wild_Litter

כנענית ושמה דרדר

שם הכותב/ת: איתן הנדל

צילום: בר אהרון

הכתבה הזו עוסקת בכלבים כנעניים ומספר את סיפורה של נציגה אחת של הגזע ושמה דרדר. אך לא רק בה כי אם בכלבים הכנענים כולם. למרות שהכנעני הוא אחד מאוצרות התרבות והטבע של ישראל, אין ולו גורם או גוף ממלכתי אחד הנוטל חסות על שימורו וטיפוחו אל מול השינויים הדוחקים אותו עוד ועוד אל הקצה.

הכלבנות המודרנית נולדה בתקופת המעבר בה המקצועות הכלביים הופקעו לטובת חידושי הטכנולוגיה. בסוף המאה ה-19 החלו בעיקר בקרב הארצות המפותחות יותר, בתיעוד ורישום של גזעים. מגדלי כלבים שעסקו בטיפוח גזעים שונים תעדו את שושלות הגידול שלהם. לכל גזע נכתב תאור מילולי הלוא הוא התקן והגזעים שהציגו טיפוסיות והיו מוכרים הוכנסו לרשימת הגזעים. השכבה שעסקה ברישום ובתיעוד היתה מורכבת מבני אצולה, אנשים עשירים שעתותיהם בידיהם והם עוסקים בתחביבים שבאנגלית נקראים ״ספורט״ והכוונה בעיקר לצייד. ואכן ראשוני הגזעים להירשם היו פוינטרים, טריירים ואחרים. בכל תקן אחד הסעיפים הראשונים והחשובים מתייחס לארץ המקור, חבל הארץ ממנה הגיע הגזע. יש מדינות להן מספר גדול של גזעים כמו אנגליה, גרמניה צרפת, איטליה ועוד. בתקופה מסוימת נדמה היה כי המדינות מתחרות בניהן מי מוסיפה לרשימת הגזעים יותר גזעים שמקורם בשטחה. עד היום ניטש ויכוח בין צרפת לגרמניה על הפודל. ישנם גזעים להם המקור משותף והם מחלקים את ארץ המקור בין מדינות שכנות. יש גזעים המגיעים מארצות שבהם היה שלטון קולוניאלי של אחת המעצמות שמעניקות חסות לגזע כמו החסות האנגלית שנתנה עד לא מזמן לגזעים הטיבטיים (לאחרונה עברה החסות לסין תחת מחאה של טיבט). נושא המקור של הגזע מהווה בכמעט כל המדינות בעולם לגאווה. מרבית המדינות מעניקות תשומת לב לגזעים הלאומיים ומוצאים דרך לשלבם כחלק מהמורשת הלאומית שלהם. ביפן למשל קיימים חוקים מיוחדים לגבי מיני בעלי חיים (מבויתים) המוגדרים כאוצרות לאומיים ובניהם גזעי כלבים, עופות ואפילו בני צאן. ומה בישראל תשאלו? כלום, נאדה, גורנישט!

מרבית בעלי החיים המבויתים הגיעו אל רחבי העולם מאזור הסהר הפורה, ובאזורינו משוטטים זה עידן ועידנים הסלוקי והכנעני. מלחמת העולם הראשונה הביאה את האימפריה הבריטית לשלוט מהמפרץ הפרסי ועד לים התיכון. הסאלוקי ותווי גופו האלגנטיים שבה את לבם של האנגלים והם אימצו אותו אל לבם והעניקו לו חסות שהפכה מאוחר יותר לחסות של ה-FCI. רבים מבין הסאלוקים יוצאו מכל רחבי המזרח התיכון לאנגליה ולאירופה. הצצה בתעודות יוחסין משנות השלושים של כלבי סאלוקי ותוכלו למצוא שם את כל שמות ערי הגדה המערבית. בעוד שהסאלוקי נישא על גלי הערצה, הכנעני סבל מתדמית פחות נוצצת ולמעשה חב את הגדרתו לזוג מנצל שהגיע לארץ ערב מלחמת העולם השנייה. פרופ׳ רודולפינה מנצל היתה הראשונה שהגדירה את הגזע וביקשה לעשות בו שימוש לצרכי הביטחון של היישוב העברי. היא קראה לכלב הכנעני הראשון שעליו נכתב התקן ״דוגמה״ והוא נלכד רק לאחר חצי שנה של ניסיונות עקרים ללכוד אותו.

הגזע הפיקח והסתגלתן קיבל את הכרת ה-FCI ב-1965 ומדינת ישראל נכנסה למועדון המכובד של הארצות שלהן נציג כלבי במשפחת הגזעים. הכנעני משתייך למשפחת כלבי השפיץ ומוגדר כטיפוס פרימיטיבי ועל כך ייחודו. בכל מאפייניו הוא קרוב ביותר לכלבי הבר, ומשמר בהתנהגותו את ההתנהגות הלהקתית כפי שניתן לראות בקרב להקות זאבים או כלביים אחרים. בעידן בו הגידול המוכוון עומד תחת ביקורת חמורה בשל כשלים בריאותיים מולדים ובעיות התנהגותיות מהווה הכנעני את דוגמה בריאותית והתנהגותית. בכל השנים בהן טופח הגזע הוקפד על שמירה

של ערכים אלו והכנענים שניתן לראות היום דומים דמיון מוחלט לכנענים שחיו כאן מימים ימימה. אופיים אמנם אינו מתאים לכל אחד. הם פיקחים ביותר ומסתגלים לכל סביבה. יסתפקו בפת חרבה אך ידעו ליהנות ממטעמים. הביקורים אצל הווטרינר יהיו רק לצורך חיסונים והם יחזיקו ב״ספר שחור״ בו יקטלגו את אלו שיש לקבל בנפנופי זנב ואלו שכדאי שלא יתקרבו. דווקא תכונות אלו קוסמות לכלבנים רבים שרואים בהן את התכונות הכלביות האמתיות ומעדיפים חבר מהסוג האותנטי על כלב מטופח ומעוצב שהקידמה והגידול המוכוון ״קילקל״.

במהלך שנות השישים, קבוצה של כלבנים בראשם דר׳ דבורה בן שאול ואחרים ביניהם גם מירנה שיבולת, התיישבו בבתים נטושים על צלע ההר בואכה שער הגיא. דר׳ דבורה בן שאול גידלה את הכנענים שהפרופ׳ מנצל גידלה תחת שם בית הגידול "בני הביטחון" ששיקף את התפקיד אליו יועדו טרום קום המדינה. לייש בני הביטחון היה לכלב הכנעני הראשון שהשלים תואר אליפות ישראל. עם השנים התבגרה החבורה ומתוכה רק מירנה נותרה במקום וגידלה כנענים בשם בית הגידול שער הגיא וכלבי קולי בשם בית הגידול נתיב העיט. כך היה במשך שנים. בשנות השמונים זכו הכנענים בחשיפה עולמית בתערוכה העולמית בוינה שם הוצגו סרפד ורעננה משער הגיא וזכו לנצח בגזעם וגם בתחרות הזוגות. שופטים שהגיעו לשפוט בארץ עברו בדרכם לביקור בירושלים דרך חוות שער הגיא וכל מי שהתעניין בגזע כמובן שביקר שם. מירנה היתה נוסעת מדי אביב לחפש גורי כנענים בסמוך ליישובי הבדואים בנגב או להרביע את הנקבות עם זכרים מקומיים מהבר, והבדואים כבר הסכינו עם השיגעונות של ה״זאתי משער הגיא״. כשצוות צילום של הנשיונל ג׳אוגרפי הגיע לתעד את הכנעני בארץ כמובן שהתלווה למירנה ונעזר בקשריה עם הבדואים. עשרות רבות של כלבים כנענים, גם מעבר לגבול הגיעו בסופו של דבר אל כלביית שער הגיא ותרמו את תרומתם להרחבת המאגר הגנטי.

הדיירים שנכנסו לגור בבתים הנטושים שעל צלע ההר ניסו במשך שנים להסדיר את מעמדם. הבתים שימשו בעבר את מהנדסי תחנת השאיבה הסמוכה שהיתה באחריות חברת מקורות אך ניהול קרקעות המדינה כידוע נתון בידי מנהל מקרקעי ישראל. באותה תקופה לא נמצא מי שיעסוק בעניינם ומעמדם לא הוסדר. המקום לא היה מחובר לאספקת מים או חשמל ובמשך שנים דאגו הדיירים לכל התשתיות והאחזקה בעצמם. התנאים בתחילת שנות השבעים לא השתנו בהרבה והיו קשים והצריכו הקרבה, הסתפקות במועט וכפי שמירנה מספרת, בהרבה סבלנות. ההתעקשות והניסיונות החוזרים ליישר את ההדורים הביורוקרטיים הניבו תוצאות. המקום חובר לרשת המים ונסללו קווי חשמל וטלפון. בכניסה לדרך הגישה הוצב שלט ואפילו האשפה פונתה על בסיס קבוע. בשנת 1987 התקיימה בגני התערוכה בתל-אביב התערוכה העולמית של ה-FCI ולכבוד התערוכה הנפיק השירות הבולאי שלושה בולי כלבים, שניים מהבולים עסקו בסלוקי ואחד הוקדש לכנעני. היתה זו הפעם הראשונה שהכנעני קיבל חשיפה בישראל. השנים חלפו, מגדלי כנענים באו והלכו אך חוות שער הגיא נותרה במקומה.לביורוקרטיה כללים משלה ולפני שנים אחדות המנהל החל לאכוף את מרותו בכל חלקי הארץ וגם לתושבי שער הגיא הם הגיעו. השמים קדרו מעל שורת הבתים בשער הגיא והרוח שנשבה במסדרונות בית המשפט לא הפיחה תקוות רבות. ב-2013 במסגרת תערוכה בינ״ל שנערכה בבית הספר מקווה ישראל נערכה תערוכה מיוחדת לגזע הכנענים. שפטה דר׳ ריטה טריינין כ-20 כלבים כנענים, מספר שיא שהפיח תקוות. הוחלט כי ב-2015 ייערך קונגרס לציון 50 שנה לכלב הכנעני. האירוע נערך בחודש מרץ 2015, ובמהלכו התארחו בארץ למעלה מ-20 אורחים מחו״ל. האורחים התארחו בבית הספר שדה חצבה בחסות רויאל קנין כמובן ובית ארז. בתערוכה המיוחדת שנערכה על מדשאות בית הספר שדה חצבה, נשפטו 22 כלבי כנעני ע״י הגב׳ אגנס קרטס גנעמי. הארוע היה ללא ספק אחד מהשיאים שהגזע ידע, גם אם מספר המתעניינים מקרב הישראלים לא עלה בהרבה על אלו שהגיעו מחו״ל להשתתף באירוע. ביום שלאחר התערוכה יצאו משתתפי הכנס לסיור ברחבי הנגב לצפות בכנענים שעדיין חיים ברחבי המדבר. האביב הוא העונה הירוקה בכל הארץ והנגב לאחר עונה גשומה במיוחד, הוריק לבלב ופרח. סיור לחיפוש כלבים כנעניים עלול להסתיים במפח נפש, אך באותו יום ראשון אביבי ההצלחה האירה לנו פנים, ובמספר עדרים איתרנו לצד הרועה הבדואי/ת כלב או שניים. בהמשך היום תוכננה ארוחת צהריים בסגנון בדואי באזור המכתש הקטן, וכשכבר השעה החלה להיות מאוחרת עצרנו לרגע אחד נוסף בדרך לא סלולה מחוץ לאתר הפסולת של היישוב הבדואי חורה. כשהתקרבנו התגלה לנו מבעד לחגורת קוצים עבה כלב כנעני שחור לבן טיפוסי שצפה באוטובוס המתקרב ממרחק של כמה עשרות מטרים. כשהתקרבנו עוד יותר הכלב התנהג לא כצפוי; הוא לא נבח או ניסה להרתיע אותנו כי אם החל לנוע לכיוון הנגדי מנסה למשוך אותנו הלאה משם.התנהגות שכזו טיפוסית לבעלי חיים המנסים להרחיק את האיום ולא להתמודד עמו ויכול להצביע על כך שבקרבת מקום מוסתר שגר צעיר. מבין הקוצים הציצה נקבה מוסתרת למחצה בסבך. הנקבה החלה לנבוח ולנוע לכוון הנגדי בניסיון למשוך אותנו משם. עד מהרה הבחנו בארבעה גורים שמנמנים ואחידי מראה המציצים מבעד לקוצים. הם לא חששו מאיתנו, עובדה המצביעה על כך שלא נחשפו לבני האדם ולפגיעתם הרעה. האב והאם שניהם טיפוסיים, האם בצבעי חום לבן והאב בצבעי שחור לבן והשגר, 4 גורים כבני 6 שבועות, אחידים מאוד ובמצב מצוין.היושבים באוטובוס לא הבינו את המתרחש וכאשר ירדו מהאוטובוס הופתעו לראות את ארבעת הגורים שהסתבר שהיו גורות שמנמנות ויפות מראה. היינו נשארים שם יותר אך לוח הזמנים אילץ אותנו לעזוב, לא לפני שאנו בוחרים נקבה אחת מתוך השגר ולוקחים אותה עמנו.הגורה מן השגר, כמו אחיותיה, לא ניסתה להילחם או להתנגד והתמסרה לחלוטין להתעניינות כל הנוכחים. באוטובוס היא התנהגה למופת למרות שעברה מיד ליד וזכתה לחיבת כולם. התחנה הבאה בדרכינו היתה ארוחת הצהריים והגורה כובדה בבשר עוף שללא ספק ערב מאוד לחיכה. על קיבה מלאה, היא עד מהרה התנמנמה בחיק אחת המשתתפות. באי הכנס עוד שהו בארץ ימים נוספים וביקרו בירושלים, אחרים האריכו את ביקורם עוד יותר.

והגורה אתם שואלים? ובכן, הגורה זכתה בשם דרדר מחורה, דרדר כי מצאנו אותה בסבך קוצי דרדר וחורה, המקום ממנו באה. אגב, שלא כפי שעלול לרמז שם המקום, חורה בערבית הוא המקום בו נאגרת אדמת הסחף הטובה והפוריה ביותר. את הכנס ליוותה במצלמתה בר, נכדתה של מירנה אשר אימצה את דרדר לביתה וכך שבו השתיים לחוות שער הגיא.עמוד הפייסבוק של מירנה עוד המשיך להתמלא ברשמים ותודות עוד ימים רבים, וללא ספק כי היה זה אירוע מוצלח ביותר ומפיח תקוות לגבי עתיד הגזע למרות הקשיים והמכשולים. ימים אחדים לאחר הכנס נסעה מירנה לשפוט בחו״ל וכשחזרה, התקבלה החלטת בית המשפט שקבעה נחרצות כי דיירי שער הגיא יתפנו בתוך חודש ימים מהמקום. העירעור שהוגש אפשר רק דחייה לצורך סידורים וכך המקום ניטש והלך.מירנה ניסתה למצוא מקום לכלבים שהיא מגדלת אך יכולותיה הכספיות לא אפשרו לה למצוא מקום בו תוכל להמשיך ולעסוק במה שעסקה כל ימי חייה, גידול כלבים. בסוף שנת 2016 יצאה מירנה עם הכנענים וכלבי הקולי שלה בטיסה לאזור הכפרי הסמוך לעיר פארמה שבצפון איטליה.

בהמשך אותו חודש נשלמו עבודות הסלילה במחלף שער הגיא. הדרך הורחבה, נוספו שוליים לכביש והכניסה לחוות שער הגיא שעד להרחבה איתגרה את הבאים נעשתה נוחה ובטיחותית מאשר אי פעם. השלט שהכריז על המקום הוחלף אף הוא וכעת הוא בולט הרבה יותר. בר, נכדתה של מירנה, עברה עם משפחתה לבית אריה. דרדר, שגדלה והפכה לכלבה כנענית נאה, עברה עם המשפחה והתאקלמה במהירות. יחסית לנקבות כנעניות אחרות היא גדולה למדי ובשל המצב אליה נקלעה חוות שער הגיא החליטה מירנה שעדיף יהיה לעקרה. בר מספרת כי בתחומי החצר דרדר לא מניחה לאיש להתקרב, אם כי בטיולים בסביבה היא נוחה הרבה יותר, אנרגטית ומציגה את תכונותיה הכנעניות. גזע הכנעני עומד בשנים האחרונות בפני שאלות לא פשוטות בשל הצטמצמות האזורים בהם יכול היה לחיות באין מפריע. הבדואים עוברים לחיות בהתיישבויות קבע ורק מיעוט ממשיך לגדל עדרי כבשים. ללא עדרים אין צורך בכלבים ואלו הולכים ומתמעטים. אמנם ניתן בכל רחבי המזרח התיכון למצוא כלבים כנעניים אך מגבלות ביטחון ומחלות מונעים הכנסת כלבים מהבר. גם גופי השמירה על הטבע והגורמים הרשמיים שהנושא אמור להיות קרוב ללבם מעולם לא ניסו לסייע והמעטים שמנסים לשמר את הגזע הם אנשים פרטיים שמשאביהם מוגבלים. בחודשים האחרונים נעשים מהלכים להקמת עמותה לשימור הכלב הכנעני וניתן לקוות שהעמותה תצליח לגייס את הסיוע הדרוש להמשך איסוף פרטים מן הבר ושמירה על בסיס גנטי רחב.נתון מעודד הוא ההתעניינות שהגזע מעורר בחו"ל. כבר בשנות ה-60 יצאו כלבי כנעני לארה״ב (ולומר את האמת, קצת השתנו שם) אך אחרים הגיעו מחוות שער הגיא ומאזנים מעט את הגזע. באירופה רבים המתעניינים בגזעים פרימיטיביים והגזע מתבסס יפה. מרבית המגדלים בחו״ל שומרים על הטיפוסיות הנכונה ונעזרים במירנה בהכוון ובכלבים. •

לפרטים נוספים: myrnash.blogspot.co.il www.icdb.org.il

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf