GOLD300_06_Gold-der-Steppe_Pectoral

כלבי הציד לאורך דרך המשי – לאיזה כיוון הם פנו?

שם הכותב/ת: סר טרנס קלארק

צילום:מערכת חיות הבית

סר טרנס קלארק הוא דיפלומט בריטי בדימוס שהתמחה במזרח התיכון, המקום בו רכש את הסלוקים הראשונים שלו עמם גם צד. בלימודיו באונ׳ קיימבריג׳ למד רוסית אך השנים הרבות בהן שירת במזרח התיכון הפכו אותו למומחה בתרבות הערבית שגם את שפתה למד היטב. עם פרישתו מימש חלום ישן ויצא לסדרת מסעות לאורך דרך המשי ומרכז אסיה. עוד על סר טרנס קלארק תוכלו לקרוא באתר שלו המוקדש לסלוקי מהטיפוס המדברי: www.saluqi.net

מאמר זה ראה אור ב״דרך המשי״ (The Silk Road) גליון 4 חלק ב׳, 2006-7. "דרך המשי" הוא הבטאון הרשמי החצי-שנתי של "קרן דרך המשי" בארה״ב.

בשנת 2001 יצא סר טרנס קלארק בפעם הראשונה לאורך חלק אחד מדרך המשי, מקהיווה לבוכרה, סמרקנד, טשקנט, בישקק, אגם אייסיי קול ואלמטי. היה זה הגשמה של חלום שקיווה יום אחד לממש עוד שהחל ללמוד רוסית בקיימבריג׳ בימים בהם היה סטודנט צעיר. בשנה שלאחר מכן המשיך סר טרנס קלארק חלק נוסף לאורכה של דרך המשי מבישקק ומעבר טיאן שיאן, לקשגר. משם, דרך נאות המדבר והערים הממוקמות לאורך צידה הדרומי של טאקליקאמן, לפני חציית המדבר אל עבר נאת המדבר הצפונית ודון האנג. לסיום המסע, עבר דרך אלמטי. במהלך מסעותיו פגש סר טרנס קלארק בכלבי ציד הטיפוסיים למרכז אסיה והדומים במאפיינים רבים לסלוקי, כלבי הציד של המזרח התיכון, האזור בו הוא בילה שנים רבות מחייו המקצועיים. הוא היה סקרן ללמוד האם היה אכן קשר בין כלבי הציד שפגש לאלו שהכיר מהמערב ורצה לדעת אם המקור של כלבים אלו הגיע ממרכז אסיה או ממערבה. (באנגלית המילה כלב hound נעשית כאן כקיצור ל-sighthounds וכלבי הציד שסר קלארק מציין הם כלבי רוח).

כלבי ציד ממשפחת הסלוקי מתאפיינים בגפיהם הארוכות, החזה העמוק, קו תחתון אסוף בחוזקה, ראש בצורת טריז גס נישא על צוואר ארוך, אזניים תלויות וזנב דק כשוט. טיפוסים אלו היו מוכרים בכל רחבי מערב אסיה לפחות מהמאה הרביעית לפני הספירה. ממצאים ארכאולוגיים בצורה של חותמות מתקופה זו נתגלו בטאיפ גווארה שבצפון עיראק ומתארים כלבים מטיפוס זה במרדף אחר צבאים (1). כלבים מטיפוסים דומים אם כי עם אזניים זקופות וזנבות מסולסלים ושהיו ידועים כתסם התקיימו במצריים העתיקה  לפנה״ס 3750-3.400 (2). בהעדר עדות סותרת, דומה כי טיפוס הסלוקי הגיחו לעולם ממישורי הסהר הפורה  וצדו בעיקר ע״י ראייתם. הם צדו כל שיכלו מתוך שפע בעלי החיים שאיכלסו בתקופה זו את האזור וכן טורפים כמו שועלים, , תנים וזאבים. אך קשה שלא לשלול כי השבטים הנודדים של מרכז אסיה שעשו שימוש עם כלבים בעלי מאפיינים דומים, לא עיצבו בעצמם גזע עם מאפיינים דומים אך נבדל מקרובו הסאלוקי בפרווה עבה יותר שתגן עליהם מהאקלים הקר יותר שבאזורם.

מחקרים הוכיחו כי הכלב בוית מן הזאב במזרח אסיה והתפרס בכל רחבי העולם לפני כ- 15,000 או אף מוקדם יותר 40,000 לערך(3). על פי הקינולוג הרוסי ו.א. גורצ׳וב (1940) כלבי ציד וכלבים לייעודים נוספים הופיעו באסיה בתקופה הניאוליטית (10,000-8,000)(4). השערות אלו עולות בקנה אחד עם עדויות ארכיאולוגיות ממערב אסיה ומשאירות תקופה בת כאלף שנים להתפתחותם של גזעי ציד ייחודיים עוד לפני כניסתו של הסאלוקי הערבי למרכז אסיה. לסברה זו שותפים קינולוגיים רוסיים נוספים כמו ל.פ. סבנייב (1895), א.א.סלוצ׳קי (1939, 1965) וא.א. שרשבסקי (1953). במאה ה-7 וה-8 לספירה, עם התעוררות האיסלם וכיבושיו, הסלוקי הערבי התערה עם גזעים מקומיים וכך נוצר הטאזי(5) המרכז אסיאתי (Central Asian Tazy). סבנייב אומר כי הרבעות אלו גרמו לפרווה להשתנות ופרוותו הקצרה והחלקה של הסלוקי הפכה לארוכה יותר ומנוצה, האוזניים הפכו שמוטות, ומבנה הגוף הפך מוצק יותר. סבנייב לא פרט אלו גזעים מקומיים לקחו חלק בכך וציין כי היו אלו כלבי הרים ארוכי פרווה עם אזניים שמוטות (6).

למרות זאת, הקשר בין מקורותיו של הטאזי לבין התפשטות הסלוקי עם הכיבוש הערבי, מתעלם מגזעי ציד דומים מאוד לסלוקי, בעלי שיער קצר וחלק שהתקיימו באזור בתאריכים מוקדמים מאלו. אפשר שגזעים אלו תרמו אף הם להיווצרות הטאזי. ישנם תחריטי סלע קדומים מהמאות ה-1 וה-2 בקזחסטאן וקירג׳יסטאן המתארים דמויות של כלבי ציד בסצנות ציד שונות. למרות שצלליותיהם מתאפיינות באזניים זקופות ובזנב מסולסל על הגב דוגמת צלליות התסם המצריות (כפי שנתגלה חקוק על סלע ברכס הרי צ׳ו-לי ומתוארך ל-1100 לפנה״ס באלמטי, קזחסטאן).

במאה הרביעית לפנה״ס, אלכסנדר מוקדון ויורשיו הסלווקיים הצליחו להקים אמפריה מהמזרח התיכון ועד אפגניסטאן ונהר האינדוס. ידוע כי הייוונים צדו בעזרת כלבים מטיפוס סאלוקי. קיימת סברה כי השם סאלוקי בערבית מגיע משמם של הסלוויקים (7). היוונים סחרו עם מרכז ומערב אסיה והשפעתם ניכרת ביצירות הצורפות המרהיבות של הסקיתים (שבט שמקורו באירן שהתיישב במרכז אירואסיה) ובמיוחד התליון המרהיב שנתגלה בטולסטה מוגילה והמתאר כלבים בעת מרדף אחרי ארנבת והם בעלי פרווה חלקה עם אזניים זקופות או חתוכות (8).

בירתם של הסקיתים, סילאוסיה, כיום בתחומי עיראק, נכבשה ע״י הפרסיים שבנו את בירתם קטציפון ב- 226 לאחר הספירה, באותו מקום בו עמדה בירתם של הסקיתים, אך מעברו השני של החידקל. היתה זו אחת הערים המפוארות של העולם העתיק, ושלטה על המסחר העולמי של אותה תקופה מרומא לסין על הדרך שלימים תקרא דרך המשי (9). חלקו הארי של מסחר זה, לפחות במשך 500 שנה היהי בידהם של הסוגדיינים (שבט אירני קדום) שהתבסס מסביבי לבוכרה, סמרקנד ועמק הפרגהנא ושהיו תחת השפעה הלניסטית עוד בימי אלכסנדר מוקדון. שלא להזכיר כי אשתו של אלכסנדר מוקדון רוקסן, היתה סוגדייתית (10). לפיכך היה זה בהחלט אפשרי שכלבי סלוקי הועברו מזרחה לסין בעידן שושלת צ׳ין (221-207 לפנה״ס). בקברי בני המעמד הגבוה מאותה תקופה אנו מוצאים לבנים מעוטרות בציורים גרפיים המתארים כלבים חלקי פרווה עם אזניים קצוצות או זקופות בסצנות שונות של ציד(11). כלבים זהים מופיעים על לבנים מעוטרות (12) ותבליטי קיר (13) מאוחר יותר בתקופת שושלת האן (220-206 לפנה״ס).

כך או כך, ברור לגמרי כי כלבים הדומים מאוד לכלבי הסלוקי המוכרים לנו כיום הופיעו במאה ה-7 באמנות לאורכה של מרכז אסיה. בתערוכה ראויה לציון שהתקיימה ב- 2004 בספריה הבריטית ועסקה בדרך המשי, הוצגו 2 צלמיות חימר שרוף מימי שושלת טאנג (המאה ה-7) בתנוחה שאינה מניחה כל מקום לטעות; אחת הדמויות יושבת ישיבה זקופה ואילו השניה מצטנפת על האוכף מאחורי הצייד.

בציור קיר מרהיב בקבר הקיסר טאנג הסמוך לצ׳אנג-אן, מהמאה ה-7 לספירה מתואר בזייר עם עיט על זרועו מלווה בסאלוקי עם פרווה מנוצה והמצוייר בצורה מרהיבה (14). מגילה מצויירת מהמאה ה-9 לספירה (שושולת טאנג) המוצגת במוזיאון הבריטי המתארת את גן העדן של בהיישייגור ושנתגלתה בדון האנג מתארת סלוקי בעל פרווה חלקה האוחז בפיסת בשר. ציור נוסף מתקופה זו מראה 2 כלבי סאלוקי בחנותו של הקצב. רישום בדיו צבעוני על משי מתקופת שושולת סונג (המאה ה-10) מתאר שלושה ציידים רכובים על סוסיהם כשכל אחד מהם נושא עימו מאחורי אוכפו כלב סלוקי שלא ניתן לטעות בצלליתו (15). מאוחר הרבה יותר, באמצע המאה ה-19 צייר ישועי שהוצב בבייג׳ינג צייר מספר סאלוקים כמצגת עבור הקיסר אם כי קיימת סברה שהיתה זו מתנה עבור משלחת של בכירים (16). מצוייד במידע אקדמי זה יצא סר טרנס קלארק לאורך דרך המשי לגלות מי מבין גזעים אלו נוכח גם היום.

המסע החל מחומות קהיבה השוכנת בנווה מדבר במערב אוזבקיסטאן. תחילת המסע בישרה טובות; סר קארק הבחין בעיט זהוב ניצב על סטנד. צייד בעזרת עיטים הינה מסורת ארוכת שנים ולרוב סוג ציד זה עושה שימוש ״קרקע אויר״ בעיט מהאויר ובכלבי הטאזי על הקרקע. אך התברר שמדובר יותר באטרקציה לתיירים מאשר בדבר האמיתי. בהמשך המסע חצה סר קלארק את האוקסוס או האמור דריה כפי שהוא נקרא כיום והתקדם במקביל לקייזל קום, לאורך גדתו הדרומית. זהו נוף אידאלי לציד בעזרת כלבים או בשילוב עיטים אך לא נראה כל ציד באופק וה״צייד״ היחידי היה מידע אודות נווה מדבר מרוחק מעט מציר המסע המתוכנן והמהווה מרכז לציד בעזרת טאזיים.

במקום לשים את פעמיו אל המקום המתואר החליט סר קלארק להתעמק במפה שם גילה אזור מחוץ לבוכרה אשר הוגדר שמורת טבע לצבאים ואיילים. כאשר שמורה שכזו מוקמת באזורים פראיים שכאלה טבעי להניח שהסכנה תהיה מצידם שלטורפים אך כפי שסר קלארק סבר, טורפים אלו הם ציידים והסבירות שהם מסתייעים בעזרת כלבים, גדולה. המשלחת פנתה אל השמורה וסר קלארק והמדריך ששכר פנו לפגוש את מנהלי המקום. בעוד הם יורדים מרכבם הקבילו את פניהם מספר כלבים שבתחילה סר קלארק סבר שאלו הם כלבי סאלוקי חלקי פרווה אך היו אלו כלבים עם אזניים תלויות ומקופלות לאחור (אזני ורד) הטיפוסיות יותר לכלבי גרייהאונד. במבט מקרוב הסתבר לסר קלארק כי לא היו אלו גרייהאונדים אך גם לא סאלוקים. גם לבעלים לא היה מידע נוסף על מקורם, מלבד העובדה כי הגיעו מרוסיה והוא עושה בהם שימוש לאיתור צבאים ואיילים שנפלו ברחבי השמורה. בביקור שערך סר טרנס קלארק ברוסיה בשנת 2004 פגש מספר רק של כלבים מטיפוסים דומים; הורטייה (Hortaya) בשפת המקום. ברוסיה רווחת הדיעה כי אלו הם צאצאיהם של הכלבים שתוארו בתרבות הסקיטית כפי שהזכרנו לעיל.

לאחר שמיצו סר קלארק ואנשיו את שכיות החמדה של בוכרה, שחריזבאז וסמרקנד, המשיכה המשלחת דרך טשקנט ובישקאק עמוק לתוך  קיריג׳יסטאן. היעד אליו שמו פעמיהם היה יורט (yurt), מבנה מגורים מסורתי בהרי טיאן שיאן ליד החניונים העתיקים של השיירות בדרך המשי. לאורך הדרך בשיחות שקשר סר קלארק עם המקומיים הוא התבשר כי צייד בעזרת כלבים הלך והתמעט במיוחד עם עזיבת המיעוט האתני הרוסי וסר קלארק למעשה כבר נואש מלפגוש כלבי ציד נוספים בהמשך המסע. היתה זו הפתעה מלבבת בהגיעם לטאש ראבאט כשכלב עם פרווה שחורה וצפופה קידם את פניהם. הקירגיזיים בני המקום קראו לגזע זה טייגן (Taigan). גזע זה מוכר באזורים אלו ומותאם לציד בעלי חיים שונים בכל עונות השנה גם בחורף בגבהים שמעל 2500 מ׳ מעל פני הים. המאפיינם של הגזע קושרים אותו אל הסלוקי אם כי ראשו רחב ומבנה גופו קצר מגופו של הסלוקי, ופרוותו עבה וצפופה יותר.

היה זה הכלב הראשון בין כלבים נוספים שתפגוש המשלחת. המשך המסע היה רגלי אל בין ההרים לכוון גבול סין. על הדרך ניצב יורט שעליו שמר טייגן אדום לבן. מהיורט יצאה אשה מקומית שמסתבר שקודם לכן אספה המשלחת כטרמפיסטית וכעת החזירה טובה והזמינה את הבאים אל תוך היורט בו היא מתגוררת. היא הראתה לחברי המשלחת גור טייגן בן שבועות מספר. בעלה שהופיע מאוחר יותר סיפר כי צייד בעזרת הטייגן יעיל ביותר גם כאשר הטמפרטורה צונחת ל C°-30. ואכן בהמשך הדרך עברה המשלחת ליד יורט נוסף שבעליו הזמין את הבאים להתארח גם אצלו. לאחר סרוב מנומס ניסה סר קלארק ללמוד מהמקומי אם ניתן למצוא כלבי טייגן נוספים באזור. הוא ציין לפניהם עמק בהמשך הדרך שם יוכלו למצוא כלבי טייגן נוספים. סר קלארק ובני לוויתו המשיכו בדרך חצו פלג קפוא ועשו את דרכם אל העמק שתאר בן שיחם.

בפתחו של העמק עמד יורט נוסף ולידו בית לבנים בשלבי בנייה. ממש מאחורי העיקול. רצו אליהם שלושה טייגנים שנראו במצב מצויין, שני זכרים יפים ונקבה בשלבי הריון מתקדמים ולמעשה סר קלארק למד מאוחר יותר שעמדה להמליט ממש בימים הקרובים. מתוך היורט פרצו כמה נערים שקפצו על סוסים שעמדו ליד וערכו תחרות לאורך הפלג עד למקום בו עמדו. שוב נאלץ סר קלארק להדוף בחביבות את ההפצרות העקשניות של המקומיים להתארח בביתם שכן בדרך זו, מסעם לא ייגמר לעולם… מאוחר יותר נעתרו לאחת המקומיות שיצאה מביתה עם מגש ועליו מטעמים חלביים; קאיימאק (kaimak) קרם שמנת סמיך ומתוק, וסוגי גבינה שונים המשתלבים נפלא עם הלחם הטרי שזה עתה נבצע. למחרת ירדה המשלחת מן ההרים והמשיכה בדרכה. הם נעצרו ליד יורט מעוטר ומפואר בשולי הדרך ובצידו מקומית שעסקה בייצור גבינה אותה צרה לכיכרות עגולים שהניחה בשמש להתייבש. היא הראתה לסר קלארק ומלוויו את היורט המעוטר שלה שחלקו הפנימי היה מכוסה בפרוות שועל שצד הטייגן שלה. בהמשך הדרך צדה את עינו של סר קלארק כלב בצבעי בלק אנד טן שצלליתו הזכירה לו את הטיפוס הישן של האפגני (ושנקרא על שמה של המגדלת Bell-Murray).

צללית נוספת של כלב רוח שגלש במדרון לצד בית נוסף בהמשך הדרך צד את עינו של סר קלארק שהורה לנהגו להתקרב למקומית מסבירת פנים ואל בתה בהירת העיניים שעמדו בסמוך. הבת החזיקה בגאווה נקבת טייגן שחורה לבנה ושלמרבה האירוניה נקראה ״טרזן״. למרגלותיה השתובבו חמישה גורים קטנים. כאשר סר קלארק ירד מהרכב והתקרב כנראה קרוב מדי אל הנקבה וגוריה, היא נהמה נהימת אזהרה ומהירה כברק נשכה את סר קלארק בעקבו, לדאבון ליבה של בעליה…

שום נזק לא נגרם והתברר כי הנקבה חוסנה כנגד כלבת כך יותר מכל היה זה שיעור לחיים בדבר התעסקות עם נקבת טייגן המגוננת על גוריה.

אם ניתן להסיק ממה שראה סר קלארק עד עתה, הרי שהטייגן בדיוק כמו הסאלוקי במזרח התיכון מוערך מאוד; הן בשל תרומתו לתפריט המשפחתי והן כבן לוויה. גם במקומות מרוחקים אלו גילה סר קלארק כי המודרניזציה דוחקת את אורח החיים המסורתי ומספרם של הציידים וכלבי הטייגן בירידה. בנוסף, בשל חוסר זהירות או חוסר מחשבה של חלק מהציידים, הם מרביעים כלבי טייגן עם גזעים אחרים. למרות כל זאת יצא סר קלארק בהרגשה כי באזורים אלו של קירגיסטאן עדיין הטייגן מצליח למצוא לעצמו מרווח בו יצליח להתקיים למרות הכל.

לאחר שנה מהמסע הראשון יצר סר קלארק קשר עם מקומיים בקירגיסטאן וקזחסטאן כך שהחיפוש אחר כלבי ציד מרכז אסיאתיים יהפוך לפחות אקראי. ההתרשמות הראשונית של סר קלארק מהכלבים שפגש והמצב שהתגלה לו מילא אותו אופטימיות לגבי הבאות. המדריך המקומי ששכר סר קלארק למסע השני, אלמז קורמנקולוב היה המייסד של מועדון הטייגן הקירגיזי שרשם כבר כ-200 כלבי טייגן גזעיים ועסק בעידוד מגדלים ברחבי קירגיסטאן לשמור על הגזע כחלק מהמורשת הלאומית הקירגיזית. את המסע השני התחיל סר קלארק בבישקק. מלווה באלמז קורמנקולוב יצאו לביקור אצל מגדל סוסים וכלבי טייגן מפורסם. מרבית הכלבים בכלבייתו היו בעלי פרווה בצבעי שחור לבן. מעניין לציין שלמרביתם שתי חוליות הזנב האחרונות היו מחוברות.כלבה אחת היתה מוקפת בשגר עליז של גורים מלאי חיות שמאוחר יותר התברר כי שניים מהם היו מיועדים להישלח בקרוב לחואן קרלוס מלך ספרד.

סר קלארק התכוון להמשיך במסעו לאגם אייסייק קול לראות שם כלבי טייגן נוספים אך לאחר בירור הסתבר כי הכלבים יצאו אל ההרים למשך חודשי הקיץ שם ישהו עם העדרים. תקופה זו של השנה היא התקופה בה משגשגים הטייגים שכן בעונה זו המרמיטות נמצאות בשפע והם צדים אותם ומאכילים בהן את גוריהם. במקום זאת פנתה המשלחת לביקור אצל זרניי סגנבאי (Zarnai Sagenbai) אחד מאחרוני הבזיירים בקירגיסטאן. זרניי ואשתו המתינו לבאים אצל היורט שלהם לצידו של עיט צרחן. בניו של זרניי עדיין עושים שימוש בעיטהם לציד ארנבות ושועלים אך גם כדי להניס זאבים הבאים לטרוף מעדריהם. בעבר העיטים היו צדים בצוותא עם כלבי הטאזי כפי שניתן לראות באיור המוצג במוזיאון קופלאן אתא הסמוך לאגם אייסייק קול

בדומה למסע האחרון שיעדו היה טאש רבאט, תכנן קלארק לעבור במעבר טורגאט ומשם לאזור אויג׳הור שבסין. כשהגיעו קלארק ואנשיו לבקתות היורט שיועדו להם, התבשרו כי כ-30 ק״מ מהאכסנייה ששכרו, קיימת קהילה קירגזית והמגדלת כלבי טייגן ואלמז ואשר שמעו על פעילות המועדון הקירגיזי והיו להוטים לרשום ולתעד את כלביהם. סר קלארק, אלמז קורמנקולוב מורה הדרך ומייסד המועדון הקירגזי ונהג רוסי מקומי יצאו למצוא אותם. עד מהרה נעצרה החבורה בנקודת ביקורת גבולות אך בני הלוויה של סר קלארק שלא היו מצויידים בדרכון לא הורשו להמשיך. קצין ידידותי הצביע על בקתה מסויידת לבן שעמדה כמה מאות מטרים מנקודת הביקורת והרשה לחבורה לצאת לבדוק אותה, לדבריו נמצאו שם כלבי טייגן.

עד מהרה הוקפו בני החבורה בטייגנים, חלקם עם גורים צעירים שצצו ועלו מתוך מחילות באדמה שם נחבאו מפני הרוח הנשכנית וחיות טרף. אלמז ערך רישום של פרטי הכלבים. מקומי צעיר שאל אם נרצה לראות כלבים נוספים. החבורה נדחקה למכונית העתיקה עימה הגיעו. בדרך לא דרך, קירטעה החבורה ברכב העתיק עד שנעצרה בקצהו של צוק ממנו נשקף יורט שעשן עולה מארובתו. המכונית התגלגלה במורד ונעצרה מול הבקתה. עד מהרה הוקפו בטייגנים בגדלים ובגילאים שונים ומאי משם הופיע גם אלמז מוקף חבורת גורים שובבים טובי מראה בזכות בשר המרמיטות שהוריהם צדו. המקומית שיצאה מן היורט קידמה את הבאים והציגה לפניהם את הכלבים, וגם את גוריה של אחת הכלבות שלא כל כך שיתפה פעולה והיה צריך לעקור אותה ואת גוריה ממחילתה. ביקור זה אצל הקירגזיים החיים עדיין על פי אורח החיים המסורתי ועדיין נודדים עם עדריהם הבהיר לכל כי הטייגן הוא חלק מרכזי וחשוב בחייהם.

מרתק ככל שיהיה המסע לאורך דרך המשי, ובמיוחד באזור מעבר אויגר, בכל הקשור לכלבי ציד הוגדר מסע זה כאכזבה. המגע עם המקומיים, אסור כך שסר קלארק לא הצליח לבצע את מחקריו כפי שרצה. באזור מעבר אויגר לא הצליח לקבל תגובות ממשיות כשהציג את התמונות שהביא עימו. לעומת זאת ציור קיר שנעשה בעשורים האחרונים במוזיאון קוטם והמתאר מסע לאורך דרך המשי בימי הביניים מתאר בחזיתו ללא כל צל של ספק טאזי.

שונה מאוד היה סופו של המסע כאשר סר קלארק הגיע לאלמאטי שבחקזחסטאן; קונסטנטין פלאהוב, ביולוג במכון הזואולוגי והמומחה הקזחי לגזעים המקומיים הגיע לאסוף את סר קלארק ממלונו באלמאטי ויחדיו נסעו לבקר את אסקר רבייב, נשיא אגודת הכלבנים הקזחית. מיד כשנכנס סר קלארק לביתו של רבייב, כמעט ומעד על רושאן, כלבת טאזי יפיפיה שנטלה לעצמה את מרבית שטחו של החדר והיתה מוקפת ב-8 גוריה. אסקר תיאר באזני סר קלארק את המאמצים שעורך האירגון הקזחי לשימור הגזעים המקומיים בניהם הטאזי והטובט, כלב רועים עצום מימדים. טובטים נוספים עוד יפגוש סר קלארק בהמשך מסעו, בסונקאר. ממש מחוץ לעיר, באתר מטופח ומתוחזק היטב המאכלס מספר גדול של טורפים המוחזקים שם למטרות רבייה או שיקום. טורפים אלו שנמצאו פצועים, משוכנים באתר עד להחלמתם. לאחר תקופת התחזקות ישוחררו בשנית אל הטבע.

חופשיים ומשוחררים הסתובבו כמה טאזים וגוריהם בשעה שבכלבייה מעוצבת היטב טופפו בכבדות כמה טובטים. הן הטאזים והן הטובטים סבלו מירידה במספרם ובאיכותם ובמרכז מנסים לשמר את גרעין גידולי ולעודד תפוצה רחבה יותר. נכון לעכשיו קשה לשפוט את הצלחת המיזם אם כי סר קלארק מציין כי נודע לו על מגדלי טאזי המגדלים כלבים רבים באחוזותיהם וצדים עימם, ואחרים יוצאים אל ההרים. כמו כן פגש סר קלארק כמה מהם באלמאטי אך הבעיה נעוצה בשינוי סגנון החיים; אין כבר צורך לצוד בכדי להשלים את התפריט המשפחתי או בשביל הפרווה. הנוער של ימינו מבלה זמנו יותר במשחקי מחשב ובפייסבוק מאשר יוצא לצוד עם הכלבים על המדרונות התלולים.

במסעותיו, אסף סר קלארק דגימות DNA ו-mtDNA אותם שלח לד״ר פטר סבולנייאן בשבדיה העוסק במחקר אודות מקורם של הכלביים. למחקר שיש לו השלכות חשובות בכל הקשור להיסטוריה של האנושות באזור זה של העולם. לשאלתי בדבר תוצאות הדגימות הגנטיות סיפר לי סר טרנס קלארק כי בשל בעיה טכנית כל שהיא לא ניתן היה לקבל תשובות חד משמעיות ועל כן נאלץ אולי נאלץ להמתין למסעו הבא…

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf