ben15

חתולים בנגליים – מסע בעקבות חברבורות ופסים

שם הכותב/ת: יוסי ששון

צילום:מערכת חיות הבית

תחילתו של הסיפור הוא חיפוש שגרתי אחר גורה מגזע בריטי קצר פרווה. גזע זה אני מגדל מזה כעשור כשהזוג הראשון יובא מגרמניה ומאוסטריה.

במהלך שעות השיטוט הארוכות ברחבי האינטרנט בחיפוש אחר בתי גידול מהם אוכל לייבא את הגורה, התגלתה לעיני תמונה של חתול בעל פרווה נמרית ומראה פראי מדהים. תחילה חשדתי שמדובר בעריכה ממוחשבת של תמונת חתול, אבל בעיון מעמיק יותר התברר לי שמדובר בצילום של חתול בנגלי אמיתי.

אותו ליל שימורים כבר לא עסק בחיפוש גורה מגזע בריטי קצר פרווה, אלא תחילתו של מסע ארוך ללימוד וחקירת גזע החתול הבנגלי.

בשלב הראשון חיפשתי אחרי ידע ונסיון בישראל. לאחר בירור קצר באתרים מקומיים וכמה שיחות טלפון לחברי המגדלים, הבנתי שהידע בארץ מוגבל מאוד ונסיון מעשי כלל אינו קיים. מלבד חתול או חתולה מסורסים שחיו בארץ לאף ישראלי עד כה לא היה כל ידע על הגזע המרתק הזה.

בהיעדר מידע, הפתרון היחידי היה ללמוד לבד. קראתי עשרות ומאות עמודים מספרים שהזמנתי באינטרנט ומאמרים של מגדלים בעולם ואף שוחחתי ולמדתי ממגדלים מובילים של הגזע, כולל עם יוצרת הגזע ג'ין מיל, והגברת הראשונה של גזע החתול הבנגלי בעולם. לטובת מי שאינו מכיר את סיפורו של החתול הבנגלי, להלן תקציר הסטורי של התפתחות הגזע המרתק הזה:

הכל החל בשנת 1960 כאשר הגברת ג'ין מיל, סטודנטית צעירה מארה"ב, קנתה נקבת לאופרד אסייתי (Asian Leopard Cat ALC) אשר נמכרו בתקופה זו בחנויות מסוימות כחיות בר לגידול. הלאופרד האסייתי, או בשמו המדעי בנגליסיס (מכאן נוצר שמו בנגלי), הינו חיית בר אשר גם כאשר הוא גדל בסביבה אנושית הוא נשאר פראי ואינו מתאים כלל לגידול כחיית מחמד.

הנקבה שרכשה ג'ין, הובאה הביתה, שם חי חתול ביתי בצבע שחור. ולהפתעת כולם, ולאחר היכרות קצרה השניים יצרו בן כלאיים (היבריד) ובתוך שנה נוצר הדור השני של בני כלאיים. יצורים אלו מתו לאחר זמן קצר, אך מעודדת מההצלחה ועצם החלום על האפשרות ליצור נמר ביתי, המשיכה ג'ין את הנסיונות, עד שבשנת 1980 חברה לד"ר ווילרד סנטרוול, מאוניברסיטת לומה לינדה, אשר עסק בהכלאת שני הגזעים כחלק ממחקר על סרטן הדם. שתיים מהנקבות שהוכלאו בעת ההיא תהפוכנה לאמהות המייסדות של הגזע כולו.

מהר מאוד מגדלים רבים הבינו את הפוטנציאל האדיר הגלום בגזע, והחלו לעבוד קשה על מנת ליצור "חתול אידאלי", נמר ביתי. תחילת הגידול גרמה למספר תכונות רצסיביות להופיע בשגרים הראשונים כמו שיער ארוך, צבעים אחידים ועוד.

בשלב השני של הגידול, בדור השני השלישי והדורות הבאים, הגיעו המגדלים לתוצאות דרמטיות באופי הפרווה. הפרוות הפכו קצרות מאד, והצטיינו בצבעונית מיוחדת; הנקודות המאפיינות את הבנגלי והמופיעות "מרוחות" על הפרווה והפכו למעין פסים. כל גור היה שונה בפרוותו והם נקראו Marbles (משוייש כדוגמאת השיש- לציון הפסים המיוחדים). עד היום צבעי השיש מקובלים מאוד וישנם מגדלים אשר מתרכזים בפיתוח צבע זה.

כעת, כשהתבסס הגידול על תוצאות מפתיעות אלו, עבר הגידול שלב נוסף; לגידול גוייס טורי, לאופרד זכר, מניו דלהי שבהודו, ואשר תרם תרומה גנטית אדירה לגזע; טורי היה בעל פרווה בצבע כתום עז, מנוקדת, בעל עיני אמרלד ירוקות. אך פרוותו היתה מדהימה אפילו עוד יותר; היא ניצנצה וזהרה באופן מיוחד מאוד (תופעה זו ידועה בשם "Glittered Pelt" קיימת רק בחתול הבנגלי). כפי הנראה, תכונות ייחודיות אלו של הפרווה היו דומיננטיות והפכו להיות לחלק מהגזע כולו.

לאחר מספר שנות עבודה מאומצת התוצאה הצדיקה את המאמץ; חתול מבויית, בעל אופי נוח, ובעל תכונות של לאופרד אסייתי, העוברים בירושה הדהימה את עולם חובבי החתולים.

עולם החתולאים מורכב ממספר אירגונים מקבילים אך במקרה של הגזע הבנגלי, כל האיגודים השונים ללא יוצא מן הכלל הכירו בגזע באופן רשמי עם שינויים מינוריים בין התקנים. ראוי לציין שהחתול הבנגלי נחשב עדיין לגזע חדש, והוא עדיין בהתהוות. רק חתולים בנגליים מדור חמישי יכולים להשתתף בתערוכות.

ההופעה הכללית של הבנגלים צריכה להיות של חתול בגודל בינוני עד גדול בעל מראה פראי וגוף שרירי מאד. הראש ארוך יותר מאשר רחב וקטן מעט בפרופורציה לגוף, האף גדול ורחב, האזניים בגודל בינוני עד קטן, בעלות בסיס רחב וקצוות מעוגלים. העיניים אובליות, גדולות, אך לא שקועות, בצבעים ירוק, חום, מוזהב, ובצבעי פרווה מסוימים בצבע תכלת בהיר.

הזנב עבה ושרירי, הרגליים שריריות, בגודל בינוני עד ארוך, הרגליים האחוריות ארוכות יותר מהקדמיות, כפות הרגליים גדולות ועגולות. הגוף ארוך ושרירי. הבנגלים צריכים להיות עירניים סקרנים וידידותיים.

אך כפי שכבר הזכרתי, הייחוד האמיתי של הבנגלים הוא בפרוותם המדהימה. אמנם זהו גזע צעיר שעדיין הולך ומתגבש אך כבר כעת ניתן למצוא מגוון ייחודי ומעניין של צבעי הפרווה של החתולים הבנגלים.

הצבע המסורתי של הבנגלים הוא צבעם של הלאופרדים (Brown Spotted), נקודות שחורות על רקע בגוון זהוב. צבע זה מכונה על ידי המגדלים צבע נמרי (לאופרד). השוני והגיוון בין צבעי הלאופרד יכול להיות גדול מאד. הנקודות יכולות להיות שחורות אטומות (Jet Black), או חום כהה. רוב המגדלים היום מנסים ליצור את ניקוד הרוזטות (Rossetts) המיוחד הבנוי מכותרת היקף שחורה ונקודה פנימית בצבע חום. צבע הפרווה הבסיסי יכול גם הוא להשתנות בין גווני אפור, זהוב ועד לכתמתם. במשפחת צבעי הנמר, קיים גם צבע הסורל (Sorrel) שהינו ניקוד חום על רקע חום אדמדם. בגווני הסורל, הגורים מציגים צבע פרווה ודוגמה עשירים, אך בהתבגרותם בדרך כלל הצבע והדוגמה דוהים מאוד. הנקודות על פרוותם של החתולים הבנגלים צריכות להופיע במבנה אקראי, עם כמה שפחות קווים על הגוף ואיכותו של החתול נקבעת על פי עושר הצבע ודוגמת הפרווה.

הבנגלים בצבעי נמר שלג (Snow Leopard Bengals) מציגים פרוות בסיס בצבע שנהב אן לבן "מלוכלך",עם נקודות אפורות או חומות.

צבע העיניים שלהם יכולות להיות כחולות ,תכולות או ירוקות. הבנגלים ה"מושלגים" מסווגים לשלוש קבוצות צבע ( Seal Lynx Point, Mink, Sepia ). חלק ניכר מהחתולים המציגים גוונים אלו, נולדים כמעט לבנים לגמרי, ורק בגיל שנה מפתחים ומגלים את הנקודות על הפרווה, בצבעים אלו הוא, חתולים בנגלים המציגים צבעים ודוגמאות ברורות כבר בגילאים צעירים, נחשבים למייצגי גזע טובים יותר.

הבנגלים הכסופים (Silver Bengals) הוכרו כצבע תקני רק בשנת 2004. צבע הבסיס של הפרווה הוא בגווני לבן, והנקודות הם בצבעי פיוטר בכהויות שונות עד שחור. דוגמת הניקוד יכולה להופיע כנקודות או רוזטות, אך בעיקר חשוב הקונטרסט בין הכתמים לפרוות היסוד.

צבע פרוות הבסיס צריכה להיות בגווני הלבן נקיים מאוד, ללא כתמי זהוב בשום מקום בגוף. הבנגלים הכסופים נולדים עם הכתמים, ושומרים עליהם גם עם התבגרותם. הצבע הכסוף מתפתח יפה לאחרונה, ומגדלים רבים החלו להכניסו לתוכנית הגידול שלהם, לאור העובדה שהרבעות עם בנגלים כסופים מעלות את הקונטרסט בין הכתמים והחברבורות לבין פרוות הבסיס.

צבע נוסף אותו מציגים הבנגלים הוא הצבע המשוייש (Marble Bengals). הבנגלים המשויישים אינם מנוקדים, יש להם מערבולות צבע על כל הפרווה, ובטנם מנוקדת. מערבולות הפסים מופיעות בצבע חום, שחור, קרם, זהוב או בגוון כתמתם או בגוונים כפי שהוזכרו בצבעי השלג (Snow Marbel). לחתולים המשויישים מערבולות הצבע אנכיות לאורך הגוף, ולא בצורה מעגלית כפי שמציגים חתולי טאבי קלאסיים (Blotched).

יהיה צבע הפרווה אשר יהיה, הנקודה אולי החשובה ביותר לכל המגדלים היא הניצנוץ הבוהק (Glitter). אם ניקח שיערה בודדת ונציב אותה מתחת לעדשת המיקרוסקופ, הבוהק יראה לנו כשטח חלול של אוויר בחלק מהשיערה. בוהק זה מתואר לעיתים כבועות אוויר במבנה גבישי. וכפי הנראה תופעה זו שוברת את קרני האור ויוצרת ניצנוץ, הדומה להחזר קרני האור בגווני הזהוב בצבעי הלאופרד וניצנוץ הדומה לגבישי קרח בצבעי השלג. מבין כל גזעי החתולים זהו הגזע הביתי היחיד המציג תופעה זו, אם כי לא בכל החתולים הבנגלים ניתן לראות את האפקט.

למי שמכיר את הסיפור "הברווזון המכוער" גם למגדלי החתולים הבנגליים שלב דומה של "החתולון המכוער" שלב הפלומתיות (Fuzzy Stage); גורי הבנגלים בדומה לגורי החתולים הגדולים (צ'יטות נמרים וכיוב') נולדים עם הכתמים, אך מפתחים אותם עד לשלבי ההתבגרות הראשונה בין מספר חודשים לשנה. בין השבוע ה-4 לשבוע ה-16 ולעיתים עד השבוע ה-20, מציגים הגורים הבנגלים בדומה לאבותיהם הנמרים, פלומה אפורה ומכוערת אשר מסתירה ומטשטשת לחלוטין את סימני הפרווה. רק בעלי נסיון ועין חדה במיוחד יוכלו לבחור גור באיכויות תצוגה בשלבי התפתחות אלו.

הקושי והמורכבות בבחירת גור כתוצאה מההופעה המאוחרת של הכתמים; הפלומתיות המאפיינת את הפרווה הגורית, השוני האדיר בין גורי הבנגלים באותו שגר, ונדירותם של הגורים באיכות תצוגתית הם חלק מהסיבות למחיר היקר של גורים איכותיים, מחיר שלא היה מבייש גם סוסים טהורי גזע. מסיבות אלו כיום ברחבי אירופה ניתן לספור על יד אחת את בתי הגידול הראויים, וגם הם מבססים את הגידול שלהם על יבוא של חתולים בנגלים מיבשת אמריקה. גם בארה"ב קיימים מעט בתי גידול איכותיים ולמרות המחירים רשימות ההמתנה ארוכות.

אני מאד שמח שהבנגלים אותם הבאתי לארץ, הינם מבית גידול מפואר ושייכים לשושלת של בנגלים מעולים ומדהימים, כפי שכבר הזכרתי, האבא של הנקבה נבחר לבנגל השנה בעולם (2006).

קיימת הבחנה ברורה בין חתול הלאופרד האסייתי שהינו חיית בר לא מבוייתת אשר גידולו נעשה במכלאות והתנהגותו גם אם נולד בשבי אינה מתאימה לגידול ביתי, לבין החתול הבנגלי המבויית. הבנגלים הינם חתולי בית לכל דבר, הם אינם פראיים, ולאחר תהליך סוציאליזציה רגיל כמו כל חתול יתנהגו בצורה חברותית וידידותית. ההשמצות בנוגע לפראותם של הבנגליים נובעות בעיקר מחוסר הבנה וצפייה או גידול של בנגלים מדור ראשון העושים את חייהם בכלובים ואשר לא עברו מגיל צעיר תהליך חיברות (סוציאליזציה). דומה הדבר לנסיון לגדל חתול רחוב אשר לא הורגל לבני אדם. ברור שההתנהגות הצפויה ממנו בשבי תהיה פראית וכי אינו מתאים לגידול ביתי.

הלאופרד (כמו החתול הבנגלי) הינו חד-חושים, זריז, פיקח ואינטליגנטי במיוחד; תכונות אלו סייעו ללאופרד האסייתי לצוד ולשרוד בתנאים לא קלים ואילו החתול הבנגלי המבויית ניחן באותן תכונות ממש אותן הוא מתרגם למשחק ולעיתים קרובות "ישאיל" מהילדים צעצועים וישתעשע בהם.

כמו אבותיהם שחיו על ענפי העצים, החתולים הבנגלים יחפשו בבית מקומות גבוהים לצפות מהם על הנעשה. הם סקרנים, אתלטיים מאד ונהנים לרוץ לקפוץ ולשחק שעות רבות. הבנגלים אוהבים מאוד מים ולחלקם אף נשארה מיומנות השחיה. בכל מקרה רובם נהנה לקפוץ לאמבט עם הילדים ו…במקרים פחות טובים לטבול בשרותים.

הבנגלים יכולים ללמוד ללכת קשורים לריתמה ומגדלים רבים נהנים לטייל עם חתוליהם הרתומים. הבנגלים מסתדרים מצויין עם חיות בית אחרות, חתולים וכלבים ובד"כ יעדיפו חברת ילדים. למרות עברו הפראי, הרגליו בנוגע לתזונה ולשימוש בארגז החול להפרשותיהם זהים לחלוטין לחתול בית.

בית הגידול שלי, הראשון ולמיטב ידיעתי היחיד בישראל, נקרא פנתאון בנגלס (Pantheon bengals) ומבוסס על קווי דם איכותיים מבית הגידול הקנדי שהיה אחד מבתי הגידול הטובים בעולם ושמו אזנה בנגלס (Azana bengals) השייך לגב' שילה לאב. נכון להיום צומצם מעט בית הגידול והוא מכיל שלושה חתולים נקבה ושני זכרים איכותיים מאוד, אשר כבר רבים בארץ נהנים מאוד מאופיים ויופיים של הצאצאים של בית גידול זה. החתולים אוכלים רויאל קאנין סנסטיביטי קונטרול שנמצא על ידי הכי מתאים לבנגלים ובזכות זאת מגדלים רבים בעולם עברו להאכיל במזון הזה.

אני גר בחיפה נשוי ואב לשתי בנות. במשפחתנו גידול בעלי חיים הוא אהבה של כולם. אשתי ואני בעלי מקצועות שונים בתחום הביטוח והחינוך, ואיננו רואים בגידול בעלי חיים מקצוע אלא תחביב אהוב שנותן לנו ולילדנו אושר רב.

ו… בקרוב יתחיל בית הגידול בגידול גזע חדש היברידי ונדיר בעולם כולו שווה לחכות כי אם הבנגלים מדהימים הגזע החדש ישאיר אתכם פעורי פה וזו הבטחה.

לפרטים נוספים: www.pantheonbengals

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf