IMG_2877

טור דה פרובאנס

שם הכותב/ת: אשר צביבל

צילום:מערכת חיות הבית

פעם בשנה מתאספת חבורה עליזה בנמל התעופה בן גוריון. כ-15 ישראלים בליווי 2 מבוגרים אחראים יוצאים לפרובנס לסיור של 4 ימים עמוסים בריחות לבנדר ונופי דרום צרפת. הסיורים מתחלקים בצורה שווה בין וטרינרים ובעלי חנויות, והשנה היה תורם של בעלי החנויות לנסוע. אשר צביבל ואריה קליינהאוז יצאו על תקן המבוגרים האחראים וכך זה היה…

הימים ימי המונדיאל, משחקי הבתים הסתיימו וברבע הגמר נותרו גרמניה והולנד וספרד וגאנה ראש בראש. למרות כל זאת, 15 בעלי חנויות לממכר מזון וציוד לבעלי חיים קמו, עזבו מאחריהם את הפיצוחים והבירה, את החברים ומסכי ה-LCD ויצאו לסיור לימודי בדרום צרפת. בסמוך לעיירה איימארג' (Aimargues) כחצי שעה נסיעה מהעיר הסטודנטיאלית מונטפלייה.

מרכז הייצור והקמפוס הראשי של רויאל קאנין בצרפת אינו שוכן בלב העיר כי אם במרכז הכפרי של דרום צרפת. השכם בבוקר יום א', עוד לפני שהשבוע באמת מתחיל, עשתה החבורה העליזה את דרכה למרסיי. כשעה וחצי מבדילות בין העיר הים-תיכונית לבין מונפליי האירופאית יותר. ישנם הבדלים גדולים בין החלק הדרומי של צרפת לבין החלק הצפוני ובמיוחד הערים הגדולות. דרום צרפת בחלקים רבים שלה כפרית מאוד, ובמהלך מאות השנים האחרונות שמשה השראה לאמנים רבים. הנופים המנומנמים של שדות קמה צהובים עטורים בברושים משחירים לצידי דרך לבנה חזרו בגרסאות אין ספור בציורי האימפרסיוניסטים והאקספרסיוניסטים, שאחד מהמפורסמים שבהם ישוב ויעלה בהמשך הסיפור. החבורה התמקמה במלון ולאחר שעה קלה יצאה לסיור מודרך במונפליי. המדריכה המקומית עשתה ככל יכולתה לעניין את החבורה בנפלאות העיר הצעירה. אך מה לעשות שעל קיבה ריקה קשה לעשות עסקים… וכך, בטנם הומיה, נשתרכו להם ברחובות העיר כשעיניהם מצטעפות למראה המסעדות המזמינות שנקרו פה ושם על דרכם.

עד לשעת ארוחת הערב לא נרשמו ארועים חריגים למעט שירה חרישית של "עוד לא אכלנו" כיאה לאנשים שכוחם תש והם באמת רעבים.

למחרת, עשתה החבורה את דרכה אל הקמפוס המרכזי של רויאל קאנין. פחות מחצי שעה נסיעה בלב האזור הכפרי במיניבוס מאובזר, בדיוק בזמן ליום מרוכז שכולו רויאל קאנין. הקמפוס מרכז את מרכז הייצור המרכזי, את הפיתוח וכמובן שאת הכלביה והחתוליה. היום תוכנן להיות יעיל וממצה וחולק לחלק שלפני ארוחת הצהריים ולחלק שבו מורידים את ארוחת הצהריים. יום העיון עסק בהסבר על התזונה על פי רויאל קאנין. ההסבר הממצה הבהיר כמה שאלות יסוד חשובות, שעדיין ניתן לשמוע בקרב בעלי חנויות שטרם שמעו זאת ("מה זה זה, כל כך הרבה סוגי גזעים…"). לאחר ארוחת הצהריים בכפר הסמוך (ערובה לעירנות מושלמת- ארוחה צרפתית ויין טוב) נערך סיור בקמפוס, תחילה בקומפלקס המעבדות, הכלביה והחתוליה ואחר כך במפעל. קשה שלא להתרשם מהמקצוענות שמציצה מכל פלייר ומכל פרסום אך כשרואים זאת בעיניים, ועוד בניחוח צרפתי הרושם עוד גדול פי כמה. אין ספק שהפטנט של להוריד את ארוחת הצהריים עבד, ואכן לא נרשמו תקריות מיוחדות.

היום השלישי הוקדש ליום כיף וכלל מסע רכוב בעקבות חידה מוצפנת ברחבי פרובנס; מה נאמר, חמיצר בצרפתית. החבורה התפצלה לרביעיות וכל רביעייה נדחסה למכונית סיטרואן דה שבו (תראו בעצמכם) משהו דליקטס. המסלול התפתל באתרים שונים שכתב חידה הוביל אליהם. בדרך היה על מתחרינו האמיצים להרכיב פאזל, לצייר ציור ולמצוא את תיבת הפרס. אחת התחנות המעניינות היתה בבניין עתיק שבו שכן בעבר מוסד לחולי רוח ואליו הובהל הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך. המקום עגום מחד אך מרתק מאידך, ומהווה רקע טיפוסי למבנים טיפוסיים מהאזור. כמובן שהמקום מאזכר את האמן המיוסר אך למתחרינו ציפתה במקום הפתעה, הם הותקלו במעמדי ציור, מכחולים וצבעים ונתבקשו להפגין את כישוריהם. התוצאות היו מפתיעות…

היום נטה לערוב והקייטנים היו צריכים לסיים את השוטטות התיירותית שלהם היכן שהוא. הם שמו פעמיהם לטירה בראש הר, מקום מדהים ביופיו העונה לשם דה-בו, שריד לתקופה של אבירים, מכשירים לידוי בליסטראות וחומות עתיקות. אך עדיין רחוקה הדרך לסיום והם נאלצו לצאת שוב למסע מאומץ אל תיבת הפרס. המנצחים היו אלו שנסעו בדה שבו בצבע הקרם, שקיבלו כל אחד תיבת מוצרים על טהרת שמן הזית הטיפוסי לאזור. היה זה ערב של יום מפרך אך מרבית החבורה נשארה לצפות בחצי הגמר השני של המונדיאל ובהמשך לחגיגות לציון נצחונה של ספרד.

למחרת החל המסע בחזרה. בדרך ביקרה החבורה בחנות מרכזית לממכר בעלי חיים על אם הדרך, קצת בשביל האינפורמציה ובעיקר בעבור הפרופורציה. לקראת שעת הצהריים החל המטוס בהמראה ממרסיי ולקראת השעה שמונה בערב נחת בארץ, בדיוק בזמן גם בשביל הרחוקים להגיע לראות את חצי הגמר הראשון בבית.

אז זה מה שהיה, בעיקר גיבוש של אנשים טובים, שקודם היו לקוחות ועכשיו הם גם חברים. היה כיף, וכיף שהיה, ואם תדפדפו בגליון שיצא בדיוק בעוד שנה, יש להניח שתקראו סיפור דומה, אבל עם שני מבוגרים אחראים אחרים, וחבורה של וטרינרים בתפקיד הטיילים.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf