mM09wbI-z5-cITvE94WqsF6AtZqaSa_1FQsba4D_ytQ

כנס מגדלים בינלאומי 2014, רויאל קנין צרפת

שם הכותב/ת: איתן הנדל

צילום: אבי מלאך, איתן הנדל

כנס מגדלים בינלאומי 30-28 לינואר 2014, רויאל קנין צרפת

בעולם צפוף אינפורמציה בו אנו חיים, ניתן להשיג את מרבית המידע הדרוש כמעט בכל נושא בעולם מבלי לקום מהכורסא. עם מעט ידע בסיסי בשימוש בעכבר ומקלדת ניתן לקבל מידע מקיף ומעודכן ביותר. אפילו העיתונות החדשותית הפכה להיות אינטרנטית כאשר חומר מודפס מאבד מהרלונטיות שלו כאשר תיבש הדיו על הנייר עליו הוא מודפס.

אם כך, מה מביא 180 מגדלים מ-29 מדינות, מ-4 יבשות (אפריקה, אוסטרליה ואנטארטיקה לא שלחו נציגים) לעזוב הכל ולהגיע ללה גרנד מוט, עיירת קייט לחופי הרביירה הצרפתית הנמה כעת את שנת החורף לקראת עונת הקייט הקרובה?

המלונות הרבים בלה גרנד מוט פרוסים מסביב לשתי האטרקציות המרכזיות של העיר: חוף הים והמרינה שוקקת היאכטות מהצד האחד, ומגרשי הגולף מהצד האחר. מרבית המלונות בינוניים בגודלם ואורחי הכנס התפרסו במספר מלונות ברחבי העיירה. בחודשי החורף לה גרנד מוט (La Grande Motte) מהווה אכסנייה לפחות מ-2,000 תושבים החיים ועובדים בעיירה או בסביבותיה, אך הקיץ מביא עימו רבבות נופשים והעיירה הומה אדם. העיר נבנתה בשני העשורים האחרונים כתשובה לנופשים הצרפתים שהיו מדרימים לאורך כביש החוף לנפוש בספרד הסמוכה. עד מהרה עברו מרבית הצרפתים לבלות את ה-״ווקאנס״ (Vacance= הערך המקודש של החופשה השנתית) בחופים הצרפתיים. אזור זה הסמוך לים היה בעבר מתחת לפני הים. עם נסיגת קו המים נשארה אדמה ביצתית ואגמי מים מליחים המהווים בית גידול מצויין לעופות מים רבים בניהם הפלמינגו הורוד, שהחליט להישאר גם בחורף ברביירה הצרפתית ולא להמשיך לאפריקה. רבות מהמזכרות לתיירים עודכנו בשנים האחרונות וצלליות פלמינגו וורוד מעטרות תיקים, מגנטים חולצות וכל מה שעובר לסוחר.

השטחים הכפריים הפתוחים מאכלסים שטחי מרעה לבקר ולסוסים לבנים, והקרבה לספרד הסמוכה משפיעה על כל ההוויה כאשר ברבות מהמסעדות ובתי הארוח מוצגות כרזות ישנות של מלחמות שוורים. ניתן למצוא בכפרים זירות עגולות שנועדו למלחמות שוורים. אלו נערכו בסגנון מעט שונה מזה שערכו הספרדים. בזירה ניצבו מספר מתחרים והם היו צריכים להתחמק מקרני השור. הביגוד הססגוני, המחוות התאטרליות וכל גינוני הטקס הועתקו מעבר לגבול ולפני כמאה שנים, רבים מתושבי אותם כפרים שניסו את מזלם בזירה עברו עד מהרה לשכון בבית הקברות הסמוך; השורדים, לעומת זאת, זכו בתהילת עולם. כיום עומדות הזירות על תילן ומשמשות בעיקר לאילוף ואימון הסוסים הלבנים.

לה גרנד מוט נבחרה לארח את הכנס בשל המלונות ומרכז הקונגרסים שבעיבורה אך במיוחד בשל קירבתה לקמפוס רויאל קנין השוכן בסמוך לכפר אֶַַַַמרג׳ (Aimargues) מקום משכנו של קמפוס רויאל קנין. רויאל קנין נוסדה בסוף שנת 1967 ע״י הווטרינר ז׳אן קאטרי (Jean Cathary) בן המקום. הרעיון העומד בבסיס הקמתה היה התמקדות בצרכים האמיתיים של בעל החיים ולא ברצון בעליו. עד מהרה העסק גדל מעבר לחצר המשק בכפר, ולמרגלות הכפר, בין שורות גפנים ועצי זית הוקם מפעל ומסביבו קמפוס לימודי מחקרי. המפעל משקיף על אֶַַַַמרג׳ וז׳אן קאטרי, המשיך להתגורר בכפר עד למותו בשיבה טובה לפני שנים אחדות. יותר מארבעה עשורים חלפו. רויאל קנין היא כיום מותג גלובלי עם מפעלים כמעט על פני כל תבל. קשת המוצרים אותה פיתחה החברה מציבה אותה בעמדה ייחודית אליה מנסות המתחרות ליישר קו. לא פשוט להיות מוביל ומחדש, וכל זאת לא יכול היה לקרות ללא סיועם של מגדלים רציניים המאמינים בדרך ומוכנים לשתף אותה בידע המקצועי שלהם.

בכנס מגדלים זה בו לקחו חלק גם ארבעה מגדלים ישראליים ומבוגר אחראי אחד (עבדכם הנאמן) אינו ראשון או אחרון; הכנס הוא חלק מתוכנית רבת שנים למפגשים והחלפת ידע פנים מול פנים, מגדלים וחוקרים. המרצים בכנס, מגיעים מתחומים שונים של מחקר וההרצאות שהעבירו עסקו בנושא החם ביותר המעסיק את העולם הכלבני, גידול ורבייה. במהלך העשור האחרון ספגו אירגוני מגדלים מסביב לעולם ביקורת נוקבת על הדרך בה הם מגדלים את הגזעים הייחודיים שלהם. מחקרים הוכיחו בצורה ברורה שלאורך השנים, כלבים גזעיים מגרעין גידולי בעל בסיס גנטי מצומצם הוביל לבעייתיות עולה וגוברת בכל הקשור לייחום, רבייה, פריון, המלטה טבעית, גודל השגרים והישרדותם. נושא הכנס עסק בכל ההיבטים הקשורים בנושא; חלק מההרצאות עסק בשלב התכנון, הבנה נכונה יותר של הגנטיקה ושימוש בדרכים חדשות להתאמה טובה יותר של זכר לנקבה. חלק אחר התמקד בתזונה של הנקבה והכנתה להמלטה. חלק אחר עסק באמצעים הטכניים להבטחת השגר (חימום, היגיינה וחיזוק המערכת החיסונית) וחלק אחר עסק בתזונת השגר העובר מיניקה לאוכל מוצק.

לאחר טיסה לנמל התעופה שארל דה גול, וטיסת המשך למונפלייה, הגענו ביום ב׳ אחר הצהריים למלון המשקיף על מגרשי הגולף והתמקמנו.

הארוח היה ללא דופי, החדרים מרווחים ונאים, וארוחת הערב שערכנו במלון אמנם ארכה כמה שעות כמקובל על פי כללי המטבח הצרפתי, אך היתה טעימה בהחלט.

לחברי המשלחת חיכה מר ריצ׳רד פריוו, מנהל השיווק האזורי (ישראל והבלקן) אשר עשה כל שביכולתו בכדי להנעים את זמננו. אך לא רק ריצ׳רד עשה ככל שביכולתו, כל צוות רויאל קנין שגוייס למשימה ליווה את הארוע ודאג לכל מחסור או בקשה. אם ניתן לשפוט את האנשים המאיישים את שלל בעלי התפקידים בחברה, בולטת לעין המוטיבציה, ההתלהבות והמקצועיות.

למחרת, (יום ג׳) התלוונו לריצ׳רד נסענו לבקר במונפלייה ובמסעדה שווה במיוחד (Chez Boris). לקראת השעה 15:00 הגענו למרכז הקונגרסים בלה גרנד מוט. כל מגדל קיבל תג שמי ובו תצלום הגזע בו הוא עוסק. השפה הרשמית בכנס היתה אנגלית בשלל מבטאים כשהבולט ביותר הוא המבטא הצרפתי כמובן. למי שאנגלית אינה שגורה בפיו, ניתן היה להעזר באוזניות ובתרגום סימולטני בקרוב ל-10 שפות כולל סינית ויפאנית. לכנס זה נבחרו מגדלים הרואים בהשקפת העולם של רויאל קנין את הגישה הנכונה לגידול. מהארץ נבחרו ארבעה מגדלים ותיקים המשתפים פעולה עם בית ארז זה שנים רבות: טלי קרוטמן מגדלת של ביגל וקליין שפיץ, אינה בלייבס מגדלת שנאוצר ננסי פלפל מלח וכנעני, ריקי צ׳רנינסקי מגדלת כלב רועים גרמני ואבי מלאך, מגדל בולדוג אנגלי.

את הערב הראשון סיימנו בארוחת ערב במסעדה בעיירה. למחרת, מחצית אחת של משתתפי הכנס החלה את היום במרכז הקונגרסים עד לשעות הצהריים, ואילו המחצית השניה (ובהם גם אנחנו) ערכה סיור בקמפוס. בעבר, המפעל עמד כמעט לבדו למרגלות הכפר אֶַַַַמרג׳. שטח המבנים כמעט הוכפל ונוספו לו אגפים חדשים; נבנו מעבדות חדשות ושטח הייצור והאחסנה גדל מאוד. גם מסביב ניתן לראות בתנופת הבנייה כשכלים כבדים עובדים ומכשירים שטחים סמוכים. במרכז הקמפוס נותר עיץ זית עתיק בן למעלה מאלף שנים כסמל לקשר של אנשי רויאל קנין למורשת החברה היונקת את מקורותיה מהקרקע ועץ הזית נחשב לאחד מסמליה המרכזיים.

הקמפוס מהווה יחידה עצמאית המוכיחה את כל מה שאנשי רויאל קנין מאמינים בו; מחקר, פיתוח, וייצור איכותי.

את ביקורנו התחלנו בסרטון תדמיתי קצר שסיפר בקוים כלליים את מה שנראה במו עינינו בשעות הקרובות. לקבוצה הישראלית צורפה הקבוצה המלטזית שמנתה ארבעה נציגים. השפה המלטזית נשמעת כערבית מעורבת בצרפתית ובאיטלקית ועד מהרה מצאנו שבעברית ובמלטזית אכן יש מילים זהות. התחנה הראשונה שלנו בסיור היתה הכלבייה והחתולייה השוכנת באגף מיוחד מוקף בחצרות מגודרות בהן הכלבים מחלצים את עצמותיהם. כמה עשרות של מטפלים ומאלפים מקדישים את יום העבודה שלהם לרווחת הכלבים. בחצרות מפוזרים מתקני אג׳יליטי, מקפצות ומתקנים שונים נוספים. בריכת שחיה צמודה ממתינה לכל מי שחפץ בשחייה מרעננת (אני מזכיר: לכלבים, לא למטפלים) ואכן קשה היה שלא להתקנא בעובדים לבושי המעילים האדומים היוצאים לחצר הכלביה ומשעשעים כלבים מגזעים שונים.

בכלביה ניתן למצוא מאות כלבים בגילאים ומגזעים שונים המייצגים נאמנה את ההתפלגות הגנטית הייחודית לעולם הכלבי. כל דיירי המקום הן נקבות, אך במקום עצמו לא נערכות המלטות וכל המידע בתחום זה נאסף מרשת המגדלים הענפה בצרפת ומחוצה לה. גורים המגיעים לכלבייה משוכנים תחילה באגף הכלבים המבוגרים, הנהנים מהחברה הצעירה של הגורים הפעלתניים ומסייעים להם להתאקלם. המחקר המדעי הנרחב הניב עד כה קשת רחבה מאוד של נוסחאות מוגנות פטנט של רכיבי מיקרו תזונה המאפשרים למזער נזקים בריאותיים פוטנציאליים מחד, ומאידך ממקסמים את התכונות הפיזיולוגיות של כל כלב וכלב על בסיס גזעו, גילו, ואורח חייו. רויאל קנין היתה הראשונה שפיתחה מזון המאופיין על פי הגזעים השונים, כאשר צורת הכופתית, המרקם שלה וכמובן הרכב הרכיבים התזונתיים מותאם בצורה המדוייקת ביותר.

צריך לזכור כי צרפת מהווה מעצמה כלבנית של ממש עם כמויות גדולות מאוד של כלבים בכל קשת הגזעים.

בצמוד לכלביה, חתוליה המאכלסת כמה עשרות טובות של חתולים מגזעים שונים. החתוליה מסודרת בצורה הקרובה ביותר לגן עדן לחתולים, ולרוב הם מתנמנמים על כריות ״אישיות״ בחדרים ממוזגים ומאוווררים. בשל אופיים העצמאי של החתולים פותחו שיטות שונו לנטר את הפיקוח על המזון שהם צורכים ורמת נעכלותו (ניחשתם נכון, גם הגללים חשובים). מטעמים של סודות מקצועיים לא מורשים צילומים ברחבי הקמפוס ואנו השארנו את המצלמות במלתחה.

גשם טורדני לא מנע מאיתנו להתעכב מול הכלבייה והחתולייה. אחד המדדים לאיכות חייהם של כלבים בכלבייה מסוג זה, היא נינוחותם. מרבית הכלבים והחתולים פשוט נמנמו בנחת, למעט אלו מבין הכלבות ששעטו בחוץ באחת החצרות בנסיונות לתפוס כדור סגול גדול.

בסיום הסיבוב נאלצנו לעבור להמשך הסיור אך לא לפני שהכל סיכמו שיש להגיש ומייד מועמדות למשרת מטפל.

משם עברנו אל המפעל עצמו, לא לפני שעטינו על עצמנו חלוק פועלים לבן, כיסוי ניילון לנעליים וכובע ניילון לראש, ולסיום משקפי מגן וקסדת פלסטיק אופנתית.

את הסיור ערכנו מהסוף אל ההתחלה, כלומר מהאיחסון והמשלוח דרך המילוי אל הייצור, האקסטרודר ועירבוב חומרי הגלם. מכל פינה ניתן היה לראות את הרצפה המבהיקה. בהולכנו בתוך המפעל ובעוברנו מאגף לאגף היינו חייבים לעבור על מערכת של מברשות מכניות שכשדרכנו עליהן הופעלו והסירו מסוליותינו את מה שהיה או לא היה שם.

למי שאינים בקיאים ברזי ייצור מזון לבעלי חיים שצורתו כופתיות יבשות, נספר כי לאחר עירבוב וטחינה של כל רכיבי התזונה ובישולם נוצרת עיסה הומוגנית. עיסה זו מוזרקת דרך מערכת של נקבים (אקסטרודרים) שכאשר היא עוברת דרכה היא מקבלת את צורתם: גל, עיגול עם חור במרכזו, כרית ענקית ועוד. בסיום תהליך זה, סכין פורסת את הכופתית לגודל הרצוי והיא מתחילה לעשות דרכה בתעלות חימום ובישול שם תתפח לגודלה הסופי, תקבל את הציפוי ה״טעים״ שלה, תתייבש ותתקשה. התהליך נמשך במערכת צינורות הפרוסה אל הקומות העליונות של המפעל ובדרך זו הכופתית תצטנן מעט, ותארז. שיטות האריזה וגודל האריזות מגוון. לאריזות הקטנות יותר משתמשים בשיטת אריזה המאריכה בצורה משמעותית את אורך חיי המדף, כאשר מחליפים את האויר שנמצא בשק בחנקן ובכך מונעים התפתחות של עובש, חיידקים ופטריות.

חדרי הבקרה של יחידות הייצור שולטים על הייצור בכל אחד מהאקסטרודרים (ניחשתם נכון, ישנם כמה) ומכל כמות ייצור נלקחת דגימה המאוכסנת למשך שנתיים לפחות בספריית דגימות מיוחדת לבקרה וניטור לצרכים עתידיים. אגף זה של הספרייה והמעבדה הוא החדש ביותר בקמפוס ומרכז בתוכו מכשור מדעי המאפשר בדיקות מקיפות על מכלול ההיבטים של המזון, קשיות הכופתית, מרקמה, צורתה, וכמובן הרכבה.

את הסיור סיכמנו בארוחת צהריים פיקנטית על טהרת המטבח הצרפתי, כשברקע סנדוויצ׳ים קטנטנים, מיני בשר צלוי, פירות וקינוחים עתירי שוקולד.

חציו השני של היום הוקדש למספר הרצאות מרתקות שעסקו בתקלות הקורות במהלך המלטה, ובדרך לשמור על השגר מפני מפגעים שונים במהלך הימים הראשונים והרגישים. הושם דגש על הכנת הנקבה להמלטה ועל השינוי שערכו אנשי החברה כאשר פיצלו את הסטארטר לשני גדלים והוסיפו את הסטרטר מוס בקופסאות שימורים. מזון זה מסייע רבות בהבשלת מערכת העיכול של הגורים המתמודדים עם הגמילה ועם מצב בו מערכת החיסון שלהם צריכה ״לקחת פיקוד״.

 לקראת הערב נאספנו שוב ויצאנו באוטובוסים למבנה חווה אווירתי ש״קורידה״ (זירת שוורים) בעיבורו, ולאחר מספר סיבובי נימוסין נפלו המחיצות ובין המנות יצאו מרבית החוגגים בריקודים סוערים. מדי פעם כאשר אחד החוגגים זיהה שיר אהוב, אחז במיקרופון והפך לסולן הלהקה (לטוב ולרע).

לקראת חצות החלנו קבוצות קבוצות לעזוב את האולם, אחרי הכל למחרת חיכו לנו עוד מספר הרצאות וכמובן – הדרך חזרה.

היום האחרון יועד למבט לעתיד ולסיכומים. לאחר שתי הרצאות מרתקות על המחקר הגנטי העתידי, ועל החידושים שאוטוטו מחכים לנו מעבר לפינה; גידול כלבים מסתבר אינו שונה בהרבה מגידול חיות משק אחרות. אולי בשל המגוון הרחב של גזעים (ומאפייניהם השונים) הפך למורכב יותר בכל הנושא שכיום נחשב טרוויאלי בבקר, עכברים כמובן, ארנבות ועוד. מסתבר שעדיין שיבוט של כלבים מוצלחים במיוחד אינו דבר של מה בכך ואחוזי ההצלחה עומדים אל 0.1% בלבד (!). לסיום הכנס הוזמנו כל מרצי הכנס ל״שולחן עגול״ והתפתח דיון של שאלות ותשובות ממגוון הנושאים שבהם עסק הכנס.

לאחר ארוחת צהריים כמיטב המסורת הצרפתית, נפרדנו ממשתתפי הכנס האחרים, שכל אחד בהתאם לתכניותיו החל לעשות את דרכו בחזרה לארצו. אנו יצאנו על מיטלטלנו לעיירה אג מורט, שהיתה בעבר בסיס המוצא למסעות הצלב הראשונים. מזג האויר הקודר, הרוח הקרה והטפטוף הטורדני לא עצרו בעדינו ואנו שוטטנו בסימטאות הציוריות של העיר כשמדריכה מקומית מסברת את אזנינו. מעניין היה לשמוע על סוף האלף הראשון לספירה, על ההתעוררות הדתית הצלבנית ועל תוצאותיה. מעניין יותר היה לראות את המרחק של אג מורט כיום מהים (כפי שהזכרנו קודם, כשני ק״מ) וניסינו לדמיין את הספינות הכבדות עוגנות לאורך המזח המחבר את תעלת העגינה שכיום מלאה בעפר, ומשם אל המפרץ והים (התיכון) בואכה ארץ הקודש.

התכנון המקורי של יומנו האחרון כלל סיור במספר אתרים נוספים וטעימות יין ביקב סמוך אך שביתה פתאומית למדי של בקרי הטיסה הארופאיים הביאה לביטול הטיסה הפנימית אותה היינו אמורים לקחת לפאריז בדרכנו לישראל. מאחר והידיעה על שינוי זה הגיעה מוקדם יחסית נערכנו עם נתיב חלופי של הרכבת המהירה לפאריז, כאשר אנו מתוכננים להחליפה בליון. הרכבת יצאה מתחנת הרכבת של מונפלייה בזמן ולמרות שהיא נעה במהירות של 250 ק״מ לשעה, כמעט ולא שמים לב למהירות (לפחות עד שרכבת ממול עוברת ואז הפרופורציה מתבררת מיד…) לאחר כשעתיים הגענו לליון אך כפי הנראה העומס, שנבע קרוב לוודאי מביטולן של טיסות פנים רבות, הביא לאיחור של רכבת ההמשך בכמעט מחצית השעה. למזלנו הרכבת הביאה אותנו ישירות לטרמינל הנכון ולא נאלצנו לצעוד שעות מצד אחד לצד השני. השעה היתה 21:50, פחות משעה (!) לפני הזמן המצויין לעלייה למטוס. שעטנו פנימה והגענו אל דלפקי המזוודות, דיילי הקרקע רגועים קלטו אותנו מייד וכעבור פחות מ-10 דקות עברנו את הביטחון וביקורת הדרכונים ונותרו לנו 40 דקות תמימות להמתין לטיסה.

המטוס המריא בזמן, וכמעט מייד עם המריאו נרדמנו כולנו, וכאשר פקחנו את עינינו נגעו גלגלי המטוס במסלול ההמראה של נתב״ג.

מעט מנומנמים אך ללא ספק מרוצים התנודדנו איש איש לדרכו, שבעי מידע חוויות וסיפורים.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf