arel ymldt 061

יתרונות וחסרונות בריאותיים ארוכי-טווח המיוחסים לעיקור/סירוס כלבים

שם הכותב/ת: לורה ג’. סאנדבורן, M.S.

צילום:מערכת חיות הבית

הקדמה

בארצות הברית מקובל להמליץ לבעלי כלבים לבצע עיקור/סירוס של חיית המחמד שלהם מסיבות בריאותיות. ניתן למצוא ציטוטים על יתרונות בריאותיים, אך הוכחות חותכות שתוכלנה לתמוך בקיומם של יתרונות-לכאורה אלו, לרוב אינן בנמצא.

כאשר נושא העיקור/סירוס עולה לדיון, לרוב אין מזכירים את הסיכונים הבריאותיים הכרוכים בו. לפעמים יוזכרו סיכונים מסוימים, אך דווקא החמורים ביותר ישארו מחוץ לשיחה.

מאמר זה מנסה לסכם את הסיכונים הבריאותיים ארוכי-הטווח המיוחסים לעיקור/סירוס בכלבים שנמצאו בספרות הווטרינרית. מאמר זה אינו עוסק בהשפעת עיקור/סירוס על הגבלת אוכלוסיית הכלבים או השפעתו על התנהגות בעלי החיים.

כמעט כל הסיכונים הבריאותיים העולים במאמר זה הינם ממצאים מתוך מחקרים אפידמיולוגיים רטרוספקטיביים הבודקים במבט לאחור את מאפייניה של קבוצת הנבדקים ביחס לתחלואה. חלק קטן מהם עולה ממחקרים פרוספקטיביים, מחקרי מעקב הבוחנים את הנבדקים לאורך תקופה בעתיד.

תקציר

בחינה אובייקטיבית של הספרות הווטרינרית חושפת את המצב המורכב בין היתרונות לחסרונות ארוכי הטווח הכרוכים בהליך הסירוס/עיקור. ההוכחות מראות כי לעיקור/סירוס השפעה מיטיבה ומזיקה על מצבם הבריאותי של הכלבים. כמו כן עולה מהתחקיר כי חלק גדול מהנושא עדין עלום עבורנו.

על פניו, נראה כי סירוס כלבים זכרים ובמיוחד כלבים צעירים יתרום לבריאותם. מספר הבעיות הבריאותיות המיוחסות לסירוס עולה על מספר היתרונות הבריאותיים ברוב המקרים.

יתרונות סירוס כלבים זכרים:

מבטלת את הסיכון למוות מסרטן אשכים (סיכון קטן מ1%-)

מפחיתה את הסיכון לשינויים שאינם סרטניים בפרוסטטה

מפחית את הסיכון לפיסטולה בפי הטבעת

יתכן שמפחית את הסיכון לסוכרת (הממצאים אינם חד משמעיים)

חסרונות סירוס כלבים זכרים:

במידה ונעשה לפני גיל שנה – מגדיל משמעותית את הסיכון לאוסטאוסרקומה – סרטן העצם; נפוץ במיוחד בגזעים בינוניים וגדולים

מגדיל את הסיכון להמנגיוסרקומה לבבית בפקטור של 1.6

משלש את הסיכון להיפותירואידיזם

מגדיל את הסיכון לפגיעה קוגנטיבית גריאטרית

משלש את הסיכון להשמנה – מצב בריאותי נפוץ המוביל לבעיות בריאותיות אחרות

מגדיל פי 4 את הסיכון הנמוך (0.6%>) לסרטן הערמונית

מכפיל את הסיכון הנמוך (1%>) לסרטן בדרכי השתן

מגדיל את הסיכון לבעיות אורתופדיות

מגדיל את הסיכון לתופעות לוואי לחיסונים

בנקבות המצב מורכב יותר. נראה כי היתרונות הבריאותיים עולים על החסרונות שנמצאו קשורים לעיקור ברוב המקרים שנבדקו. מצד שני, נראה כי השפעתו המיטיבה או הגורעת של העיקור על מצבה הבריאותי הכללי של הכלבה תלוי בגיל בו הוא נעשה והסיכון היחסי ללקות במחלות מסוימות, המשתנה בין גזע לגזע.

יתרונות עיקור כלבות נקבות

במידה ונעשה לפני גיל שנתיים וחצי, מפחית משמעותית את הסיכון לגידולים ממאירים בבלוטות החלב, הגידולים הממאירים הנפוצים ביותר בכלבות

מחסל כמעט לחלוטין את הסיכון לפיומטרה (דלקת ברחם), המתרחשת אצל 23% מהכלבות לערך והורגת כאחוז אחד מסך הכלבות

מפחית את הסיכון לפיסטולה בפי הטבעת

מחסל את הסיכון הנמוך מאוד (0.5%>) לגידולים ברחם, צוואר הרחם והשחלות

חסרונות עיקור כלבות נקבות

במידה ונעשה לפני גיל שנה מגביר משמעותית את הסיכון לאוסטאוסרקומה, בדומה לזכרים

מגביר את הסיכון להמנגיוסרקומה של הטחול בפקטור של 2.2 והמנגיוסרקומה לבבית בפקטור 5<; אלו סוגי סרטן שכיחים והם מהווים גורם מוות נפוץ בגזעים מסוימים

מגדיל פי 3 את הסיכון להיפותירואידיזם

מגדיל את הסיכון להשמנה בפקטור של 1.6-2

גורם לבריחת שתן ב-4-20% מהכלבות

מגדיל את הסיכון לדלקות חוזרות בדרכי השתן בפקטור של 3-4

מגדיל את הסיכון לצניחת הפות, דרמטיטיס הנרתיק ודלקות בנרתיק, במיוחד בכלבות שעוקרו לפני גיל ההתבגרות

מכפיל את הסיכון הנמוך (1%>) לגידולים בדרכי השתן

מגדיל את הסיכון לבעיות אורתופדיות

מגדיל את הסיכון לתופעות לוואי לחיסונים

ממצאים שעלו במחקרים

חלק זה מסכם את המחלות או המצבים הבריאותיים העלולים להתרחש בעקבות עיקור/סירוס.

סיבוכים כתוצאה מהניתוח עצמו

קימים סיכונים בכל ניתוח, גם הפשוט ביותר, והם כוללים תופעות לוואי להרדמה, דימומים, זיהומים, דלקות וכיוב’. הסיכונים כוללים רק את אלו שהתגלו במהלך או מיד לאחר הניתוח והם קשורים אליו בודאות, ולא את ההשפעות ארוכות הטווח של הניתוח, אותן ניתן להעריך רק באמצעות בחינה נפרדת.

בבית חולים וטרינרי לימודי נעשה מעקב אחר הסיבוכים ונמצא כי ב-6.3% מהניתוחים חלו סיבוכים במהלך הניתוח, ב-14.1% חלו סיבוכים אחרי הניתוח, וסה”כ ב-20.6% מניתוחי העיקור שנערכו היו סיבוכים. במחקרים אחרים על ניתוחי עיקור עלו נתונים של 17.7% ו-23%. מחקר פרטי של וטרינרים קנדיים הצביע על מקרים של סיבוכים ב-22% בניתוחי נקבות ו-19% בניתוחי זכרים.

סיבוכים חמורים כמו זיהומים, אבצסים, פתיחת חתך הניתוח ולעיסת התפרים התרחשו בשכיחות של 1-4%, מתוכם 90% בניתוחי עיקור ו-10% בניתוחי סירוס. מספר מקרי המוות כתוצאה מסיבוכי ניתוח עיקור/סירוס הינו נמוך, ועומד על 0.1% בערך מסך הניתוחים.

סרטן הערמונית

בחלק מהמידע הנגיש לציבור בנושא העיקור/סירוס נטען כי סירוס יפחית ואף יעלים לגמרי את הסיכון לסרטן הערמונית. זו טענה הגיונית, בהנחה שבבני אדם סרטן הערמונית קשור לטסטוסטרון. אך העובדות המחקריות בכלבים אינן תומכות בטענה זו. למעשה, הן מוכיחות את ההיפך.

במהלך השנים נערכו מחקרים שונים שהעלו מסקנות מנוגדות זו לזו בנוגע לסיכון לסרטן הערמונית בכלבים זכרים כתוצאה מסירוס. בחלק מהמחקרים לא השתמשו בקבוצת ביקורת, כך שקשה עד בלתי אפשרי לנתח את תוצאותיהם או לפרש אותן, מה שעשוי להסביר את המסקנות ההפוכות.

לאחרונה נעשו שני מחקרים רטרוספקטיביים שהשתמשו בקבוצת ביקורת. אחד מהם נערך באירופה ואחד בארה”ב. מתוצאותיהם עולה, כי הסיכון לסרטן הערמונית גדול פי 4 אצל כלבים שעברו סירוס לעומת כלבים שלא.

החוקרים, בהתבסס על תוצאות מחקריהם, מציעים פרשנות של סיבה ותוצאה: “הנתונים מצביעים על כך שסירוס אינו הגורם לקרצינומה של הערמונית בכלבים, אך הוא כן מעודד התפתחות גידולים”, וגם: “המחקר שלנו מצא כי המקור לסרטן הערמונית הינו דוקטלי (ductal – מהצינורית) או משלפוחית השתן (urothelial)."

השכיחות הנמוכה יחסית של סרטן הערמונית בכלבים שלא נותחו עשויה להדגים שהורמונים מהאשכים מגינים למעשה מפני סרטן הערמונית, או בעלי השפעה משנית על התפתחות סרטן או ע”י שינוי סביבת הערמונית”.

יש לבחון מסקנות אלו בראיה רחבה. להבדיל מבני אדם, סרטן הערמונית אינו שכיח בקרב כלבים (פחות מ-0.6%). בהתחשב בנתונים אלו, קשה לראות כיצד הסיכון אכן ישפיע משמעותית על קבלת ההחלטה בנוגע לסירוס. ישנן עדויות על סיכון מוגבר בגזע אחד לפחות (בובייה), אך הנתונים שהצטברו עד כה אינם מספיקים כדי לקבוע לגבי גזעים אחרים.

סרטן האשכים

היות ובתהליך הסירוס מוסרים האשכים, במידה ולא התפתח סרטן טרם הניתוח הסיכון למחלה יורד לחלוטין. יש להשוות את ההנחה הזו מול כלבים שלא נותחו.

גידולים באשכים אינם נדירים בכלבים מבוגרים שלא נותחו, והם עומדים על 7%. עם זאת, הפרוגנוזה לטיפול בגידולים באשכים הינה טובה מאוד הודות לסבירות נמוכה יחסית להתפתחות גרורות, כך שסרטן האשכים אינו גורם מוות שכיח בקרב כלבים שלא סורסו. למשל, באוניברסיטת פורדיו נערך סקר בכלבים מגזע גולדן רטריבר, שממנו עלה כי מספר מקרי המוות כתוצאה מסרטן האשכים היה זניח, למרות ש-40% מהכלבים לא היו מסורסים. יתר על כן, הכלבים שהתגלה אצלם סרטן אשכים וטופלו, החלימו ב90.9%-.

אחוזי ההצלחה הגבוהים של הטיפול בשילוב שכיחותם הנמוכה מצביעים על כך שפחות מאחוז אחד מהכלבים הלא מסורסים ימות מסרטן האשכים.

לסיכום, למרות שזוהי אחת הסיבות הנפוצות בגללה מייעצים המטפלים לבעלי הכלבים לבחור בסירוס, הסיכון לסרטן מסכן חיים הינו נמוך מכדי להצדיק סירוס כאמצעי מניעה. יש להוציא מכלל זה מקרי אשך טמיר (חד צדדי או דו צדדי). במצב זה, האשכים הנמצאים בתוך חלל הבטן בעלי סיכון גדול פי 13.6 לפתח גידולים סרטנים בהשוואה לאשכים שירדו למקומם. באשכים טמירים גם קשה יותר לאבחן גידולים בבדיקה גופנית שיגרתית.

אוסטאוסרקומה (סרטן העצם)

מחקר נרחב רב-גזעי על גורמי הסיכון לאוסטאוסרקומה מצא שכלבים מסורסים/מעוקרים היו בעלי סיכון כפול לפתח את המחלה לעומת כלבים שלא עברו את ההליך. הסיכון נבחן לעומק גם במחקר בגזע הרוטווילר, שהינו בעל סיכון מוגבר ללקות במחלה זו. המחקר בדק גם את התפלגות המקרים ביחס לגיל ומצא כי הסיכון הגבוה ביותר נמצא בכלבים מעוקרים/מסורסים צעירים. כלבי רוטווילר שעוקרו/סורסו לפני גיל שנה היו מועדים למחלה פי 3.8 (זכרים) ופי 3.1 (נקבות) מאשר כלבים שלא נותחו.

שיקלול של גורם סיכון תלוי גזע וסירוס/עיקור מוקדמים העלה את סיכויי הרוטווילרים ללקות במחלה ל28.4%- בזכרים ו25.1%- בנקבות. נתונים אלו נתמכים גם ע”י המחקר הרב-גזעי והם מאפשרים להעריך את הסיכון למחלה בהתחשב בגיל בו נערך הסירוס/עיקור. המסקנה המשתמעת משני מחקרים אלו היא, שעיקור/סירוס לפני גיל שנה מעלה באופן משמעותי את הסיכון לסרטן העצם.

גם כאן, החוקרים מציעים פרשנות של סיבה ותוצאה; ידוע כי להורמוני המין השפעה על תהליך בניית העצם, וכמו כן ממצאיהם הראו כי ככל שזמן החשיפה להורמוני המין גדל, הסיכון למחלה קטן.

הסיכון לסרטן העצם גדל ככל שהכלבים גדולים יותר או גבוהים יותר. זהו גורם מוות שכיח בכלבים מגזעים בינוניים, גדולים ומגזעי ענק. זהו גורם המוות השלישי בשכיחותו בכלבי גולדן רטריבר והוא נפוץ אף יותר בגזעים גדולים יותר.

בהתחשב בפרוגנוזה העגומה של סרטן העצם ושכיחותה בגזעים רבים, עיקור/סירוס של כלבים צעירים בגזעים הבינוניים, הגדולים והענקיים יגדיל משמעותית את הסיכון שלהם למות ממחלה זו.

סרטן העטין

גידולים בעטין הינם סוג הסרטן השכיח ביותר בכלבות לא מעוקרות, נתון הנתמך ע”י מחקר שנערך בנורווגיה וגילה ש53%- מסך הגידולים בכלבות לא מעוקרות היה מסוג זה (בנורווגיה העיקור אינו נפוץ כמו בארה”ב). 50-60% מגידולים בעטין הינם ממאירים ובעלי סבירות גבוהה ליצירת גרורות. לגידולים בעטין יש רצפטורים לאסטרוגן ומחקר שפורסם הראה כי הסיכון

היחסי של נקבה שעוקרה לפתח סרטן העטין לעומת כלבה שלא עוקרה תלוי במספר מחזורי הייחום שעברה:

מספר מחזורים לפני העיקור             הסיכון היחסי

ללא                                                 0.005

אחד                                                  0.08

שניים או יותר                                     0.26

לא עברה עיקור                                   1.00

אותם נתונים כאשר הם מחולקים לקטגוריות שונות מראים כי הסיכון היחסי שנקבה מעוקרת תפתח סרטן העטין לעומת נקבה שלא נותחה עולה עם הגיל:

גיל בזמן העיקור                      הסיכון היחסי

29 חודשים או פחות                      0.06

30 חודשים או יותר                 0.40 ( P<0.05)

כלבה שלא עוקרה                         1.0

יש לשים לב כי מדובר בסיכונים יחסיים. מחקר זה צוטט במאמרים רבים אך התוצאות הוצגו כסיכונים מוחלטים. הפחתה דומה בשיעורי הסיכון לסרטן השד נמצאה בנשים מתחת לגיל 40 שעברו “מנופאוזה מלאכותית” (הסרת הרחם ו/או השחלות), וסרטן השד בנשים ידוע כקשור בפעילות האסטרוגן.

במחקר שנערך נמצא כי סרטן העטין הינו הגורם העשירי בשכיחותו בגרימת מוות בכלבי גולדן רטריבר למרות ש86%- מהכלבות שהשתתפו במחקר עוקרו בגיל ממוצע של 3.4 שנים. בהתחשב בעובדה שסרטן מסוג זה מתרחש כמעט אך ורק בנקבות, ניתן לשער כי הוא הגורם החמישי בשכיחותו בגרימת מוות בנקבות גולדן רטריבר, ושכיחותו היתה עולה אף יותר אם יותר נקבות היו נמנעות מעיקור בגיל צעיר מ30- חודשים.

הגזעים בעלי הסיכון הגבוה ביותר לסרטן העטין הם בוקסר, קוקר ספניאל, ספרינג ספניאל אנגלי ודקל. במחקר שנעשה בקבוצת כלבות בוקסר שרובה אינה מעוקרת התגלה סיכון של 40% להתפתחות המחלה בגילאים 6-12 שנים. ישנן ראיות המצביעות על כך שכלבים גזעיים בעלי סיכון מוגבר לסרטן העטין מאשר כלבים מעורבים, וכלבים גזעיים עם מקדמי הרבעה גבוהים בעלי סיכוי גבוה מאלה עם מקדמי הרבעה נמוכים (כלומר, הרבעה של אב עם בת תביא לסיכון גבוה יותר מאשר הרבעה של אב עם בת אחות למחצה). אך נדרשים מחקרים נוספים כדי לקבוע בוודאות סוגיה זו.

לסיכום, עיקור נקבות מפחית משמעותית את הסיכון לחלות בסרטן העטין (סרטן שכיח) ומספר מחזורי ייחום נמוך עד גיל 30 חודשים לפחות יפחית את הסיכון אף יותר.

סרטן מערכת המין הנקבית (רחם, צוואר הרחם ושחלות)

גידולים ברחם ובצוואר הרחם הנם נדירים בכלבים ומהווים 0.3% מסך מקרי הסרטן בכלבים. עיקור יעלים את הסיכון לסרטן שחלות, אך זה ממילא נמוך מאוד (0.5%). מאחר ומדובר בסוגי סרטן נדירים, אין הצדקה לעיקור רק לצורך מניעה של סוגי סרטן אלה.

סרטן מערכת השתן (שלפוחית השתן וצינור השתן)

במחקר שנערך נמצא כי כלבים מעוקרים/מסורסים הנם בעלי סיכון כפול לחלות בסרטן של דרכי השתן התחתונות בהשוואה לכלבים שלא נותחו. אלו גידולים ממאירים כמעט תמיד, אך הם אינם נפוצים ושכיחותם עומדת על פחות מאחוז אחד מסך מקרי הסרטן בכלבים ואינו אמור להוות שיקול לכאן או לכאן. כלבים מגזעי איירדייל, ביגל וטרייר סקוטי הנם בעלי סיכון מוגבר ללקות במחלה, בעוד כלב רועים גרמני בעל סיכון נמוך מהממוצע.

המנגיוסרקומה

המנגיוסרקומה (HSA) הינו סרטן אלים שמקורו בתאי האנדותל שיוצרים כלי הדם והינו שכיח בכלבים. הוא מהווה גורם מוות משמעותי בגזעים מסוימים כמו סלוקי, בולדוג צרפתי, ספנייל מים אירי, רטיבר חלק שיער, גולדן רטריבר, בוקסר, אפגני, סטר אנגלי, טרייר סקוטי, בוסטון טרייר, בולדוג אנגלי וכלב רועים גרמני.

במחקר שנערך נמצא כי נקבות מעוקרות היו בסיכון גבוה פי 2.2 לחלות בהמנגיוסרקומה של הטחול בהשוואה לנקבות לא מעוקרות.

מחקר רטרוספקטיבי על הסיכון להמנגיוסרקומה של הלב הראה סיכון גבוה פי למעלה מ-5 בנקבות מעוקרות ו-1.6 בכלבים מסורסים לעומת כלבים שלא עברו את הניתוח. מסקנת החוקרים היתה שכפי הנראה הורמוני המין מעניקים הגנה מסוימת מפני המחלה במיוחד בנקבות.

בגזעים שהוזכרו, בהם המחלה מהווה גורם מוות משמעותי, יש לקחת בחשבון את הנתונים הללו כאשר שוקלים אם לבצע את ההליך.

היפותירואידיזם

עיקור/סירוס נמצאו כמגבירים את הסיכון להיפותירואידיזם. החוקרים מציעים יחס של סיבה-תוצאה, והם כותבים: “הבעיה העיקרית אינה רק ההשפעה המתונה אך מיידית על פעילות בלוטת התריס, כי אם השפעתם של הורמוני המין על מערכת החיסון. סירוס מגדיל את חומרתה של תירואידיטיס אוטואימונית בעכברים”, מה שעשוי להסביר את הקשר בין עיקור/סירוס ותת פעילות של בלוטת התריס בכלבים.

תת פעילות של בלוטת התריס גורמת להשמנה, תשישות, נשירת שיער ומומים מולדים.

בסקר שנערך נמצא כי הסיכון להיפותירואידיזם בגולדן רטריבר עומד על 1:4, באקיטה 1:3 ו1:13- בדני ענק.

השמנה

בגלל השינויים המטבוליים כלבים מעוקרים/מסורסים חשופים יותר להשמנה מאשר כלבים שלא עברו את הניתוח. מחקר אחד מצא כי לנקבות מעוקרות הסיכון להשמין גבוה פי שניים מנקבות שלא עוקרו. מחקר אחר מצא שכלבים מעוקרים/מסורסים הינם בעלי סיכון הגבוה פי 1.6 (נקבות) ו-0.3 (זכרים) להשמנה קיצונית, ופי 1.2 (נקבות) ו-1.5 (זכרים) לעודף משקל מאשר כלבים שלא נותחו.

מחקר שנערך בבריטניה מצא כי 21% מהכלבים סבלו מהשמנה קיצונית.

עודף משקל או השמנה מביאים עימם שלל מחלות ובעיות בריאותיות בכלבים. כלבים אלו נוטים לסבול מתסמונת קושינג (ייצור יתר של קורטיזול), שחיקת סחוסים בברכיים, תת-פעילות של בלוטת התריס, מחלות בדרכי השתן התחתונות ומחלות בחלל הפה. כמו כן גדל הסיכוי שלהם לחלות בסוכרת, דלקת הלבלב וגידולים סרטניים.

סוכרת

חלק מהנתונים שנאספו מראים סיכון כפול לחלות בסוכרת בכלבים זכרים שסורסו, אך נתונים אחרים מראים כי הסירוס לכשלעצמו אינו מגדיל את הסיכון לסוכרת. באותם מחקרים לא נמצא קשר בין עיקור נקבות לסוכרת.

תופעות לוואי לחיסונים

במחקר רטרוספקטיבי, בו נבדקו תופעות הלוואי החמורות לחיסונים הכוללות אלרגיות, פריחה, שוק אנאפילקטי, דום לב, שוק ומוות פתאומי, נמצא כי כלבות מעוקרות נמצאו בסיכון גבוה ב30%- מאשר כלבות שלא עוקרו, וכלבים מסורסים נמצאו בסיכון גבוה ב27%- מכלבים שלא סורסו. החוקרים סבורים כי הסיבה לתוצאות אלו טמונה בתפקידם של הורמוני המין לעורר את מערכת החיסון בתגובה לחיסון.

הגזעים החשופים לסיכון מוגבר הינם גזעי הכלבים הקטנים והזעירים וגם הבוקסר, בולדוג אנגלי, לאסה אפסו, וימראנר, כלב אסקימוסי אמריקאי, גולדן רטריבר, באסט האונד, קורגי וולשי, האסקי סיבירי, דני ענק, לברדור רטריבר, דוברמן פינצ’ר, פיטבול טרייר, ואקיטה. כלבים מעורבים נמצאו בסיכון מופחת והחוקרים מניחים כי הסיבה לכך הנה הטרוגניות גנטית.

הפרעות במערכת השתן

דליפת שתן נפוצה מאוד בכלבות מעוקרות ועשויה להתרחש מיד לאחר הניתוח או כמה שנים אחריו. שכיחות התופעה נעה בין 4% ל-20% במחקרים השונים בכלבות מעוקרות, לעומת רק 0.3% בכלבות שלא עוקרו. התופעה קשורה קשר כה מיידי לעיקור עד שהיא מכונה “spay incontinence” (דליפת שתן של עיקור) והיא נגרמת מהיחלשות סוגר השופכה, אם כי המנגנון הביולוגי של התופעה אינו ידוע. ברוב המקרים, אך לא בכולם, דליפת שתן מגיבה לטיפול תרופתי, אותו יש להמשיך לעיתים לאורך כל חייה של הכלבה.

מחקר רטרוספקטיבי מצא כי תכיפות הופעתן של דלקות בדרכי השתן אצל כלבות מעוקרות הינו גבוה פי 3-4 מכלבות שאינן מעוקרות. מחקר אחר מצא כי כלבות שעוקרו לפני גיל 5 חודשים וחצי היו בסיכון גבוה פי 2.76 לפתח דלקות בדרכי השתן בהשוואה לנקבות שעוקרו בגיל מתקדם יותר.

בתלוי בגיל בו נעשה הניתוח, נקבות מעוקרות חשופות יותר לשינויים חריגים באיברי המין החיצוניים. נקבות מעוקרות סובלות יותר מצניחת הפות, דלקות בנרתיק ודלקות בדרכי השתן. הסיכון גבוה יותר בנקבות שעוקרו לפני סיום גיל ההתבגרות.

דלקות וזיהומים ברחם

מנתוני חברות ביטוח לחיות מחמד בשוודיה (שם עיקור כלבות הינו נדיר) עולה כי 23% מסך כל הכלבות ייפתחו דלקת של הרחם לפני גיל 10 שנים. הגזעים שבסיכון גבוה יותר הם ברניז, רוטווילר, קולי זיפי, קווליר קינג צ’ארלס ספאנייל וגולדן רטריבר.

כלבות שלא המליטו נמצאות בסיכון גבוה יותר. כלבות מעוקרות עלולות לעיתים רחוקות לפתח דלקת ברחם המיוחסת לכך שהרחם לא הוסר באופן מלא בניתוח. הטיפול במחלה הוא תרופתי או ניתוחי, אך ב-4% מהמקרים הזיהום עלול להסתיים במוות. שילוב נתוני שכיחות המחלה עם נתון זה מצביע על תמותה של 1% מהנקבות שאינן מעוקרות מזיהום ברחם.

פיסטולה פירנאלית (נצור של פי הטבעת)

פיסטולה היא חיבור לא תקין של רקמת העור של פי הטבעת יחד עם תעלת החלחולת, הגורם לאבצס במקום. התופעה שכיחה בכלבים זכרים פי שניים מאשר בנקבות, ולכלבים מעוקרים/מסורסים הסיכון לסבול מכך מוגבר. הגזעים המועדים יותר ללקות בפיסטולה הם כלב רועים גרמני וסטר אירי.

גידולים שפירים בערמונית

שכיחותה של ערמונית מוגדלת עולה עם הגיל של הכלב הלא מסורס, ומתרחשת בלמעלה מ-80% מהכלבים הלא מסורסים בגיל 5 ומעלה. רוב המקרים אינם גורמים לבעיות, אך בחלק מהמקרים יסבול הכלב מקשיים בעשיית הצרכים. סירוס ימנע את התופעה, ובמידה ויתבצע לאחר שהערמונית החלה בתהליך הגדילה, הוא יגרום להצטמקותה במהירות יחסית.

התופעה נילווית לתופעות אחרות הקשורות בערמונית, כולל זיהומים, אבצסים וציסטות. לתופעות אלו עלולות להיות תוצאות חמורות יותר.

בעיות אורתופדיות

במחקר בכלבי ביגל התגלה כי הסרת השחלות (חלק מתהליך העיקור בנקבות) גורמת לעלייה בצורך בניתוח לשיקום עצם האגן, דבר המצביע כנראה על עליה בסיכון להיפדיספלזיה בכלבות מעוקרות. עיקור נמצא גם כגורם משמעותי לאובדן מאסת העצם בעמוד השדרה. עיקור/סירוס בכלבים צעירים מדי מעכב את סגירתן של דסקיות הגדילה בעצמות, שעדיין נמצאות בתהליך הגדילה. עיכוב זה גורם לעצמות לגדול במשך זמן ארוך יותר מאשר כלבים שלא נותחו או כאלה שנותחו לאחר גיל ההתבגרות. היות ודיסקיות הגדילה נסגרות בזמנים שונים במגוון העצמות, חלק מהן ייסגרו לפני האחרות, והכלב עלול להתפתח באופן לא פרופורציונאלי, מה שישפיע על התנהלותו היומיומית ועל עמידות המפרקים שלו לכשיתבגר. עיקור/סירוס יעלו את הסיכון לקרעים ברצועות הברך (CCL) עד פי שניים, כנראה בגלל הסיכון המוגבר להשמנה.

לעיקור/סירוס לפני גיל 5 חודשים וחצי מיוחסת רמן סיכון הגבוהה ב70%- ללקות בהיפדיספלזיה לעומת כלבים שנותחו בגיל מבוגר יותר, אם כי ישנן

 אינדיקציות לכך שהמנותחים הצעירים יותר סבלו מהמחלה באופן קל יותר. החוקרים הציעו כי ייתכן והעצמות הארוכות יותר כתוצאה מהסרת איברי הרבייה בגיל צעיר (הגורם לשינויים בתהליך בניית העצמות) הן הסיבה לאיבחון היפדיספלזיה מאוחר יותר.

במחקר שנערך בכלבי אירדייל, כלבים מעוקרים/מסורסים היו באופן מובהק בסיכון רב יותר לסבול מהיפדיספלזיה, באותה מידה כמו כל בעיה מוסקולוסקלטלית אחרת (שרירים, רצועות, מפרקים).

מחקר אחר מצא כי בהשוואה לכלבים שלא נותחו, כלבים שעוקרו/סורסו 6 חודשים לפני איבחון דיספלזיה, היו בסבירות גבוהה פי 1.5 להיות מאובחנים כסובלים מדיספלזיה קלינית. מחקר אחר מצא כי בהשוואה לכלבים שלא נותחו לכלבים מעוקרים/מסורסים יש סיכון גבוה פי 3.1 לסבול מלוקסציה (תזוזה מהמקום) של פיקת הברך.

הפרעה קוגניטיבית – גריאטרית

לכלבים מסורסים סיכון מוגבר לסבול מבעיות קוגניטיביות גריאטריות, קלות וחמורות, לעומת כלבים זכרים שלא נותחו. אין מספיק מידע על הנושא בנקבות כדי לקבוע האם הסיכונים דומים.

הפרעה זו גורמת לחוסר התמצאות בבית ומחוצה לו, שינוי בהתנהגות החברתית עם בני המשפחה, אובדן הרגלי הנקיון ועשיית הצרכים ושינויים במעגל השינה-ערות. החוקרים מצהירים כי הממצאים עומדים בקו אחד עם מחקרים עדכניים אחרים, המדגימים את תפקידם החשוב של הורמוני המין, הטסטוסטרון והאסטרוגן, בשמירה על תאי העצב ותפקידו של האסטרוגן בפרט במניעת אלצהיימר בנשים. ניתן איפוא להניח כי לאסטרוגן בכלבות שלא עוקרו יהיה תפקיד דומה, אך למרבה הצער במחקר הנוכחי לא השתתפו מספיק כלבות שלא עוקרו כדי לבחון הנחה זו.

מסקנות

קריאה ביקורתית של הספרות הווטרינרית חושפת את מורכבות המצב, בהתחשב ביתרונות ובחסרונות ארוכי הטווח של עיקור או סירוס. תוצאות המחקרים מצביעות על השפעה חיובית ושלילית של הליך זה על בריאותם של כלבים, ועד כמה למעשה עדיין איננו מבינים את הנושא לעומקו.

מצד שני עולה תמונה ברורה כי לצורך מניעת בעיות רפואיות בעתיד, סירוס כלבים זכרים ובמיוחד זכרים צעירים אינו משתלם בריאותית, וכי במקרה זה רב הנזק על התועלת. בנקבות המצב מורכב יותר, שכן נראה כי היתרונות הבריאותיים של העיקור עולים על החסרונות ברוב המקרים. אך המידה בה העיקור יועיל וישפר את מצבה הבריאותי של הכלבה תלוי בגיל בו הוא מתבצע ובסיכונים יחסיים אחרים הקשורים לסוגי הגזעים השונים.

נראה כי הגישה הרווחת לסרס/לעקר כלבים בגיל 6 חודשים חושפת אותם לסיכונים בריאותיים שהיו יכולים להימנע, אם רק היו דוחים את ביצוע ההליך עד שהכלב יתבגר, ובכלבים זכרים היו מוותרים עליו לחלוטין למעט במקרים דחופים רפואית.

הסיכונים והייתרונות הבריאותיים שונים מכלב לכלב, ויש להתחשב בנתוני גיל, גזע, מין ומצב גופני ספציפיים לכלב כאשר שוקלים את הנושא. אך המלצה גורפת לכאן או לכאן לגבי הכלבים ככלל אינה עולה מן המחקרים שנסקרו.

מקורות :

Burrow R, Batchelor D, Cripps P. Complications observed during and after ovariohysterectomy of 142

bitches at a veterinary teaching hospital. Vet Rec. 2005 Dec 24-31;157(26):829-33.

2 Pollari FL, Bonnett BN, Bamsey, SC, Meek, AH, Allen, DG (1996) Postoperative complications of elective

surgeries in dogs and cats determined by examining electronic and medical records. Journal of the

American Veterinary Medical Association 208, 1882-1886

3 Dorn AS, Swist RA. (1977) Complications of canine ovariohysterectomy. Journal of the American Animal

Hospital Association 13, 720-724

4 Pollari FL, Bonnett BN. Evaluation of postoperative complications following elective surgeries of dogs and

cats at private practices using computer records, Can Vet J. 1996 November; 37(11): 672–678.

5 Teske E, Naan EC, van Dijk EM, van Garderen E, Schalken JA. Canine prostate carcinoma:

epidemiological evidence of an increased risk in castrated dogs. Mol Cell Endocrinol. 2002 Nov 29;197(1-

2):251-5.

6 Sorenmo KU, Goldschmidt M, Shofer F, Ferrocone J. Immunohistochemical characterization of canine

prostatic carcinoma and correlation with castration status and castration time. Vet Comparative Oncology.

2003 Mar; 1 (1): 48

7 Weaver, AD. Fifteen cases of prostatic carcinoma in the dog. Vet Rec. 1981; 109, 71-75.

8 Cohen D, Reif JS, Brodey RS, et al: Epidemiological analysis of the most prevalent sites and types of

canine neoplasia observed in a veterinary hospital. Cancer Res 34:2859-2868, 1974

9 Theilen GH, Madewell BR. Tumors of the genital system. Part II. In:Theilen GH, Madewell BR, eds.

Veterinary cancer medicine. 2nd ed.Lea and Febinger, 1987:583–600.

10 Glickman LT, Glickman N, Thorpe R. The Golden Retriever Club of America National Health Survey 1998-

1999 http://www.vet.purdue.edu//epi/golden_retriever_final22.pdf

11 Handbook of Small Animal Practice, 3rd ed

12 Hayes HM Jr, Pendergrass TW. Canine testicular tumors: epidemiologic features of 410 dogs. Int J

Cancer 1976 Oct 15;18(4):482-7

13 Ru G, Terracini B, Glickman LT. (1998) Host-related risk factors for canine osteosarcoma. Vet J 1998

Jul;156(1):31-9

14 Cooley DM, Beranek BC, Schlittler DL, Glickman NW, Glickman LT, Waters DJ. Endogenous gonadal

hormone exposure and bone sarcoma risk. Cancer Epidemiol Biomarkers Prev. 2002 Nov;11(11):1434-40.

15 Moe L. Population-based incidence of mammary tumours in some dog breeds. J of Reproduction and

Fertility Supplment 57, 439-443.

16 Ferguson HR; Vet Clinics of N Amer: Small Animal Practice; Vol 15, No 3, May 1985

17 MacEwen EG, Patnaik AK, Harvey HJ Estrogen receptors in canine mammary tumors. Cancer Res., 42:

2255-2259, 1982.

18 Schneider, R, Dorn, CR, Taylor, DON. Factors Influencing Canine Mammary Cancer Development and

Postsurgical Survival. J Natl Cancer Institute, Vol 43, No 6, Dec. 1969

19 Feinleib M: Breast cancer and artificial menopause: A cohort study. J Nat Cancer Inst 41: 315-329, 1968.

20 Dorn CR and Schneider R. Inbreeding and canine mammary cancer. A retrospective study. J Natl Cancer

Inst. 57: 545-548, 1976.

21 Brodey RS: Canine and feline neoplasia. Adv Vet Sci Comp Med 14:309-354, 1970

22 Hayes A, Harvey H J: Treatment of metastatic granulosa cell tumor in a dog. J Am Vet Med Assoc

174:1304-1306, 1979

Page 11 of 12

23 Norris AM, Laing EJ, Valli VE, Withrow SJ. J Vet Intern Med 1992 May; 6(3):145-53

24 Prymak C, McKee LJ, Goldschmidt MH, Glickman LT. Epidemiologic, clinical, pathologic, and prognostic

characteristics of splenic hemangiosarcoma and splenic hematoma in dogs: 217 cases (1985). J Am Vet

Med Assoc 1988 Sep; 193(6):706-12

25 Ware WA, Hopper, DL. Cardiac Tumors in Dogs: 1982-1995. J Vet Intern Med 1999;13:95–103.

26 Panciera DL. Hypothyroidism in dogs: 66 cases (1987-1992). J Am Vet Med Assoc. 1994 Mar

1;204(5):761-7

27 Panciera DL. Canine hypothyroidism. Part I. Clinical findings and control of thyroid hormone secretion and

metabolism. Compend Contin Pract Vet 1990: 12: 689-701.

28 Glickman LT, Glickman N, Raghaven M, The Akita Club of America National Health Survey 2000-2001.

http://www.vet.purdue.edu/epi/akita_final_2.pdf

29 Glickman LT, HogenEsch H, Raghavan M, Edinboro C, Scott-Moncrieff C. Final Report to the Hayward

Foundation and The Great Dane Health Foundation of a Study Titled Vaccinosis in Great Danes. 1 Jan

2004. http://www.vet.purdue.edu/epi/great_dane_vaccinosis_fullreport_jan04.pdf

30 Edney AT, Smith PM. Study of obesity in dogs visiting veterinary practices in the United Kingdom. .Vet

Rec. 1986 Apr 5;118(14):391-6.

31 McGreevy PD, Thomson PC, Pride C, Fawcett A, Grassi T, Jones B. Prevalence of obesity in dogs

examined by Australian veterinary practices and the risk factors involved. Vet Rec. 2005 May

28;156(22):695-702.

32 Lund EM, Armstrong PJ, Kirk, CA, Klausner, JS. Prevalence and Risk Factors for Obesity in Adult Dogs

from Private US Veterinary Practices. Intern J Appl Res Vet Med • Vol. 4, No. 2, 2006.

33 Marmor M, Willeberg P, Glickman LT, Priester WA, Cypess RH, Hurvitz AI. Epizootiologic patterns of

diabetes mellitus in dogs Am J Vet Res. 1982 Mar;43(3):465-70. ..

34 Moore GE, Guptill LF, Ward MP, Glickman NW, Faunt KF, Lewis HB, Glickman LT. Adverse events

diagnosed within three days of vaccine administration in dogs. JAVMA Vol 227, No 7, Oct 1, 2005

35 Thrusfield MV, Holt PE, Muirhead RH. Acquired urinary incontinence in bitches: its incidence and

relationship to neutering practices.. J Small Anim Pract. 1998. Dec;39(12):559-66.

36 Stocklin-Gautschi NM, Hassig M, Reichler IM, Hubler M, Arnold S. The relationship of urinary

incontinence to early spaying in bitches. J Reprod Fertil Suppl. 2001;57:233-6…

37 Arnold S, Arnold P, Hubler M, Casal M, and Rüsch P. Urinary Incontinence in spayed bitches: prevalence

and breed disposition. European Journal of Campanion Animal Practice. 131, 259-263.

38 Thrusfield MV 1985 Association between urinary incontinence and spaying in bitches Vet Rec 116 695

39 Richter KP, Ling V. Clinical response and urethral pressure profile changes after phenypropanolamine in

dogs with primary sphincter incompetence. J Am Vet Med Assoc 1985: 187: 605-611.

40 Holt PE. Urinary incontinence in dogs and cats. Vet Rec 1990: 127: 347-350.

41 Seguin MA, Vaden SL, Altier C, Stone E, Levine JF (2003) Persistent Urinary Tract Infections and

Reinfections in 100 Dogs (1989–1999). Journal of Veterinary Internal Medicine: Vol. 17, No. 5 pp. 622–631.

42 Spain CV, Scarlett JM, Houpt KA. Long-term risks and benefits of early-age gonadectomy in dogs.

JAVMA 2004;224:380-387.

43 Verstegen-Onclin K, Verstegen J. Non-reproductive Effects of Spaying and Neutering: Effects on the

Urogenital System. Proceedings of the Third International Symposium on Non-Surgical

Contraceptive Methods for Pet Population Control

http://www.acc-d.org/2006%20Symposium%20Docs/Session%20I.pdf

44 Hagman R: New aspects of canine pyometra. Doctoral thesis, Swedish University of Agricultural

Sciences, Uppsala, 2004.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf