13

יש כנענים שמדברים שבדית! בית הגידול לכלבי כנעני Chanco, שבדיה

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום:מערכת חיות הבית

בעולם הולכת וגוברת הביקורת המופנית לעבר מגדלי הכלבים הגזעיים. זאת בעיקר בשל הבעיות הגנטיות המתעוררות בשנים האחרונות בקרב גזעים לא מעטים. חלק מאותם גזעים מוגבל בתנועה, נשימה, ואפילו כאשר ינסה להתרבות יאלץ להעזר בווטרינר, בהפריה וכמובן שבלידה. ישנם גזעים שכל זה אינו מעיניינם. אלו הם הגזעים הפרמיטיבים, הדומים במבנה גופם ותכונותיהם לכלבי הבר, בריאים בגופם ובדרך כלל גם בנפשם ומתרכזים בקבוצת כלבי השפיץ*. כלבי בר חיו, חיים ויחיו בשולי יישובים בכל רחבי העולם. לעיתים יחיו לצידו של האדם ולעיתים רק בקירבתו. בית הגידול לכלבי כנעני Chanco מציג תפיסת עולם ושיטת גידול שונה מאוד ממה שאנו מכירים.

מריה סלין החלה את דרכה הבוגרת כאחות רחמניה. עד מהרה גברה בה הסקרנות לבעלי חיים והיא החלה להשתלם באילוף ובלימוד התנהגות בעלי חיים. בשנת 1996 באחד הסמינרים בהם השתתפה התוודעה אל הגזעים הפרמיטיבים. המרצה, דוד סלין, גידל באותה תקופה כלב גרינלנדי וערך מדי שנה סמינר בנושאי חינוך ואילוף. דבר הוליך לדבר והשניים הפכו לזוג. אגב, את הסמינרים ממשיך דוד להעביר זו השנה ה-30 כשמריה מסייעת לצידו. אלו הם מפגשים בהם נוטלים חלק כלבנים ומגדלים שהמכנה המשותף להם הוא הגזעים הפרמיטיבים. הסמינרים עוסקים בהבנה ובאפיון של דפוסי ההתנהגות הפרמיטיבים המאפיינים גזעים אלו. לכל גזע ישנם מאפיינים והעדפות. כאשר האדם התערב בגידול הטבעי והפך אותו מוכוון, הוא המעיט בערכם של דפוסי ההתנהגות הטבעיים. דפוסים אלו עומדים בבסיס ההתנהגותי של כל גזע. אם נצליח להבין כיצד ניתן לשמור על רכיבים אלו ולשמרם, ניתן יהיה לחנך את הדורות הבאים לגידול בריא של כלבים, יהיה גזעם אשר יהיה. הגזעים הפרמיטיבים מתנהגים בצורה הטבעית ביותר והקרובה ביותר לכלבי הבר. מרבית המגדלים נוהגים “להאניש” את כלביהם ולשייך להם תכונות אנושיות שאין להם בדל קשר עם אופיים והתנהגותם הטבעית. מגדלים שאינם מודעים לתכונות הפרמיטביות של גזעים אלו יחוו תסכול, קשיים ולעיתים סבל של ממש. מאידך, טיפוח וגידול של הגזעים הפרמיטיבים יכול להיות התשובה לכל הבעיות המלוות כיום את הגידול הגזעי; כלבים פרמיטיבים עמידים פי כמה למרבית הבעיות הבריאותיות המוכרות לנו מהגזעים הנפוצים ויכולים להוות פיתרון מעולה לרבים.

את מריה פגשתי בחוות שער הגיא, כשהגיעה לגיחה קצרה לקחת משם גור לחיזוק קוי הגידול שלהם. דוד ומריה סלין חיים עם שני ילדיהם, אודין בת השלוש ופרוייה בן השש בלב חורש עבות במרכז החלק הדרומי של שוודיה. הבית שבנו השניים מתוכנן בצורה יצירתית במיוחד המשתפת את בני האדם והכלבים כדיירים שווי-זכויות בממלכה פרטית – כל אחד משל עצמו. במהלך חייהם גידלו בני הזוג סלין גזעים רבים; בוסרון, רועה גרינלנדי, כלב פרעה ואפילו קוקר ספניאל אמריקאי. בשלב מסויים החלו להתמקד בגזעים הפרמיטיבים וניסו את הג’ינדו הקוריאני וגם את התאי רידג'בק. Chanco – שמו של בית הגידול שלהם מגיע מהשם הלטיני (Canis Lupus Chanco) של הזאב האסיאתי שעל פי המחקרים עומד בבסיס הגנטי של הכלב המבויית. כפי שהקדמנו ואמרנו, הגזעים הפרמיטביים יכולים להיות מורכבים לטיפוח ולגידול ובני הזוג סלין חיפשו גזע פרמיטיבי שאכן ניתן לגדל. כך הגיעו אל הכלב הכנעני. משנת 2001 מגדלים בני הזוג רק את הכנענים עם יותר משלושים המלטות ולמעלה ממאה גורים בכל רחבי אירופה.

מדוע כנעני, אני שואל. ובכן, אומרת מריה, זהו כלב שלא נלחץ בקלות. זהו גזע פיקח ביותר הלומד במהירות ומסתגל לכל תנאי. הדרך שבה הגור יתפתח תקבע את התנהגותו כבוגר. על מנת שהגור יתפתח לבוגר יציב בהתנהגותו ובריא בנפשו, עליו להיות חלק ממארג בו הוא יכול למצוא את מקומו. בביתם של הסלינים 5 זוגות של כנענים, החיים במסגרת משפחתית. כל משפחה כלבית חיה בחדר משלה. הזכר והנקבה אינם מופרדים לאחר ההמלטה אלא נשארים לטפל בגורים יחדיו. לזכר זכויות רבות בתחום ההורות ותרומתו רבה להתפתחותם הנכונה והרגועה של הגורים. נטל הגידול מתחלק יפה בין שני בני הזוג, וכך לנקבה יש יותר זמן גם לעצמה. הכלבים יכולים לצאת ולהכנס כרצונם לחדרים שלהם בבית או לשוטט בחצרם הפרטית. בכל חדר מספר מפלסים עליהם דרגשי שינה שהכלבים אימצו לעצמם. לכל כלב פינה פרטית משלו. הכלבים יוצאים לעיתים קרובות גם מחוץ לבית הגידול במסעות רגליים אל מעבה החורש ולטבע המחכה מסביב.

מלבד החצרות הפרטיות ישנה חצר משותפת אותה חולקים כל הכלבים לפי תור. בחצר המשותפת בנו בני הזוג נקודות “הפעלה” המעוררות את הכלבים לפעילות. נשמע לכם קצת הזוי? אך זהו העיקרון העומד בבסיס התורה כולה.

כלבים באשר הם כלבים יפעלו על פי דפוסי התנהגות הטבועים בהם מקדמת דנא. דפוסי התנהגות אלו עומדים בבסיס ההישרדות הטבעית שלהם ולמעשה נותרו חבויים בכל הגזעים המוכרים לנו כיום (כלשון הפתגם – אתה יכול להוציא את הדוב מהיער אך לא תוכל להוציא את היער מהדוב). הבנת דפוסים אלו היא הבסיס לכל חינוך, אילוף וגידול של כלבים. בעולם המודרני דפוסי התנהגות אלו אינם מוכרים, הם זרים לסביבה וחלק מהם מוצא ביטוי הגורם נזק בסביבה אורבנית מטופחת (חפירה במזרון אורטופדי וגיבוב שיירי הסלון היקר לכדי מרבץ נוח למשל). ההעשרה באה לגרות דפוסים אלו, ובהפעלתם – נותנת פורקן ליצרים אלו החוזרים להיות נשלטים. הדפוסים אותם אנו מגרים לפעולה בעצם יהווה פורקן בעבור הכלב. אנו נעורר את: דפוס הציד – המעקב – המרדף והתפיסה. את השיתופיות – מיומנויות להקתיות בהם הלהקה כולה משתפת פעולה למטרה משותפת. דפוסים טריטוריאליים – פיטרול ושמירה על הטריטוריה.

מיומנויות משפחתיות – משחק – פיתרון בעיות ומשברים – חינוך ומשמעת. וגם את המיומנויות העוסקות במזון – חיפוש מזון, בדיקה והערכה האם ניתן לאוכלו, לעיסה כירסום ובליעה.

כאשר לא חושפים את הכלבים לגירויים שיפעילו את היצרים החבויים בהם אנו מקבלים תופעות התנהגותיות כמו “מרדף צללים” – רדיפה אחר הזנב ותופעות שאינן טבעיות אחרות העלולות להתפתח לבעיות נפשיות מטרידות ומנוונות. כאשר כלב לועס רגל של שרפרף יקר ערך, הוא אינו מנסה להזיק כי אם בודק אם אפשר לאכול את הפריט האקזוטי. הנזק הוא פשוט פועל יוצא. לו היה ניתן לאותו כלב תחליף כרסום הגון הוא לא היה משקיע דקה ברגל השרפרף היקר והיה נהנה הרבה יותר.

ההעשרה צריכה להיות מתאימה לגזע הכלב ולמטלות המסורתיות שלו, המין והגיל. הגירוי ש”ידליק” כלב רועים יהיה שונה בתכלית מהגירוי שיטריף את הרטריבר. בעוד כלב רועים יחפש לנהוג בכבשים ולכנס את העדר, הרטריבר יחזיר כמעט כל דבר שנזרוק לו. הדרך הנכונה ביותר לבחור את צורות ההעשרה היא להתבונן בהתנהגות של כלבך ולהיות יצירתי ככל האפשר. יצירתיות משמעותה בניית תרחיש קרוב ככל האפשר למציאות כמו שימוש בובות סמרטוטים להבאה, לזרוק כדורים קופצניים העושים עוד כברת דרך עצמאית לאחר שכבר עזבו את היד הזורקת או בניית נתיב ריח מטיפות דם (אין מה להתרגש, את העזרים ניתן לרכוש בכל איטליז). במקרה של השקעה שכזאת – כדאי להקפיד כי את הנתיב עצמו הניח אדם שריחו אינו מוכר (מתנדב-חבר הנועל מגפיים שסוליותיהן נוקו בקפידה יכולים להיות פתרון). המדד הבולט ביותר להצלחתינו בהעשרה היא התלהבותו של הכלב מהעיסוק. כלבים אינם “מזייפים שביעות רצון” ועוצמת התלהבותם תהיה הציון שלכם.

כאשר ההעשרה מפעילה את הכלב, היא משחררת אצלו את התגובות הטבעיות. כאשר אנו מעמידים בפני הכלב בעיה – הוא ינסה לפתור אותה, לצורך כך הוא מגייס את תבונתו הטבעית  וחוזר להיות כלב בר המחפש מזון, משחר לציד או שומר על הטריטוריה. הכישורים החבויים שלו באים לכדי ביטוי וכשישחררם, יחזור לרבוץ שמח וטוב לב על הספה, רגוע הרבה יותר. ההתבוננות ברגעים אלו בכלבך יכולה ללמד הרבה על הדרך שבה הוא יגיב במצבים אחרים. התבוננות מביאה עימה חיזוק הקשר והיא הבסיס הנכון והבריא ביותר לתקשורת בין האדם וכלבו.

דוד ומריה סלין מגדלים את כלביהם בצורה טבעית כאשר הם מחקים במידת האפשר את הטבע. כך הם נוהגים על בסיס יומי כשכל בני המשפחה נוטלים חלק בגידול הפעיל כולל אודין בת השלוש הממלאת את תפקיד המחבקת האולטימטיבית. בסמינרים שבני הזוג עורכים ברחבי אירופה הם מרצים על העקרונות שאותם הם מתרגלים מבחינת “נאה דורש ונאה מקיים”.

גם בנושא הרבייה לבני הזוג סלין יש מה לומר; הזכר והנקבה אינם מורבעים בכפיה כי אם בוחרים זו את זה. לרוב הם ישארו ויתפקדו כזוג לאורך זמן. הם מניחים לכלבים לקחת את הזמן והרבעה תתרחש בתנאים טבעיים ככל האפשר. כאשר הנקבה התעברה, מניחים לה לנפשה, מונעים ממנה מתחים או כל דבר העלול להטריד את מנוחתה.

לקראת תאריך ההמלטה עוברת האם לארגז ההמלטה; זהו מתקן פשוט וקטן-מידות, פתח קטן באחד מצדדיו, מרופד בקש ומזכיר במבנהו את המאורה שהנקבה היתה חופרת לעצמה לקראת ההמלטה. כאמור, בבית הגידול Chanco לא מפרידים את הזכר מהנקבה והזכר נוטל חלק פעיל בגידול הגורים כבר מהימים הראשונים. בשבועיים הראשונים מניחים לנקבה לנפשה. בשבועיים אלו הגורים נמצאים בחשיכה במחיצת אימם ולמעט הצצה חטופה פעמיים-שלוש ביום לבדוק שהכל הולך כשורה, אין כל הפרעה. בזמן זה חל איסור לגעת בגורים או להרימם. אמנם בתקופה זו הגורים נמצאים בבידוד יחסי ובחשיכה מגוננת אך מסביב הרעשים של בית הגידול נשמעים היטב ולכך מתווסף פסקול מתקליטור המכיל רעשי רקע נוספים והמסייע לחשיפה למגוון הרעשים והקולות שהגורים יפגשו בימים הבאים. (ניתן להכין פס קול לבד, או לרכוש מוכן באינטרנט).

בגיל שבועיים לערך האם בטוחה במעמדה החדש ואינה נלחצת מכך שבני המשפחה לוקחים את הגורים על הידיים ומלטפים אותם. בגיל זה עדיין לא מוכנסים אורחים שאינם מבני המשפחה והאם והגורים נותרים מבודדים יחסית.

בגיל שלושה שבועות מתחילים הגורים לזחול סביב ותנאי השטח מתחילים להשתנות; ארגז ההמלטה החשוך מוחלף בשטח פתוח יותר, כששטיחים וצעצועים רכים כובשים את המקום. בגיל זה מתחיל תהליך ההעשרה כאשר לגורים מסופקים אתגרים מוטוריים וקוגניטיבים המהווים בעבורם שדה משחקים ענק. בכל יומיים שלושה מחליפים את הצעצועים כך שבכל פעם האתגרים משתנים ומתחדשים, מעוררים את הגורים לפעילות. אחד האלמנטים החשובים בחשיפה זו הוא שינוי פני השטח עליו הגורים עומדים; מרבד רך, שטיח רך-למחצה, עץ, מחצלת וכיוב’. המשטחים מסתובבים, מתנדנדים יציבים או לא יציבים מוסיפים להתפתחות המוטורית בהתאם לכישורים שהגורים נדרשים להפעיל.

לאט והבהתמדה הגורים נחשפים לרעשים שונים, תנאי שטח שונים, יוצאים לנסיעה במכונית בלווי “הורים” ומסתגלים לאט לסביבה חדשה, לתנאים משתנים ומפתחים את התכונות שיאפשרו להם להתמצא ולהסתגל למגוון גדול ככל האפשר של תרחישים. כאן גם מפגישים את הגורים עם האורחים המזדמנים וחושפים אותם לבני אדם שונים.

הגורים ישהו עם הוריהם עד לגיל 8 שבועות לפחות ורק אז יצאו לבתיהם החדשים. הגיל בין 8 ל-12 שבועות הוא הגיל המתאים ליצירת הקשר בין האדם לכלבו. הגורים שבמהלך 8 השבועות הראשונים עברו כברת דרך התפתחותית כבירה מוכנים להתמודד עם מגוון גדול של אתגרים.

אין ספק שהאופן בו משפחת סלין מגדלת את הכנענים שלה ראויה לכל שבח. הכלבים בריאים בנפשם ומשמרים את ההתנהגות הנכונה לכלבים בכלל ולכנענים בפרט. אך מריה ודוד סלין אינם מסתפקים רק בחינוך ובגידול והם גם מובילי דרך בגידול הגזע ובשמירה על בריאותו. מרבית המגדלים של הכנעני מחוץ למדינת ישראל מקיימים בינם לבין עצמם החלפת כלבים יעילה ומגוונים בצורה טובה את המאגר הגנטי. כלבים נוספים נכנסים למערכת באמצעות מיון בארץ, אם כי עדיין לא ניתן לומר בודאות כי הגרעין הקיים יספיק גם לשנים הבאות וזאת לאור התכווצות האזורים המבודדים בעיקר בנגב והסמיכות ההולכת והגוברת של מרכזי יישוב מודרניים לאלו של הבדואים. ע”מ למצות את הגידול ולשמור על הגרעין הגנטי מונים הסלינים 6 נקודות חשובות:

לשמור על הרבעות לפי בחירת הכלבים ולא “בכדי לתקן” תכונה זו או אחרת

לעשות שימוש בכמה שיותר כלבים מהמאגר הגנטי הזמין

להעשיר את הגידול מכלבים שנאספו מהטבע

להרביע עם כלבים שיצאו ממעגל ההרבעות בבתי גידול אחרים

לנסות ולהמנע מהרבעה בין פרטים קרובים זה לזה מבחינה גנטית (אב ובת למשל)

להמנע מהרבעה עם כלבים חולים או שאופיים עצור מדי

*תת קבוצה 6 בקבוצת כלבי השפיץ מרכזת את הטיפוסים הפרמיטביים ומונה את הבסנג’י, הכנעני, הכלב הפרואני הקירח, כלב פרעה והכלב המקסיקני הקירח. למעשה קיימים גזעים נוספים מטיפוס פרמיטיבי בתת קבוצות נוספות כמו כלב הג’ינדו הקוראני הממוקם בתת הקבוצה החמישית (הגזעים האסייתיים) או הכלב הטיוואני והתאי רידג'בק הממוקמים בתת הקבוצה השביעית והאחרונה בקב’ 5 (גזעי ציד מטיפוס פרמיטיבי). אמנם העיסוק של גזעים אלו עומד בבסיס השיוך שלהם אך תכונותיהם דומות; אופיים עצמאי, הם בינוניים במרבית מאפיינייהם הגופניים, סתגלתנים, מהירים ללמוד ובעלי כישורי הישרדות מרשימים. במבט מעמיק יותר בגזעי קבוצה 5 ניתן למצוא גם את הרועה האיסלנדי והכלב הגרינלנדי כמתאימים לתאור זה ויעידו על כך אלו שניסו לגדלם בתנאים שאינם תואמים את הסביבה הטבעית שלהם.

למחרת פגישתנו מריה המריאה לשוודיה עם “שלכת משער הגיא”, בנו של צוק שנאסף ממאורה בשפת הואדי בואכה תל ערד. (ראו נקודה מס' 3 ברשימת הנקודות החשובות). שלכת יהווה תוספת גנטית חשובה לגידול של בית הגידול Chanco.  אני מזמין אתכם להינות משפע התצלומים ששלחה לי מריה ומרבים אחרים באתר בית הגידול:

http://www.kennelchanco.se/eng/default.asp – שווה ביקור!

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf