים לחיתוך זנבות ואזניים. המגדלים בשלהם אך השפעתם קטנה ומרבית הקונים דווקא חותכים.

שליחות כלבנית

ההתאחדות הקנדית ממלאת תפקיד חשוב בחינוך דורות חדשים לגידול נכון ואחראי של כלבים. מאחר ומדובר במדינה גדולה, מרבית הפעילות היא במסגרת אזורית אם כי ארועים ארציים מתקיימים לפחות פעם בשנה. הגוון הטיפוסי ביותר לפעילות הכלבנית הקנדית נושא אופי קהילתי כאשר מועדוני הגזעים השונים לוקחים חלק בפעילות ציבורית. ניתן למצוא רבות מהפעילויות לצד תערוכות או ארועים בעלי אופי כלבני אחר גם ארועים נוספים כמו צעדות עממיות ויוזמות קהילתיות לגיוס דעת קהל או כספים למטרות קהילתיות (צדקה) או כלבניות.

תחרות מבית

כמו ה-AKC גם ההתאחדות הקנדית עומדת בפני תחרות מצד אירגונים המכירים בגזעים בהם ההתאחדות הקנדית אינה מכירה. מגדלים החפצים לגדל גזעים שאינם ברשימת הגזעים המוכרים אינם יכולים לרשום גורים בספר הגידול או להשתתף בתערוכות במסגרת כלבנית כלשהיא. מר מרוויל לנדרי (Mr. Landry Merville) שהיה הראשון לייבא לקנדה כלבי קוטון דה טולואר, החליט להקים אירגון כלבני נוסף שיתן מענה לאותם גזעים המוכרים ברחבי העולם אך לא בתחומי קנדה. בשנת 1989 קמה הפדרציה הכלבנית הקנדית (the Canine Federation of Canada). ועד מהרה הצטרפו גם אנשי הדוג דה בורדו, הדוגו ארגנטינו, הבוסרון וממש בימים אלו מצטרפים גזעים נוספים. בעלי כלבים שאינם מוצאים את מקומם רושמים את כלביהם אצל השכנה מדרום ובעידן האינטרנט זוהי מציאות הגוברת על כל מכשול או מרחק גאוגרפי.

אופנות וגזעים

מדי שנה נרשמים בקנדה כ-70,000 גורים חדשים (רק עשירית ממה שהשכנה מדרום רושמת מדי שנה). כל גור רביעי משתייך לאחד מגזעי הציד. הגזע הפופולרי ביותר בקנדה הוא הלברדור, שארץ המקור המופיעה בתקן היא אנגליה, אך למעשה לברדור הוא חבל ארץ בקנדה דווקא, שגודלו הוא כגודל איטליה (!). אחרי הלברדור אנחנו מוצאים את הגולדן רטריבר ובמקום השלישי את הרועה הגרמני. במקום הרביעי פודל, חמישי שלטי, שישי יורקשייר טרייר, שביעי בוקסר, שמיני שנאוצר ננסי, תשיעי ברנר זננהונד ובמקום העשירי השי-צו. בדומה למגמה העולמית, משנת 2005 אנו עדים למגמה של ירידה במספרי הגורים ברחבי קנדה.

לגידול הקנדי הצלחות מרשימות גם מחוץ לקנדה; סילהאם טרייר שנולד בקנדה Efbe’s Hidalgo At Goodspice ועבר להתגורר בארה”ב זכה להיות כוכב התערוכה באליפות ארה”ב 2007, בתערוכה העולמית 2008 ושנה אחר כך גם כוכב התערוכה בקראפטס.

כלבי מים

כארץ המוקפת משלושה מעבריה באוקיאנוסים, רק טבעי שהגזעים הילידים יהיו גזעים הקשורים לעבודה במים.

הגזע הידוע ביותר אולי הוא הניופאונדלנד אשר תחום עיסוקיו הרחב ביבשה ובמים עשה שימוש טוב ביכולותיו ובחוזקו. הניופי הוא כלב גדול ומאסיבי, והזכרים יכולים להגיע למשקל של 75 ק”ג. פרוותם הכבדה מותאמת למי האוקיאנוס הקרים ומשווה לו מראה “דובי”. כשחיין מלידה, הניופי משמש כמציל לחופי ימים ואגמים, וביבשה הוא מנצל את כוחו העצום לגרירת מזחלות ועגלות, בחיי היום יום וגם במסגרות ספורטיביות שונות. הלנדסייר הקונטיננטלי אינו מוכר כגזע, והמונח "לנדסייר" פירושו אחד מהוריאנטים של צבעי הגזע (שחור ולבן). בשנים האחרונות הגידול האירופאי הולך ומתבסס על כלבי ניופאונדלנד המגיעים מקנדה והמנצחת הגדולה של אליפות הניופאונדלנד בצרפת היתה הכלבה האיטלקית המצויינת Geminorum Latino, דור שביעי לגידול קנדי איכותי. אליפות קנדה הפתוחה לגזע הניופאונדלנד מהווה מפגש פסגה של מרבית המגדלים הטובים מקנדה וארה”ב (ולעיתים אף מאירופה) ונחשבת לפסגת הפסגות.

גזע נוסף המוכר ע”י ה-FCI הוא הנובה סקוטיה דאק טולינג רטריבר (Nova Scotia Duck Tolling Retriever). הגזע הוכר ע”י ההתאחדות הקנדית בשנת 1945. זהו הרטריבר “הכי טרי” בקבוצת הרטריברים וה-FCI הכיר בו רק בשנת 1982. ה”טולר” בפי המגדלים הוא אחד מהגזעים הזריזים והחכמים וכוחו אינו נמדד על פי גודלו. הוא מסתתר בצמחייה ורק קצה זנבו מתנופף אל על (בדומה לקויקר ההולנדי שהוזכר כאן בגליון הקודם). הברווזים הסקרניים מתפתים לבדוק את פשר הנפנוף ונלכדים. זריזותו הרבה הקנתה לו מקום של כבוד בזירות האג’יליטי.

גזע קנדי נוסף שכיום נדיר מאוד למוצאו בתערוכות (ועל פי הנתונים הרשמיים נכחד) הוא כלב האסקימו (the Eskimo Dog Tahltan Bear).

לפרטים נוספים על ה-ckc:

מועדון הניופאונדלנד הקנדי: http://www.newfoundlanddogclub.ca

מועדון הנובה סקוטיה דאק טולינג רטריבר הקנדי: http://www.toller.ca

ההתאחדות הכלבנית הקנדית: http://www.ckc.ca

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf