Turkompiser foto Magnus Enger

כלב הלונדהונד הנורבגי

שם הכותב/ת: איתן הנדל

צילום:מערכת חיות הבית

את הלונדהונד הנורבגי פגשתי לראשונה בתערוכה בינלאומית בנורבגיה. הרושם הראשון היה מוזר: ראיתי לפני כלב שפיץ קטן, בינוני במרבית מאפייניו אך תנועתו מוזרה ונדמה כאילו הגפיים הקדמיות “אינן בריאות” (זאת לומר בלשון המעטה). מסכן, חשבתי לעצמי, סובל מאיזה מחלה גנטית שגורמת לפריקה של מפרק הכתף אולי… כשהתקרבתי לזירה גיליתי שהיו שם כמה עשרות כלבים כאלו, עם כתפיים “חפשיות” ותנועה מוזרה הנראית מאוד שגויה ומעוותת.

כאשר חיפשתי נושא לכתבה על גזע כלבי מיוחד, נתקלתי בכמה מהתמונות שצילמתי אז וחיפשתי מעט חומר על הגזע ברשת. לאחר פשפוש וניחוש – אתר המועדון כתוב בנורבגית ברובו, הגעתי לרשימת מגדלים ושלחתי לכל הרשימה דוא”ל קצר עם בקשה לעזרה, ולפניכם המבול שקיבלתי בחזרה. אז קבלו את אחד הגזעים המיוחדים שיש בעולם, ותודה לכל אותם מגדלים שסייעו והטקסט באנגלית שאני מוסיף בסוף הכתבה הוא במיוחד בשבילם, מאחר וכמה גליונות ישלחו אליהם לנורבגיה, בשפה העברית כמובן.

מהצילומים ניתן להתבשם מהניחוח הייחודי של נופי הפיורדים עוצרי הנשימה, הרוח הקרה והשורקת בין הסלעים והמרחבים המושלגים.

לונדהונד נורבגי (Norwegian lundehund) הוא גזע שפיץ קטן, המתועד בכתבים ובציורים גם לפני המאה ה-17 ושעיסוקו היה ציד עופות מים המקננות לחופי הפיורדים המצוקיים של נורבגיה. הלונדהונד צד בעיקר את הפאפין, עוף מים ממשפחת התוכיים שקינן באלפים רבים על המצוקים הנישאים. הוא היה עולה למצוקים, מאתר את הקינים ומביא את העופות למטה. לעיתים הוא היה מביא את הביצים, שלמות ללא פגע לשולחיו שחיכו למטה, בצל הצוקים. קו החוף הארוך והמתפתל בין הפיורדים העמוקים ועשירי הדגה סיפק בית גידול אידאלי למספר תת מינים של הפאפין ותושבי נורבגיה שתפריטם היה בעיקר על הדיג, שמחו לגוון את תפריטיהם בבשר עוף ובביצים טריות. הנוצות שימשו למצעים ולכרים. ערכם של כלבי הלונדהונד (או הפאפין דוג) היה גבוה, והם נחשבו לחלק חשוב וחיוני מתרבות הציד. עד לפני כמאה שנים מרבית התושבים שהתגוררו בסמוך לקו החוף גידלו מספר כלבי לונדהונד. בכל פעם שמזג האויר אפשר, יצאו להשלמת מאזן החלבונים המשפחתי. כך היה במשך מאות שנים עד לשנת למחצית המאה ה-19.

הציד המסורתי עם כלבי הלונדהונד פינה את מקומו לציד עם רשתות. ציד הרשתות דחק את רגלי הכלבים ודילדל בצורה חמורה את מספרם של עופות המים שהמצוקים היו שטחי הקינון שלהם. כלבי הלונדהונד הלכו ונעלמו ונותר מספר קטן בלבד של כלבים בכפרי דייגים מרוחקים ומבודדים. במהלך מלחמת העולם השניה התדלדל מספרם של כלבי הלונדהונד בשל המלחמה וגם בשל מגפת כלבלבת שפגעה דווקא באוכלוסיות המבודדות. הגזע הלך והתמעט עד שבסוף שנות החמישים נותרו אך מספר קטן של כלבי לונדהונד. אלינור קריסטי, מגדלת עקשנית במיוחד ריכזה את הכלבים שנותרו (כחמישה בלבד) וביחד עם קומץ מגדלים נוספים ייצבו את הגזע מחדש. בתחילת שנות השישים הוקם מועדון הגזע הראשון בעולם והלונדהונד החל לעלות על פסי גידול נורמאליים.

לנורבגיה מספר גזעים ייחודיים רק לה, ברובם כלבי ציד, דמויי פוינטר והאונד וכלבי ציד דמויי שפיץ. הגזע הלאומי של נורבגיה אינו הלונדהונד (למרות מחאתם הרמה של המגדלים עמם התכתבתי). כי אם אלקהאונד אפור, כלב שפיץ חזק לציד האיל הצפוני וחיות גדולות אחרות. הלונדהונד חזר להיות גזע חי ופעיל וכיום חיים ברחבי נורבגיה כ-500 כלבים, 300 נוספים חיים בשבדיה, פינדלנד ודנמרק הסמוכות ועוד מאות ספורות בשאר חלקי העולם. הלונדהונד הבוגר שוקל כ-7 ק”ג לזכר בוגר ו-6 ק”ג לנקבה  וגובהם כפי שנמדד בכתף הוא 32-38 ס”מ. זהו גזע בריא למדי והכלבים מגיעים לגיל 12 ו-13 שנים אם כי הלונדהונד המבוגר ביותר המוכר לנו מת בגיל 16 שנים. נקבה מתייחמת פעמיים בשנה והשגרים הינם קטנים למדי, ומונים 4-6 גורים בכל שגר. כל גור שוקל בלידתו כ-150-200 גר’.

המאפיינים הייחודיים של הלונדהונד, וגמישותו המיוחדת הינם תוצאה של גידול מוכוון שנותר ייחודי ובודד בכל העולם הכלבני. כיום ציפורי הפאפין הוגדרו כגזע בסכנת הכחדה ואסורים בציד. כלבי הלונדהונד שמרו על כישורי העבודה שלהם, הם סקרנים, זריזים מאין כמותם ובעלי חוש ריח מצויין. בזכות גודלם ועדינותם הם יכולים להיות כלבי משפחה למופת ויכולים להסתדר מצויין בכל חלל עירוני מצוי. הם מאוד אוהבים לצאת למרחבים, וסביבת מצוקים מפעילה את ה”כפתור הנכון” המשגר אותם לטיפוס אל מקומות שלנו היו גורמים לפחד גבהים. הם ניחנים במספר מאפיינים ייחודיים ההופכים אותם למטפסים מלידה וחוש שיווי המשקל שלהם ייחודי. אם על קרקע מישורית הליכתם משונה ומעוותת, הרי על המצוקים הם קלים כרוח ומהירים. גמישות מפרקי הצואר והכתפיים מאפשים טיפוס בארובות סלע במהירות ובמיומנות גם לכלבים צעירים וחסרי נסיון. בשל תכונותיהם והיכולת שלהם להסתפק במועט הם בני הלוויה האידאליים להרפתקנים, אוהבים את המרחבים הפתוחים והגבוהים.

עשר עובדות שלא ידעתם על הלונדהונד הנורבגי:

הגזע עתיק יומין אך הוחייה מחדש בזכות כ-5 כלבים שהגיעו מכפר קטן בשם וארואי שבלופטן.

יש לו 6 אצבעות בכל כפה (כפי שניתן לראות מהסמל של המועדון).

הוא מסוגל ל”סגור את אזניו” כחלק מההתמודדות שלו עם מזג האויר והרוח העזה במרומי הצוקים.

הוא מסוגל להניח את המצח שלו על הגב (ואם נשברת המפרקת תוך כדי…סימן שזה לא לונדהונד…)

הוא מסוגל לפשק את הגפיים הקדמיות ל- °180.

הוא מחזיק בשלוש אפשרויות לנשיאת הזנב, תלוי מטה, בסלסול על הגב או כקשת כשקצה הזנב מצביע בדיוק על הנקודה האמצעית של הגב.

הוא מציג שלושה סוגי מנשך, מנשך מספריים, צבת ומנשך סנטרי.

לעיתים הוא חסר מספר שיניים פרה מולריות (בשל הצורך לפנות חלל לנשיאת ביצי פאפין מבלי לשברן).

צבע הפרווה מזהוב ועד לאדום בשילוב לבן על החלק הפנימי של הגפיים, החזה והבטן.

אופיו של הלונדהונד נוח והוא שובב ואוהב משחק, אך יכול להיות עקשן לפעמים. הבעלים שלו צריך להיות סבלני.

 

כל התמונות המקוריות והחומר להכנת הכתבה נתקבלו ממספר מגדלים נורבגיים ואני מודה להם בשורות הטקסט בשפה האנגלית:

I wish to thank all the Norsk lundehund breeders for the fantastic photos and information with this artical: Gerd Haugen, Dagrunn Mæhlen, Hanna Gautun, Gro Winderen Viken, Ingvild S Espelien, Merete Evenseth.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf