Hilu_Pertti Kärppä

כלב אדום

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום:מערכת חיות הבית

סרטו של נלסון ווס (Nelson Woss) ביים קריב סטנדרס (Kriv Stenders)

אוסטרליה 2011

אומרים שילדים קטנים וכלבים תמיד "גונבים את ההצגה" וכך קסמם של אלו מגוייס שוב ושוב לכבוש את מסך הכסף.

מי אינו מכיר את לאסי שובי הביתה, עלילות רין טין טין, 100 כלבים ואחד, הצ'יקו ואפילו עזית הצנחנית. מרבית הסיפורים הללו מבוססים על דמות כלבית שמהלך חייה הונצח בספר שהפך לסרט ומכאן זכתה בתהילת עולם. גם גיבורו של הסרט "כלב אדום" (בטח ניחשתם) הוא כלב. אוסטרליה אינה מעצמה קולנועית אך מעת לעת ניתן למצוא סרטים מיוחדים המצליחים להעביר את שלל המראות והטיפוסים הייחודיים לה. באוסטרליה הפך הסרט להצלחה הקופתית של 2011, וגבר גם על סרטים שהופקו בהוליווד. בנוסף להצלחה הקופתית, זכה "כלב אדום" במרבית פרסי תעשיית הקולנוע האוסטרלית של 2011. מחוץ לאוסטרליה ההצלחה היתה מוגבלת. לארץ הגיע במנה קטנה לסימנטקים בלבד ובמהלך קיץ 2011, גוייס להתרמה עבור עמותת "תנו לחיות לחיות".

המאמר אודות הסרט המאוד מיוחד הזה מתחיל בידיעה קצרה שצדה עיני בסוף שנת 2012. קוקו, כלב קלפי "אדום" כעגת המגדלים, הלך לעולמו מאי ספיקת לב. קוקו היה הכלב שגילם את דמותו של גיבור הסרט: כלב מגזע הקלפי, שבשנות ה-70 של המאה הקודמת נדד בישימון הצפון-מערבי של אוסטרליה. נשמתו החופשית של אותו כלב סימלה את רוחם של הגברים והנשים שחיו באזורים מבודדים אלו, והוא הפך עוד בחייו למיתוס.

לנו הישראלים יש פינה חמה לאוסטרלים; בתקופת המנדט שלפני הקמת המדינה האנגלים שלטו בארץ. מרבית היישוב שנא את האנגלים אך העריך ואהב את האוסטרלים ששרתו במסגרת חבר העמים הבריטי. האוסטרלים היו פחות "מכופתרים" ושמרו על נייטרליות בין הצדדים. האופי האוסטרלי ישיר ולעניין; מכיל רכיבים שווים של סחבקיות ונינוחות כשהחום האנושי נשאר בגדר החיובי מבלי לגלוש לקריזות ים-תיכוניות מוכרות.

תת היבשת האוסטרלית היא מדינה ענקית כשהאוכלוסיה מתרכזת מסביב לערים המרכזיות ולאזורים הנוחים יותר למחייה. חלקה הארי אינו מיושב, למעט כיסי פעילות תעשייתיים כמו העיר בה הסרט מתרחש, דמפיר (Dampier) בחבל פילברה (Pilbara) שבצפון מערב המדינה. דמפיר עיר כורים טיפוסית, שתושביה כולם ללא יוצא מן הכלל עובדים במכרה הברזל הסמוך. כלב אדום נולד בשנת 1971 בעיר פארבורדו (Paraburdoo) אך כנשמה חפשית, נדד בין נקודות היישוב הנידחות ובמחוז פילברה כולו, מבלי שהיה לו אדון או עיסוק לעסוק בו. החופש המוחלט ויכולתו לשרוד את התנאים הקשים של האזור סימלו בעיני רבים את אוסטרליה במיטבה. הוא הפך לאגדה עוד בחייו אך לאחר מותו ב-1979 הוא זכה להיות מונצח באופן השמור לאישיות רמת מעלה. בתחילת שנות השמונים נכתבו שני ספרים אודותיו; בברלי דוקט כתב על "הנודד מפילברה" (The Pilbara Wanderer by Beverley Duckett), וספר נוסף נכתב ע"י הסופרת ננסי גילספי (Nancy Gillespie). בספריות העירוניות של דמפיר וקראט'ה ניתן למצוא מספר כרכים עם גזירי עיתונים אודות  כלב אדום. בכניסה לעיר דנפיר הוצב פסל ברונזה לזכרו. מועדון רכבי שטח 4×4 נוסד לכבודו וחברי המועדון חולקים לו בדף הבית את הכבוד הראוי. פסטיבל אזורי מתקיים בכל שנה בחודש יוני וסובב במסלול תחנות חייו של הכלב האדום, ובעיר לאורך הציר קראט'ה-דנפיר. כפי הנראה היו לכלב אדום שמות נוספים; טאלי הו, הנודד מפילברה, בלואי והכלב של צפון-מערב, אם כי "כלב אדום" הפך למותג של ממש.

למרות שנדד בין מספר ערים במחוז; פורט הדלנד (Port Hedland), פוינט סמסון (Point Samson), רויבורון (Roebourne), ברום (Broome), טום פרינץ (Tom Price), פרת' (Perth), וקראט'ה (Karratha), הוא תמיד חזר לקראט'ה או לדנפיר. הוא היה מתייצב, מקבל טיפול וטרינרי אם נדרש לכזה, מתארח קצת, מבקר ידידים ויוצא שוב לדרך. על פי האגדה הוא היה נוסע בתחבורה הציבורית, תופס טרמפים או פשוט הולך. יכולת ההתמצאות שלו במרחב, הקשיחות שלו והידידות שהשרה על כל מי שפגש הביאו את כולם לחוש שיותר מכל הוא מסמל את הרוח האוסטרלית. רבים ארחו לו לחברה, וסיפורי המפגשים שלהם עימו, הפיגו את שיגרת ימיהם והפכו לשיחת היום בברים של מחוז פילברה.

כל זאת היה נותר בפינה הצפון מערבית של אוסטרליה, אך סופר אנגלי סקרן בשם לואיס דה ברניירס (Louis de Bernières) שנתקל בפסל הברונזה ירד לשורשי הסיפור שבחלוף השנים כבר צבר תוספות נאות כיאה לאגדות אורבניות. העיבוד שלו לסיפור הורחב למסגרת אפית של ממש וכך נוצר התסריט לסרט "כלב אדום".

אם אפרוש את עלילת הסרט, הרי שזה יהיה ספויילר המוני ועל כן אנצור את לשוני ואשתדל למסור פרטים שאינם מסגירים את פרטי העלילה. קוקו, שמגלם בסרט את דמותו של הגיבור,  היה כלב שמעולם לא השתתף בהפקות קולנעיות או רעה כבשים למחייתו. הוא היה כלב שלעיתים הוצג בתערוכות וז-ה-ו. המאלף שעבד עימו בסרט, לוק הורה (Luke Hura), הצליח תוך זמן קצר להגיע לביצועים מאוד מדוייקים עם קוקו, אם כי אם לוק הודה שאם היה צריך לחזור על אותה סצינה יותר מדי פעמים קוקו היה מפסיק לשתף פעולה. כבן דמותו המיתולוגי, גם קוקו היה "טיפוס" שהשתלב בצורה מעולה במארג הדמויות הססגוני שהרכיב את צוות הצילום ועד מהרה התחבב על כולם.

בערב הפרמיירה של הסרט, התגייס קוקו והתייצב על השטיח האדום להקרנת הבכורה ולארועים שנילוו לשיווק הסרט. מפיק הסרט נלסון ווס ספד לקוקו וציין שיחסר לו מאוד, ובמיוחד יחסרו לו הטיולים הארוכים שנהגו לצאת אליהם יחדיו.

אנחנו הענקנו לסרט את הציון 5 כפות וממליצים עליו בחום:

לפרטים נוספים:

פסטיבל "כלב אדום" : http://www.reddogfestival.com.au

אתר סרט "כלב אדום" http://www.reddogmovie.com

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf