rabiesbait051

כלבת – גזר דין ידוע מראש?

שם הכותב/ת: איתן הנדל

צילום:מערכת חיות הבית

מחלת הכלבת עלולה לתקוף את כל היונקים והיא מחלה העוברת מבעלי החיים לבני אדם. עד היום פחות מעשרה אנשים החלימו מהמחלה לאחר הופעת הסימנים הקליניים שלה: הנגיף המועבר ברוק נע לאורך מערכת העצבים, מטפס לאורכו של עמוד השדרה לכוון המוח שם יתרבה. תהליך זה עלול לארוך מחודש ועד שלושה חודשים. סימני המחלה הראשונים הם נימול באיבר הנגוע, חוסר קוארדינציה, עצבנות ושינויים במצבי רוח, כאבי ראש וסחרחורות. בשלבים מאוחרים יותר מופיע צמא מוגבר בצד פחד ממים. הפגיעה העצבית תוביל להזיות, פירכוסים ואובדן שליטה על הגוף, שיתוק ולבסוף שקיעה לתרדמת ומוות. חולים המחלימים מכלבת יזדקקו לשבועות וחודשים של שיקום בכדי להחזיר את יכולותיהם הקוגניטיביות והמוטוריות. בשנת 1885 המציא לואי פסטר את החיסון למחלה ובכך מצא מוצא למחלה שעד אז היתה חסרת מרפא. החיסון של פסטר ניתן לילד שננשך גרם להחלמתו. אדם הננשך ומקבל את החיסון לפני הופעת הסימנים למחלה, סיכוייו להחלים טובים.

ברחבי ישראל משוטטים בעלי חיים רבים המסוגלים להעביר את מחלת הכלבת. לאורך גבולות המדינה שטחי הפקר המהווים בית גידול מצויין לחיות בר כמו תנים, שועלים וזאבים. אלו בעלי חיים זריזים ובעלי ניידות גבוהה, ואינם זקוקים לדרכון בכדי לחצות את הגבול, ולאחר שעות ספורות הם יכולים להגיע למקומות יישוב. מדי כמה שנים אנו עדים להתפרצות של מחלת הכלבת כאשר אחד מחיות הבר חודר למרכזי יישוב, בא במגע עם אוכלוסיית הכלבים המקומית ומדביק אותה. בדומה למחלות מידבקות אחרות, הנגיף הקטלני עובר ברוק או בדם.

בעל חיים שלא חוסן נגד כלבת או שרמת הנוגדנים אינם מספקת ונחשף לנגיף ידבק במחלה, ולבסוף ימות. בשל העובדה שהמחלה בשמה העברי מכילה את המלה כלב, נוטים רבים לשכוח שגם יונקים אחרים עלולים להעביר את המחלה. לפיכך, חשוב לזהות את הסיכונים ולפעול בשיקול דעת.

לפני כחמש שנים, רשמה הרפואה המודרנית ניצחון ראשון על המחלה. נערה בת כ-15 שננשכה ע"י חולדה נגועה במחלה לא חשדה בהתנהגות המוזרה של החולדה ומאחר והנשיכה היתה שטחית בלבד לא ייחסה לארוע חשיבות והוא נשכח ממנה. את החיסון יש לקבל זמן קצר ככל האפשר לאחר המגע עם בעל החיים החשוד. ככל שחולף זמן רב יותר, כך יורדת יעילותו של החיסון. המרחק בין חלק הגוף שננשך או נשרט לבין המוח הוא הקובע את פרק הזמן שיעבור עד להתפרצות המחלה. משמעות נשיכה בכף הרגל זמן דגירה ארוך מזה של נשיכה בכתף.

הנגיף שחדר באמצעות הרוק של החולדה, החל לעשות את דרכו דרך מערכת העצבים של הנערה אל מוחה. לאחר כחודש ימים החלה הנערה לחוש תחושות שלא יכלה להסביר כמו כמו אבדן תחושה ונימול ביד שננשכה, ועייפות. בתוך ימים החל המצב להתדרדר, הנערה דווחה על טשטוש ראיה, חוסר שיווי משקל, בחילות והקאות. היא נשלחה לסדרת בדיקות הדמייה שלא העלו דבר ובסופן הוחזרה הביתה עם המלצה למנוחה. ההתדרדרות המהירה במצבה הביאה לאישפוז דחוף, חום גופה עלה, הדיבור שלה הפך משובש והיד שננשכה התעוותה. כשבוע לאחר אישפוזה נודע לרופאים כי היא ננשכה ע"י חולדה. האבחנה שונתה לחשד בכלבת. עם האבחנה המעודכנת, גזר הדין של הנערה היה מוות.

הרפואה המודרנית עשתה כברת דרך במאה ה-20 בדרך הטיפול בחולים שעברו טראומה ופגיעה מוחית (שבץ, זיהום, חבלה). הטכניקה משלבת טיפול תרופתי בצד הכנסת המוח לתרדמת. כאשר המוח בתפקוד מינימלי הוא מקבל סיכוי להחלים מהנזק שנגרם לו. בתקופה בו היתה הנערה בתרדמת היא קיבלה קוקטייל של מספר תרופות שנועד להילחם בנגיף.

לאחר כשבועיים החלו סימנים מעודדים ראשונים ולאחר חדשיים נוספים אפשר היה לסמן "וי" קטן בטבלת המאבק מול הכלבת. למרות ניצחון זה, אין ספק שהתנהגות שונה היתה מסיימת את הפרשה עוד לפני שהתחילה. דיווח על הנשיכה ומתן החיסון בזמן היה מאפשר לגוף לייצר נוגדנים כנגד הנגיף והמחלה לא היתה מתפרצת.

שלושה חודשים מאז אישפוזה שוחררה הנערה מבית החולים כנגד כל הסיכויים, אך ידרש לה פרק זמן נוסף לשיקום עד שתוכל לחזור לתפקוד מלא כפי שהיה לפני שנדבקה במחלה.

במדינת ישראל חלו במחלה כמה עשרות אנשים, (חלו = פיתחו את הסימפטומים מבלי שקיבלו את החיסון בעוד מועד). במיוחד בשנים הראשונות לקום המדינה. כל החולים במחלה, כולל אלו שפיתחו את התסמינים בשנים האחרונות, מתו.

חוקי העזר העירוניים מחייבים כל המחזיק בחיית מחמד לחסנה אחת לשנה. לצערנו רבות מהחיות החיות בשולי חצרות כמו חתולי רחוב וכלבים משוטטים אינם מחוסנים ומהווים סיכון. בשלושת החודשים הראשונים של 2010 פרסמו שירותי הבריאות אזהרות בדבר התפרצות של כלבת בצפון. כ-11 מקרים נרשמו ברחבי הצפון; רמת הגולן, הגליל התחתון בעמקים הצפוניים, אזור צפת ואף בבית שאן. מתוך המקרים שדווחו ואומתו, 7 היו כלבים, פרה אחת (בקר לבשר), כבשה אחת ו-2 תנים. הארוע האחרון עליו דווחו רשויות הבריאות היה של כלבת בוקסר בת 6 מאזור בית שאן שחוסנה נגד כלבת בכל שנה כשהחיסון האחרון היה בחודש ינואר 2009. לאחר בדיקה של המקרה הסתבר כי הכלבה נחשפה לחומר ריסוס חריף שאינו מיועד לריסוס על כלבים והחשוד כמדכא מערכת חיסונית. הופעת הכלבת בכלבה מחוסנת מדגימה היטב את הסכנה הטמונה בנגיף זה ומחייבת את כולנו בזהירות ובהתנהגות נכונה.

בכל מקרה של חשד לכלבת מושם בעל החיים בהסגר לפחות ל-10 ימים עד לבירור מצבו. בעלי חיים מהבר מומתים ונשלחים לבדיקה פתולוגית. כיום, בעידן התקשורת המודרנית, ניתן להתריע על בעלי חיים חשודים כנגועים במחלה. בעל חיים נגוע אינו מתנהג בצורה המוכרת לנו. מערכת העצבים מתעתעת בו. בדרך כלל בעל חיים מהבר מפחד מבני אדם ואינו מתקרב אליהם. אם באמצע הטיול התקרב אליכם בעל חיים בצורה ידידותית מדי אל תנסו לגשת והתרחקו מיד. בדרך כלל קצף מכסה את פיו והתנהגותו לא צפויה כמו גם תנועתו שאינה רציפה, חסרת כיוון ובקצב העובר מריצה פראית להליכה מתנדנדת ואיטית.

אל תתקרבו לכלבים וחתולים שאינכם מכירים גם אם אתם אוהבי בעלי חיים מושבעים, זיכרו – זהירות תציל מצרה צרורה. אל תניחו לכלבים שלכם לשוטט חפשיים ביער, הם עלולים לפגוש חיה נגועה, ולא תמיד תדעו אפילו שהמפגש הזה ארע. לא יקרה דבר אם הרצועה תשאר על צווארו של מחמדכם לפחות עד למקום בו אתם ממנגלים (…אחרי הכל אף כלב לא יעזוב את הסטייקים ללא השגחה).

ננשכתם, נשרטתם? אינכם בטוחים במאה אחוז? חטאו את מקום הפציעה. ודווחו ללשכת הבריאות. חשוב להביא את בעל החיים שנשך/שרט להסגר. בתום תקופת ההסגר ניתן יהיה לדעת אם חלילה בעל החיים מפתח את סימני המחלה או שהוא בריא. וכמובן, חסנו את בעלי החיים שבחצרכם ואת כלבכם.

 _____________

בעולם השלישי הסיכון לחלות במחלת הכלבת שכיח פי כמה מאשר בעולם המפותח. בהודו מתים מדי שנה מהמחלה בין 25,000-30,000 בני אדם (!) בכל חלקי תת היבשת. מרבית הקורבנות הם מבני המעמדות הנמוכים בעלי המודעות הנמוכה והאמונה בגורל ידוע ומוכתב מראש. למרות מאגר גדול למדי של בעלי חיים המסוגלים להעביר את המחלה כמו קופים, עדיין נחשב הכלב למעביר העיקרי שלה. בעולם אירגוני מתנדבים המסייעים בפיזור הפתיונות ועוסקים בחינוך אוכלוסיות נחשלות בדרכים להשתלט על ההתפרצויות של המחלה.

 _____________

בישראל ובעולם החיסון לחיות הבר ניתן בפתיונות המפוזרים מהאויר. הפתיונות מכילים מעטפת נוקשה בריח "מסקרן". בעלי החיים מכרסמים את הפתיון ובולעים את תוכנו המכיל את החיסון. בעלי חיים אלו יפתחו נוגדנים למחלה, ולא יחלו בה גם אם יינשכו על ידי בעל חיים חולה. בצורה זו ניתן לחסן אוכלוסיות גדולות של יונקים החשופים לסיכוני המחלה, ובמיוחד כאלו החולקים תאי שטח עם יישובים מבודדים ובשטחים חקלאיים.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf