BOB_BOS

כנס הכנעני הבינלאומי, 20-24.3.2015

שם הכותב/ת: איתן הנדל

צילום: בר אהרון

השנה אנו מציינים 50 שנה להכרה הבינלאומית בגזע הכנעני, הגזע הלאומי של ישראל. חגיגות גדולות לא היו כאן ואילמלא כמה משוגעים לדבר, הרי שדבר לא היה קורה (וכפי הנראה גם איש לא היה מרגיש בכך). כל זאת נכון לגבי ישראל וישראלים, אך בחו״ל הכנעני הוא גזע אקזוטי מוערך, למביני דבר בלבד. מעגל מגדלי הגזע סובב מסביב לחוות שער הגיא, שם מגדלת מירנה שיבולת כנענים כבר יותר מ-45 שנה. הישראלים אמנם נותרו אדישים, אך המגדלים מחו״ל לא הכזיבו וכ-25 אורחים הגיעו מכל קצוות תבל לציין איתנו את האירוע ועימם שלושה כלבים כנענים.

 

הכל החל בתערוכת הכלבים הבינלאומית בחודש מאי 2013. הייתה זו תערוכה שנתמשכה על פני שלושה ימים ובמהלכם, תערוכה מיוחדת לגזע הכנעני. בית ארז, יבואני רויאל קנין נרתמו לסייע וכך, יש מאין, הופק אירוע ייחודי לגזע הכנעני. לתערוכה נרשמו 13 כלבים (כמות כפולה מתערוכות רגילות) ושפטה דר׳ ריטה טריינין. הצלחת האירוע עודדה אותנו לחשוב שלקראת 50 שנים לגזע, עלינו ליזום אירוע חגיגי יותר. שנתיים חלפו חיש קל והתאריך שקבענו ״דהר״ במעלה לוח השנה. הכנעני הוא כלב מדברי, וכחלק מרכזי מערכי האירוע, הוחלט לערוך את מרביתו של הכנס בבית הספר שדה חצבה. בסוף חודש אוגוסט הקמנו אתר אינטרנטי ויצאנו לדרך.

 

בתחילתו של כל פרויקט מקננות חששות לגבי הצלחתו, וכך גם במקרה זה. מירנה הייתה דווקא אופטימית וסיפרה שישנה התעניינות גדולה בחו״לואכן בתוך שבוע ימים היו לנו כבר שלושה נרשמים ראשונים, ואנו הבנו שבעצם אנחנו עומדים בפני פרויקט מעניין במיוחד.

החודשים הפכו לשבועות והנה השבוע השלישי של חודש מרץ מגיע. האורחים היו צפויים להגיע ביום חמישי ה-19 לחודש והתארח בלילה הראשון בבתי כלבנים מתנדבים. על חלק מורכב זה הופקד אייל קן, מגדל כנעני בעברו שהיה הצלע השנייה באירגון כשעבדכם הנאמן סוגר פינות כצלע שלישית. כעשרים ישראלים פתחו את ביתם וליבם וארחו את משתתפי הכנס שבאו מחו״ל ואנו מצדיעים להם על תרומתם הגדולה.

 

ביום חמישי ה-19 למרץ כבר משעות הבוקר המאודמוקדמות החלו להגיע האורחים מחו״ל ונאספו ע״י המארחים כמעט ללא תקלות. לארוע הוטסו מחו״ל שלושה כלבי כנעני; שני כלבים מגידולה של לורנס ארייס מצרפת, וגור נוסף יליד גרמניה שבעליו טודור ואלנה הגיעו אלינו מבולגריה. ביום שישי בבוקר התייצבו המארחים ואורחיהם באולם ההרצאות של בית ארז במשמר השבעה. על אלו נוספו עוד כחמישים ישראלים והסמינר יצא לדרך. יש לציין שכל החששות התפוגגו למראה האולם המלא והתשואות שקידמו את המרצים ומכאן ואילך החלו הדברים להתנהל על מימנוחות.

 

את ההרצאה הפותחת את הסמינר העביר פרופ׳ זאב טריינין, שופט מקיף, יו״ר הי״ל לשעבר ויו״ר הועדה המדעית של ה-FCI. ההרצאה עסקה בחשיבותו של הכלב הכנעני כגזע פרימיטיבי וריתקה את כל שומעיה, ישראלים וזרים כאחד. את ההרצאה השנייה הייתה אמורה להעביר אורחת מדרום אפריקה אשר נאלצה לבטל את בואה בשל בעיות בריאות ובמקומה הרצתה אורחת אחרת מבאי הכנס, דר׳ מוניקה בר המתמחה בכלבי תרפיה. דר׳ מוניקה בר היא ילידת הונגריה ונמנית על סגל ההוראה של אוניברסיטת כרוניגן, הולנד, שם היא מתגורת בשנים האחרונות. ההרצאה עסקה בקשרי הגומלין שבין הכלב והאדם כשהעניין המחקרי עליו היא שמה דגש בשנים האחרונות הם כלבי הנחייה. ישראל מהווה עבורה מקור חשוב למחקריה בעקבותיו היא הגיע לארכיון הציוני ולעיזבונם האקדמי של בני הזוג מנצל ומכאן הקשר אל הכלב הכנעני.

 

ההרצאה האחרונה הוקדשה לזוית העכשווית של הכלב הכנעניכלב שלא השתנה הרבה מתקופת התנ"ך ועד למאה ה-21. את ההרצאה העבירה מירנה שיבולת. שפע התמונות שאספה מירנה במשך השנים והסיפור שהעבירה באמצעותן יצרו תמונה בהירה של ייחודיותו של הגזע וסתגלנותו המופלאה אל מול אזורי המחייה הטבעיים שלו ההולכים ומצטמצמים והאיום הממשי מפני השפעות גזעים אחרים, ההולך וגדל.

 

מעודד היה לשמוע את גרעין המגדלים שהגיע מחו״ל, מספר על הפעילות הגידולית שהוא מקיים. בסיומה של ההרצאה קראה מירנה למספר מגדלות המכירות היטב זו את זו, מחליפות כלבים בינן לבין עצמן וכך ״מרעננות״ את המאגר הגידולי העומד לרשותן. מדי זמן, מירנה משלחת פרטים חדשים מהארץ ושחלקם הגדול ממקורות בר1. הפנל עסק גם במאפייני הגזע, האופי המאתגר וההכרה בבעיותיות המתעוררת כשמגדלים כלב שלעיתים תבונתו עולה על זו של בעליו

 

בשעות הצהריים עזבו האורחים שהגיעו מחו״ל בדרכם דרומה לבית הספר שדה חצבה. הנופים העירוניים של המרכז התחלפו במהירות בנופי המדבר והילכו קסם על הבאים. בית ספר שדה חצבה ממוקם על כביש 90, צמוד לחממות מושב חצבה ובסמוך למרכז הפיתוח החקלאי ״מו״פ ערבה״. בצד חדרי ארוח לאורחי לילה, מתגוררת במקום קהיליה חלוצית של חוקרים צעירים המתרכזים באוכלוסיית ציפורים מיוחדת במינה הנקראת זנבנים, להם כללי התנהגות חברתית ייחודית. בימי השבוע בית הספר מארח תלמידי תיכון בטיולים שנתיים ובסופי שבוע חבורות של מטיילים, רוכבי אופניים ועוד. את ארוחת ערב שישי בחדר האוכל המשותף יזכרו האורחים מחו״ל כאירוע ייחודי כאשר חבורת הכלבנים התערבבה בקרב חבורת רוכבי אופניים, תרמילאים החולפים בשביל ישראל, חוקרי זנבנים וג׳יפאים. ״יין פטישים״ לקידוש נשפך כמים, חלות מתוקות נבצעו באצבעות והועברו לאורך השולחנות ושירה עלתה מבין שורות המסובין.

 

למחרת השכמנו לפני הזריחה בכדי לחזות בזנבנים במו עינינו ולשמוע על עקרון ההכבדה2. מצפון ומדרום לבית הספר משתרעת שמורת טבע המהווה את בית הגידול של הזנבנים. החורף הזה היה שופע במיוחד בגשם והמדבר נצבע בשפעת צבעי פריחה, וצבע ירוק טיפס ועלה בערוצי הנחלים. החשיכה החלה לפנות את מקומה לקרני השמש ולאחר זמן קצר החלו להגיע הזנבנים לקריאותיו של יובל, דוקטורנט שמבצע את מחקרו בבית הספר ואשר היה המדריך שלנו באותו בוקר. עד מהרה הזנבנים התקרבו עוד ועוד מנקרים ואוכלים מכף ידו. ההסבר המרתק, האור שהלך והתגבר והציפורים (שלכל אחת יש שם) כמו היפנטו את החבורה כולה, ישראלים ואורחי חו״ל שלרגע שכחו שאנו כאן בענייני כנענים.

 

את שארית הבוקר ניצלנו להעמדת הזירה, תליית הכרזות והכנת השטח לקראת התערוכה המיוחדת לגזע הכנעני. כאן המקום לציין את אנשי בית הספר שדה חצבה שיצאו ממש מגדרם בכדי לסייע בהצלחת הכנס. כולם ללא יוצאים מהכלל עשו כמיטב יכולתם להנעים את זמנם של האורחים ומכאן אנו שולחים תודה ענקית לכולם.

הישראלים איך לומר, אינם חובבי תערוכות. ישראלים מגדלי כלבים כנעניים מחבבים אותן עוד פחות. למרות פניות בדואר (רגיל ואלקטרוני) ושיחות טלפון, רק 24 כלבים נרשמו לתערוכה אם כי בסיכומו של עניין נשפטו 18. את התערוכה שפטה הגב׳ אגנס קרטס גנעמי, שופטת מקיפה עתירת נסיון שבעברה גידלה שנאוצרים פלפלמלח (בית הגידול המפולפלים) וכלבי שיבה אינו. למרות המרחק (שלוש שעות מהמרכז) הגיעו אל התערוכה קרוב ל-25 כלבנים, ביניהם יו״ר הי״ל מר יוסי קוסובר, שברך את הבאים וציין את חשיבות האירוע. גם תושבים מהאזור הגיעו (אולי בכדי לראות את המשוגעים שבאו כל הדרך לחצבה להציג כלבים). הכל הלך למישרין ואפילו מזג האויר היה לטובתנו עם טמפרטורות נעימות ורוח קרירה.

 

בתערוכה זו ניתן לראשונה בעולם תואר חדש״מנצח המדבר״שינתן מעתה בתערוכות מיוחדות לגזע הכנעני שיערכו בארץ. תואר זה ינתן לזכר הטוב ולנקבה הטובה וירשם בתעודת היוחסין.

לאחר שיפוט הכיתות נותרו שני ״מנצחי המדבר״; מנצח כיתת אלופים Chanco’s Kavah, זכר בן שלוש וחצי מגידולה של מריה סלין השבדית ובבעלות לורן ארייס מצרפת ומנצחת כיתת אלופות Bat Yarden me Dhiban Jeyni (ג׳ני), נקבת מיון1 בת שלוש וחצי שעשתה את כל הדרך מירדן וכיום היא כלבה שומרת על דיר הכבשים של אופיר פז בקיבוץ משמר העמק. מסביב לזירה הצטופפו האורחים הרבים שליוו את מהלכה במחיאות כפיים וקריאות עידוד. לאחר מספר הקפות זירה נוספות, ריצה שכם אל שכם הלוך ושוב, העניקה הגב׳ קרטס גנעמי לג׳ני את תואר מנצח הגזע וכוכב התערוכה.

 

לאחר ארוחת הצהריים יצאו משתתפי הכנס לסיור למרכז המבקרים של מו״פ ערבה. במרכז הסיור עמד סרט תדמית קצר שהביא את סיפורה של ההתיישבות בערבה ואת נפלאות המחקר החקלאי. חלקו השני של הסיור לקח את המבקרים אל תצוגה שחלקה עומדת וחלקה צומחת בחממות הסמוכות. סיור ממוצע אורך כשעה אך האורחים הילכו עוד שעה ארוכה בין הגידולים המופלאים שכמותם אין בעולם.

 

בשעות הערב התרוקן המקום כאשר מרבית הקבוצות האחרות שהתארחו במקום חזרו לביתן. לאחר ארוחת הערב התקשקשה לה החבורה על בירה ועם הרבה מצב רוח. לצופה מן הצד קשה היה לנחש שהחבורה המשוחחת באנגלית (ובמבטאים שונים ומשונים יש לומר) נפגשה לראשונה רק לפני 48 שעות

 

למחרת תוכנן סיור לחיפוש כלבים כנעניים ברחבי הנגב. שבועיים קודם לכן ערכתי סיור דומה באזור תל ערד בהם כבר נתקלנו בכלבים אך במרבית המקומות בהם פגשנו כלבים בעבר, הבדואים עברו למבני קבע (פחונים בעיקר), וכלבים לא נראו באופק. אנו ניסינו להנמיך צפיות אם כי תכננו לצאת לאורך כביש 31 ו-25 במשולש דימונה, נבטים המכתש הגדול ולסיים בחזרה לכביש 90 ולחצבה. לאחר ברור שערכנו הסתבר כי באזור חצבה ישנם עדרי צאן אחדים ולצד הרועים, כלבים. עוד ידעו לספר לי כי עדר כבשים עובר לעתים קרובות בסמוך והרועה שמה ראאייה. ניסיתי לשאול אם ניתן לאתר אותה ועד מהרה קיבלתי את מספר הטלפון הנייד שלה. וכך, בשיחת טלפון פשוטה קבענו להיפגש למחרת ביציאה מבית הספר שדה.

 

נשמע מעט הזוי, אך למחרת בבוקר, כ״סיפתח״ לסיור נפגשנו עם ראאיה והכלבים שלה, שניים שהיו יותר ידידותיים ואחר מטיפוס מצוין שהעדיף לשמור על מרחק וצפה מהצד. כיבדתי את הכלבים בקופסת שימורי ״סולו״ שהם ידעו להעריך וכך עמדה לה החבורה והתבוננה בכלבים הכנעניים החיים בצורה הטבעית כפי שחיו אלפי שנים לצידו של האדם.

 

התחלנו בנסיעה צפונה. נופי הערבה המבותרים התחלפו בעליות סדום בואכה דימונה. עברנו באזורים שאך לפני שנה שנתיים היו אזורים שיד אדם לא פרעה וכעת עמדו באמצע עבודות פיתוח מקיפות של תשתיות כשהבנייה כבר מגיע עד אליהם. כאן פגשנו ילדים בדואים המוליכים שני כלבים כנעניים בדרכם להחליף רועה אחר בשמירה על העדר. נהג האוטובוס מוחמד, המתגורר בתלשבע, החל להבין מה אנו מחפשים ואנו שאלנו אותו היכן הוא ראה כלבים כנעניים. כאן נכנס לפעולה המודיעין הבדואי במיטבו והוא ערך מספר שיחות עם קרוביו המתגוררים באזורי הנגב השונים. עד מהרה החלו לזרום לטלפון הנייד שלו תצלומים של כלבים שצולמו בזמן אמת בשדה הסמוך או מבעד לחלון ואנו התחלנו לנסוע בעקבות התמונות. עד מהרה עצרנו לראות עוד ועוד כלבים. המפגש בין הכלבים החיים בצורה הטבעית להם לבין האורחים שבאו ללמוד עליהם פעל את פעולתו; המצלמות תקתקו ללא הרף ובין עצירה אחת לאחרת העיניים של כל יושבי האוטובוס סרקו את צידי הדרכים בניסיון לאתר עוד עדר ועוד כלבים. מוחמד התגלה כנהג האידאלי למשימה, מנווט בין אתר אחד לשני באחוזי הצלחה מרשימים.

 

השעות נקפו והנה חולף לו היום. מוחמד סובב את האוטובוס לכוון מרכז העיירה חורה ומרחוק ראינו להקת עיטים חגה מעל המזבלה של הישוב. אנו כיוונו את מוחמד לשם מתוך מחשבה כי המזבלה יכולה להיות מקור מזון לא רק לעיטים כי אם גם לכלבים. כשהתקרבנו התגלה לנו מבעד לחגורת קוצים עבה כלב שחור לבן טיפוסי שצפה באוטובוס המתקרב ממרחק של כמה עשרות מטרים. עברתי מבעד לקוצים אל מדרון שהיה מכוסה בפגרי כבשים (מה לעשות, מזבלה). הכלב התנהג לא כצפוי; למרות שניסיתי להתקרב אליו בכדי לצלמו, הוא לא נבח או ניסה להרתיע אותי כי אם החל לנוע לכיוון הנגדי כאילו מנסה למשוך אותי הלאה משם.

התנהגות שכזו טיפוסית לבעלי חיים המנסים להרחיק איום ויכול להצביע על שגר חבוי בקרבת מקום. סבתי על עקבי ואז כמעט מעדתי על הנקבה שהייתה מוסתרת למחצה בסבך הקוצים. הנקבה החלה לנבוח ולנוע לכוון אחר במטרה למשוך אותי משם אך אני כבר הייתי ממוקד במשהו אחר לגמרי; חיפשתי את השגר. כל אותו הזמן ישבה החבורה בתוך האוטובוס וצפתה בי. מנקודת מבטם לא יכלו לראות דבר מעבר לקוצים ולא הבינו מה אני מחפש בין הפגרים. סרקתי את החומה הקוצנית ובשלב כלשהו התחלתי להשמיע קולות מצמוץ רמים. עד מהרה הבחנתי בארבעה גורים שמנמנים ואחידימראה המציצים אלי מבעד לקוצים. חשוב לציין שהם לא חששו מאיתנו, עובדה המצביעה על כך שלא נחשפו לבני האדם ולפגיעתם הרעה. האב והאם שניהם טיפוסיים, האם בצבעי חום לבן והאב בצבעי שחור לבן והשגר, בן כ-6 שבועות, אחיד מאוד ובמצב מצוין.

 

בשלב זה סימנתי לחבורה שיזדרזו ויצאו ועד מהרה (ולמרות הפגרים הרבים) עסקו כולם בתורנות בהחזקת הגורים (שהסתבר שהן כולן גורות נקבות). היינו עומדים שם עוד שעה ארוכה אך הייתה לפנינו עוד דרך ארוכה ואנו עלינו לאוטובוס לא לפני שאנו בוחרים נקבה אחת מתוך השגר ולוקחים אותה עימנו.

התחנה הבאה הייתה תיירותית, חפלה בדואית כמיטב המסורת באוהל טיפוסי ועל מזרנים בישיבה נמוכה. האוכל היה משובח, החברותאמצוינת ולאחר שעה קלה ואחרי כמה כוסות קפה מהבילים וכנאפה מתוק יצאנו בחזרה לכיוון חצבה.

 

למרות שכבר לא התכוונו לבצע עצירות נוספות בדרך, העיניים לא פסקו מלסרוק את צידי הדרך וכל בדל זנב או אוזן צויין בהתלהבות ע״י החבורה שכעת כבר הייתה מומחית באיתור כנעניםהסיור אליו יצאנו בחשש שלא נצליח להראות לאורחים את הכלבים באזורי המחייה הטבעיים שלהם עלה על כל הצפיות ומציאת שגר הייתה ללא ספק שיא. זהו מקרה שני שאנו פוגשים המלטה בבר כשהראשונה התרחשה לפני 7 שנים בסיור במסגרת קורס שיפוט לגזע הכנעני. הגורה שהתכבדה בבשר עוף נימנמה לה בחיק של אחת המשתתפות, כשהיא מפגינה את התכונה הבולטת ביותר של הכלב הכנעניסתגלתנות.

 

התחנה האחרונה שלנו בסיור הייתה במכתש הגדול, שם עצרנו בסמוך לחול הצבעוני וחיכינו לשקיעה. היה זה סיום קסום ליום מלא הרפתקאות וחוויות.

 

למחרת נפרדו לשלום אורחי הכנס מבית ספר שדה חצבה והאוטובוס הביא אותם ליום סיור בירושלים. לרבים מהם היה זה מפגש מרתק עם המקומות עליהם קראו בתנ״ך והתחנות ב״ויה דולורוזה״ בואכה כנסיית הקבר הותירו בהם רושם עצום. בדרך עצרו כולם לנגב חומוס ירושלמי אסלי וכמובן שסיימו בכותל כשכל אחד מטמין פתק אישי כמקובל. במהלך כל אותו זמן התלווה אל החבורה הכלב הכנעני (גור בן 8 חודשים) שבתחילת הכנס הפגין עוינות כלפי כל הסובבים אך לאט לאט החל להסכין למתרחש סביבו ונרגע והלך. בארוחת הערב ביום שני פשוט התכרבל מתחת לשולחן ונרדם

 

לקראת ערב התקבצו אורחי הכנס ללילה אחרון באכסניית אגרון בירושלים. ארוחת הערב נערכה במסעדה קרובה ולקראת חצות החלו חלק מהאורחים לעשות את מסעם הארוך לארצותיהם. אור וצל (אוריו) הצטרף אל לורנס והמריא לצרפת כקו דם חדש (הוא בן אחיה של ג׳ניג׳ימי שהגיע מירדן).

 

גזע הכנעני עומד בשנים האחרונות בפני שאלות לא פשוטות בשל הצטמצמות האזורים בהם יכל לחיות באין מפריע. הבדואים עוברים לחיות בהתיישבויות קבע ואינם מחזיקים בעדרי כבשים. ללא עדרים אין צורך בכלבים ואלו הולכים ומתמעטים. אמנם ניתן למצוא ברבות מהמדינות השכנות כלבים כנעניים אך כפי שידוע לא פשוט לאתרם ולהביאם בשל המצב הביטחוני. הגידול בארץ אינו מעודד ומעטים מוכנים להטות כתף אך הגידול בחו״ל בהחלט התבסס יפה וניתן לסמוך עליו שימשיך וישמור על הטיפוסיות הנכונה.

 

והגורה אתם שואלים? ובכן, סוף טוב הכל טובהגורה זכתה בשם דרדר מחורה, דרדר כי מצאנו אותה בסבך קוצי דרדר וחורה, המקום ממנו הבאנו אותה. אגב, שלא כפי שעלול לרמז שם המקום, חורה בערבית הוא המקום בו נאגרת אדמת הסחף הטובה והפוריה ביותר.

ולסיום, כל זה לא היה מתממש ללא אנשים טובים שהושיטו את ידם ועזרו לציין את האירוע החשוב הזה: לספונסרים שלנו, בית ארז יבואני רויאל קנין שנרתמים לכל יוזמה וידם תמיד מושטת לעזרה, למארחים של האורחים שלנו מחו״ל שפתחו את ביתם וליבם,

לדורית אביהר וצוות ביס״ש חצבה, לאיתן בר נס מחצבה, ליעקב בלפר מנאות הכיכר, להי״ל ובמיוחד ליו״ר מר יוסי קוסובר שגם כיבד אותנו בנוכחותו, לגב׳ אגי קרטס גנעמי ששפטה, לדר׳ צחי נבו ומשפחתו, למר אבי מלאך, טל יפה ונטע הלר שסייעו בשולחן המזכירות, למוחמד הנהג שלנו שהפך למאתר כנעני מומחה וכמובן לכל מי שהגיע לסמינר ולתערוכה.

 

היו הרבה ששאלו מה ההמשך, ובכן זה תלוי רק בנואנו מקווים שנוכל להמשיך לפחות עוד 50 שנה

 

אתם מוזמנים לבקר באתר הכנס: www,icdb.org.il

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf