10795552

כלבי המלחמה של מלחמת העולם ה-1

שם הכותב/ת: איתן הנדל

צילום:מערכת חיות הבית

לפני מאה שנים בדיוק החלה תפנית במלחמת העולם הראשונה לאחר שנתיים שבהן מליונים של חיילים אבדו משני צידי המתרס. למי שההיסטוריה אינה מוכרת לו, תזכורת קצרה: צד אחד היה מדינות ההסכמה בהן רוסיה אנגליה, מדינות חבר העמים הבריטי (וכזכור גם לבני הישוב העברי בארץ ישראל היה גדוד או שניים), צרפת, איטליה, רומניה, יוון אירלנד ויפן ולקראת סיומה גם ארה״ב הצטרפה. מולם היו ערוכים צבאות גרמניה, האימפריה העותמנית והאימפריה האוסטרו-הונגרית. בתום המלחמה נעלמו אימפריות ישנות וקמו מדינות חדשות. חלוקת כוחות חדשה קבעה סדר עולמי חדש, סדר שיחזיק 20 שנה עד שמלחמת עולם שנייה תפרוץ. מלחמת העולם הראשונה התרחשה בין השנים 1914-1918 והיתה הרסנית, אכזרית ותוצאותיה מהדהדות עד עצם היום הזה. דור שלם הועלה על מזבח מאבק חסר תוחלת על השפעה, גאווה לאומית ועקרונות מוסר שאינטרסים כלכליים קרים בצידם. במלחמה הושקו לראשונה כלי נשק חדישים, שילכו וישתכללו לקראת המלחמה העולמית השנייה שעלתה עליה באכזריותה ובהיקף נזקיה.

המלחמה החלה בהכרזת מלחמה של האימפריה האוסטרו-הונגרית על סרביה שהוחזקה אשמה ברצח יורש העצר פרדיננד. היה זה אך תירוץ בלבד לכפיית סדר עולמי חדש. למתקפה הצטרפה גרמניה ומאוחר יותר האימפריה העות'מאנית. הכוחות הצרפתיים ביקשו לממש את ההסכם עליו חתמו אנגליה ומדינות אחרות בדבר סיוע צבאי בעת מלחמה והבריטיים באו לעזרתם. הגרמנים שסברו שיכניעו את הצרפתים עד לבוא החורף, מצאו עצמם מבוססים בבוץ בקו ביצורים שנמשך מבלגיה ועד שווייץ. הלחימה "נתקעה" עם גשמי החורף והצבאות ניצבו אלו מול אלו מחופרים בחפירות ובקווי ביצורים שהלכו והשתכללו כל העת. הלחימה הסטטית הולידה אין ספור מתקפות של אלפי חיילים, שהפכו לניסיונות עקרים ללא הכרעה. קו החזית היה מוזז לעיתים מאות מטרים לכאן ולכאן אך המצב נותר בעינו. הגרמנים קיוו כי המהפכה הבולשביקית ברוסיה שגרמה לה לפרוש מהמלחמה יאפשרו לה לרכז את צבאה בחזית אחת ולהכריע את המערכה. כאשר ארה"ב החליטה להיכנס למלחמה בעקבות שורה של התנכלויות של צוללות גרמניות לספינות משא ונוסעים אמריקאיות, והתערבות גסה של גרמניה בניסיון להצית סכסוך גבולות ישן בין ארה״ב ומקסיקו, מאזן הכוחות השתנה והלחימה וכוחות רעננים הטו את הכף והכריעו את המערכה כולה.

במלחמת העולם הראשונה ניתן היה למצוא את כל חידושי הטכנולוגיה כמו הטנק, הארטילריה הממונעת, צוללות ואפילו נושאות מטוסים וחילות אויר שכללו ספינות אויר, בלונים פורחים בצד מטוסים. בפעם הראשונה עשו 2 הצבאות משני עברי המתרס שימוש באמצעי לחימה כימיים שהפילו קורבנות רבים. בצד כל אלו ניתן היה למצוא נשק עתיק יומין, שתפס את מקומו לצד הלוחמים, נאמן עד מוות, כלבי המלחמה. בשנת 1920 לערך פורסם ספר באנגליה שנכתב ע"י לויטנט קולונל ריצ'רדסון שהיה מפקד בית הספר לכלבי המלחמה הבריטיים. בספרו הוא מביא מידע מקווי החפירות, מתכניות האימונים ועדויות ויומנים מפי המפעילים עצמם. מעניין לציין כי בעקבות מלחמת העולם הראשונה ונפגעיה המרובים נרתמו הכלבים לעיסוק נוסף שהמלחמה יצרה – כלבי נחייה לעיוורים.

ביותו של הכלב והסימביוזה שנוצרה בינו לבין האדם התרחשה לאורך אלפי שנים ואינה מתועדת לפרטיה. האדם השכיל להפוך את ההתנהגות החברתית של הכלב והפך אותו לחבר מועיל בלהקתו. תכונות הציד הטבעיות שלו תורגמו לדפוסי התנהגות נשלטים ולצידו של האדם שיפר הכלב את מיקומו בפירמידת המזון ולמעשה הבטיח את הישרדותו.

כיום אנו יודעים שלביות זה השפעה מרחיקת לכת לא רק על התפתחותו של הכלב המציג מגוון גזעים וגדלים שאין לו אח ורע באף מין אחר. ישנם גזעים שהתפתחו בחברה חקלאית והושפעו מהביות באופן כה מהותי עד שגופם המותאם לתזונה על טהרת החלבון פיתח תכונות לעכל סוגי מזון נוספים כמו דגנים וקטניות שהאדם מייצר. גזעים אחרים שחיו לצידם של בני אדם שנותרו במהותם ציידים, לא פיתחו יכולות אלו ומזונם נותר על טהרת החלבון בלבד. במשך מאות בשנים הכלבים ליוו את האדם באשר הלך, אם לעבד את שדהו, לצוד ציד, לרעות את עדרו או להלחם את מלחמתו.

בתנ״ך אנחנו קוראים על שמשון ששילח אש בשדות פלשת בעזרת שועלים שלכד ואבוקה בוערת שהצמיד לזנבם. תחריטים מתקופות קדומות ברחבי הסהר הפורה מתארים לוחמים המובילים ברצועה כלבים גדולי ממדים לצד מרכבות מלחמה. הרומאים עשו שימוש בכלבי תקיפה שהוסתרו מאחורי שורת מגינים בחזית הכוח הלוחם. כאשר התקרבו המחנות אלו לאלו הוסטו המגינים לצדדים והכלבים שוחררו אל עבר הלוחמים המופתעים שנסו על נפשם. כלבים שימשו כשומרים על המחנה וכמתריעים לצידם של זקיפים. בכל תקופה, מצא האדם דרכים מתוחכמות יותר לפגוע בבני מינו ושכלל עוד ועוד את יכולותיו הקטלניות. מלחמת העולם הראשונה עלתה על כל קודמותיה ונערכה בקנה מידה שעדיין לא היה כמותו והעמידה אתגרים חדשים שהביאו למציאת פתרונות חדשניים.

בשנת 1920, ראה אור ספר מאת לווטנט קולונל א.ה.רי׳צרדסון המסכם את העשור רווי הפעילות שחווה בהכשרת כלבי מלחמה בשירות הוד מלכותה. ריצ׳רדסון היה קצין תותחנים במקורו וחובב כלבים וציד שמומחיותו היתה אילוף כלבים. הוא ערך סיורים במדינות שכנות ואף הוזמן לשפוט בתחרויות שעסקו באילוף למשמעת, גישוש ותקיפה בצד שופטים נוספים שהגיעו ממדינות אחרות באירופה. תחילת המאה ה-20 היתה תחילת העידן בו הכלבנות המודרנית החלה מתארגנת ואנגליה הובילה את הכלבנות העולמית באותה תקופה. ריצ׳רדסון זכה לבקר בשנת 1910 במתקני האימון הכלבניים של הצבא והמשטרה הגרמניים שכזכור כעבור ארבע שנים היו הצד התוקף במלחמת העולם הראשונה. בספרו הוא מזכיר כי בעת שביקר במקום התרשם מאוד מרמת המקצועיות והסדר המופתי בה הכל מתנהל. העובדה שהגרמנים פתחו את מתקניהם לביקורים היתה למעשה מסווה בו הם גילו טפח אך הסתירו טפחיים. כלבי המלחמה הגרמניים שהיו משולבים בצורה מיטבית ברחבי החברה הגרמנית והוצגו ככלבים העוסקים בספורט ובטיפוח כלבים לתערוכות. תפקידים נוספים כפי שריצ׳רדסון יגלה בעצמו מאוחר יותר ויפתח עבור הכוחות הלוחמים, לא הוזכרו כלל. תחת מעטה של פעילות כלבנית מאורגנת להפליא במועדונים אזרחיים התפתחה מכונה משומנת היטב של מערכת כלבנית שהכשירה אלפי כלבים וכלבנים למכונת המלחמה הגרמנית.העשור הראשון של המאה ה-20 עמד בסימן מהפכות, הטכנולוגיה התקדמה, חשמל החליף את מקורות האנרגיה המסורתיים ואמצעי תחבורה ממונעים כמו מכוניות ומטוסים החלו להופיע. התקופה שהצטיינה בחידושים שונים הציבה אתגרים חדשים בפני כלבי העבודה שאיבדו את מקומם לטובת חידושי הטכנולוגיה. העוסקים בחקלאות שבעבר החזיקו כלבים בעיסוקים שונים החליפו את מקצועם ועברו לעבוד במפעלים ולהתגורר בערים צפופות שם לא יכלו להחזיק את כלביהם. אנגליה שמרה על המסורת של גידול כבשים לצמר ובשר אך כבר לא היה צריך להעביר עדר כבשים עם כלבי רועים למרחקים, ניתן היה להעלות אותם על משאית או רכבת ולהעבירם במהירות וביעילות מבלי שהם יתפזרו. כלבים שמשכו משאות לא נדרשו לעשות זאת ומכוניות ממונעות החליפו אותם. גם הציד החל מצטמצם והדרישה לכלבים עובדים מכל הסוגים הצטמצמה והלכה. עבודת הכלבים בתחומים אחרים דווקא נדרשה; כלבי גישוש שהועסקו במהלך המאה ה-17 וה-18 ע״י כוחות המשטרה בחיפוש אחר נמלטים הפכו לשם דבר ובארצות בהן העבדות היתה חלק ממרקם החיים כמו ברזיל, הפכו לציידי עבדים נמלטים. הסקוטלנד יארד הבריטי העסיק כלבי בלאד האונד במרדפים אחר פושעים נמלטים כבר במאה ה-18 וכלבי המשטרה שפעלו באי הבריטי התפרסמו ברחבי העולם. ההתפתחות התעשייתית בכל אירופה והביקוש לידיים עובדות הביאה רבים לעבור מהכפר אל העיר. בעיות של עוני ומחסור מובילות גם לפשיעה ולשם כך גויסו כלבי עבודה שונים כמו הרוטווילר, השנאוצר הענק, הרועה הגרמני הבוקסר האיירדייל טרייר ואחרים לתפקידי שיטור. הכלבים הוכיחו יעילות אומץ לב והוסיפו כח הרתעה ניכר לשוטרי המקוף בסיוריהם. עבודתם של כלבי המשטרה זכתה לתשומת לבם גם של אנשי הצבא אשר ניסו לרתום תכונות אלו בכדי לשלבם לצידם של הכוחות הלוחמים. המובילים במחקר התנהגותי והכשרת כלבי עבודה היו הארצות דוברות הגרמנית וכאן המקום להזכיר את בני הזוג מנצל שהיו מהמובילים באימון והכשרת כלבי עבודה לשירות הביטחון, ידע שלקחו עימם בשנות השלושים לארץ ישראל אליה נמלטו עם עליית השלטון הנאצי וסיפוח אוסטריה.בפתיחה לספרו מתאר רי׳צרדסון את חוסר מוכנות הצבא הבריטי בכל הקשור לכלבי מלחמה ערב מלחמת העולם הראשונה. היו אלו אנשי הארטילריה שהתעשתו ראשונים ואימצו את הרעיון של אימון והכשרת כלבים למטרה החשובה ביותר מבחינתם, העברת הודעות. לווטנט קולונל (סא״ל) א.ה.רי׳צרדסון שהיה קצין ארטילריה במקורו קיבל אישור להקים בית ספר להכשרת כלבים לשירות מלחמתי בתחומי האחריות של הכוחות הארטילריים. את מתקני בית הספר קבע בבית הספר לארטילריה, קרוב ככל שניתן לשטחי האש בכדי לחשוף את הכלבים לרעשי המלחמה ולהרגיל אותם לסביבה רועשת של פיצוצים ועשן.אנגליה עמדה בעשור הראשון של המאה ה-20 בחזית הכלבנות העולמית ולמעשה היתה הראשונה לתעד ולקטלג גזעים בפעילות כלבנית גידולית מסודרת. גזעים אנגליים רבים התפתחו ברחבי האי הבריטי והעיסוק בציד ורעייה הובילו לפיתוח גזעים מתאימים לתפקידים בשדה הקרב. גרמניה והאימפריה האוסטרו-הונגרית פתחו במתקפה בקיץ בניסיון למלחמת בזק שתכריע את המערכה לפני בוא החורף, גררה את אירופה כולה לקו חזית ארוך ומפותל מהאלפים שבמרכז אירופה ועד לחופי בלגיה. הלחימה נמשכה עמוק לתוך החורף וכפתה על הצדדים לחימה סטטית בתנאים קשים. הכלבים שגוייסו לשירות צבאי היו כלבים מגזעי עבודה, צבעי פרוותם כהים בדרך כלל, בגודל בינוני ועד לגודל גדול כשהעדיפות ניתנת לכלבי טרייר, רועים, ציד ורטריברים. מעניין לציין שבאופן יחסי מיעוטם היה מגזע רועים גרמני ואולי בשל העובדה שגזע זה שירת בצד הגרמני דווקא. הכלבים יועדו למספר תפקידים בשדה הקרב, ובראש ובראשונה כרצים להעברת הודעות. הקשר האלחוטי עדיין נמצא היה בחיתוליו ואמצעי הקשר נסמכו על אמצעים קוויים (טלפון או טלגרף) או באמצעות איתות שחייב קשר עין. קווי הטלפון נותקו חדשות לבקרים בעקבות הפגזות או חדירות למטרות חבלה מצד האויב. הגבלה לשעות אור היום ותנאי הראות הקשו על תקשורת באמצעות איתות וסימון לסוגיו וחשפו את המפעילים לאש צלפים. העברת הודעות הפכה חיונית למערכה כולה במיוחד בלחימה בקווי ביצורים סטטיים כשהארטילריה ממוקמת במרחק של כמה ק״מ מאחור. מפקדת היחידה היתה חייבת לדעת את מצב הכוחות הלוחמים במיוחד לאורך קוים ארוכים בתנאים קשים. ההודעות הועברו לאורך היום והלילה, בשגרה או במצבי חירום. הודעות אלו היו מועברות בדרך כלל ע״י רצים, חיילים הולכים על שניים. היו אלו קלי הרגליים שבחבורה ובכל פעם שעשו את הדרך מהחזית אל העורף שמו כפם בנפשם ורבים נפצעו ואף נהרגו. הם היו צריכים לדעת להתמצא היטב בשטח ולמצוא את דרכם, לחצות את המכשולים הרבים לאורך הקו שהפך מבוצר יותר ויותר. ככל שהזמן חלף נוספו בו אמצעים קטלניים. לעיתים היה ממוסך עשן, ערפל או גזים רעילים. הקו היה זרוע מכשולים שיועדו כנגד בני אדם ומכונות וכללו עמדות ירי, צלפים ומכונות ירייה, גדרות תיל ומוקשים. הפגזות כבדות היו עניין שבשגרה ומכתשי הפגזים שלעתים היו עמוקים מקומתו של אדם, צילקו את הקרקע לכל אשר פנית. הגשם מילא את הבורות והתעלות במים ואת האדמה שביניהם לבוץ. כל אלו הפכו את משימתם קשה שבעתיים והאטו את קצב התקדמותם, דבר שהפך את הרצים לפגיעים עוד יותר. תפקידים נוספים שהכלבים יועדו אליהם היו קשורים לתחומי לחימה נוספים כמו סיור, כלבים לאיתור פצועים, כלבי שמירה וככל שהמלחמה התארכה, כלבים לציד חולדות ששרצו באלפיהן בחפירות הטחובות. בצבא הצרפתי והבלגי שימשו הכלבים גם כמושכי עגלות תחמושת וציוד נלווה כמו מכונות ירייה ואף תותחים קלים. תעסוקה מסוג זה לא היתה מקובלת בצבא הבריטי.רי׳צרדסון החל את הכשרת הכלבים שהיו תחת ידיו במסגרות קטנות. הכלבים הראשונים הגיעו לבית הספר הודות לקשרים אישיים אצל עמיתים שהכיר אך היה צורך באספקה של כלבים רבים הרבה יותר ואלו הגיעו מכלביות עירוניות של כלבים משוטטים. כלבים מהגזעים המתאימים עברו מספר ימי בחינה והתאמה ואם נמצאו מתאימים, הוחל בתהליך הכשרתם. אך לא היה זה המקור היחידי של כלבים שהגיעו לשירות. מלחמת העולם הראשונה התחוללה בעיקר באזור גבול צרפת בלגיה גרמניה כך שמוראותיה לא הגיעו אל האי הבריטי אך מצב כלכלי לא פשוט וקושי בייבוא של סחורות דרך הים גרם למחסור ולמצב כלכלי קשה שחייב צנע. לאזרחים לא היה קל להחזיק כלבים רבים וחלקם העדיף למוסרם לצבא שם ידע יזכו לכלכלה ולתנאים טובים מאלו שהם יכלו להעניק להם. כאשר היה צורך בכלבים נוספים פנו שלטונות הצבא לציבור שתרם גם את כלבי המשפחה לשירות. הכלבים שהגיעו היו בני גזעים שונים ולאחר תהליך הכשרה של מספר שבועות נלקחו לשירות בחזית. משך זמן ההכשרה השתנה בין כלב לכלב אך עד מהרה ניתן היה לאפיין את הגזעים שהתמיינו לצרכים השונים.תפקיד הרצים מעבירי ההודעות היה תפקיד חשוב ביותר והיה צורך להוכיח תחילה כי הכלבים אכן מסוגלים לכך. ריצ׳רדסון עצמו הגיע להדגים את יכולותיהם של כלביו בחזית הצרפתית. המבחנים נעשה מול רצים אנושיים שהיה עליהם לעבור מרחק של כ-4 ק״מ. הכלבים שהובאו ע״י ריצ׳רדסון נלקחו אל הנקודה ממנה היה עליהם לצאת בחזרה. הכלבים עשו את המרחק בפחות מ-15 דקות ללא כל צורך להכיר את הדרך בעוד לרץ האנושי וציודו עליו לקחה הדרך כמעט שעה. הכלבים מצאו את דרכם ללא בעיות ולמעשה דרך ההפעלה בה אומנו היתה פשוטה. הם נלקחו ע״י אחד מחיילי היחידה שאינו המפעיל או המטפל הישיר שלו אל העמדות הקדמיות בעוד שהמפעיל והמטפל של הכלב נשאר מאחור. בקו הקדמי היו מצמידים לכלב את ההודעה לקולר והוא היה משוחרר לחזור אל המקום ממנו בא. יכולת הביות שלו וההתמצאות גם בשטח עם מכשולים רבים לא היווה בעיה של ממש והוא דילג בדרך כלל ללא פגע עד שהגיע אל מפעילו. לעיתים היו מנסים צלפים לפגוע בכלבים הרצים לרוחב החזית ביודעם את תפקידם החשוב אך לפגוע בכלב הנע במהירות דורש מיומנות רבה והכלבים היו יוצאים מכך ללא פגע. גם מתקפות הגאזים לא השפיעו על הכלבים בשטח הפתוח אם כי בחפירות או בכלביות בהם שהו במהלך שלא היו בתפקיד הוכן עבורם ציוד התגוננות מתאים. עיקר הנפגעים מבין הכלבים הרצים היו בעת הפגזות וריצרדסון מונה בספרו יותר ממקרה אחד בו הכלב שנפגע בצורה קטלנית הצליח להגיע אל מפעילו פצוע ומדמם. הספר עמוס תיאורים אודות גבורתם של הכלבים הרצים שחסכו חיים של רצים אנושיים רבים והעבירו את ההודעות מהחזית. גם הצרפתים והגרמנים עשו שימוש בכלבים רצים וכפי שריצרדסון מציין תרומתם של הכלבים בהצלת חיי אדם היתה הרבה מעבר לכל שאפשר היה לדמיין. עוד ריצ׳רדסון מספר על הכוחות האמריקאיים שהצטרפו למלחמה ללא כל תשתית לכלבי עבודה אך שמחו מאוד להיעזר ביחידות הכלבנים שהוצבו בגזרותיהם וידעו להעריך לאורך כל שדרות הפיקוד את התרומה הכלבנית למאמץ המלחמתי. ריצ׳רדסון עומד בספרו על הנהלים אודות הפעלת הכלבים. ההנחיות קבעו כי במידה והמטפל של הכלבים היה נפגע וחדל לתפקד, הכלבים היו מועברים מיידית לכלבייה עורפית שם כלבן אחר היה מקבל את הפעלתם ובונה עמם את יחסי האמון והקשר הדרוש להפעלתם. נושא זה נעשה בצורה מקצועית ויסודית ושופך אור על המורכבות והקושי שבהפעלת מערך כלבים וכלבנים בתנאי המלחמה הקשים.בתחילה סופחו הכלבנים על כלביהם ליחידות קיימות אך עד מהרה קיבלו הכלבנים סמכויות משלהם ובכל יחידה לאורך החזית הוצבו כלבים ביחידות מסודרות להם דואגים כלבנים מקצועיים המעניקים לכלבים סבבי מנוחה על פי נהלים מפורטים. הכלבים שוכנו בכלביות מסודרות וממוגנות ובמהלך השעות בהן לא עבדו נחו או ישנו ללא הפרעה. ביקורת וטרינרית קבועה בחנה את מצבם הבריאותי. מלחמת העולם הראשונה חשפה לראשונה את תופעת הלם הקרב שהסתבר שגם כלבים חוו ולעתים הפגזה כבדה הוציאה לא רק בני אדם משיווי משקל. המטפלים בחנו גם מימד זה ועקבו ברישומיהם אחר ביצועי הכלבים. כלביות עורפיות יותר הרחק מקו החזית שמשו לצורך חופשה ורענון וניתן לומר שהכלבים קיבלו יחס שלעתים היה משופר מהיחס לו זכו החיילים עצמם. על כל הודעה נרשמה השעה בה הכלב יצא לדרכו וביומן מבצעים תועד זמן הגעתו. לעומת מקרים בהם הרצים איבדו את דרכם או נפגעו מאחת המלכודות בדרך הכלבים רשמו כמעט אפס תקלות. חיסכון בחיי אדם, זמינות הרצים להעברת הודעות, שיפור היכולת להעביר יותר הודעות בזמן קצר וללא הפרעות שיפרו מאוד את היכולת של הכוחות הלוחמים לתפקד ותרמו תרומה משמעותית מאוד ללחימה כולה.התוצאות המרשימות של כלבי ההודעות הביאו לדרישה הולכת וגוברת לכלבים עובדים ועד מהרה הפך בית הספר לכלבי מלחמה של הכוחות הארטילריים לבית הספר לכלל הצבא והוחל בתכנית אימונים מסודרת. אם בתחילה יוזמה של כוחות הארטילריה הובילה למציאת פתרון להעברת הודעות, כעת הפך המאמץ לכלל הצבא. כלבים החלו להיות משובצים במקצועות נוספים ובחזיתות השונות החלו להגיע דיווחים על הביצועים של כלבי העבודה שגם תחת אש לא הכזיבו.למרות האופי הסטטי של המלחמה, בחלקי החזית השונים נערכו מתקפות לשיפור עמדות בניסיון לשבירת הקיפאון. שני הצדדים הוציאו סיורים לאורך הקו בניסיון לפגוע בעמדות הקדמיות, לאסוף מודיעין, לחבל בקווי תקשורת ולזרוע פחד ובהלה. סיורים לאורך הקו היו חלק מהשגרה, לילה ויום. בראש הכוח הוצבו כלבים שאומנו לתקיפה. באזורים בהם הצמחייה אפשרה שדה ראייה מספק הכלבים הוחזקו ברצועה עם הלוחם הכלבן שהלך בראש הכוח. במקרים בהם הסיורים נאלצו לעבור בשטחים בהם הצמחייה היתה עבותה עשו שימוש בשני כלבים שנשלחו כמה עשרות מטרים לפני הכוחות והתריעו על כל רחש חשוד. ריצ׳רדסון מביא בספרו דוגמאות רבות בהן כלבי הסיור גילו בעוד מועד כוחות אויב אורבים או מתקדמים והודות להתרעה מוקדמת הצליחו הכוחות ללכוד את הסיורים ללא פגע. עוד כותב ריצ׳רדסון בספרו כי מעדויות הלוחמים שהכלבים היו בהפעלתם סיפרו כיצד הכלב חידד את חושיו עוד יותר כאשר חש במתח של מפעילו בעת יציאה לפעולה, דבר שהפך אותו לנחוש ועירני הרבה יותר. המוצלחים ביותר ככלבי סיור על פי הדיווחים מהשטח היו כלבי האיירדייל טרייר שהוכיחו שהם מסתגלים במהירות לכל מצב, פיקחים ביותר, עשויים ללא חת, קשוחים ומסתפקים במועט. מלחמת העולם הראשונה התרכזה באירופה אך חיכוכים נוספים היו גם באפריקה, במצריים ובמקומות אחרים על הגלובוס. למרות השונות האקלימית, תנאי השטח מגוונים ודרישות אחרות, תפקדו האיריידלים בצורה המיטבית. למרות זאת מדגיש ריצ׳רדסון שהאירדייל אינו הגזע היחידי היעיל למטרות אלו.תפקיד חשוב נוסף היה כלבים לאיתור פצועים ועזרה ראשונה. היו אלו כלבים שעבדו בצמוד לצוותי הפינוי הרפואי וחיפשו פצועים בשדה הקרב. פצועים שיכלו להתנייד נעזרו בהם כמשענת והכלבים כיוונו אותם לחוף מבטחים. הם איתרו פצועים שהושארו חסרי הכרה בשטח. כשמצאו אותם הם לא היו פורצים בנביחות שהיו עלולות לגרום לאויב להבחין בהם. הם אומנו לתפוס בפיהם חפץ או אביזר השייך לאותו פצוע והיו חוזרים למפעיליהם ומכוונים אותו אל המקום בו הוא נמצא. הם ליוו את החובשים בשדה הקרב כשעל גופם תרמיל עם אמצעי חבישה וציוד רפואי נוסף, וסייעו במציאת הדרך בחזרה לנקודת הריכוז או למחנה. היכולת של כלבים להתמצא היטב בשטחים לא מוכרים, ויכולת הביות אל מפעיליהם איפשר פיתוח נוסף של כלבים שהועסקו כבלדרים לאמצעי לחימה. הם נשאו תחמושת וציוד בתרמילים משני צידי גופם ויצאו לעבר העמדות הקדמיות. העבודה עם בלדרי הנשק והתחמושת הצריכה לעיתים עבודה עם 2 מפעילים. המהירות בה ניתן היה לתגבר ולהשלים תחמושת לעמדה הקדמית גם תוך כדי לחימה אפשרה לחימה מרוכזת ויעילה ולא גרעה מכוח האדם שהיה נלקח לטובת משימת המשלוח עצמו. לטובת משימות אלו נלקחו כלבים חסונים מגזעים גדולים יותר.ריצ׳רדסון מתאר כיצד מויינו הכלבים והדגיש כי גם שלא נמצאו מתאימים לתפקידים השונים שפורטו להלן נלקחו למשימות אבטחה. הכוחות הפרוסים לאורך החזית התמקמו בשטחים שחלקם היה שדה פתוח ואילו אחרים התמקמו במבנים שונים. דרגים עורפיים שונים ותומכי לחימה היו חשופים לעיתים לפגיעה של כוחות שנשלחו לזרוע פחד ולחבל בשיגרת יומם. רגישים במיוחד היו מפקדות, מחסני ציוד של מזון ותחמושת ומחנות בהם שוכנו חיילים בתפקידים שונים, או שבויי מלחמה. על כל אלו היה צריך לשמור וכוח האדם שהוקצה לכך נשחק מהשגרה ומקשייה והיה חייב להיגרע מהכוחות הלוחמים. כלבי השמירה והכלבנים שטיפלו בהם היוו תשובה מצוינת לבעיות האבטחה השונות ואפשרו הורדה משמעותית של כוח האדם. הכלבים טופלו היטב ועמדו על משמרתם בצורה הטובה ביותר. הם אבטחו את האזור עליו הופקדו כשהם קשורים ברצועה המחוברת לכבל שאפשר להם לנוע בגזרה נתונה. אחרים התלוו לשומר חמוש וסיירו עימו בתחומי המתחם קשובים לכל רחש. כלבי השמירה המשיכו את תפקידם גם לאחר שהמלחמה הסתיימה והוצבו ברחבי האזורים שנכבשו וכך הגיעו גם לארץ ישראל בעקבות הצבא הבריטי. משנות השלושים ועד לקום המדינה גם בארץ חלקם של כלבי השמירה היה רב באבטחת נקודות יישוב מבודדות בהתבסס על אותן שיטות אודותיהן ריצ׳רדסון כותב בספרו.מקצועות שונים שאיפיינו כלבי עבודה בצבאות זרים נסקרים בפרק מיוחד שבמהלכו מציין ריצ׳רדסון שיטות דומות שבהם נהגו מרבית המדינות. הבסיס לפעילות הכלבנית כולה היה הספורט הכלבני כפי שכבר הוזכר בגרמניה והיתה חפיפה בין כלבי העבודה שהאזרחים אימנו לצרכי ספורט לבין הכלבים שאומנו לצרכי לחימה. ריצ׳רדסון מדגיש בספרו כי כלבים להם מטרה, עיסוק ושגרת יום פעילה הם כלבים שמחים יותר מאחר וייעודם הוא לעבוד ולנצל את יכולותיהם. מקצוע אותו הוא מזכיר שהיה אופייני לכוחות הצרפתיים והבלגיים היה כלבים המושכים עגלות. בכל רחבי ארצות השפלה היו חוות קטנות וצנועות שהתקיימו בדוחק והיו חייבות לנצל כל משאב זמין. הכלבים שלהם היו רב משימתיים וביצעו כל מטלה בחווה, ליווי הכבשים והפרות לאחו והחזרתם אל הדיר לעת ערב, לגרור את עגלת החלב למחלבה ולשמור עליו שם עד לבוא החלבן. כלבים אלו היו חסונים, בעלי כושר גופני מרשים וכוח רב. הם גם ידעו להיות תקיפים כשצריך ויכולותיהם אלו היו רבות ערך לכוחות הלוחמים. הם נרתמו לעגלות תחמושת, עגלות שעליהן היו תותחים קלים או מכונות ירייה כבדות. הכלבים משכו את העגלות גם בתנאים קשים מנצלים את גודלם מחד ולא כבדים מדי במידה שהיו שוקעים בבוץ. יכולת העבירות שלהם היתה טובה משל פרדות, הם היו צייתנים מהם וסתגלניים הרבה יותר לקולות הנפץ והמלחמה. בנוסף, תפקדו היטב ככלבי שמירה כשלא נדרשו להעביר משאות ממקום למקום. רצונם להיות עם מפעיליהם הפך אותם לקמעות היחידתיים ולרוב הם נהנו מדאגת כל לוחמי היחידה שהעתירו עליהם ככל שיכלו גם כאשר להם עצמם חסר. מעבר לתפקידי הלחימה השגרתיים שולבו כלבים בחיי היום יום הן כקמעות מחלקתיים והן כמקצוענים לתפקידים מיוחדים. החיילים חיפשו כל דרך להסיח את דעתם ממוראות המלחמה והם אימצו לעצמם חיות מחמד שונות שחלקן היו חיות משק שאיבדו את ביתן כמו תרנגולות וארנבים, וחלקם היו כלבים תועים שנאספו אל הכוחות הלוחמים. הלחימה הסטטית קבעה את מיקומם של הכוחות במשך תקופות ארוכות במקום אחד, שלמרות התנאים הקשים הפך ל״בית״. היו אלו מחפורות ששקים מלאים בחול דיפנו את שוליהן. לפי גודל היחידה הסתעפה רשת חפירות שבמרכזה מחפורת עמוקה יותר ומקורה שם לנו הלוחמים. ניתן לומר שמערכות הביצורים הללו יכלו להעניק מחסה טוב למדי הן מפגעי ההפגזות והן מתלאות מזג האויר. כך סברו גם אלפי חולדות שמצאו במחפורות מקום נוח מאוד למגורים. החפירות שרצו חולדות שכירסמו מכל הבא ליד ורבים מבין הלוחמים נלחמו בהן על בסיס יומי. המומחים בציד חולדות הם כלבי טרייר. כמעט כל גזעי הטרייר הגיעו מהאי הבריטי ורבים מהאנגלים היו מורגלים ביציאה לציד עמם. אמנם לא היו אלו בוגרי בית הספר לכלבי מלחמה אך היו אלו כלבי טרייר עובדים, שהובאו למחפורות ועשו מלאכה נאמנה. הם הועסקו בקביעותלאורך כל הקו כשהם עוברים ביסודיות ומדללים את אוכלוסיית המכרסמים בצורה מעוררת השתאות.הספר כלבי המלחמה של הבריטים הוא ללא ספק אחת מהעדויות המרתקות אודות תקופה חשוכה בה האנושות כולה נאבקה על האנושיות. ניתן לומר שמרבית העולם המערבי היה עסוק בה והמלחמה גררה עימה ספיחים ונלווים שונים בהם גם את ידידו הטוב של האדם, שהוכיח בין תמרות האש והעשן שהוא אכן כזה.התצלומים במקורם לקוחים מתוך הספר ולכן איכותם הירודה.

תמונות: Rare Historical Photos בעריכת Mark Massena
Mary Evans

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf