angora2

חתול אנגורה טורקי

שם הכותב/ת: The Royal Canin Cat Encyclopedia, Vol.2

צילום:מערכת חיות הבית

שמו של חתול האנגורה נלקח משם עיר הבירה של מולדתו טורקיה, למרות שהיום שמה אנקרה. זהו גזע עתיק ששמר על מראהו הטיפוסי המקורי במשך שנים רבות. במאה ה17-, החוקר האיטלקי פייטרו דלה ואלה הביא עמו לאיטליה מספר חתולים שאסף במסעו. חתול מרהיב זה, עם פרוותו המשיית התפוחה והמרהיבה, נחשב כ”מתנה הראויה למלכים”. האצולה האירופית, במיוחד בחצרו של לואי ה15-, אהבה מאוד את האנגורה. במאה ה18- הוענק לו שמו הרשמי, Cattus Angorensis, כדי להבדילו מחתולים ארוכי פרווה  אחרים.

במהלך המאה ה19-, לאחר שתרם לפיתוח הגזע הפרסי (האנגורה אחראי לגן של הפרווה הארוכה בחתולים פרסיים), הלך מספרם של חתולי האנגורה ופחת עד שכמעט נעלמו לגמרי, כתוצאה מהפופולריות הגואה של החתולים הפרסיים. לאחר מלחה”ע השניה עמד הגזע על סף הכחדה. מגדלים מאירופה ומארה”ב ייבאו חתולים מטורקיה, שם הגזע היה מוגן ובעידוד ממשלת טורקיה אף נעשו מאמצים לשקמו. המשך טיפוח הגזע נמשך בגן החיות של אנקרה עד היום, והגזע נחשב כאוצר לאומי. בגן החיות התמחו בחתולים לבנים, צבעו המקורי של הגזע, והחתולים ה”נחשבים” ביותר שלהם הם אלו שצבעי העיניים שלהם שונים זה מזה (עין כחולה ועין ענברית). בשנת 1963 רכשו הקולונל והגברת וולטר מבית הגידול האמריקאי The Torio’s זוג חתולים: יילדיץ, זכר לבן עם עין כחולה ועין ענברית, והילדזיק, נקבה לבנה עם עיניים ענבריות מגן החיות, והתחילו את קו הגידול האמריקאי של הגזע.

בשנת 1970 נרשם האנגורה לראשונה ב-CFA, והוכר רשמית ע”י הארגון ב1973-, וע”י FIFE בשנת 1988. ועדיין, למרות יופיו, זהו גזע חתולים שאינו נפוץ.

מאפיינים

חתולים אלגנטיים אלו מאופיינים בצלליתם המאורכת ומבנה שלד עדין. אלו חתולים דרוכים ועירניים, ולו היינו מייחסים להם תכונות אנושיות, יש להניח שהיינו מגדירים אותם כרהבתניים. הם אוהבים להתרוצץ ולשחק ויש לספק להם מרחב, עץ טיפוס וצעצועים למטרות אלו. הם יהנו מחברת חתולים אחרים, בני אדם ואפילו כלבים. הם מרעיפים חיבה על בעליהם ונחשבים לאינטיליגנטים בצורה יוצאת דופן. חתולים אלו ידועים בכושר ההסתגלות שלהם למצבים משתנים והם יסתדרו היטב גם בנסיעות. הם נהנים מליטוף וממגע, ומתקשרים עם סביבתם ביללות רכות. הנקבות הן אמהות למופת, והן משגיחות מקרוב על הגורים שלהן.

הפרווה של חתול האנגורה הטורקי באורך בינוני עד ארוך וללא פרווה תחתית, מה שהופך את הטיפול בה לקל יחסית. הפרווה משתנה מעונה לעונה, אך גם כשהיא קצרה יחסית היא תמיד רכה ומשיית. בגלל הסברה הרווחת שחתולים כחולי עיניים או בעלי עיניים שצבען שונה זו מזו סובלים מחירשות, רבים חושבים שחתולי האנגורה הנם חירשים (הגן של הפרווה הלבנה בשילוב עיניים כחולות או שונות זו מזו נחשב כגורם לחירשות), אך הדבר אינו נכון בהכרח.

חתולי האנגורה חשופים למחלת האטקסיה, מחלה תורשתית ככל הנראה הגורמת לרעידות, פגיעה בקואורדינציה ואיבוד חוש הכיוון. הגורם הגנטי למחלה טרם נמצא. מחלה תורשתית נוספת המוכרת בגזע היא קרדיומופתיה היפרטרופית, מחלת לב הנפוצה יותר בקרב הזכרים.

התקן

גודל בינוני, משקל 5-2 ק”ג. גוף מאורך, גמיש ואצילי. פרווה בינונית עד ארוכה.

הראש בגודל קטן עד בינוני, המתחדד לכיוון הסנטר. גולגולת שטוחה מעט. לסתות מודגשות בזכרים מבוגרים. הזרבובית מעוגלת וארוכה מעט, ללא כריות שפם. אף ישר באורך בינוני. סנטר מעוגל ומעודן היוצר קו אנכי עם האף. האוזניים גדולות ומחודדות, רחבות בבסיסן וממוקמות גבוה על הראש, רצוי עם קצה מצוייץ (“לינקס”).

העיניים גדולות ושקדיות ומזוותות מעט. כל הצבעים מותרים, בתנאי שהם הרמוניים לצבע הפרווה.

הצוואר מאורך מעט, מעודן ואצילי.

הגוף אתלטי ושרירי. החזה צר, הכתפיים והעכוז באותו רוחב. העכוז גבוה מעט מהכתפיים. מבנה שלד מעודן.

הרגליים ארוכות ורזות, האחוריות ארוכות יותר מהקדמיות. הכפות קטנות ואובליות, עם ציצות שיער בין הבהונות.

הזנב ארוך ופרופורציונלי לגוף.

הפרווה עדינה ובעלת מגע משי. פרווה תחתית מינימלית. הפרווה ארוכה יותר ומעט גסה יותר בחלק האחורי של הרגל ובבטן, שם צורתה גלית מעט. פרווה זו אינה אמורה להתפתח לפני גיל שנה. כל הצבעים מותרים בשילוב לבן, למעט שוקולד, לילך, קינמון, חום בהיר, פרווה מנוקדת או בעלת תצורה האופיינית לחתולים בורמזיים. צבע לבן טהור הינו הנחשק ביותר.

הרבעה עם גזעים אחרים אינה מותרת.

שגיאות פוסלות: מבנה עצם כבד, מבנה גוף של חתול פרסי (באופן חלקי או מלא), ראש מעוגל מדי, שקע באף, זנב קצר מדי, עיניים ירוקות מותרות רק בשילוב עפ פרווה לבנה, כסופה או מוזהבת.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf