Fig-2-cartilage_histology-orig

טיפול תזונתי באוסטאוארתריטיס בכלבים

שם הכותב/ת: ד"ר דניס אליוט, אריק סרבה וד"ר וינסנט בורז'ה, מעבדות רויאל קנין

צילום:מערכת חיות הבית

האוסטאוארתריטיס (דלקת מפרקים ניוונית) הינה מחלת המפרקים הנפוצה ביותר בקרב כלבים. זוהי מחלה מורכבת, פרוגרסיבית, המאופיינת בשחיקת הסחוס במפרק ויצירת עצם חדשה בשולי המפרק.

דלקת מפרקים ניוונית מסווגת כראשונית או שניונית. דלקת מפרקים ניוונית ראשונית היא אידיופטית (מגורם לא ידוע) ומופיעה לרוב עם הגיל, דלקת מפרקים ניוונית שניונית מופיעה בעקבות שינויים בסביבת הסחוס כגון טראומה, הפרעות מבנה שלד מולדות, דלקות מפרקים שונות, הפרעות מטבוליות ומחלות הפוגעות במבנה הסחוס.

המחלה עלולה להופיע בכל גיל, אם כי כלבים קשישים סובלים ממנה יותר באופן משמעותי; לפחות אחד מכל חמישה כלבים יסבול ממנה במהלך חייו. בכלבים מגזעים גדולים וענקיים הסיכון למחלה עולה משמעותית, לכ-45%, כאשר בגזעים מסוימים כמו הרועה הגרמני או הלברדור רטריבר יש נטייה גנטית למחלה. כלבים מגזעי הענק סובלים מבעיות אורתופדיות, העלולות לגרום להתפתחות אוסטאוארתריטיס בהמשך. השמנה, או לחלופין פעילות גופנית מוגזמת, עלולות גם הן לגרום ללחץ על המפרקים ולהתפתחות אוסטאוארתריטיס.

הסחוס

הסחוס הינו רקמת חיבור גמישה, סיבית וצפופה, ולה תפקיד חשוב בתמיכה ובהתפתחות השלד. הסחוס תומך בשלד בעוברים, ובבוגרים הוא משמש כמרכז לגדילה אורכית בעצמות הארוכות. בגלל מקדם החיכוך הקטן שלו, הוא משמש גם כמשטח לתנועת העצמות במפרקים וכבולם זעזועים.

רקמת הסחוס מורכבת מתאי סחוס – כונדרוציטים, וממטריצה חוץ-תאית, מעין רשת המקיפה את תאי הסחוס ומעניקה להם תמיכה מבנית. המטריצה עשויה מסיבי קולגן ואלסטין, גליקוזאמינוגליקנים (סוג של רב-סוכר) ופרוטאוגליקנים (תרכובת של חלבון ופחמימה).

הכונדרוציטים, התאים הבוגרים שבסחוס, מפרישים חומרים המזינים את המטריצה. בסחוס הבוגר אחוז הכונדרוציטים נמוך מאוד והסחוס מורכב ברובו מהמטריצה. לסחוס אין אספקת דם, והוא ניזון מחומר הקרוי הנוזל הסינוביאלי.

רכיבי הסחוס אינם מתחדשים כולם באותו הקצב. בסחוס בריא, יש איזון בין התחדשות סוגי התאים השונים והתכלותם. באוסטאוארתריטיס מופר האיזון: הכונדרוציטים פועלים ליצירת חומרי גלם חדשים ליצירת הסחוס, אך במקביל הם מייצרים אנזימים המאכלים את הסחוס. כאשר הסחוס אינו מתחדש באותו הקצב שבו הוא מתכלה, נוצר חסר. בהעדר סחוס נפגעת רקמת העצם, ובתהליך הריפוי שלה נוצרות בליטות באזור המפרק (אלו הבליטות שגורמות לקרפטציות – רעשי הנקישות והחריקות בזמן התנועה). התהליך יהיה מלווה לרוב בדלקת, שתתבטא בתחושת חום ואדמומיות, נפיחות וכאב עז במפרק הפגוע.

טיפול

אוסטאוארתריטיס אינה ניתנת לריפוי, והטיפול המקובל יתמקד בהפחתת הכאב ואי-הנוחות הנגרמים ממנה, תוך נסיון למניעת שחיקה נוספת של הסחוס. ניתוח עשוי להועיל במקרים מסויימים, כאשר מדובר בבעיה אורתופדית הגורמת לשחיקה, או כדי לתקן את סביבת המפרק. לרוב הטיפול יכלול שימוש בתרופות לא סטרואידיות ואנטי דלקתיות (NSAID's).

עם זאת, ההיבט החשוב מכולם לטיפול הוא שינוי אורח החיים והשגרה של בעל החיים. שינוי זה כולל הפחתת משקל ופעילות גופנית מבוקרת, המתפקדת כפיזיותרפיה. אלו עשויים להביא לשיפור קליני משמעותי – הפחתת הכאב ושיפור התנועתיות.

משקל עודף המפעיל לחץ על המפרקים תועד כגורם סיכון למחלה בכלבים. בקרת משקל הינה איפוא שיקול חשוב בהתמודדות עם המחלה, ולעיתים אף עשויה להיות הפעולה היחידה הנדרשת כדי למנוע את הסימנים הקליניים. אצל חלק מהחולים הורדה במשקל תביא לשיפור מיידי.

פעילות גופנית מתונה, המותאמת לחומרת המחלה ומידת הכאב, עשויה גם היא להועיל מאוד. פעילות למשך פרק זמן קצר בעצימות נמוכה, כמו הליכה או שחייה תשפר את רווחתו של הכלב ותגרום לשחרור של אנדורפינים, שמעבר לתחושת התרוממות הרוח שהם מעניקים יש להם יכולת אנטי דלקתית. היא תסייע כמובן גם לשמירה על משקל תקין. חשוב להימנע מפעילות מאומצת, העלולה להחמיר את הסימנים ולהחריף את קצב התקדמות המחלה.

לתזונה חלק חשוב בטיפול, והיא אף עשויה להפחית ואף לבטל לחלוטין את הצורך בתרופות. תזונה ייעודית מתאימה תספק חומרים מזינים לסחוס ותאפשר לו את טווח הפעולה הנדרש כדי להתחדש. בנוסף, למרכיבי תזונה מסויימים יש יכולת ויסות של התגובה הדלקתית, הנובעת כתוצאה מהתחמצנות. חומצות שומן מסוג אומגה 3, כונדרואטין סולפט, גלוקוזאמין הידרוכלוריד, נוגדי חימצון ואבקת רכיכה, הנקראת צדפה ירוקת שפה – כל אלה נמצאו מועילים במיוחד למטרה זו.

צריכה של חומצות שומן רב בלתי רווי מסוג אומגה 3 ואומגה 6 עשויה להפחית את התגובה הדלקתית. תוספי התזונה גלוקוזאמין וכונדרואטין נמצאו יעילים בהגנה על הסחוס והפחתת השחיקה שלו. הם מעכבים את פעילות האנזימים המאכלים את הסחוס, פוגעים בפעילותם של מחוללי דלקת ובכך מפחיתים את תהליך הרס הסחוס.

הגלוקוזאמין הינו סוג של אמינו-מונוסכריד, חומר טבעי המורכב מגלוקוז ומחומצת אמינו הנקראת גלוטמין. החומר חיוני לרכיבים החלבוניים בסחוס, שתפקידם לקשור אליהם מים. זוהי מולקולה קטנה מאוד והיא קלה לספיגה. לגלוקוזאמין השפעה על התחדשות הסחוס והשפעה אנטי דלקתית מתונה.

לכונדרואטין יכולת לווסת ולהאט את התפתחות המחלה. הוא מעלה את ריכוז הרכיבים המזינים בנוזל הסינוביאלי ומפחית את הרס הסחוס ע"י הפחתת רמות האנזימים המאכלים, רעלנים שונים ורכיבים מזיקים אחרים.

נוגדי חימצון בתזונה עשויים להועיל בהפחתת הנזק החימצוני המצטבר במהלך אוסטאוארתריטיס. אבץ הוא מרכיב ומפעיל של מערכות אנזימטיות רבות, החיוניות לצמיחה ותיקון הרקמות. הוא מייצב את ממברנות הפלזמה ומגן מפני רדיקלים חופשיים. גם סלניום יכול להועיל למטרה זו. סיליקון משפר את ייצור הקולגן ומנגן מסייע בתהליך בניית סחוס תקין.

הצדפה ירוקת השפה (GLM), רכיכה שמקורה בניו-זילנד ומשמשת שנים רבות כתרופה מסורתית לשלל מחלות בקרב הילידים נמצאה גם היא כיעילה לטיפול. צדפות אלו מכילות רמות גבוהות של רכיבים אנטי-דלקתיים וחומרים מזינים אחרים, העשויים להשפיע על בריאות המפרקים. הן מכילות אומגה 3, כונדרואטין, גלוטמין, ויטמינים ומינרלים. כפי הנראה שילוב החומרים בתצורתו הטבעית בצדפה עובד בצורה סינרגטית, הוא מפחית את הכאב, מאט את הידרדרות מצב הסחוס ומסייע להתחדשותו והתחדשות הנוזל הסינוביאלי. יעילותן של צדפות אלו בטיפול באוסטאוארתריטיס הוכחה בסדרה של ניסויים קליניים.

על המחקר

בכדי לבדוק את יעילותה של תכנית תזונתית המכילה חומצות שומן מסוג EPA ו-DHA וצדפה ירוקת שפה, נערך מחקר רחב-היקף בכלבים הסובלים מאוסטאוארתריטיס. נבדקו כלבים בבעלות פרטית עם תסמינים קלים עד בינוניים של דלקת פרקים ניוונית, הכוללים ירידה בתנועתיות, נפיחות וכאבים במפרק. כלבים שנמצאו כסובלים מבעיות נוספות המשולבות עם אוסטאוארתריטיס, כגון סימנים נוירולוגיים, שברים, בעיות בגידים או השמנת יתר, או כלבים שנטלו תרופות מסוג NSAID's – לא נכללו במחקר.

הערכת הסימנים הקליניים בוצעה ביום ה-0, ולאחר 50 יום של תזונה ייחודית. כל הפרמטרים דורגו בסולם של 0-3, כש-0 הינו ללא סימנים קליניים, ו-3 הינו סימנים קליניים קשים. כל כלב נבחן חזותית להערכת התנועתיות וזיהוי צליעה בהליכה, ריצה קלה וטיפוס במדרגות ("ציון חזותי"). לאחר מכן כל מפרק נבדק ודורג קלינית לתיאור הכאב, הנפיחות והפחתת הניידות ("ציון מניפולציה"). בנוסף נערכה גם הערכה כללית ("ציון כללי").

בתום 50 יום, ניכר שיפור בכל הפרמטרים בכלבים שהוזנו במזון הייעודי (טבלאות 1-2). מכאן ניתן להסיק, כי תזונה שגובשה במיוחד לטיפול באוסטאוארתריטיס עשויה להועיל ולהפחית את סימני המחלה.

ניתוח נוסף של התוצאות הראה כי מידת ההשפעה של התזונה תלויה במשקל הגוף של הכלב (טבלה 3). כלבים קטנים ובינוניים הראו שיפור גדול יותר מכלבים גדולים וכלבי ענק. כלבים מגזעים קטנים יותר צרכו יותר חומרים פעילים לכל ק"ג ממשקל גופם בהשוואה לכלבים הגדולים. לכן, כלבים גדולים וכלבי ענק זקוקים למינון גבוה יותר של הרכיבים הפעילים כדי להשיג את אותו האפקט כמו בכלבים הקטנים.

null

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf