Abyssinian

חתול אביסיני – אציל זהוב עיניים

שם הכותב/ת: מתוך האנציקלופדיה לחתולים של רויאל קנין

צילום:מערכת חיות הבית

החתול האבסיני (מכונה גם אבי, באני) הינו אחד מגזעי החתולים העתיקים ביותר. מקורותיו נותרו עלומים: שמו מרמז על אתיופיה (אביסינייה, בשמה הקודם) כעל מקום הולדתו, אך אין כל ראייה לקיומם של חתולים בעלי פרווה אגוטית (פרווה הדומה לפרוות חיות בר כמו זאב או ארנבת) באזור זה. בגלל דמיונו לחתול המצרי הקדום, אחת האגדות מספרת  שרעמסס השני ביקש ממלך אביסינייה זוג חתולים לקחת עימו למצרים. אך מחקרים מעמיקים יותר מצביעים על אזור האוקיינוס ההודי ואסיה כעל מקום הולדתו האמיתי; תצורת הפרווה שלו, המכונה Ticked, ומאופיינת בפרווה תחתית בעלת צבע אחד ופרווה עילית בעלת צבע המתחלף מבהיר לכהה לאורך השערה, נמצאת בחתולי בר הגדלים באזור זה.

האבסיני הראשון הגיע לבריטניה ב1868 ע”י סר רוברט נפייר. החתול, המכונה זולה, הוצג לראשונה בקריסטל פאלאס בלונדון ב1871. הגזע הוכר לראשונה בבריטניה ב1882, ועבר שינויים ושיפורים ע”י הרבעות עם חתול בריטי קצר שיער. התקן הראשון פורסם ב1889 ובתחילת המאה ה20- החל הגידול שלו בארה”ב. לאחר שתי מלחמות עולם והתפרצות לוקמייה של חתולים בשנות ה60-70 הגזע כמעט ונכחד.

כיום זהו אחד הגזעים קצרי השיער הפופולריים והאהובים ביותר ברחבי אירופה.

מאפיינים

החתול האביסיני הינו חתול בגודל בינוני, במשקל 4-7.5 ק”ג, בעל הופעה מלכותית ואלגנטית. מבנה הגוף שלו אוריינטלי ופרופורציונלי, בעל ראש מאורך מעט (בטיפוס הבריטי) או מעוגל יותר (הטיפוס האמריקאי). יש לו פרווה אגוטית קצרה.

הוא פעלתן וסקרן, נהנה מאוד ממשחק ובעל מזג נוח. למרות אישיותו העצמאית הוא נהנה מחברה ואינו אוהב בדידות. הוא נאמן מאוד לבעליו וזקוק לתשומת ליבם. הוא “דברן” לא קטן, אבל מילל בקול שקט. כאתלט וצייד הוא זקוק לפעילות ולמרחב; מומלץ לגדלו בבית עם חצר צמודה. הוא זקוק לטיפוח בסיסי של הפרווה – הברשה אחת לשבוע תספיק, למעט בתקופות הנשירה, אז יש להברישו פעמים תכופות יותר.

תקן הגזע

ראש בעל מבנה טריז, מעוגל מעט בסנטר ובלחיים. גבות מקושתות, אף מאורך מעט אך לא ישר. זרבובית לא מחודדת, ללא כריות שפם. הסנטר מעוגל ובעל נוכחות.

האוזניים גדולות, רחבות בבסיס עם קצוות מעוגלים מעט, מרווחות זו מזו ודרוכות למראה. כתם בחלקה האחורי של האוזן הינו רצוי במיוחד, כמו גם קצוות מצוייצים.

העיניים גדולות בצורת שקד, ורחוקות זו מזו. צבען עז: זהב, ירוק או ענבר (תלוי באגודה השופטת). צבע העין בהיר ומסביבה טבעת כהה יותר.

הצוואר ארוך ואצילי. הגוף מאורך ושרירי, בעל כלוב צלעות מעוגל וקשת מתונה בגב. הרגליים ארוכות וישרות בעלות מבנה עצם מעודן. הכפות אובליות וקטנות, ונראה כאילו החתול מהלך על קצות האצבעות.

הזנב ארוך, עבה בבסיס ומתחדד לקראת הקצה.

הפרווה סמיכה וצפופה, גמישה למגע וצמודה לעור, באורך קצר על פני הגוף ובינוני לאורך השידרה. צבע דומה לפרוות ארנבת, למעט באזור הגרון, הבטן או החלק הפנימי של הרגליים.

צבעים מוכרים: רודי – חום כהה עם שחור, כחול – אפור כהה עם בז’, סורל – חום שוקולד עם חום אדום, זהוב – חום בהיר עם בז’, אדום – חום עם אדום-ג’ינג’י, כסף – אפור כהה, או חום כהה, עם אפור בהיר.

תצורת הפרווה תופיע רק בגיל 6 שבועות.

הכלאות עם גזעים אחרים: מותרת עם חתול סומלי.

שגיאות פוסלות: ראש מאורך מדי (כמו של סיאמי), אזניים קטנות ומחודדות, עיניים עגולות, גוף מסיבי, פרווה דהויה ונוצתית, כיתום לבן על הגוף (למעט נחיריים, גרון וסנטר).

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf