spotlight

חשיפה

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום:מערכת חיות הבית

מערכת ״חיות הבית״

אם יש כל כך הרבה כלבים רגועים המסתדרים היטב זה עם זה, מדוע הכלב שלי ״כל כך קופצני״ ולא מסתדר עם כולם? לא תמיד אתם יכולים לדעת מה עבר ל הגור שלכם עד שהגיע אליכם, אך ניתן לנחש כי משהו בדרך ״השתבש״.

ברחבי הערים אנו רואים יותר ויותר גינות ציבוריות מגודרות. מאחורי השערים הכלבים משוחררים ומתרוצצים במרדף ומשחקים זה עם זה. הבעלים תופסים עמדה לאורך הגדר, אלו שלא שקועים בטלפונים החכמים שלהם משוחחים זה עם זה. מעניין לראות את האינטראקציה הנוצרת בין פרטים שונים בגיל, גזע ומגדר. האופן בו הכלבים מתייחסים אלו לאלו מושפע מאופיים, מגדרם ומתכונותיהם המורפולוגיות, לדוגמה- כלבים קטנים יתנהגו אחרת לצד גדולים מהם. כאשר הכלבים יודעים את מקומם, הם ירדפו ביחד אחר הכדור, או ימשכו משני צידיו של צעצוע. כלב שניתן לקחתו לגינת משחקים, לטייל עימו באין מפריע בסביבה משתנה הוא כלב שעבר חשיפה נכונה – תהליך שהכשיר אותו להתמודדות עם מצבים משתנים. בצד המפגשים השכונתיים שהפכו לחברתיים להולכים על שתיים וגם על ארבע. לא רחוק משם ניתן למצוא את ה״מצורעים״, כלבים שאינם מסוגלים להסתדר עם בני מינם ובעליהם בוחרים ב״גלות״ מרצון. מה הסיבה לכך. אולי יש יותר מסיבה אחת אך לצורך השורות הבאות אנו נצא מנקודת הנחה שמדובר בתהליך חשיפה שלא נעשה כהלכה. האם זוהי גזירת גורל או אולי ניתן לעשות דבר מה בנידון?

לכל כלב אישיות משל עצמו. האופי וההתנהגות הטיפוסיים לגזע בא לידי ביטוי במנעד התנהגותי בין פרטים מאותו הגזע. קיימים משתנים רבים המעצבים את אישיותו של כל כלב וכלב. הגורמים המשפיעים רבים ביותר ומתווספים לאורך חייו של הכלב. החל מהלידה, ההנקה והגמילה, יחסיו עם אחיו לשגר (או אם היה גור בודד או שגודל ע״י בני אדם) וכמובן, מכלול החוויות שעבר מהיותו גור. סך כל אלו נקראים חשיפה ולא במקרה היא לקוחה מהמונחים המתקשרים עם אור. בעולם הצילום החשיפה היא פרק הזמן בו אנו מניחים לאור להיכנס בעד הלשכה האפילה ולהותיר את רישומו על פני המשטח הרגיש לאור. כמו האור המותיר את רישומו כך סך הגירויים והחוויות יותירו את רישומיהן ויעצבו את אישיותו ואופיו של הגור.

תכונות אופי נתפסות לרוב כסטאורטיפ. יש לכך בסיס עובדתי מאחר וחלק מתכונות אלו משותפות לכלבים ולאבותיהם הקדומים. אם נתבונן בבורדר קולי, צורת התנהגותו והתנהלותו בעבודה מול עדרי בקר זהה לחלוטין להתנהגותו של הזאב היוצא לצוד. תחילה הוא מנמיך פרופיל וצופה אל העדר, השלב הבא מביא אותו להתגנב בשפיפה והוא ינסה לא להתגלות ולהתקרב ככל הניתן. לאחר שצימצם את הטווח יתחיל להקיף את העדר. בפועל, הרועה מכוון את הבורדר שלו שיניע את העדר לכוון התנועה הרצוי. בטבע להקת הזאבים מניעה בדיוק כך את העדר ותוך כדי הקפתו מבודדת פרט אחד אותו סימנה כארוחת הערב שלה.

גם גזעים שאינם גזעי עבודה קלאסיים והפכו זה מכבר לכלבי לוויה ״מפונפנים״ ממשיכים להפגין תכונות קדמוניות אלו. היורקשייר טרייר, המציג פרווה מטופחת ופפיון תקוע בציצית כרבולתו ממשיך להיות צייד חסר פשרות בכל הקשור במזיקים בבית. הוא ירדוף עד חורמה כל חרק מכרסם או זוחל שהעז לחדור לתחומי ממלכתו ויחסלם ללא שהיות.

הבורדר קולי שהזכרנו והיורקשייר טרייר פיתחו את תכונות האופי שלהם בן היתר ע״י גידול מוכוון. כלבים שהוכיחו עצמם הורבעו (ולפחות תיאורטית) בצד התכונות המורפולוגיות והאתלטיות גם תכונות האופי שלהם עברו הלאה. מה היתה חלקה של הגנטיקה ומה היה חלקה של יכולת הלמידה? (מן הסתם גנטית אף היא). מה היתה ההשפעה על הגור שהתלווה לאביו אל המרעה ובדרך של התבוננות, חיקוי ולימוד של כללי המשחק (חיזוקים חיוביים למשל) הפך אף הוא ל״בורדר קולי בעל התנהגות טיפוסית״? כיום כשאנו רחוקים מהימים בהם הכלבים נבחנו בביצועים אמיתיים על כר המרעה, ניתן לקבל הערכה לגביהם בתערוכות ובמבחני רעייה. העיקרון גם כאן זהה, הכלבים מפגינים את התכונות הטובות ביותר ינצחו, והמגדלים האחרים ישאפו להרביע את הנקבות שלהם ולקבל את המטען הגנטי המוצלח. אך מטען גנטי משובח ככל שיהיה אינו ערובה להצלחה. תהליך הלמידה וההכשרה לא יוכל לצאת אל הפועל ללא הכנה של הגור לתהליך. באופן מדוד והדרגתי נחשוף את הגור לגירויים שונים בסביבה משתנה. גור שעבר תהליך חשיפה נכון יפתח ביטחון עצמי וביטחון בבעליו. עם שני אלו מקבל הגור בסיס מצויין ללמידה. גורים אחים לשגר יכולים להציג אופי שונה לגמרי, למרות שעברו תהליך חשיפה זהה. כאן בא לידי ביטוי האופי האישי של כל כלב וכלב.

חשיפה מתרחשת גם בטבע שם המשחק הוא הישרדות. הפרטים המוצלחים ביותר שורדים. הם אלו המשיגים את הטרף, זוכים להיות הראשונים לנגוס את הנתחים הטובים ביותר ובאופן טבעי כשיגיע תורם, ינהיגו את הלהקה ויזכו להעביר את הגנים שלהם הלאה. מהם מאפייני האופי של פרט מוצלח בטבע? חשדנות, סתגלתנות סקרנות ויכולת פיתרון בעיות. זאב היוצא לחפש לו דבר מה לאכול יחשוד ויחשוש מכל גורם שאינו מכיר. תכונה זו היא הבסיס להישרדותו. מאידך, סקרנותו תביא אותו לנסות וכך ילמד, ניתן לאכול או לא, האם כדאי להישאר או לברוח? ביטחון עצמי אינו ערובה להישרדות. מרבית המפגשים של אדם וזאב בטבע יסתיימו בניתוק מגע מצד הזאב. לא נראה זאבים ידידותיים, בטבע. הם לא ישרדו (וגם לא יעבירו את הגנים שלהם הלאה). עיון בתקנים של מרבית גזעי הכלבים מציב את החשדנות והחששנות כתכונה שאינה רצויה. על פי הדיעה הרווחת, כלב חשדן הוא כלב שאין לבטוח בו, אופיו אינו יציב ולא ניתן לחזות כיצד יתנהג.

אם זוהי תכונה חיובית במובן הקדמון – הרי שהוא יכול לצוץ כמו התכונות הקדמוניות שאודותיהן כבר כתבנו. האם יש לנו סיבה לחשוש שמאפיין אופי זה יבוא לידי ביטוי בגור שאנו בחרנו לגדל? חשדנות וחששנות הן ברירת המחדל של מרבית היצורים, וגם כשהם מאוד סקרנים הם יחשדו בכל דבר שאינו מוכר להם. הם ינסו לבדוק מהו אך יעמדו על המשמר וישאו רגליים למראה צילה של סכנה.

כל גור כלבים שיגדל בסביבה מוגבלת גירויים, יפתח חשדנות, אי אמון ומכאן יגיב בצורה לא צפויה (יבהל, ינסה להימלט או אפילו יגיב בתוקפנות שמקורה פחד). אם נחזור שוב אל הטבע, הרי שהגור נולד בחביון מאורה אפלולית. יעברו שלושה שבועות לפחות עד שיתחיל לנוע בכוחות עצמו ושבוע נוסף עד שינסה להציץ החוצה מפתח המאורה. בין לבין הוא יאמוד את כוחו בין אחיו לשגר. האם תהיה הפוסקת היחידה ועל התנהגות לא נאותה יופעלו אמצעי התקשורת הכלבית (שיכולה להיות מכאיבה לעיתים). אחר כך יצא הגור אל מחוץ למאורה וינסה לתור את הסביבה. ככל שיגדל הסיורים ילכו ויעשו נועזים יותר ויותר אך יעברו חודשים עד שיוכל לצאת ולבוא כרצונו. כשיתבגר מעט יותר מחכה לו מאבק במעלה מדרג הלהקה הקשוח והוא יצטרך להילחם על מקומו.

הגור שאנו בחרנו לגדל עבר (או שלא עבר) מסלול דומה עד לקטע בו הוא מתחיל לחקור את סביבתו. הגיל האופטימאלי לקחת גור הוא סביב 8 שבועות (לא מומלץ להפרידו מהאם ואחיו לשגר קודם לכך). אך עד שמלאו לו 8 שבועות כבר הספיק לעבור לא מעט. מגדלים מנוסים מתחילים בחשיפה כשהגורים בני שבוע. הם מתחילים ומשמיעים להם פס קול עם רעשים שונים ודואגים לגירויים מתונים בדרגות שונות של אינטנסיביות. רצוי שהגורים יפגשו מספר גדול ככל שניתן של בני אדם שונים (יש להקפיד על חיטוי ושמירה על אמצעי זהירות לשגר הלא מחוסן). אם נצא מנקודת הנחה שתהליך החשיפה אכן התבצע בצורה טובה עלינו ליצור המשכיות ולהמשיך ולחשוף את הגור למספר גדול ככל הניתן של גירויים. העיקרון פשוט: עלינו להציג לפניו את המצבים והגורמים שהוא עתיד לפגוש. המפגש רצוי שיעשה בצורה שתשאיר חוויה חיובית ככל שניתן. לטיפה, התייחסות נעימה תספיק והנה הוספנו חוויה חיובית לסל הרשמים ההולך ומתמלא. מפגש שאינו עולה יפה ראוי שנתעלם ממנו ונקצר אותו למידת האפשר.

כאשר הגור החדש יגיע בפעם הראשונה לביתנו, נערוך לו היכרות עם הסביבה הקרובה, חלל הבית, דיירי הבית (בעלי חיים ובני אדם, סביבה קרובה ולא לשכוח את השכנים. העיקרון תמיד צריך להישמר: מפגש המשאיר חוויה חיובית. השלב הבא יהיה לקחתו עימנו לסביבות שונות, מרכז קניות, גן ציבורי ומקומות בהם ניתן לפגוש בני אדם וכלבים נוספים. ככל שהגור יחשף ויכיר אנשים רבים יותר כן ייטב. בכל שלבי התהליך חשוב לזכור כי הוא צריך להיות מתון. עדיף לחלק כל מפגש למנות קטנות ובמידת הרגישות הנכונה לחוש מתי אנו ״מעמיסים״ יותר מדי.

מפגש טראומטי עם וטרינר למשל עלולה ליצור מצב של סירוב גורף וקושי שרק ילך ויגבר עם הזמן. יש לתכנן כיצד להפתיע אותו בכל פעם מחדש, ולגרום לו לחבר את הביקור במקום עם חוויה מהנה ומפתיעה. חשוב ביותר ללמוד את ״שפת הכלב״, המחוות שלו וההתנהגות האופיינית. לקחת בחשבון את הנקודות העלולות להעלות את חמתו, עם איזה צעצועים הוא מוכן להתחלק ועל איזה צעצוע מועדף לא יוותר. תקשורת כלבית אינה מוגבלת למחוות גוף ולמסרים הננבחים מכלב לכלב. כאשר יווצרו חיכוחים ולעיתים ״יעלו הטונים״. צריך לדעת לעשות את ההבחנה בין תוקפנות לבין העברת מסר תקיף. לעיתים נוצר מצב בו הגור שלך עומד על שלו ומסרב להתחלק עם כלב אחר בצעצוע מועדף. אם הכלב האחר לא הבין את המסר אפשר שיתפתח עימות מעט קולני יותר וניבים יכולים להישלף. עדיין, לא מדובר בגילוי תוקפנות כי אם אמצעי תקשורת לגיטימי להעברת מסר.

תהליך החשיפה ראוי שיהיה מתוכנן כמסלול העובר בתחנות שונות (לפי דרגות קושי) ומפגיש את אורח החיים המודרני. ככל שהכלב יחשף ליותר בעלי חיים, מקומות הומי אדם, כלי תחבורה שונים, רעשים מקומות ציבוריים הומי אדם, כך יכיר אותם ויוכל להתמודד עם המצבים שיווצרו בסביבה החדשה שלו. כאשר הוא יהיה רגיל לקצב החיים, לסביבה ולרעשים, תשומת ליבו אינה מוסחת אל עבר הפרעות רקע והוא קשוב ללמוד את מה שבחרנו ללמד.

בעלים המתכננים להציג את כלבם במסגרת תערוכה צריכים לטרוח מעט יותר וללמוד כיצד יש להציג את הכלב בתערוכה. בצד תהליך הכנה ייחודי למספר גזעים (תספורתו של הפודל למשל), יש גזעים מסויימים שדרך הצגתם מצריכה העמדה על שולחן תצוגה. בכל הגזעים יש צורך לתרגל תנועה והעמדה (הליכה וריצה בהקפה של הזירה והליכה על קו ישר אל השופט וממנו). הכלב צריך להיות במיטבו כשהשופט ניגש לבחון אותו, תהליך הכולל מישוש ידני. ביטחון עצמי וריכוז של הכלב בעת כזאת חיונית להשגת תוצאה טובה בזירה. כלב שהמורפולוגיה והתנועה שלו מעולים אך אופיו עצור וחששן לא יוכל להציג זאת (ובתקן אופי שכזה הוא שגיאה לעיתים פוסלת). הדרך להשגת כל אלו היא חשיפה אינטנסיבית לתערוכות ולאנשים רבים, על שולחן תצוגה ועם תרגולים רבים ככל האפשר.

בתחילת הכתבה שאלנו אם ניתן ל״תקן״ את התנהגותם ולהשפיע על אופיים של גורים שתהליך החשיפה שלהם היה חלקי או חסר. לכלבים אלו יהיה קשה להתמודד עם מצבים חדשים אליהם לא הורגלו. הפרעות התנהגותיות שברקע תהליך חשיפה לא נכונה אינם עניין שיש להקל בו ראש. במסגרות פרטיות בעיקר פועלים מאלפים ומאמנים המקיימים מסגרות לימוד וחינוך לכלבים. בחירה בהשתתפות במסגרת חינוך שכזה היא פתרון עדיף בהרבה על פני התקשרות של 1:1 עם מאלף. כאשר כלב הסובל מבעייה התנהגותית נפגש במסגרת פעילות קבוע עם כלבים אחרים (שגם הם לרוב זקוקים ל״חינוך מיוחד״), הוא למעשה מתמודד עם המאפיין המרכזי של בעייתו. עם הזמן המצב ילך וישתפר ובצד התמתנות בזכות התהליך הלימודי יועמק הקשר עם הבעלים.

אולי לא ניתן יהיה לפתור את כל הבעייתיות אך הכרה של התגובות הייחודיות לכלב תעניק לבעלים את היכולת לזהות ולפעול בדרך המתאימה בעוד מועד. באופן זה ניתן בצורה מבוקרת להגיע לרמה נשלטת ולמזעור* הסיכונים לכלב ולסביבה. זיכרו: ההתמדה תמיד משתלמת, ולעיתים תחול השתפרות לאורך חודשי הלימוד. לעיתים יהיה צורך בתהליך ארוך שבחלק מהמקרים גם הגיל מהווה בו משתנה חשוב. (מרבית הכלבים מתמתנים עם הגיל). בכל המקרים, סבלנות וגישה חיובית יניבו תוצאות טובות בהרבה מכל גישה אחרת.

* בהגדרה ״מיזעור הסיכונים״ אנו כוללים מצבים בהם הכלב עלול להזיק

לסביבה או לעצמו למשל מצבים הגורמים לכלב להתנהג בצורה חסרת שליטה כמו בעת מופע זיקוקים ואז עלינו לדאוג שלא יביא על עצמו צרה בעקבות בריחה מבוהלת.

 

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf