cent_com

כלבי הרועים הטבעיים של ערבות אסיה

שם הכותב/ת: איתן הנדל

צילום:מערכת חיות הבית

סיפר וצילם: מר אלכס רוזן – לשעבר יו"ר המועדון לכלבי צאן

בשנת 1988 אירחה ישראל את התערוכה העולמית של ה-FCI ובמסגרת התערוכה התכנסו הועדות המקצועיות. אחת ההחלטות החשובות שהתקבלו בדיונים אלו נגעה לאחידות נוסח והמבנה של תקני הגזעים השונים. החלטה זו (הנקראת החלטת ירושלים) מיושמת מאז ותקנים רבים עברו "מתיחת פנים". בחודש מרץ האחרון, יותר מ-20 שנה לאחר שהתקבלה ההחלטה פורסם עידכון לשני תקנים ותיקים מאוד; תקנים מספר 335 ו-328, התקנים של כלבי הרועים הקדומים של ערבות אסיה וכפי שאנו מכירים – 328 כלב רועים קווקזי (Kavkazskaïa Ovtcharka) ו-335 כלב רועים מרכז אסיאתי (Sredneasiatskaya Ovtcharka).

שני הגזעים הללו נחשבים לכלבים קשוחים, שומרים מעולים בכל תנאי מזג אויר, אוהבים ונאמנים לבני המשפחה הקרובה אך מסוכנים ממש למי שאינו משתייך אליה. לשני הגזעים מגוון טיפוסים ושמות כיאה לגזע המתפרש כמעט על שטח של כרבע מהגלובוס. המקור של שני גזעים דומים אלו הוא ללא ספק המסטיף הטיבטי שממנו פותחו רבים מהגזעים הגדולים שאנו מכירים היום. שני גזעי הרועים הללו לא השתנו כמעט במהלך השנים בחלק האסיאתי של הרפובליקות האיסלמיות של מדינות חבר העמים (לשעבר, יש לציין). הדמיון בין שני הגזעים בחלק מן הטיפוסים נובע מהעובדה הפשוטה שעל פני הערבות נפגשו השבטים הנודדים בדרכם לחפש שטחי מרעה טובים יותר, בקיץ אל מורדות ההרים הגבוהים, ובחורף אל המישורים המוריקים. ברוסיה הסובייטית גידול כלבים נחשב עיסוק רציני לאנשים רציניים. מאחר והיה הסגר מדיני על גבולות המדינה והאזרחים לא יכלו לצאת ולבוא כרצונם, התפתחו ברוסיה גזעים מקומיים בצד גזעים מקוריים רוסיים אך הכלבנות הקיפה רבים, ושקקה פעילות.

מר אלכס רוזן נולד בשנת 1950 ברוסיה ומגיל צעיר גידל כלבים. העניין המיוחד שהכלבים עוררו בו היו דווקא יכולות העבודה שלהם והאילוף שבה את ליבו. עם הכלב הראשון, אירדייל טרייר, הוא עבד במסלולי משמעת וגישוש ושאב כל פיסת אינפורמציה על כלבי עבודה ועל עבודה עם כלבים. נושא אחר שעניין אותו לא פחות היה ג'ודו וגם בתחום זה, כפי שעוד נווכח, לא טמן ידו בצלחת.

בשנת 1974 עם ראשוני העולים לישראל – עלה עם משפחתו לארץ. לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה הצטרף לסגל משרד החוץ וחזר לגוש הסובייטי המתפורר והוצב באוקראינה בתפקיד של מנהל מרכז תרבות ישראלי וקונסול לעינייני עליה. בצד הפעילות הדיפלומטית, חזר אלכס אל אהבתו הישנה. כשופט כלבים באירגון כלבנות רוסי (שאינו מוכר ע"י ה-FCI ומקביל ל-RKF) ה-IUPCO (International Union of Public Canina Organizations) הוזמן אלכס לשפוט בתערוכות ברחבי רוסיה. מסעותיו השיפוטיים הביאו אותו גם אל הרפובליקות האיסלמיות שבהן עדיין ניתן למצוא את כלבי הרועים של המישורים של אסיה במצב הקרוב ביותר לטבעי.

בביתו של אלכס אנחנו יושבים ליד ערימת אלבומים ש"ריחם" מסקרן.כשאלכס מתחיל לדפדף נדמה כאילו אנחנו עוברים לאחת מתוכניות ה"נשיונל גאוגרפיק". התצלומים כמו לקוחים מתקופת זמן אחרת. "שנות השישים?" אני שואל. "לא", מצטחק אלכס, "שנות התשעים, ואני לא בטוח שהיום זה נראה אחרת…"

ניחוח מרחבים ממאה אחרת

האוכלוסיה המקומית גרה בכפרים, עיירות וערים, אך עדיין ניתן למצוא משפחות החיות במבנים ניידים ובאוהלים עגולים מסורתיים. הכלב עבורם הוא חלק מהטבע ונועד לשרתם. הוא אינו חית מחמד, יהיה אהוב ככל שיהיה, ולרוב הוא זוכה ליחס בדומה לדרך שבה מתייחסים הבדואים לכלבי הכנעני שלהם. הטבע סובב את הכל. באמצע המישור, כמעט ליד שום מקום, ניתן למצוא מספר אוהלים ולידם גדרה מאולתרת מפחים, עצים יבשים ולוחות ששימשו כמשטחי העמסה. לעת ליל בגדרה, מצטופפות עיזים וכבשים, והכלבים אחראים עליהן מסביב לשעון. בדרך כלל יהיו אלו נקבות. את הזכרים מגרשים או נותנים מתנה כשהם מתחילים להיות גדולים מדי, בגיל מספר חודשים. הגורים גם הם קשוחים ושורדים מלידה. הבעלים של הנקבה מורט את אזניהם של הגורים כשהם בני שעות אחדות. האם כבר תדאג ללקק את הפצע הפתוח והגורים יגדלו ללא טראומה מיוחדת. גור שאינו שורד את טקס החניכה האכזרי, אינו בנוי להיות כלב רועים… מיותר לציין שוטרינר אינו מגיע, ודורות של כלבים חיו ומתו בשיבה טובה מבלי שזכו לראות וטרינר אפילו מרחוק. הזכרים המגורשים נאלצים לנדוד בחיפוש אחר מים ומזון. השורדים בוגרים ומלווים את עדרי הצאן והבקר. הם לא ימצאו שאריות מזון. הנקבות המתייחמות מעניינות אותם הרבה יותר. הזכרים מתקבצים למפגן של גבריות והזוכה, גבר שבגברים, ערובה לגנים בריאים ולהמשך גידול מוצלח. במשך שבוע ידאג לעמוד על המשמר 24 שעות ביממה, ללא אוכל או שתיה, ירחיק את כל שאר הזכרים ולבסוף יבצע את מה שהטבע הטיל עליו, משימה שקשה לתאר… למזלם של הזכרים, הנקבות גם הן נוהגות על פי הטבע ולרוב תתייחמנה פעם ב-8-11 חודשים.

שני גזעים דומים עם טיפוסיות מגוונת

ישנו הבדל מהותי בין כלב הרועים המרכז אסיאתי לבין כלב הרועים הקווקזי; המרכז אסיאתי מציג גולגולת מלבנית שטוחה, מאורכת כשהזרבובית מעט קצרה ממנה, סף המצח מודגש אם כי לא בהגזמה וזרבובית עמוקה השומרת על רוחב אחיד למדי עד לקצה הקטום שלה. הראש של הקווקזי מציג מבנה גולגולת רחב מאוד וזרבובית קצרה יותר. במבט מלמעלה יוצר הראש צורת משולש באופן הנראה כראשו של דוב. סף המצח מתון בהרבה מסף המצח של המרכז אסיאתי. אלכס מציב את המרכז אסיאתי כקדום יותר ומציין שמגזע זה צמחו מרבית הגזעים המודרניים. הכלבים נדדו לצד השבטים לאורך נתיב המשי המוביל מאפגניסטן צפון הודו אל ארצות הסהר הפורה ואל אירופה דרך תורכיה והבלקן. ריבוי הטיפוסים בשני הגזעים נבע מתנאי השטח השונים של כל גזע, מהטיפוסים הקלים והקטנים יותר של מישורי אפגניסטן הצחיחה אל הכלבים הגדולים יותר על מורדות הרי הקווקז. למעשה טיפוסי כלבי הרועים הללו פזורים מעבר לכך וניתן למצוא כלבים טיפוסיים גם כיום בתורכיה ובארמניה. בצפון אפריקה ניתן למצוא קרוב רחוק נוסף, האידי, כלב רועים הדומה דמיון רב לטיפוסים האפגניים של כלבי הרועים.

אחת העדויות המוצקות להימצאותו של הטיפוס ממנו התפתחו כלב הרועים נמצאה בחפירות שנערכו בשנת 2003 ע"י מיכאל סבלין מהמכון הזואולוגי של אונ' סנט פטרסבורג. בחפירה שערך באזור בריינסק (החלק הארופאי של רוסיה) מצא סבלין גולגולת של כלב המתוארכת 13,000-17,000 שנים. לא מדובר בכלב שפיץ כי אם בכלב חסון בעל עצם ומבנה ריבועי, גובהו היה כ-70 ס"מ בשכמה, גולגולת מאסיבית והזרבובית, מעט קצרה ממנה, ריבועית באופיה וקטומה. שרידים אלו נמצאו על רקע סוף עידן הקרח האחרון, לצד עצמות ממותות, איילים ענקיים ויונקים קטנים אחרים כמו שועלי שלג ואחרים. אם נעשה סדר במידע, הרי שבסיום עידן הקרח, כאשר הטמפרטורות עולות בהדרגה החל לשגשג יער קדום בכל רחבי אירופה והחלה נדידה של שבטים. זוהי תחילתו של המסע שיביא את טיפוס הרועים אל רחבי העולם.

השטח העצום של ערבות מרכז אסיה עבר תהפוכות רבות במהלך המאות אך דומה שאף תהפוכה לא הכינה את שעתיד לקרות בעידן המודרני;

מחציתה הראשונה של המאה ה-20 היתה קשה מאוד לעם הרוסי. המהפיכה הבולשיביקית בתחילת המאה עשתה שמות בחלקים גדולים של האוכלוסיה. הרעב הכבד, העברת האוכלוסיה המאסיבית מאזורי המישורים הרחבים והקווקז על מנת ל"ייצב" את המשטר גרמה לגזעים רבים להעלם, והברירה הטבעית עשתה את עבודתה באין מפריע. מלחמת העולם השניה והפלישה הגרמנית לאזורים האירופאיים של רוסיה לא עזרה גם היא, למרות שבאופן יחסי לא הושפעו הרפובליקות האיסלמיות מהמלחמה בצורה ישירה. באזור הקווקז הדבר בלט עוד יותר, כאשר אוכלוסיות שלמות הועברו על תרבותן לסיביר. למרות כל זאת צלחו הכלבים את משברי הזמן. לאורך הקווקז גם כיום ניתן למצוא שלושה תת-טיפוסים של הגזע המשמשים ככלבי שמירה והגנה באזורים כפריים, טיפוס שני המשמש לרעיית צאן ושלישי המשמש ככלבי קרבות.  כלבי הרועים המרכז אסיאתיים נמצאים באזורים היותר אסיאתיים ברפובליקות המוסלמיות של חבר העמים.

המקומיים אינם נוהגים למכור כלבים ומעניקים אותם לידידים קרובים בלבד. המוניטין של אופיים האגרסיבי הולך לפניהם: הכלבים יתקפו ללא אזהרה כל זר הנכנס לתחומם. הכפריים אינם מנהלים ספר גידול ומרביתם זוכרים בראשם את השושלת העוברת מאב לבנו.

כלבי לחימה מוחזקים רק ע"י כפריים עשירים ובעיקר בשל אמונות טפלות, אין מראים אותם לאיש. כלבים אלו ילחמו בזירות (לעיתים רחוקות עד מוות) והבעלים יגרוף לכיסו חלק נכבד מכספי ההימורים וכמובן את הכבוד של הניצחון (או את תוגת התבוסה). הבילוי שבו כל הכפר נפגש להמר על הכלב המנצח נתפס בעיני רבים במערב כברבריות, אך הקוד של כלבי הרועים ברור, הם לעולם לא ילחמו עד מוות. כשאחד הצדדים מוכרע הוא ישכב על גבו והקרב יפסק. הפציעות אינן חמורות לרוב – פרוותם הקשיחה של הכלבים צפופה מאוד ללא קשר לאורכה, ובזכרים במיוחד באזור הצוואר, שם תיצור רעמה סבוכה.

לשני הגזעים שתי תצורות פרווה- פרווה ארוכה וסבוכה בעלת מרקם עליון גס וקשיח ופרווה תחתית שופעת ורכה, ופרווה קצרה וגסה (מזכירה פרווה זיפית בקשיותה בעיקר על העורף והגב), עם פרווה תחתית קצרה ושופעת.

אך תצורת הפרווה אינה ההבדל היחיד. גם במבנה גופו ניתן למצוא הבדלים. ברמה הגבוהה של הקווקז באיזרבג'אן נמצא פרטים בעלי פרווה קצרה, גולגולות שטוחות יותר, מבנה גוף ריבועי וקצר יותר, (גבוהים מעט על הרגליים) עור הדוק יותר ועצם קלה במעט מאלו הנמצאים באזורים הגבוהים יותר. גם צבעיהם שונים במעט והם בהירים יותר בדרך כלל או עם טלאים (כהים או בהירים) גדולים על הגוף.

הפרטים מהאזורים ההרריים של אזרביג'אן מצטיינים בעצם כבדה, גולגלות כבדות עם לחיים מפותחות, קו עליון עם שכמה גבוהה ובית חזה עמוק ורחב. הטיפוסים הנמצאים מעברו הגרוזיני של הגבול מציגים פרווה ארוכה יותר ומראה "דובי". הם בעלי זרבובית קצרה יחסית וצוואר ארוך יותר מאחיהם האזרביג'אנים. כיום ניתן לראות את הטיפוס בקרב מגדלים רבים באזור לנינגרד. אין בגרוזיה את הטיפוסים הקלים יותר מאחר וגרוזיה משתרעת על פני אזורים הרריים בעיקר.

כפי שקורה לא אחת לגזעים מקומיים רבים ברחבי העולם, מנסים המגדלים המקומיים ל"שפר" את הגזע הטבעי על ידי הרבעות עם גזעים מיובאים הקוסמים להם. במצב זה החל תהליך מסוכן שהקיף אזורים רבים (היות והתופעה מדבקת…). בגרוזיה הועמדו שני הגזעים בסכנה ממשית בשל נסיונות של מגדלים ל"שפר" את טיפוסיותו ע"י הרבעות עם כלב רועים גרמני ודני ענק. לקראת סוף שנות השמונים חלה התעוררות של שוחרי גזעים אלו שהניפו את דגל הסכנה, מאמרים נכתבו, עטים הושחזו והחל מעקב הדוק יותר אחר קוי גידול.

חלק ניכר מהרפובליקות האיסלמיות שהאוכלוסיה שלהן "הועברה" למחוזות אחרים החלה בסוף שנות השמונים לחזור אל מקומה הטבעי למרגלות ההרים והמישורים. עם חזרתם למסורותיהם הקדומות חזרו הכלבים לרעות את העדרים כבימים ימימה.

העשור הראשון של המאה ה-21 מצא את מרבית תושבי חבר העמים לשעבר על פרשת דרכים. בחלק מהמדינות מסביב לערים ובתוכם מתחיל גידול מסודר יותר של כלבים מגזעי הרועים האסיאתי והקווקזי. ניתן לראות את הכלבים מוצגים בתערוכות לאורכה ולרוחבה של האימפריה לשעבר. הכלבים שוכני מלונה וחיים בחצרות הבתים, איבדו זה כבר את המרחבים ובחלק מהמקרים ניתן למצוא את אותן בעיות גנטיות המאפיינות את מרבית הגזעים המוכרים לנו. שני הגזעים היו מאז ומעולם כלבי שמירה מעולים וכך צצו ברחבי ברית המועצות "מפעלים" ל"ייצור" כלבים קווקזיים ואסיאתיים. אלכס מציג מספר תצלומים על בתי גידול שכאלו בהם ניתן לראות מכלאות עבות סורגים עם כלבים מרשימים ו"לא נחמדים". "מערכת בתי הסוהר לדוגמא היא על טהרת כלבי רועים קווקזיים", ממשיך אלכס. "זהו גזע האוהב מאוד להיות ער בלילה והוא חסר חוש הומור לחלוטין. כלב שאינו מתחבר, אינו משחק וער בלילה הוא כלב שמירה אידאלי. ברוסיה הוא מוסיף, גם האסירים יודעים את זה…"

לאחר שהות של שנים מספר ברוסיה חזר אלכס לארץ והיה בין המקימים של החוג לכלבי צאן המרכז את גזעי הרועים (קווקזי ואסיאתי) את המסטיף הטיבטי וגזעים דומים (שרפלנינה למשל). העליה הרוסית שנמשכה בשנות התשעים הביאה עימה מגדלים נלהבים שהביאו את הגזעים לארץ. בתערוכות ניתן היה לראות לראשונה את הכלבים חריפי האופי ובעלי הרפתות והדירים החלו להתעניין בהצבה של סוללות קווקזים בעיקר כקו הגנה ראשון ("מספיק אחד", מסכם אלכס). הקווקזי מסתגל היטב לתנאי אקלים ושטח משתנים, מסתדר עם מה שנותנים לו וממלא את מלאכתו בצורה הטובה ביותר. באזורי התפר בהן גניבות חקלאיות הפכו למכת מדינה עומדים בהצלחה הרועים הקווקזים והצלחתם מרשימה. צריך לזכור שגידול של כלב רועים קווקזי או מרכז אסיאתי אינו משימה פשוטה. בצד היותו כלב טבעי בריא וקשוח הוא חדור מטרה להגן על הבעלים והחצרים וטעויות אינן נספרות. זר שיקלע לחצר הלא נכונה ינזק. בסעיף האופי בתקנים המחודשים שהתפרסמו בחודש מרץ השנה הוחלפה השורה "הרסני לזרים" בשורה מתונה יותר – "כלב שמירה מצויין"…

"שני הגזעים הם בעלי אופי מצויין", אומר אלכס. "הם יציבים וכל מה שצריך לעשות הוא לשמור על יציבות זו בתהליך של סוציאליזציה רציף וממושך. מחוץ לחצרם הכלבים יהיו מעט אגרסיביים לבני מינם, אך עליהם להיות רגועים. זאת יש להשיג על ידי תהליך ארוך של חשיפה מדורגת לרעשים וסביבה משתנה. כלב הקשור בשרשרת בחצר האחורית ורגיל להסתער על כל מה שזז בתחומיו אינו רואה כל הבדל אם הוא נמצא בפארק או בתחנת רכבת. אם נרגיל אותו לסביבה משתנה ונציב בפניו את ההתנהגות המצופה על ידי דיכוי ההתנהגות הלא רצויה הכלב יתנהג מצויין… בדרך כלל".

כלבי הרועים של הערבות האסיאתיות – מצא את ההבדלים

שני הגזעים בעלי רקע, מוצא ותפקיד זהה/דומה נפגשו לא אחת בדרכם אל ומהרמות המקיפות את הקווקז. הטיפוסיות המגוונת שמציגים 2 הגזעים גם היא דומה אך במבט מעמיק ניתן להבחין בהבדלים עמוקים יותר. קלנין (Kalinin), חוקר בעלי חיים המתמחה בגזעים רוסיים חקר רבים מהגזעים הרוסיים הטבעיים והקדיש עבודה מעניינת ומקיפה לכלב הרועים המרכז אסיאתי והקווקזי;

הרקע המשותף לגזעי הכלבים מתחיל באזורי הגידול שלהם. למרות אלפי הקילומטרים המפרידים בין אפגניסטאן במזרח ובין קווקז הגובל לחופם של הים הכספי או השחור, האקלים דומה-הבדלים גדולים ביותר בין יום ללילה, יובש ותנאי מדבר, וסביבה עויינת ודלה. שני הגזעים התפתחו מגזעים מזרחיים גדולים בעלי מבנה גוף דומה, ומילאו תפקיד שדרש מהם יכולת וסיבולת גבוה. בשל השונות בין הטיפוסים הקלים יותר לכבדים יותר התמקד קלנין ואת ההשוואה שלפנינו הוא ערך בין כלב רועים מרכז אסיאתי מטיפוס תורקמנסטאני, לבין כלב רועים קווקזי מטיפוס גרוזיני.

 

אופי והתנהגות: כלב רועים קווקזי אקטיבי ואגרסיבי יותר. הוא מתפרץ יותר ונראה כטיפוס יוזם לעומת המרכז אסיאתי הנראה עצור יותר. נשיאת הזנב והתנועה מהווים אינדקציה לאופי ולהתנהגות. כלב רועים קווקזי ישא את זנבו מעל קו הגב. כלב מרכז אסיאתי ישא את זנבו נמוך יותר. במנוחה, הזנב ישאר מורד, מגיע עד לעקבים. כך ניתן לקבוע שזהו כלב מאוזן באופיו בעוד שנשיאת זנב גבוהה יותר- תעיד על אי שקט ועל טיפוס המבזבז אנרגיה (נושא חשוב בטיפוסיותו).

מבנה הראש: ראשו של כלב רועים קווקזי מלמעלה נראה כיתד בצורת משולש קטום, כשהגולגולת היא בסיסו ומתחדדת מעט לכוון החרטום. האוזניים ממוקמות גבוה, בסיסן מהווה את קוי המתאר של הראש גבוה מקו העין. רוחב הגולגולת שווה בקירוב לאורכה. הלחיים מפותחות והפרווה בצידי הראש מעצימה את תחושת הרוחב. סף המצח מתון מאוד. הזרבובית מעט קצרה מהגולגולת. רחבה בבסיסה והולכת ומתחדדת במתינות. קצה הזרבובית מאסיבי עם מילוי ניכר מתחת לעיניים. גם מהצד אנו מבחינים בצורה של יתד קטום כשהמצח הגבוה והמתעגל לצידי הגולגולת יוצר קו מתכנס עם הזרבובית לכוון החוטם.

הראש של כלב הרועים המרכז אסיאתי מאסיבי גם הוא אך מעט מאורך ואובלי בצורתו. המצח רחב ושטוח. שרירי הלחיים מפותחים במתינות, ובצידי הראש נוצר קו מתון יותר בין הלחיים לבין הזרבובית. הזרבובית מלבנית בצורתה לכל אורכה והשפה העליונה משלימה את הצורה ויוצרת קוים מקבילים בין המצח והזרבובית. סף המצח מתון אך מובחן מעט יותר מזה של כלב הרועים הקווקזי.

עיניים: בגודל בינוני, כהות ושקועות בשני הגזעים. המצח הגבוה של הקווקזי יוצר מיקום מלוכסן במקצת לעיניים ואילו ההקבלה בין המצח הרחב לזרבובית משאירים את עיניו של כלב הרועים המרכז אסיאתי על קו ישר. המבט "מסוייג, מרוחק" אינו מניע את ראשו ורק העיניים ינועו בארובותיהן. הקווקזי – מבטו חפשי יותר-מישיר מבט ולצורך כך יסובב את ראשו.

פרווה וצבע: בתצורה זו לשני הגזעים פרווה מאוד דומה אך השוני הוא בצבעים. צבעי הקווקזי הינם ברובם תערובות של אפור חום בצד הכהה עד לצבעי בז' בצד הבהיר. הצבעים מופיעים באופן הומוגני על הפרווה ובכל הגוף. כלב רועים מרכז אסיאתי מופיע יותר בצבעי לבן, צהוב קש ושחור שאינם אופייניים לקווקזי. (מופיע יותר בתצורות של טלאים, נתזים כהים ושטחי צבע מוגדרים ואילו כלב הרועים הקווקזי, פחות). הפרווה הארוכה של כלב הרועים קצרה מהפרווה הארוכה של הקווקזי אך ארוכה מהפרווה בתצורה הקצרה שלו. הפרווה התחתית קצרה יותר מזו של הקווקזי. הצפיפות דומה בשני הגזעים אם כי בתצורת הפרווה הקצרה של כלב הרועים הקווקזי הפרווה העליונה ארוכה יותר מהפרווה התחתית.

אלכס רוזן הוא שופט מקיף (IUPCO), היו"ר לשעבר של המועדון הישראלי לכלבי צאן ומבכירי מאמני הג'ודו בישראל

 

לפרטים נוספים על כלבי רועים קווקזיים ומרכז אסיאתיים

אתם מוזמנים לפנות לאלכס 054-5908983

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf