Judging in Vaasa 05

חתול היערות הנורבגי – גדול, חזק, עם המבט הפראי והאופי הסימפטי

שם הכותב/ת: נורית פאל

צילום:מערכת חיות הבית

וודו-גורו החתול הגיע לשולחן השיפוט שלי באחת התערוכות בשבדיה והציג עצמו במלוא יופיו והדרו. הוא הביט בי במבטו הפראי כאילו משחר לטרף, אך עם זאת התחנחן במתיקות. כאילו לא די בזאת, הפליא אותי כשפגשתי בו בביתו, בסביבתו הטבעית, כאשר הציג בפני את כישוריו המדהימים כאבא. לדעתו לא די שאימא חתולה תטפל בגורים, שהרי גם הוא מחויב להיות שותף פעיל בגידולם. התמונה שהתגלתה, אימא בצד אחד, אבא בצד שממול והגורים באמצע, ממש אידיליה משפחתית. את ילדיו, המתבגרים, וודו-גורו תמיד מנחה בטיולים, שומר עליהם, משחק אתם, וגם רוחץ (מלקק) אותם. הקטנים החמודים, רצים, משחקים ומחפשים את קירבת האם והאב באותה מידה…. 

בעודי מתפעלת מוודו-גורו, הוצג בפני עוד נורבגי מרשים העונה לשם קרי דרייק. גדול, מבטו פראי אך התנהגותו חברית להפליא. את פני קיבל ב…חפיפת שיערי באופן יסודי. ועתה, דרך הכרתנו את וודו-גורו וקרי דרייק, נצלול לתוך הכרת גזע מקסים זה.

מוצאו כשמו – בנורבגיה, ביערות החורף הקרים, ואין ספק כי הוא יצירת פאר של הטבע. החתול – גדול וחזק, שהרי היה עליו לשרוד ביערות, בקור העז, מול טורפים גדולים וחזקים ממנו, וגם לדאוג לטרף לעצמו. רגליו – גבוהות וחזקות, שהרי היה עליו לצעוד בעומק השלג. רגליו האחוריות מעט גבוהות יותר, שהרי חייב לרוץ ומהר. פרוותו – החלק המעניין ביותר – חצי ארוכה, שהרי לו הייתה ארוכה, הייתה עלולה להיתפס בכל אשר מונח על הקרקע, ומפריעה בשעת ריצה. לו הייתה קצרה, לא הייתה מחממת אותו בחורף העז. הפרווה מחולקת לפרווה תחתונה סמיכה מאוד וצמרית, ומעליה פרווה מעט יותר ארוכה, ישרה וקשה למגע, הנקראת בלשון המקצועית הפרווה המגנה, שתפקידה להגן מפני רטיבות.

ההיסטוריה

נחזור אחורה במנהרת הזמן, ונספר כיצד הגיע החתול לנורבגיה, כיצד הפך להיות מה שהוא, ומתי ואיך התגלה, בויית והוכר רשמית לגידול והצגה בתערוכות.

הדעה הרווחת, שהוא צאצאו של חתול בעל פרווה קצרה שהובא לנורבגיה ע"י הויקינגים, וחתול בעל פרווה ארוכה שהובא לנורבגיה ע"י הצלבנים. ה"תוצר" הסופי נוצר מתלאות החיים ביערות ובקור העז. רק החזקים ואלה שפיתחו את הפרווה המתאימה שרדו, עסקו במלאכת הרבייה ו"יצרו" את הדורות הבאים שהפכו את החתול למי ומה שהוא.

חתול היערות הנורבגי הוזכר לראשונה ב-1841 בספרי אגדות נורבגיות. ב-1935 הוקם לראשונה מועדון אוהדים, וב-1938 הוצג לראשונה בתערוכה. החלוצים המפורסמים בגידולם המסודר הם פאנס טרולס וגב' פיפי סקוגפוס. הם החלו למסד את הסטנדרטים ואפיוני הגזע ב- 1973.

אחרי מלחמת העולם השניה, נהגו רבים להרביע את החתולים הנורבגים עם חתולי בית בעלי פרווה קצרה, דבר שסיכן את המשכיות מראו המקורי והטבעי. זה הוביל, ב-1975, את נשיא ארגון החתולים בנורבגיה דאז, למסד ולשמר גזע זה, ולעבד תוכנית גידול מסודרת. ב-1977 נסע לפריס על מנת להציגו, לראשונה, בפני האסיפה הכללית של הארגון העולמי FIFe. עקב חוקי הבידוד הנוקשים הנהוגים בנורבגיה, נבצר ממנו לקחת את החתולים ולהציגם שם, ונאלץ להסתפק בהצגת שקופיות. משתתפי האסיפה הכללית כל כך התלהבו ממה שהוצג בפניהם, שמיד ובמקום, אושרה הכרת הגזע ורישומי תכנית הגידול. שנתיים לאחר מכן, הגיע החתול הנורבגי הראשון לארה"ב והשגר הראשון נולד שם ב-1981. כיום, גזע זה תופס מקום נרחב וחשוב בתערוכות חתולים הנערכות בעולם

אפיונים

הראש – משולש שווה צלעות. פרופיל ארוך וישר לגמרי הממשיך בקו אחד עם מצח גבוה ועגלגל. אוזניים גדולות בצורת משולש גבוה ופתוח בבסיס. קו האוזן החיצוני ממשיך את קו המשולש של הראש.

הסנטר – בקו ישר עם האף.

המבט המיוחד והפראי המאפיין חתולים אלה נוצר מעיניים גדולות, אובליות ומלוכסנות.

הגוף – גדול, חזק וארוך.

הזנב – ארוך מאד ומלא.

כל הצבעים מותרים לגידול, כולל עם לבן בכל כמות, מלבד דוגמת פרוות החתולים הסיאמיים וצבעי השוקולד, הלילך, הקינמון והפון.

הזכרים גדולים יותר מהנקבות ומשקלם עד כ- 6-8 ק"ג והנקבות מגיעות ל-4-5 ק"ג. התפתחותם לבשלות מלאה אטית ויכולה להגיע עד ל-5 שנים.

לסיכום, אפשר לספר כי חתולי טבע אלה הפכו להיות מבויתים וגזעיים לכל דבר, תוך שמירה על מראם הפראי מהטבע. הם אינטליגנטים, עצמאיים, וקשורים לבעליהם  והטיפול בהם כמו בכל חתול אחר.

וכך, מהיער אל הבית ומי יודע… אולי עוד נותרו עד היום כאלה החיים את חיי הטבע והפרא ביערות הגדולים של נורבגיה הקרה.

הכתבה, לזכרו של החתול הטוב והמקסים – קרי דרייק שכבר לא אתנו…

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf